כשאבא של ציפי נפטר בפתאומיות, הבית לא סתם קרס, הוא פשוט חדל מלהתקיים. גם לפני כן, חייה של ציפי היו הישרדות יומיומית בתוך בית שהיה ג'ונגל של הזנחה. הילדים מעולם לא העזו לפתוח את הדלת לשכן, וארוחות חמות היו בגדר מותרות נדירות.
אך כשאבא הלך לעולמו, אמא, שכבר קודם לכן התקשתה לתפקד, הרימה ידיים סופית. חמש חבילות מאולתרות הועמדו ליד הדלת. ציפי והאחים שלה ארזו את מעט חפציהם בתוך ילקוטים ישנים ומזוודה שמצאו ברחוב. רגע לפני שהתפזרו למשפחות אומנה שונות, אמא תחבה להם חפיסת שוקולד פשוטה. הילדה המבועתת הטמינה את השוקולד בכיס חצאיתה, נאחזת בטיפה האחרונה של אהבת אם שידעה.
ציפי הגיעה לביתה של אחת המורות שלה. שם, נערה עדינה בת שש עשרה, היא גילתה עולם חדש. היא הודתה למורתה אלף פעמים ביום על מצעים נקיים, על בגדים מכובסים ועל ארוחה מסודרת. בביישנות כואבת היא לחשה לה פעם כי היא מודה לה על כך שהיא מלמדת אותה איך נראה בית נורמלי, כדי שתוכל לדעת כיצד להקים בית כזה בבוא היום.
עוד באתר:
כעת, ציפי עומדת להיות כלה. היא רוצה בכל מאודה להקים את הבית הנורמלי הזה שעליו חלמה כל חייה, בית שבו ילדיה לא יארזו את חייהם בשקיות ולא יזדקקו לחסדי זרים. אך אל החופה הזו היא צועדת בלי משפחה שתתמוך, ובלי שקל אחד לרפואה.
תורמים עכשיו ומחתנים את החתנים והכלות המתחננים לעזרתנו הדחופה >>>
החתן שיושב מולה, יוסף, נושא על כתפיו הצעירות היסטוריה של כאב שלא נופל משלה. יוסף היה רק בן חמש כשאמא חיבקה אותו בהיסטריה ברוסיה הקפואה. המראה של אבא שוכב ללא רוח חיים חקוק בו לעד. הוא זוכר את הלוויה בעיצומה של סופת שלגים אימתנית, כשהמלווים עטופים בשכבות כבדות, והוא, ילד קטן ומבולבל, מתבקש לומר קדיש.
משם המסע רק הפך לקשה יותר. העלייה לארץ ישראל, המאבק היומיומי של נער צעיר ויתום להתקבל לישיבות טובות, והעניות הקיצונית, הקורעת והמייסרת שבה חי עם אמו האלמנה. יוסף חרק שיניים מול כל קושי, וכבש פסגה אחר פסגה בכוחות עצמו בלבד.
היתום מהשלג והיתומה ממשפחות האומנה מבקשים לבנות יחד את חייהם. שניהם מתחילים מאפס מוחלט. אין להם משפחה מורחבת שמעניקה סכום ראשוני, ומהקהילה הקרובה שלהם הם כבר לא יכולים לבקש, שכן זו תמכה באחיה של ציפי במשפחות האומנה במשך שנים ארוכות ומיצתה את כל יכולותיה הכלכליות.
תורמים עכשיו ומחתנים את החתנים והכלות המתחננים לעזרתנו הדחופה >>>
ציפי ויוסף אינם לבד במערכה הכבדה הזו. הסיפור קורע הלב שלהם הוא רק מקרה אחד מתוך שבעים ושלושה סיפורים מחרידים של חתנים וכלות יתומים, שעומדים החודש מתחת לחופה. שבעים ושלושה צעירים וצעירות שבמקום לשמוח ולהתרגש, בוכים מצער, מגעגועים להורים שאינם, ומחרדה תהומית מפני העוני המחפיר שמחכה להם ביום שאחרי החתונה. זהו מצב חירום של ממש שאי אפשר לעמוד מולו בשוויון נפש.
מרן ראש הישיבה, הגאון רבי שרגא שטינמן שליט"א, יוצא בקריאה מיוחדת בימים אלו של חודש אב, בהם מתחתנים 73 חתנים וכלות, יתומים ויתומות. ב'ועד הרבנים' לקחו על עצמם לסייע להם, ומרן ראש הישיבה הגר"ש שליט"א מבקש מאיתנו לתרום סכום סמלי של 10 ₪ בלבד עבור כל יתום.
תורמים עכשיו ומחתנים את החתנים והכלות המתחננים לעזרתנו הדחופה >>>
בקריאה נדירה ומיוחדת כותב הגר"ש שליט"א: "לאחינו בני ישראל היקרים, הנה יש כעת 73 חתנים וכלות יתומים אשר ב"ה לאחר שנות יתמות ותלאות קשות זוכים להיכנס לחופה, אך אין לשער צערם ויגונם, על כן מצוה גדולה לשמחם ולהשתתף בהוצאות הנישואין שלהם. ואבקש מכל אחד להיות שותף במצוה גדולה ונשגבה זו של הכנסת יתומים לחופה בדרך כבוד בתרומת 10 ש"ח לכל יתום".
"ואבי היתומים בוודאי יברך את כל השותפים בברכה והצלחה בכל אשר יפנו, ובפרט בימי בין הזמנים יזכו הם וכל משפחתם לשמירה מעולה בבית ובדרכים, ברוחניות ובגשמיות, ונגע לא יקרב אליהם, וכל צאצאיהם יתעלו בתורה בהתמדה גדולה וירוו מהם נחת מתוך בריאות הגוף והנפש ופרנסה בשפע".
לא נוכל לעמוד מנגד מול הדמעות של 73 החתנים והכלות, היתומים והיתומות, המתחננים לעזרתנו הדחופה. כולנו תורמים עכשיו סכום סמלי של 10 ₪ בלבד לכל חתן וכלה, וזוכים לברכות הנדירות של מרן ראש הישיבה שליט"א.
