החשש בישראל מתקיפה איראנית בתגובה לחיסולו של רב המרצחים איסמעיל הנייה בטהראן בשבוע שעבר, גרם לחברות תעופה בינלאומיות רבות לבטל טיסות לישראל, כשביניהן ניתן למנות את החברות האמריקאיות דלתא ויונייטד איירליינס, את חברות קבוצת לופטהנזה – סוויס, אוסטריאן ועוד חברות רבות.
מדיניות חברות התעופה הישראליות, הינה להמשיך ולפעול כרגיל מנמל התעופה בן גוריון, אלא שלמרות זאת, נוסעים רבים שהזמינו כרטיסים עם חברת תעופה ישראלית, עודכנו כי טיסתם בוטלה. כך, נוסעי ארקיע שהמתינו בפראג לטיסה שתיקח אותם חזרה לביתם, נאלצו לבלות בשדה התעופה שלושה ימים עקב ביטול הטיסה. טיסת אל על שהייתה אמורה להמריא היום לאי קפלוניה שביוון – בוטלה. נוסעים רבים סיפרו גם כי נאלצו לרכוש כרטיסים חלופיים לטיסות שבוטלו, לעיתים – בעלות של אלפי דולרים.
מדוע זה קורה?
עוד באתר:
כדי להבין מה גורם לחברות תעופה ישראליות – שטוענות כי הן ממשיכות לפעול כרגיל – לבטל טיסות בכל זאת, יש להכיר מושג שנקרא "חכירה רטובה". מה זה אומר? שוק התעופה הינו בעל תנודתיות רבה, זמני עומס לצד זמני שגרה. לא הרי נתב"ג העמוס בעיצומה של חופשת הקיץ כהרי נתב"ג המנומנם של אמצע חודש שבט.
חברות התעופה, לא מתכננות את מלאי המטוסים שלהן בהתאם לשיאי תקופת הביקוש, משום שפירוש הדבר הוא שבמשך חודשים ארוכים מדי שנה, מטוסים רבים ישכבו בחוסר מעש על רחבת האספלט. במקום זאת, הצורך במטוסים נקבע על פי חודשי השגרה. כדי לעמוד בכל זאת בביקושים של חודשי העומס, חוכרות חברות התעופה מטוסים מחברות תעופה זרות, למשך זמני העומס.
ישנן מספר חברות, המחזיקות בבעלותן מטוסים, אך לא מבצעות טיסות בעצמן אלא מחכירות את המטוסים לחברות שהדבר דרוש להן. החכירה מתבצעת באחד משני אופנים: חכירה יבשה – כלומר החכרה של המטוס בלבד, ללא צוות וטייסים, להן דואגת החברה החוכרת. וחכירה רטובה – החכרת המטוס, על צוותו וטייסיו.
מטבע הדברים, האופן המועדף על החברות החוכרות בזמני עומס, הוא החכירה הרטובה, משום שהדבר מקל עליהן מאוד מבחינה תפעולית, ללא הצורך לדאוג להכשרת צוותי דיילים וטייסים. בדרך כלל, מצמידות החברות הישראליות דייל דובר עברית אחד לפחות לכל טיסה כזאת, על מנת שיוכל להדריך ולהעביר הודעות בשפה העברית. אך מלבד זאת – המטוס זר לחלוטין. הזמנתם טיסה בחברה ישראלית, וקיבלתם מטוס וצוות ליטאים או רומנים. וכן, הדבר חוקי לחלוטין, שכן בעת רכישת כרטיסי הטיסה, נכתב באותיות קטנות וזעירות, כי הטיסה תופעל על ידי חברה אחרת.
בזמני שגרה, הכל טוב ויפה, כלומר – חוץ מהנוסעים שמרגישים שרימו אותם, ומכרו להם מוצר ברמת לואו קוסט במחיר מפולפל של חברה ישראלית. אך מה קורה בזמני מלחמה? החברות המחכירות – אירופאיות ברובן, חוששות להטיס את מטוסיהן והצוותים שלהן לזירת המלחמה במזרח התיכון. מה שגורם לחברות הישראליות להתקשות מאוד בהפעלת הטיסות עליהן התחייבו, משום שלהן אין פשוט מספיק מטוסים כדי להפעיל אותן.
האם יש פתרון? כנראה שלא. המציאות היא שכל חברות התעופה הישראליות משתמשות במטוסים חכורים, מה שמדגיש שלחברות קשה מאוד להתמודד מבחינה תפעולית בלי זה. ככל הנראה, אנחנו נמשיך לרטון על חברת התעופה הישראלית בעודנו מצטנפים במטוס מקרטע ומיושן של חברה לא מוכרת כזו או אחרת.
