- סיגריה באישון ליל: השעה כבר הייתה הרבה לאחר חצות, כאשר עברתי במקרה סמוך לחוף הים בעיר מגוריי, הייתי לאחר ישיבה ממושכת שדרשה סיעור מוחות מתיש, ויצאתי לפוש מעט ולנסות לשאוף אוויר, מה שבדיעבד התברר כבלתי אפשרי בעונה ההבילה הזו של השנה.
מוזיקה שהרעימה בקולי קולות די הפתיעה אותי, מוזיקה חסידית במקום זה אינו דבר שבשגרה, קל וחומר בשעה כזאת. בטח ובטח שלא ניגוני חתונה בחצרות הקודש. התקרבתי איפה ונוכחתי לראות שמדובר בחתונה חסידית לכל דבר ועניין. בהשתתפות אדמו"רים ורבנים נכבדים.
יצאתי את האולם ופניתי ללכת, ונעצרתי כשראיתי מולי את רכבו של אחד האדמו"רים הגדולים של העיר, ששמו נישא בהערצה בכל רחבי העולם החסידי, הגבאים עמדו על יד הרכב, כמו ממתינים לאדמו"ר, אך בתוך החתונה לא ראיתיו.
הפניתי את מבטי לכאן ולכאן, ונדהמתי לראותו עומד מוקף בקבוצת נערים, חברי החתן, שממבט ראשוני לא נראים כנמנים על ישיבה כזו או אחרת. האווירה הייתה רוויית צחוקים והאדמו"ר עצמו חייך לכל עבר והראה את עצמו כמתעניין באמת בנושאי השיחה שלהם, שמן הסתם לא סבבו בסוגיות דאביי ורבא או בהיכלות תלמידי הבעש"ט הק'.
עוד באתר:
הסתכלתי בסקרנות, מעט נבוך בסיטואציה, ומה שקרה ברגע הבא הפתיע אותי אף יותר. הרבי נטל בידו את ידי אחד הנערים, ולקחו עימו בחיבה לשיחה פרטית יותר. הבחור לא היה לבוש כבן ישיבה קלאסי, והמחזה של הרבי הנער עומד לצידו כשגלי הים מתנפצים למרגלותיהם לא היה שגרתי כלל וכלל.
המשכתי להציץ, מתפעם מהמחזה, מרחוק זה לא היה נראה שהרבי מטיף מוסר או מוכיח, הוא התעניין באמת ובתמים בחייו של הנער, בהתלבטויות ובקשיים כמו גם בהנאותיו ועיסוקיו.
ואז, קרה הרגע שהותיר את רישומו עליי עד לרגע זה ממש. הבחור שלף מכיסו חפיסת סיגריות ומצית, והוציא לעצמו סיגריה, ובנדיבות של ממש, אף הציע לבן שיחו, לאדמו"ר, סיגריה עבורו גם כן. כאן היה הרגע שכמעט והתפרצתי לעברו במחאה של ממש, איך אתה לא מתבייש. אבל הרבי נענה בטבעיות להצעה ולקח את הסיגריה, נותן לנער להעלות בה אש ומתחיל לעשן לצד הבחור המאושר.
כאן מסתיים הסיפור. יותר מזה איני יודע. מיהו הבחור והן מעשיו. אבל בזאת אני בוטח, שאם עליי עשה הרגע הזה רושם כה גדול, בטוח שגם אותו הרגע ילווה לכל ימי חייו, יהיו תהפוכותיו אשר יהיו. ומי יודע, אולי פעם נשמע את החלק השני של הסיפור, זה שלא סופר כאן.
מי היה הרבי שאלתם? היה זה מרן האדמו"ר מפיטסבורג שליט"א, שמזריח מאורו לכלל תושבי אשדוד, יהיו אשר יהיו.
2. אל תשפטו ממבט ראשון: עמדתי השבוע בתחנת אוטובוס, ועל הספסל ישבה אישה מבוגרת, חילונית. הרגשתי שהיא נועצת בי מבטים זועמים, וכבר חשבתי לעצמי 'הנה, ההסתה עובדת'. חשבתי אם לפנות אליה ולשאול אם עשיתי לה משהו רע, אבל שיערתי שהתגובה תהיה מטח כבד של עלבונות על שירות בצבא ותשלומי מיסים, לא משהו שנחמד להתווכח עליו, בודאי לא עם אישה מבוגרת ואולי צעקנית, ובפרט לא ברחובה של עיר.
אם נסכם את תחושתי, הרגשתי שזה ממש ממש לא הוגן, שככה היא חושבת עליי בלי להכיר אותי בכלל.
והנה הגיע האוטובוס, ואני עולה וכמוני גם הגברת המבוגרת. ולצערי אני נוכח לדעת שהרב קו שלי ריק. מסתבר שה'חופשי חודשי' שלי הסתיים אמש והערך הצבור בכרטיס ריק לחלוטין. נבוכתי ורציתי להסתובב ולרדת מהאוטובוס, אבל כאן התערבה האישה ושאלה אותי בקול בס: 'אין לך ניקוב'? (זוכרים בכלל מה זה ניקוב? עוד מזמני כרטיסיות הנייר…) אני כבר הייתי בטוח שהצעד הבא הוא שליפת הנייד וצילום סרטון שיימינג למען יראו וייראו שהנה בחור חרדי לא משלם באוטובוס.
להפתעתי הוציאה האישה כרטיס רב קו והודיעה לנהג – 'תעשה שני ניקובים'. כשהיא מוציאה גם אותי ידי חובה.
הוצאתי כמובן מכיסי מספר שקלים כדי להחזיר לה על נדיבותה, אבל היא דחתה בשתי ידיים ולא הסכימה לקחת שקל.
אז גם הסיפור הזה תם, עם המון המון מסר. ישבתי כל הדרך מהורהר, וכמעט ופניתי אליה בבקשת סליחה.
מסתבר, שיותר ממה שחילונים מושפעים ממה שאומרים עלינו, אנחנו חוששים ממה שאנחנו משכנעים את עצמנו עליהם.
יש הסתה נגד הציבור החרדי, אבל יש גם הרבה יהודים, שלמרות שאינם שומרי תורה ומצוות, מעריכים ומייקרים אותנו כציבור וכפרט.
אשריך ישראל מי כמוך.
3. יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל: גם הסיפור הזה התרחש באוטובוס, ממש השבוע: בספסל מאחורי ישב אברך, חסיד גור, ששוחח בטלפון בקול רם, ולא יכלתי שלא להטות אוזן לשיחתו.
"פרטי האשראי שלי נגנבו", הוא מתחיל את סיפורו המרתק, ואני מניח שהוא מדבר עם המשטרה או סניף הבנק. "כרטיס האשראי שלי אצלי אבל הפרטים שלו נגנבו, ומישהו עשה בהם שימוש, היו עסקאות בכמה בתי עסק".
וכאן העלילה עולה שלב: "הלכתי לאחת החנויות בהן בוצעה רכישה ע"י פרטי האשראי שלי, וביקשתי לראות דרך מצלמות האבטחה מיהו הגנב".
נדרכתי לשמוע את המשך הסיפור, והאברך לא איכזב: "ע"פ התמונות הגנב הוא בחור צעיר, ממוצא מסויים, ורואים את הפרצוף שלו בבירור".
תחזיקו חזק, כי הסיפור משנה כאן כיוון, לחלוטין: "אז אני רוצה לשאול את כבוד הרב, האם מותר לי להתלונן במשטרה ולהציג את התמונות", שאל בתום.
דומני שאין צורך להוסיף מילים. לאדם נגנבו פרטי האשראי, בוצעו רכישות על חשבונו, הוא כבר יודע מי הגנב, אבל לא יפנה למשטרה או לחברת האשראי בלי הוראה מפורשת מרב או מורה הוראה.
ומי כעמך ישראל.
4. וכמובן, איך אפשר בלי תמונת השבוע, שנגעה בליבם של אלפי גולשי 'אמס', אירוע החלאקה לילד שמעון יוסף גרינבוים, בנו של קדוש אסון מירון הרב יוסף גרינבוים ז"ל. הלב נקרע.
