חול המועד סוכות הוא זמן שבו הלבבות מתמלאים בשמחה. קולות של זמירות וריקודים נשמעים מכל סוכה, והרחובות מוארים באווירת החג. אך השנה, עבור משפחת פקטה, השמחה הזו נגמרה באבחה אחת כואבת. הרה"ח רבי אברהם שמואל פקטה ז"ל, לאחר שנה תמימה וקשה של חולאים וייסורים מרים, השיב את נשמתו ליוצרה דווקא בימים אלו. הפטירה הפתאומית בתוך ימי המועד העצימה את תחושת החלל; בעוד העולם בחוץ חוגג, הבית פנימה קרס אל תוך יגון קודר ויתמות פתאומית.
בתוך הבית השבור נותרו שתי יתומות, כשאחת מהן עומדת רגע לפני היום המשמעותי בחייה, יום חופתה. רק זמן קצר לפני כן, הבית עוד היה מלא בהתרגשות של האירוסין. הכלה הצעירה התכוננה ליום הגדול מתוך ידיעה ברורה ומרגיעה שאבא עומד לצידה. היא ראתה בעיני רוחה את הרגע שבו הוא ילווה אותה לחופה, יברך אותה וישמח בשמחתה.
אך הגזירה שניחתה בעיצומו של החג טרפה את הכל. במקום להמשיך בהכנות המשמחות, הכלה מצאה את עצמה נפרדת מאביה לעולמים. חלום החופה המושלמת התרסק אל מול מציאות אכזרית של יתמות.
תורמים עכשיו ומחתנים את הכלה היתומה >>>
עוד באתר:
הלב מסרב להכיל את הכאב המפלח שמתפרץ כעת מגרונה של הכלה: "אָבִי, אָבִי… מִי יוֹבִילֵנִי לַחֻפָּה?". ביום שבו היא אמורה להיות עטופה בשמחה ובביטחון, היא תעמוד תחת החופה כשהיא חסרת משענת, מיותמת מאביה שכל כך אהב אותה, וכעת היא נותרה ללא גב כלכלי להקמת ביתה.
את רבי אברהם שמואל ז"ל לא נוכל להשיב לחיים. לא נוכל להעלים את הדמעות שיזלגו מעיניה של הכלה מתחת להינומה, אך אנו בהחלט יכולים – וחייבים – להיות שם בשבילה ברגע שבו היא זקוקה לנו יותר מתמיד.
אסור לנו להשאיר אותה להתמודד לבד עם הקושי הנפשי והכלכלי. זוהי חובתנו לעטוף אותה באהבה, לדאוג לכל מחסורה, ולהעניק לה את הביטחון שעם ישראל כולו עומד מאחוריה ומוביל אותה אל החופה בכבוד ובשמחה.
