אל למפלגות החרדיות להיחפז אל זרועותיה של ממשלה בראשות גוש השמאל, גם אם יונחו לפתחן הצעות מפתות במיוחד. לא חוק גיוס, לא תקציבים ולא הבטחות פוליטיות יכולים למחוק במחי יד שנים של עימותים, התבטאויות פוגעניות ומאבקים נגד אורח חייו של הציבור החרדי.
וזה כלל לא עניין של בנימין נתניהו. כל הכבוד לראש הממשלה, אבל הוא איננו האישיו. השאלה איננה נאמנות לאדם מסוים, אלא נאמנות לעקרונות, לדרך ולציבור ששלח את נציגיו לכנסת.
לא שוכחים את מה שהיה
עוד באתר:
נכון, הציבור החרדי מצוי בתקופה קשה במיוחד. נכון, עולם התורה מתמודד עם מציאות כואבת של מעצרים, איומים, קשיים כלכליים וחוסר ודאות. וייתכן בהחלט שבממשלה אחרת נצליח לקבל חוק גיוס, לעצור את מעצרי לומדי התורה ולהשיב תקציבים שנשללו ממוסדותינו.
אבל האם די בהבטחה לשיפור מצבנו כדי להכשיר כל שותפות פוליטית?
האם אפשר לשכוח את אמירותיו של אביגדור ליברמן? את המתקפות של נפתלי בנט ואת הרטוריקה החריפה שנשמעה נגד הציבור החרדי? האם מי שהציגו לאורך השנים את החרדים כנטל, כבעיה לאומית וכמכשול בפני עתידה של המדינה, יכולים להפוך בן לילה לשותפים טבעיים רק מפני שהחשבון הקואליציוני השתנה?
יש גבול לכוחה של הפוליטיקה למחוק את הזיכרון הציבורי.
לא מוכרחים להצטרף לכל ממשלה
הטענה שלפיה על הנציגות החרדית להצטרף לכל קואליציה שתסכים להעניק לה הישגים, היא בדיוק הטענה שממנה עלינו להיזהר.
הרי במשך שנים מטיחים בציבור החרדי שנציגיו רודפים אחר תקציבים, שאינם נאמנים לעקרונות ושייכנסו לכל ממשלה שתספק את מבוקשם.
ומה יקרה אם נצטרף כעת לממשלה בראשות מי שהובילו את הקמפיינים נגדנו? האם אותם מבקרים יכירו לפתע באחריות הציבורית שלנו? האם יאמרו שטעו ביחסם אלינו?
הניסיון הפוליטי מלמד כי ביקורת איננה נעלמת בהכרח בעקבות שותפות. היא רק משנה את צורתה.
על כן, השאלה איננה רק מה נקבל בהסכם הקואליציוני, אלא גם מה יהיה המחיר הציבורי של חתימתנו עליו.
גם בחירות חוזרות הן אפשרות
אני מבין היטב את הקולות הקוראים להיכנס לממשלה חדשה כדי להביא סוף לסבל. אינני מזלזל לרגע במצוקתן של משפחות האברכים, של בחורי הישיבות ושל מוסדות התורה.
אבל גם האפשרות של הישארות מחוץ לממשלה, ואפילו הליכה לבחירות חוזרות, ראויה להישקל ברצינות.
מערכת בחירות נוספת עשויה לאפשר למפלגות הימין לבחון את הכשלים שהתגלו, להסיק מסקנות ולהתמודד באופן מתואם יותר.
מפלגותיהם של וינטר, לייטנר ואבי מעוז, שלא הצליחו להיכנס לכנסת, יצטרכו לערוך חשבון נפש נוקב על משמעות ההתמודדות הנפרדת ועל הקולות שלא תורגמו לייצוג פרלמנטרי. לקראת מערכת בחירות נוספת, נכון יהיה לבחון כיצד נמנעים מפיצולים ומאובדן קולות.
גם ש"ס תידרש ללמוד את לקחי הבחירות, להבין מה הרחיק מצביעים ולפעול לחידוש האמון ולחיזוק התמיכה הציבורית.
באשר לעלייה החריגה בשיעורי ההצבעה בחברה הערבית, החשדות שעלו בדבר מימון זר, ובכלל זה מימון קטארי, מחייבים חקירה יסודית. אם יתבררו עבירות, יש למצות את הדין עם האחראים. אין עדיין בסיס לקבוע כיצד ישפיעו ממצאי החקירה או הפיקוח על דפוסי ההצבעה בבחירות עתידיות.
כבודו של הציבור החרדי אינו למכירה
מפלגות חרדיות אינן אמורות להיכנס לממשלה רק כדי להציל מפלגות אחרות ממשבר פוליטי. הן נבחרו כדי לייצג ציבור, להגן על ערכיו ולפעול למען האינטרסים שלו, תוך שיקול דעת רחב ואחריות ציבורית.
דווקא משום שמצבנו קשה, יש לדרוש ערבויות ממשיות ולא להסתפק בהבטחות. חוק גיוס שיחוקק היום עלול לעמוד למבחן משפטי מחר. תקציבים שיובטחו בהסכם יכולים להיתקל במכשולים בהמשך. לכן אין די בכותרות חגיגיות על הסכם קואליציוני.
לא בכל מחיר חייבים להיות חלק מהשלטון. לא כל הצעה היא הזדמנות, ולא כל פשרה היא הישג.
הציבור החרדי זכאי להנהגה שאינה בוחנת רק את השורה התחתונה של ההסכם, אלא גם את משמעות הדרך שהובילה אליו.
יש דברים שאפשר להתפשר עליהם בפוליטיקה. על כבודו של ציבור שלם, על זיכרון המאבקים שנוהלו נגדו ועל האמון בנציגיו, אסור לוותר בקלות.
אם הברירה היא בין שותפות פוליטית שאין בה אמון לבין המשך המאבק הציבורי והיערכות מחודשת, העדפתי היא להיערך מחדש, גם במחיר של בחירות נוספות.
כי בסופו של דבר, השאלה איננה רק מי יישב בכיסאות הממשלה הבאה, אלא איזה מחיר יידרש מאיתנו כדי להושיב אותו שם.
ומה יקרה בבחירות הבאות?
יש כאן גם סיכון פוליטי שהמפלגות החרדיות חייבות להביא בחשבון: אובדן אמון דווקא בקרב ציבור הבוחרים הנאמן שלהן.
נניח שהמפלגות החרדיות יצטרפו לממשלה החדשה, יכריזו על תקופת ניסיון ויבטיחו הישגים משמעותיים. כעבור חודשים ספורים יתברר שהשותפות אינה מחזיקה מעמד, ההבטחות לא מומשו במלואן והמדינה נגררת שוב לבחירות.
מה יאמרו אז לבוחרים? כיצד יסבירו לציבור שהשותפות השנויה במחלוקת הסתיימה ללא התוצאות שהצדיקו את הקמתה?
הסיכון איננו רק ביקורת תקשורתית או אכזבה רגעית. ציבור מצביעים שיראה במהלך הזה רפיסות פוליטית עלול לאבד אמון בנציגיו, והאכזבה עלולה להתבטא גם בקלפי.
גם פגיעה של מנדט אחד או שניים בכוחן של המפלגות החרדיות היא תרחיש שראוי להביא בחשבון, אף שאי אפשר לדעת מראש אם אכן יתרחש. אחרי מערכת בחירות שבה נחשפו ממילא מתחים ואכזבות בקרב חלקים בציבור, אין סיבה להניח שכל המצביעים ימשיכו להעניק לנציגיהם תמיכה ללא תנאי.
לכן, לפני שנכנסים לשותפות כזו, צריך לשאול לא רק מה אפשר להשיג בחודשים הקרובים, אלא כיצד ייראה האמון הציבורי ביום שבו השותפות תסתיים. החלטה שנועדה לפתור משבר מיידי עלולה ליצור משבר אמון ממושך, שאת מחירו ישלמו המפלגות החרדיות במערכת הבחירות הבאה.
הכותב הינו העורך הראשי של אתר 'אמס'
