הוא ויתר על רווחה, ביטחון ושקט – כדי שלילדיו תהיה תורה. היום, אחרי שנלקח מהם האבא, הם נשארו בלי כלום.
"רבי שמואל, למה?" שאלו החברים בצרפת. "למה לעזוב את הרווחה הכלכלית, את התמיכה הממשלתית, ולעבור לחיים של דוחק בישראל?". אבל לרבי שמואל אטלן ז"ל הייתה תשובה אחת, שניצחה כל שיקול כלכלי: "אני רוצה ילדים תלמידי חכמים".
הוא ורעייתו ארזו את הפקלאות, עזבו את חיי הנוחות באפינהי שבצרפת, ועלו לארץ עם שבעה ילדים כדי להצטופף בדירה שכורה וצנועה. רבי שמואל לא חיפש פינוקים; הוא מיד נכנס ללמוד בכולל של הגאון רבי אביגדור נבנצל, מאושר בחלקו, שוקד על הגמרא בשלושה סדרים רצופים של אהבת תורה.
עוד באתר:
זו לא אגדה. זו משפחה שחיה בינינו. וההחלטות של רבי שמואל – הן היום האחריות שלנו.
תורמים כעת, מקימים את היתומים של ר' שמואל, וזוכים לזכויות עצומות!
ללמוד בין הכימותרפיה לשינה באוטו האידיליה נקטעה באחת. הבשורה המרה היכתה במשפחה: המחלה הנוראה התגלתה בלבלב ובכבד. אבל גם אז, בתוך התופת, רבי שמואל לא ויתר. האברכים בכולל הפסיקו ללמוד כשראו אותו נכנס – רזה, צהוב, מחובר לכאב. עשר דקות של גמרא. מנוחה באוטו. ועוד עשר דקות. כך נראה מאבק על כל רגע של תורה.
כשרופאי הארץ הרימו ידיים, יצאו ההורים למסע הישרדות בצרפת ובארצות הברית בניסיון להציל את חייו. בארץ נותרו הילדים לבדם במשך חודשים ארוכים, מתמודדים עם החרדה ומתחזקים זה את זה. אך למרבה הכאב, הטיפולים נכשלו. אבא חזר הביתה – להיפרד.
"בית שהוא בית חולים" החודשים האחרונים בבית משפחת אטלן היו קורעי לב. הבית הפך למחלקה סיעודית. בחורים צעירים עזבו את סדרי הישיבה כדי להרכיב עירויים לאבא ולסעוד אותו, ילדה בת 12 חזרה כל יום מבית הספר לבית מלא צינורות ובלוני חמצן. ילד קטן למד לשתוק כשאבא נאנק מכאב. והגדולים – ניסו להיות חזקים, כי לא היה מי שיהיה חזק במקומם. בחנוכה האחרון, אבא עוד הדליק נר ביד רועדת. יומיים לאחר מכן, הלהבה כבתה. רבי שמואל החזיר את נשמתו הטהורה לבורא, מזוכך בייסורים ומסירות נפש.
עכשיו זה עלינו! זה לא סיפור מהעבר. זו מציאות חיה של אלמנה ושבעה יתומים – היום, עכשיו. רבי שמואל כבר לא סובל, הוא יושב בישיבה של מעלה. אבל כאן למטה נותרה אלמנה שבורה ושבעה יתומים. אין להם בסיס כלכלי, אין דירה, ואין מפרנס. שלושה מהיתומים כבר הגיעו לפרקם ועומדים לפני נישואין, אך הקופה ריקה לחלוטין. המשפחה האצילה הזו, שעזבה הכל למען התורה וחיה בצניעות מדהימה, עומדת כעת בפני שוקת שבורה.
התרומה שלך היא לא סמלית. היא אוכל, שכירות, חתונה ליתום, ונשימה לאמא שאין לה על מה להישען.
מי שעזב הכול למען התורה – לא יישאר לבד כשאין לו כלום. אנחנו לא נותנים למשפחה כזו לקרוס. נקודה. תורמים עכשיו, מקימים את היתומים של ר' שמואל – ומקיימים הלכה למעשה: כל ישראל ערבים זה לזה.
