אדם כועס הוא אדם שמזיק לילדיו ולסביבתו

אנשים רבים מתמודדים עם כעסים
וסיבת הכעס היא בהרבה מקרים הרבה פחות חמורה
מאשר הכעס שבה לאחר מכן
הכעס הוא בהרבה מקרים חמור יותר מאשר מה שעורר את הכעס.
אם לא נרסן את הכעס
הוא עתיד להכאיב לנו – אפילו יותר מאשר סיבת הכעס
כאשר האדם כועס – הוא מתבלבל
הוא מרגיש כ"כ חזק את הכאב שלו – שנראה לו הגיוני לזעוק להעליב לפגוע אפילו להרביץ – הכעס מעצים את הכאב
והכאב הגדול מייצר אשליה דמיון ואפילו ניתוק מהמציאות –
שבגלל הכאב שחווה האדם הוא יכול וראוי גם להגיב באופן שלילי
קיצוני…

חז"ל אומרים – הכועס – חכמתו מסתלקת ממנו – ולכן אחרי הכעס
הוא נרגע ואז יש לו רגשות אשמה וחרטה
למה אשמה וחרטה – בגלל שהוא טעה
למה הוא טעה – בגלל הכעס
ומה הכעס עשה – עוות את החשיבה שלו
ולכן הכועס חכמתו מסתלקת ממנו
הכעס לא מאפשר תגובות הגיוניות נורמליות ויעילות
הכעס משדר תגובה קיצונית יותר מאשר הבעיה
לכן אחרי הכעס האדם מתחרט למה הוא כ"כ כעס
למה הוא לא יכל להגיב בצורה מדתית
בפרופורציה מתאימה…
הכעס הוא כאשר האדם חווה איום
איום לא רק גופני הישרדותי
אלא גם אם לדוגמא הוא כועס על אשתו במה שקשור לחינוך הילדים
או שהוא כועס על הילדים שלו על ההתנהלות שלהם
או הוא על אשתו כך שהיא מבזבזת בעיניו הרבה כסף..
הוא מרגיש איום – הוא מרגיש חווה ומעצים את ההרגשה של חוסר אונים
הוא חווה איום
הוא חווה תסכול גדול
הוא חווה שאין לו ביטחון ולכן הוא צריך במיידי להגיב
הוא חושב שהוא צריך להגיב במיידי.
הכעס מגיע כאשר יש בעיה
אפשר שיש בעיה בין שני בני הזוג בעניין שלום בית
בעניין תיאום ציפיות בתחום חינוך הילדים
בתחום ההוצאות של הבית
בתחום הקשר עם משפחת המוצא
ואכן הכעס הוא כמו שלט 'עצור' אי אפשר להמשיך כך…
זה כן – זה נכון – זה שלט עצור
אבל הכעס הוא רק שלט עצור
הוא לא יכול להיות גם שלט עצור
וגם רמזור ירוק לאמר מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה איך שהוא רוצה…

הכעס הוא תמרור עצור
או שהוא רמזור אדום וזהו.
האדם מרגיש איום על הזמן שלו
על הכסף שלו
על הביטחון שלו
על הדימוי העצמי שלו
ואז האדם מרגיש איום – וכעס…
הבעיה היא לא הכעס אלא הבעיה היא שהאדם עם הכעס פוגע במשהו אחר
אם האדם מרגיש כעס – זה בסדר – שילך לנשום אוויר יירגע
יימצא את הכלים איך להרגיע את הכעס ואח"כ ידבר
אבל הכעס לא יכול להיות כלי לעבודה
הכעס הוא לא כלי דיבור
הכעס הוא לא כלי תקשורת
הכעס הוא כלי שליטה
הכעס הוא כלי להכניע
וזה אסור
זה שלילי
זה רע.
הכעס זו אזעקה שנעשה משהו שאנו לא רוצים שייעשה
אבל זהו – אי אפשר שהכעס יהפוך להיות גם כלי איך לפעול
זה לא!!!
הכעס משדר דחיפות
אני חייב דחוף לפעול אני חייב מיד לעשות
וזו האשלייה – זה לא נכון
האדם רק מרגיש שהוא חייב לפעול
אבל הוא לא באמת חייב לפעול כפי מה שהכעס משתלט על האדם
מהי ההוכחה לכך?
התשובה היא – ההוכחה היא פשוטה – למה?
בגלל שעובדה אחרי שהוא התפרץ בכעס
הוא אמר – למה הייתי צריך להתפרץ
למה לא יכולתי לפתור את הבעיה באופן יעיל וטוב יותר
אחרי שנרגע האדם הוא מודע לכך שהוא לא היה חייב להשתמש בכעס

הכעס – זו הרגשה קשה – שבאמת מאותתת – יש כאן בעיה
בעיה יש – סיבה לכעס יש
סיבה לעצור את רצף מסלול החיים זה יש
סיבה לעשות חושבים ומסלול מחדש זה כן
אבל הבעיה היא כאשר האדם לא רק מתעורר לכך שיש בעיה שחייבים לטפל בה, אלא שהא גם רוצה להשתמש בכעס כדי להשתלט על האדם ולהשיג מה שהוא רוצה בשם הכעס.

תחושת כעס משדרת דחיפות בהלה
הבעיה דורשת תשומת לב – זה כן
אבל לא יותר
רק תשומת לב – אבל לפתור את הבעיה באמצעות הכעס – זה לא!!

פרץ הכעס עלול לעורר אצל האדם תגובות קיצוניות
וכך האדם מגיע למצב של אי שפיות
אי שפיות זמנית שאח"כ שהוא חוזר להיות שפוי
הוא כועס על על עצמו
הוא כועס על האי שפיות זמנית

אנשים בטעות מאמינים ומגיבים בצורה אוטמטית בגישה עקומה שאומרת
אם פגעו בי מותר לי להעליב ולפגוע בבן הזוג באופן קיצוני
הגישה הנכונה היא – כן – פגעו בי – לא להגיב מהר
לנשום אוויר
להירגע – לא לחפש להרגיע את סיבת הכעס
אלא את הכעס בעצמו
קודם להרגיע את הכעס ורק אח"כ לדבר על המפריע
על המטריד.
יש אנשים בטעות אומרים – המריבות מכניסות אנרגיה לקשר…
רעננות והתחדשות..
אבל לא חייבים בצורה הזו
אפשר להגיע לרעננות וחדשנות
בעשייה משמעותית משותפת חדשה ומגוונת ולא רק באמצעות מריבה ואז פיוס
האנרגיה של מריבה ואז פיוס היא באמת מרגישה
כי המריבה היא כמו גורמת לשני בני הזוג להטיל ספק בקשר שלהם
אולי הקשר לא יהיה עוד…
הם מטילים ספק בקשר – ואז יש בהלה וחוסר אונים
למרות שיש וויכוח ומאבקי כוחות – באותו זמן ישנה בהלה…
חשש שמא הקשר ייפסק – ייעצר
ואז – אחרי שמחזירים את הקשר – למקום הבריא
אז שני בני הזוג מרגישים – חזרה לקשר חוזרים לביטחון ולכן
הניתוק והחיבור
גורם להרגיש הרגשה מרגיעה מאד…
ובכל אופן לא צריכים לקחת סיכונים של מריבות וכעסים
אפשר להגיע לריגושים ולהעמקת הקשר באופן חיובי

לפעמים האדם חושב – שאם הוא מרים את הקול זה מכריח את האחר להקשיב לו
וזה נכון לפעמים זה עוזר להקשיב…
אבל המחיר שמשלם האדם שחייב להקשיב
הוא מחיר גדול כ"כ…
מחיר כבד… מחיר קשה…
ואז מתברר שלא שווה היה לזלזל באחר או לשלוט עליו כדי להשיג מה שרוצים
זו לא הדרך להשיג שיתוף פעולה

האדם לא סתם כועס – הוא כועס כי הוא בטעות מאמין שבגישה הזו הוא ישיג משהו…הו רוצה להשיג – לא במודע
זה לא שבמודע הוא קם בבוקר ואומר
איך אני משיג שליטה על אחרים ואז הוא מדמיין שאם הוא ייכעס הוא ישיג שליטה על אחרים זה לא
זה לא שהוא רע -ואומר לעצמו אני רוצה לכעוס כדי לשלוט
הוא גם לא היה רוצה לכעוס
הוא גם היה מעדיף בלי כעסים
אבל פעמים שהאדם לא יודע מה להגיד כאשר הוא מבוייש
או הוא במצב שהוא מרגיש אשמה
הוא מרגיש רע בגלל כאב או תסכול
ולכן הוא פותר את הבעיה באמצעות הכעס…
הכעס מהווה הסוואה למשהו אחר
לתחושה של פגיעה – של כאב…
אח"כ האדם גם מתחרט על הכעס.

אנשים בטעות אומרים שכעס הוא בעצם שחרור קיטור
אבל זו טעות
האם משחרר קיטור על אשתו
הוא מרגיש נפלא…
אבל אחרי פרק זמן קצר – היא כבר לא יכולה לסבול כל מה שהיא שמעה
וכעס מוליד עוד כעס…
הוא מוציא קיטור שהיא מתסכלת אותו
שהיא מאכזבת אותו
שהיא לא מה שהוא רצה או ציפה..
הוא מתסוכל
ואחרי שהיא שמעה הכל – הוא נרגע
מדוע? בגלל שהוא אומר לה את כל הכאבים שלו
הוא מרגיש שאם הוא אמר לה מה שמפריע לו…
היא שמעה האזינה – וגם קיבלה
וזה מה שמרגיע אותו
אבל זוהי אשלייה היא לא שמעה והקשיבה
היא שמעה
ומתכוננת להגיב
פעמים היא תגיב תוך שנייה
פעמים תוך דקה
ופעמים עוד חודש

ופעמים היא תגיב בשיא האדישות…. היא פשוט מנותקת ממנו…
היא אומרת – עליו אי אפשר לסמוך…
ועוד יותר
זה לא שהבעל – משחרר קיטור ולאחר מכן הוא מרגיש טוב
פעמים כן
ופעמים עצם זה שהוא מדבר על הכאב והתסכול שלו
זה עצמו מכניס את האדם למערכת של מעגל קסמים
הוא אומר את הדברים שלו בשיא ההתלהבות
הוא מאמין למה שהוא אומר הוא חווה את מה שהוא אומר
הוא מתעסק עם מה שהוא אומר
והוא מעצים את מה שהוא אומר
הוא במחשבות טורדניות חווה את זה יותר ויותר
הוא מעצים מה שהוא בכלל לא עניין אמתי.

ועוד כעס לא מוביל לתיקון הקשר זה לא
הכעס מוביל לאילוץ האדם האחר מרגיש שהוא נאלץ לעשות שינוי
הוא לא בוחר לעשות שינוי
אלא אין לו ברירה אלא לעשות שינוי
ומי שכועסים עליו – אם הוא מרגיש שהוא חייב לעשות שינוי
בגלל שכועסים עליו – אז השינוי לא יחזיק הרבה זמן מעמד….
ועוד ככל שהכעס מבעבע האדם כבר לא ענייני
הוא יותר מתוסכל
יותר מאוכזב
וגם יותר מאכזב….
הכעס הלוהט מחסל את המודעות של האדם
כמו שאמרו חז"ל הכעסן אפילו חכמתו מסתלקת ממנו
הכועס – שוכח שיש כאן שני בני זוג שיש כאן שני צרכים לגטימים ונורמאלים
הכעס משכיח את החכמה הרגילה הנורמלית
שיש כאן שני אנשים
שני צרכים
הכעס שוכח את העתיד – איזהו חכם הרואה את הנולד
אבל הכעסן לא רואה את העתיד
אלא רק את ההווה!!!
הוא בעתיד ייתחרט על ההווה
ולכן כעת הוא מתנהג בטפשות
כי הוא מתעלם מהעתיד האפשרי

האדם הכועס גם פוגע ממש בגוף שלו
יש שינויים פיזיולוגים בגוף של האדם לחץ דם עולה
רמת כולסטרול עולה – מערכת החיסון מתעייפת….
כאבי ראש מתח תדיר…
הכועס פוגע בעצמו
אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס, כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ
קהלת ,פרק ז, פסוק ט

יחד עם זאת פתגם יפה אומר
כשתרצה להתחבר עם אדם – הכעיסוהו.

אם יודה לך על האמת בעת כעסו התחבר לו.

ואם לא – עזוב אותו==
– רבי שלמה אבן גבירול
{ מתוך הספר "מבחר הפנינים" , שער החברים }
עוד אומר רבי שלמה אבן גבירול

מי שאינו מושל בכעסו – כל שכן שלא ימשול בזולתו
– רבי שלמה אבן גבירול
{ מתוך הספר "מבחר הפנינים" , שער הכעס }
אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס, כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ (קהלת)

הכעס מבלבל את מערכת החשיבה של האדם
מה שהיה קטן או בינוני הכעס הופך אותו לעצום
וזה הופך להיות עניין גדול מאד – גדול מידי…..
הכעס שחוזר על עצמו שוב ושוב – פוגע באווירה בבית
בילדים הם מרגישים שוב ושוב חוסר אונים
אי וודאות – לא יודעים מה יהיה בסוף – הם בלחץ
הכעסים -מעבירים מסר של חוסר אונים
וחוסר אונים ואי וודאות…

'הרוגז' ו'הכעס' הוא מצד הטומאה (זוהר פרשת פקודי דף רסג ע"ב ד"ה 'בגין' היכלות דס"א) והכעסן עצמו הוא משכן לסטרא אחרא
זאת הסיבה שפניו של הכעסן נהיות אדומות בכדי להעיד שהכעס הוא מצדו של עשו הרשע שעליו נאמר "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי" (בראשית כה, כה), וזה בדומה למה שהם מתאדמות בשעת רציחה, או בזמן שתיית יין

הכעס שׁוֹרה במקום של טוּמאה, ולא שׁורה במקום של קדוּשה כמו בין המלאכים שעליהם נאמר כי כולם אהובים כולם ברורים ואין ביניהם שׂנאה ותחרוּת

וגם כתוב כל מה שהאדם כועס עם בני אדם בעסקי פרנסתו, הרי שהממון שהוא מרויח על ידי זה –הוא עתיד להיאבד ממנו בכדי שלא ייהנה בו
ועל האדם הכועס נאמר "טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ" (איוב יח, ד)

כי הוא עוקר את נפשו מחמת רוגזו
הוא עושה את הנפש שלו – טריפה.

על ידי כעס אחד מאבד החוטא הרבה טובות כי אפילו אם עשה קודם לכן כמה 'תיקונים' לנפשו ומצוות רבות ופעל ועשה לתקן את נשמתו בתורה – הרי שכל אלו עושים להם כנפים ופורחים ממנו

וכך הכל נאבד ממנו לגמרי בשעה שנאבדת ממנו הנשמה

וכל מה שהאדם הוליד בזכויותיו – קבר בכעסו ('תיקוני תשובה' לתלמידי האר"י ז"ל פרק כב הובא בסוף ספר 'מאה קשיטה' להרמ"ע מפאנו)

וצריך לחזור ולתקן הכל כבתחילה

('שער רוח הקודש' חלק כונת האפר ד"ה גם מדת הכעס, 'נגיד ומצוה' דף קפה ד"ה ענין הכעס היה).
לכן אמרו רבותינו על אדם שהוא "נוח לכעוס ונוח לרצות – יצא שכרו בהפסדו" (פרקי אבות ה, יא), כי אפילו שהוא נוח להתרצות אחרי כעסו, הרי שההפסד שלו כבר גדול היות שטימא את נפשו במה שהוא היה נוֹח לכעוס והשׁרה 'אל זר' בקרבו, ועל ידי כן נעשתה נפשו טריפה

כפי שאמרו לאיוב "טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ" (איוב יח, ד), כי רצו ללמדו שבכעסו הוא משחית את נפשו ועושה אותה טריפה, וזה עוון גדול

וגם אם הכעסן יעשה תשובה על כעסו, הרי כיון שהוא נוֹח לכעוס הוא ישוב ויכעס ונמצא שהפסדו תדיר.
וככל שהוא כועס – הוא מתרגל להרשות לעצמו לכעוס עוד ועוד….

ומשום כך ביאר האר"י ז"ל שבעלי הכעס כמעט אין להם תיקון

כי כל מה שיעשו ויתקנו בתורה ומצוות ומעשים טובים, הולך עם הכעס שלהם כל פעם מחדש

 

עד העת שהם יקבעו בליבם לא לכעוס כלל

אדם כעסן מאבד את נשמתו

הקדוֹשה, ועל מנת להשיבה
אחרי שנטרפה בכעסו הוא צריך לעשות הרבה שינוי הרבה תשובה הרבה ענווה הרבה הכנעה

והאדם הכעסן — בכל פעם שהאדם כועס מסתלקת נשמתו ממנו והוא מקבל נפש רעה אחרת, עד שנמצא כי אין לו תקנה והוא תמיד כמו 'כלב השב אל קיאו'.

לכן בעל כעס לא יכול להשיג שום השגה, כי בכל עת הוא בוֹנה ואחר כך סוֹתר מה שבנה

שברגע אחד מסתלק ממנו כל מה שהשיג בקניית הקדוּשה, ונמצא כי כל ימיו כילה את יגיעו להבל וריק. ואין לדבר סוף,

עד אשר יקנה בו מדת הענוה ויסלק ממנו את מדת הכעס מכל וכל

לכן האר"י ז"ל היה מקפיד על הכעס יותר מכל שאר העבירות

והיה נזהר ומזהיר את תלמידיו על זה מאד, ומונעם מלכעוס
ומרחיקם מזה עד התכלית האחרון אפילו מלכעוס עם בני ביתם

שכל עבירה פוגמת אבר אחד אבל מדת הכעס פוגמת את כל הנשמה כולה ומחליפה לגמרי

ואין דבר המונע מהאדם להשיג 'רוּח הקוֹדש' יותר מהכעס והקפדנוּת

וכך היה עם האר"י ז"ל שהזהיר והוכיח במאוד מאד את תלמידו ר' חיים ויטאל ז"ל על שהתכעס על אחיו עת שלימד אותו ולא היה יודע כפי רצוֹנוֹ ('שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל חלק כונת האפר ד"ה גם מדת הכעס)

.
אסור להתקרב ולהתחבר לאדם בשעה שהוא כועס ואסור להסתכל בפניו
הכועס מטמא את נפשו וגופו ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא שפת אמת פרק יג ד"ה גם כן במלאכים)

 

ועם החלפת נשמתו, מטמא הכועס גם את כל מי שמתקרב אליו. ועל זה נאמר "חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא" (ישעיה ב, כב), כלומר תתרחקו "מִן הָאָדָם" שהחליף את ה"נְשָׁמָה" שהיא קדוּשת קוֹנוֹ, מחמת "אַפּוֹ" כלומר בכעסו, לפי שטומאתו מטמא את הכל ו"בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא" – שנחשב כמו 'במה' של עבודה זרה (זוהר פרשת תצוה דף קפב ע"ב ד"ה ובגין וד"ה תא חזי האי איהו),

שהרי 'אל זר' שוכן בתוכו (זוהר פרשת תצוה דף קפב ע"א ד"ה ואי תימא הא).

ואסור להתקרב ולהתחבר עם אדם זה שמרד בקוֹנוֹ (זוהר פרשת תצוה דף קפב ע"א ד"ה ואי ההוא בר נש)

וכל המתחבר עמו או מדבר עמו הרי הוא כמי שהתחבר עם עבודה זרה (זוהר פרשת תצוה דף קפב ע"ב ד"ה כי במה).
וכשם שאסור להסתכל על עבודה זרה שנאמר "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם" (ויקרא יט, ד) כך גם אסור להסתכל בפניו של אדם כועס (זוהר פרשת תצוה דף קפב ע"ב ד"ה כי במה נחשב הוא). ונרמז הדבר במה שנאמר "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ" (בראשית ד, ה – ו), שהרי הפסוק השני היה יכול להתחיל ב"וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו" והיו מבינים ממילא מהפסוק הקודם שמדבר על קין, אך לא נאמר כך אלא "וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן" – כי ה' לא דיבר בפניו של קין ממש אלא רק אמר 'אמירה' שנמשכה אל קין, וכל זה על מנת להורות שאסור להסתכל בפניו של הכועס ('אגרא דכלה' למחבר 'בני יששכר' פרשת בראשית על הפסוק 'ויאמר ה' אל קין'). ועוד שכל המסתכל על אדם כועס משתכח ממנו תלמודו, ומלאך רע העומד שם ממהר לנקום בו על ראיית עיניו ('ספר חסידים' סימן תתשכו).
לא יכעס האדם עם חבריו ובני ביתו על שום דבר בעולם
צריך האדם להיזהר לא לכעוס כלל על שום דבר שבעולם

וירחיק מזה בתכלית הריחוק

עד
צריך האדם לשמור שמירה יתרה שלא ייצא ממנו 'אש הכעס'

ובפרט בשבת שאז בכעסו הוא מבעיר את הגהינום ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת ויקהל פקודי ד"ה לא תבערו אש. ראה 'תיקוני הזוהר' תיקון מח דף פה ע"א ד"ה זכאה איהו),

כי אין 'מַפּוּחַ' הנוֹפח שם יותר ממי שכועס ('מעבר יבוק' לר' אהרן ברכיה ממודינא שפת אמת פרק יג ד"ה גם כן במלאכים).

לכן ירגיל האדם לדבר כל דבריו בנחת ובלי שום כעס ('מגיד מישרים' פרשת בראשית ד"ה והזהר להתרחק) כלל ועיקר, שכך צריכה להיות הנהגת האדם "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת ובזה תנצל מן הכעס שהיא מדה רעה להחטיא בני אדם" (מתוך 'אגרת הרמב"ן').
יעשה האדם גדר וסייג לסייג שלא להקפיד בביתו הקפדה כלשהי

ולא לכעוס כלל ועיקר גם בשעה שמוכיח את בניו

ואם יש צורך גדול להראות כעס לבני

יראה בפניו שהוא כועס אך דעתו תהיה מיושבת עליו בינו לבין עצמו, כאדם שמראה פנים של כעס ובלבו אינו כועס

וזה כפי שהקב"ה בעצמו אף פעם איננו כועס כי אין לפניו 'חרון אף' ו'כעס'. אך כשהוא רוצה נראה 'מַרְאֶה' שהוא כעין כעס
כפי שראויים המקבלים על מנת להחזירם לעבודתו יתברך וליראתו
כאשר האדם מתגבר ומסיר את הכעס בזה הוא מסיר את הסיטרא אחרא מתוכו שנאמר "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ" (קהלת יא, י).

לכן טוב ונכון שהאדם יתפלל בכל יום ויום
על הכעס, בכל אחת מהתפילות
לאחר ברכת 'שים שלום' של תפילת שמונה עשרה

בתוך אמירת "אֱלֹקַי נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע". ויכול להוסיף את התוספת בנוסח הבא "אֱלֹוקַי נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם. ריבונו של עולם תזכני למדת הענוה וההכנעה ושאהיה שמח בייסורים המבזים ומכעיסים אותי וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה" – ועצה זו היא מרפא ומזוֹר ורפואה לחוֹלי זה של הכעס

החלק האחרון מקורו: עלון מטעמי חיים