על הרגלים שליליים, והדרך להיפטר מהם

הרגל זו פעולה או חשיבה שחוזרים עליה באופן קבוע.
ויש הרגלים שמכניסים את האדם להרבה רגשות אשמה וחרטה,
והוא לא יודע איך יוצאים מאותו מעגל קסמים שלילי.
ונראה שכדי לעשות שינוי צריכים לייקר שיפורים קטנים כי הצלחה גדולה לא מחייבת פעולה גדולה, הצלחה גדולה מחייבת ריבוי פעולות קטנות בכל תחום, הורדה במשקל, להתגבר על כעסים או חרדות כתיבת ספר או התנתקות מתלות רגשית באחר, ככל שאנחנו מחפשים שינוי גדול ועוצמתי אנו מקטינים את הסיכוי להצליח לעשות שינוי.
שיפורים קטנים של התגברות על פחדים של שינוי אווירה של שינוי עשייה.
שינויים קטנים מייצרים מפנה גדול. בני אדם בהרבה מקרים מלחיצים את עצמם שהם צריכים שינוי גדול, כאן ועכשיו, ולכן הם שופטים מגמדים ומזלזלים בכל שינוי קטן ולא מעניקים חשיבות לשינוי הקטן וכך גם הם נשארים, קטנים לא מתפתחים ולא משתנים.
לדוגמא, קשיים חברתיים, חרדות חברתיות, אם האדם מצליח לעשות שינוי של אחוז אחד ביום כל יום, במהלך השנה הוא יהיה טוב יותר ב כ 30 אחוז
זה אומר שכל יום הוא עושה שינוי קטן מאד, למשל מדבר רק קצת יותר עם חברים, כל יום קצת יותר מאתמול. בסוף שנה הוא ייראה תוצאות קיצוניות. זו הכוונה ששינוי זעיר הדרגתי ועקבי מייצר שינוי גדול לאורך זמן. והפוך גם כן, אם האדם כל יום נופל רק באחוז אחד, לדוגמא בנושא דיאטה, בסוף שנה הוא ייסבול מעלייה גדולה במשקל, עוד דוגמא, אם אדם כל יום לא מתקדם והולך לאחור בנושא חרדה חברתית, בסוף שנה, החרדה החברתית תהיה הרבה יותר עוצמתית. ולכן הדגש הגדול בחיים צריך להיות על 'היום הזה הרגע הזה, המעשה הזה'! היום, למרות שהיום נראה 'זניח' אבל היום הוא חלק מתהליך גדול, להיות חלק מתהליך זה רק על ידי הרגעים הקטנים. תוצאות מגיעות רק בהתמדה נחישות זמן סבלנות ושינויים קטנים, ובגלל שאנחנו לא מספיק מייחסים חשיבות לשינויים הקטנים, אנו לא עושים אותם ,ולכן אנו נשארים מקובעים ותקועים עם הרגלים ישנים, האדם מאוכזב שאין תוצאות מהירות ולכן הוא מוותר לא מתקדם וחוזר לשגרה הרעה והמוכרת והמאכזבת…
אם פעם בכמה זמן אוכל האדם אוכל לא בריא, או כועס על בני המשפחה, שום דבר דרמטי כנראה לא ייקרה, אבל הבעיה היא שכל יום בני אדם אומרים, 'זה רק היום' זה חד פעמי… אבל האם לא מודעים, המעשים של האדם, הם לא מעשים חד פעמיים, אלא הם הכנה לקראת המעשה הבא…
ואיזהו חכם הרואה את הנולד.
כאשר האדם עושה טעות, פעם אחר פעם הוא מתרגל לטעות ואז הוא במהלך, הוא במסלול והוא כמו לדוגמא – במדרגות נעות באופן אוטומטי הוא נע לקראת הרגלים של טעויות, מבלי שהוא מודע להרגלים הרעים שמוטמעים בו.
אם מטוס משנה את נתיב הטיסה שלו במעלה אחת, בדקות הראשונות אין הבדל, אבל תוך כמה שעות המטוס מגיע למקום אחר לגמרי. המשל הזה בא להראות כמה אנו לא שמים לב ששינוי קטן, של 'מעלה' אחת הוא מייצר תוצאה חמורה שתיראה רק בעתיד, בהווה האדם לא רואה את הנזקים שהוא מייצר לעתיד שלו. זה כח ההרגלים.
לכן החלטות של הרגלים קטנים, שינויים קטנים, הם אלה שישפיעו על איכות החיים של האדם. אדם גדול או אדם קטן הוא תוצר של הרגלים, הרגלים של שנים רבות.
שינוי אחד דרמטי בחיים לא יעשה מהפך באופיו של האדם, לא באופי לא בגישה לא במחשבה, אפילו בנ"י היו במעמד הר סיני, ראו פנים בפנים דיבר אתם הקב"ה,
אבל אז כעבור זמן מועט כאשר משה רבנו נראה כאילו הוא נפטר, מיד חזרו לע"ז, לעגל ולדברים הידועים והמוכרים ממצרים, למה? כי זה "הם" הם חוזרים לגודל הטבעי שלהם.
ולכן הדבר המהותי בעניין השינויים בחיים, זה להחליט לעשות שינוי קטן ועקבי.
לכן חשוב להטמיע בשגרת החיים, שגרה בריאה של הרגלים של שיפור מיומנויות לא לצפות לתוצאות גבוהות היום מחר, כן לאמר לעצמנו, אני היום תוצאת יום האתמול.
אם היום אני דואג וסובל מחרדות, זה בגלל הרגלי חשיבה של כמה שנים אחורה.
אני לא יכול ביום אחד להחליף גישה ואופי, אני יכול להחליט ביום אחד להתחיל תהליך הדרגתי, כאשר האדם חווה פריצת דרך, זה לא מעשה אחד, אלא זו תוצאה של ריבוי מעשים יום יום, הרבה צעדים קטנים יצרו תוצאה גדולה
זה כמו אותה 'מחלה' מפורסמת שמכלה הרבה חלקים בגוף האדם… 'המחלה' היא מתפתחת בשקט מתחת לראדר בלי ששמים לב אליה… והיא משתלטת והיא פוגעת בגוף וכאשר מזהים אותה… מזהים אותה מאוחר, כשהיא בעוצמה רבה, כשהיא כבר חזקה מדי, כך זה גם תוצאות ההרגלים.
האדם מחפש חיים מושלמים, מחפש להיות מיוחד… זו טעות, צריכים להתמקד איך אני חווה 'יום מיוחד'!!
רגע מיוחד, היום הזה הרגע הזה, לא החיים באופן כללי, הגישה לחפש את 'החיים המושלמים' באופן כללי
היא בריחה מהחיים, אנו צריכים לשים דגש על ההווה!! על היום הזה!!
ולכן מהותי להטמיע הרגלים קטנים טובים וזה קשה, למה? כי בני אדם מבצעים שינוי קטן בחיים, הם לא מקבלים תוצאה, והם מחליטים לוותר על עשיית שינוי.
האדם עושה פעילות גופנית שבועיים לא רואה תוצאה, אז הוא שופט את המצב ואומר:
"אין סיכוי שהמצב ישתנה", ואז הוא מוותר על ההרגל. אבל זה כמו לדוגמא קוביית קרח בחדר קפוא הטמפרטורה היא מינוס 4 מעלות, החדר מתחמם לאט לאט, מינוס 4 – מינוס 3 – מינוס 2 קוביית הקרח עדיין קרח…מינוס 1 – 0…עדיין קרח… אח"כ מעלה אחת, שתי מעלות עדיין לא קורה כלום…ואז כאשר מגיעים לשלוש מעלות מתחיל הקרח להימס, זה לא שהמעלה האחרונה היא משנה את הקרח… אלא זה התהליך, אנשים עוצרים באמצע תהליך ומאוכזבים למה אין תוצאות, התשובה היא בגלל שהם לא מספיק זמן המיסו את הקרח.
ופעמים האדם הוא כן במסלול ובגישה הנכונה, אלא שאין לו את הסבלנות לתהליך הארוך, ואז הוא כן מתקדם אבל הוא מזלזל בהתקדמות שלו. אם הוא ימשיך עוד ועוד, פתאום יום אחד, הוא ייראה תוצאה אדירה! תוצאה מפתיע, זו לא תוצאה של יום אחד, אלא תוצאה של תהליך! אם אדם פתאום מצליח, זה לא בגלל שזה 'פתאום' אלא בגלל שהוא השקיע בהדרגתיות בתהליך! מיומנות ופיתוח כשרונות מצריך סבלנות ונחישות והתמדה.
כמו הטיפות מים שראה ר"ע על האבן, הוא ראה חקיקה על האבן, לא בגלל שטיפת מים חקקה באבן, אלא בגלל שריבוי טיפות מים חקקו באבן, ריבוי בהתמדה, עוד טיפה ועוד טיפה. צריכים להמשיך בלי אכזבות באמצע הדרך, להמשיך את המסע לא להיות שיפוטיים להמשיך בהתקדמות!!! בהרבה מקרים אנו מצפים שההתקדמות תהיה ליניארית, כלומר התקדמות כמו קוו ישר שעולה, וגם שהתוצאה תגיע מהר, אבל זה לא כך.
אלא התוצאה לא מגיעה ולא רואים תוצאות פעמים כמה חודשים, אין תוצאות.
אבל צריכים להמשיך לעשות, התוצאות החיוביות מתבשלות בתוך נפש האדם.
וכאשר נגיע אל נקודת הפריצת דרך, את ייפרצו כל המעשים שנעשו בשגרה של האדם.
אותם מעשים שעשה האדם ולא ראה שום תוצאה. כל ההצלחות נובעות מעשייה רבה, עשייה צנועה עשייה זעירה, וככל שעשייה קטנה חוזרת על עצמה, כך ההרגל גודל ומתחזק ומתעצם ונעשה חלק מאופי ואישיות האדם.
הבעיה שלפעמים האדם מחפש מטרה קיצונית גבוהה מרגשת ואם הוא לא משיג אותה הוא מתייאש, ולכן מצד אחד טוב שיש לאדם מטרות, אבל רע שיש יותר מדי דגש על מטרות …
ואין מספיק דגש על השגרה על השיטה על הדרך איך מגיעים לאותה מטרה.
אי אפשר רק 'לחלום' צריכים קצת לחלום והרבה לעבוד.
המטרה של החלום החזון – זו התוצאה המרגשת, העבודה זו השיטה איך עושים מה עושים איך משפרים – מיומנויות ועשייה, זו השיטה זו האסטרטגיה, לא להתעלם מהמטרות אבל לשים דגש גדול על השיטה איך ביום יום אנו משפר הרגלים ועשייה. לא רק לחלום על משפחה יפה,
ולא רק יום יום לחלום על ילדים מוצלחים או עסק מרוויח, אלא יום יום , מה אני עושה למען אותו חלום, לא המדרש עיקר אלא המעשה (משנה אבות).
אנשים בטעות חושבים שהאנשים המצליחים הם כאלה בגלל שיש להם מטרות ושאיפות, וזה לא נכון, העיקר זו לא השאיפה אלא המחוייבות ההתמדה והעשייה העבודה הרבה בשגרת היום יום.
ועוד יותר עמוק, אם לדוגמא האדם נכנס לחדר מבולגן, הוא מרגיש לא נח, לכן הוא מיד מסדר אותו, יש מוטיבציה לחדר מסודר , ולכן הוא מסדר. אבל יש כאן גישה של אדם מבולגן
אז מידי פעם יש לו מוטיבציה לסדר את החדר, אבל זה לא אומר שהחדר יהיה מסודר שבוע הבא, זה רק אומר שיש לו מוטיבציה לכבות שריפות, אבל אנו רוצים שתהיה לאדם מוטיבציה להיות מסודר, וזה לא נעשה על ידי התפרצות חד פעמית של רצון לסדר את החדר, אלא זה נעשה על ידי הרגלים של אדם מסודר, לא שומר יותר מדי חפצים
משתמש מחזיר למקום ועוד הרגלים טובים, אז יכולה להיות לאדם מוטיבציה לסדר את החדר, אבל תמיד הוא יחזור לאותה בעיה של חדר מבולגן, המוטיבציה בהקשר הזה היא אירוע חד פעמי, אך אנו מחפשים גישה שינוי בתפיסה באופי בהרגלים.

דבר נוסף, התעסקות ב'חלום וחזון ומטרה' זוהי התעסקות שעלולה להוביל לשחיקה בנפש האדם.
למה? כי האדם לא מחפש לחוות את החיים, הוא מרגיל את עצמו, שרק 'אי שם' בעתיד הוא ירגיש טוב, כאשר החלום יתממש…
רק שם בעתיד הוא ירגיש טוב.
היות וזו התפיסה שלו, הוא סובל בהווה, ולכן גישת שינוי ההרגלים באופן הדרגתי יום יום, היא גישה שעוזרת לנו להרגיש טוב היום! כי היום אני עושה משהו חדש, אני לא מחכה ל'יום ההוא' כדי להרגיש טוב, היום אני בוחר לעשות שינוי.
אני מפסיק עם הגישה והתפיסה המקבעת המגבילה שאומרת, כאשר אגיע למקום ההוא, אז ארגיש מאושר, לא! אלא כיום יש לי כח, כיום יש לי בחירה, כיום אני יכול לפעול ולעשות, ולהתמקד בטוב של היום הזה!
צריכים להיזהר לא ליפול למלכודת החלומות והדמיונות כי בסוף מתעוררים לחיים שהם סיוט!
התעסקות רק במטרות רק בגישה שאומרת, "ביום ההוא" ארגיש טוב היא גישה רעה, בגלל שהיא מרגילה אותנו לחשוב ב'שחור או לבן', היום אין לי את הגשמת המטרה, אז היום שלי הוא 'שחור' מחר יש לי את המטרה היום שלי הוא 'לבן', וכך האדם חי ברכבת הרים רגשית.
זו גישה שתגבילה את האושר והשמחה של האדם בשגרה.
אמנם נכון שהרבה אנשים מתקשים לשנות הרגלים הבעיה היא לא בקושי של לשנות הרגל
אלא בשיטה!! הבעיה היא לא בקושי לשנות הרגל, אלא בשיטה!!
אנו צריכים לייקר את השינוי המזערי לעבוד על השינוי המזערי, לא לחפש היום תוצאה.
היום לא תהיה תוצאה בשום אופן!! לשכוח מתוצאה, החלטנו שעושים שינוי, לאמר לעצמנו
השיטה הנכונה היא לעשות בלי לצפות לשינוי כמה שבועות ופעמים כמה חודשים.
האדם כ"כ מרגיש רע בהווה שנדמה שהוא חייב שינוי כאן ועכשיו, והוא חושב בטעות גדולה-
שאם הוא רוצה צריך וחייב שינוי, השינוי גם יגיע, למה? כי הוא רוצה עם כל הלב …וזו אשלייה.
שינוי לא מגיע, ושינו לא מגיע בבת אחת אפילו אם רוצים אותו עם כל הלב, רצון הלב הוא רצון חזק אבל הוא לא יכול להיות במקום השינוי מייצרים בהדרגתיות.
נכון שאנו רוצים לעשות שינוי גדול בחיים, אבל שינוי גדול בחיים מתחיל… היום, והתוצאה רק עוד כמה חודשים. אם האדם מצפה לתוצאה במיידי, הוא במיידי סובל! אם הוא רוצה תוצאה במיידי הוא במיידי מתוסכל, ושינויים קטנים ככל שהם נעשים הם גם משנים את האופי והזהות והתדמית של האדם בעיני עצמו. לדוגמא כאשר האדם אומר אני רוצה להיות רזה, הוא אומר אני רוצה להיות במשקל נמוך יותר, זה ה'פשט' אבל יש גם רבדים אחרים של דרש וסוד…רבדים עמוקים יותר, כאשר הוא יהיה רזה הוא גם יהיה אדם שונה, ברמת הזהות והתדמית שלו בעיני עצמו, הוא יהיה שונה, ז"א שהוא יאמר לעצמו, אני רזה ולכן יש לי אנרגיה ואני אחראי ואני שמח, כלומר השינוי במשקל הוא לא רק שינוי בגוף אלא גם באופי ובתפיסה שלו את עצמו.
ולכן חשוב להעניק משקל משמעותי לשינויים הקטנים, אני לא רק עושה שינוי לדוגמא נמנע מאכילה לא בריאה, אלא אני גם בדרך לעשיית שינוי באופי שלי, כלומר אדם יותר שמח אנרגטי וכו. עוד דוגמא, האדם מתחיל לצור קשר עם אנשים אחרים ,זה לא רק כדי להפיג את השמעום, אלא יש כאן תהליך של שינוי זהות ותדמית של האדם בעיני עצמו, להיות חברותי יותר, מיומן יותר בכישורי חברה.
כלומר בגישה עמוקה יותר, אין לנו מטרה להיות רזה יותר או מדבר עם אחרים.
אלא להיות מישהו שונה באופי בזהות, כלומר אנו יותר חברותיים אנרגטיים שמחים יצירתיים יוזמים ברורים עם עצמנו החלטיים נחושים משמעת עצמית, כלומר יש כאן רווח ברמת האופי של האדם, ולא רק ברמת השינוי הנקודתי הקטן שעושה האדם.
ההתנהגות של בני אדם היא השתקפות של האופי שלהם, לדוגמא אם אנו רואים אדם מופנם, לא מדבר עם אנשים, זה השתקפות של הזהות שלו, הוא רואה את עצמו כלא שווה
כלא יעיל, כלא מעניין, כמי שלא יירצו לדבר אתו, כמי שאין לו מה למכור לאחרים לכן יש לו התנהגות שהיא מתאימה לאופי שלו. ההתנהגות של האדם היא ביטוי האמונות והתפיסות שלו את עצמו. וזה יכול להיות רע וגם טוב , אם האדם אומר אני לא אדם של חברה, אז הוא גם לא מחפש לפתח מיומנויות חברתיות והוא נשאר בודד וסובל, הוא סובל מההתנהגות שלו
ומהזהות שלו מהתפיסה שלו את עצמו. והפוך אדם שרוצה לעשות שינוי הוא צריך גם שינוי במודעות בראש בדמיון, שיאמר לעצמו בראש, אני רוצה לראות את עצמי, כמסוגל לשינוי כיכול להיות חברותי, כלומר שינוי של האדם צריך להיות גם מהותי ולא רק טכני. כך האדם יכול להטמיע בתוכו שינוי, אדם שרוצה להיות חברותי יותר, הוא צריך להתחיל לדמיין את עצמו כחברותי
כמתקשר כמתחבר, זה לא אומר שבגלל הדמיון המציאות תשתנה, זה לא!
אבל כן באמצעות הדמיון האדם משנה תפיסה שלו את עצמו ויש לו יותר מוכנות ופחות התנגדות לעשות שינוי. ההרגלים שלנו, הם ביטוי הזהות שלנו, ההרגלים שלנו הם התגלמות האמונות תפיסות וגישות שלנו בחיים, זה בא לידי ביטוי בהרגלים שלנו.
ולכן ככל שאנו נעשה שינוי גם בתפיסה שלנו את עצמנו וגם במעשים, יתקיים אחרי המעשים ימשכו הלבבות, ומהמעשים משפיעים על התפיסה שלנו את עצמנו.
כל עשייה וכל הרגל שאנו עושים אנו מבטאים את סוג האדם שאנו בוחרים להיות.
פעולה אחת היא לא משקפת אבל ריבוי פעולות משקפות את מי שאנחנו את מה שאנו מאמינים בו ופעולות רבות משנות אותנו להיות סוג האדם המותאם לאותן התנהגויות.
שינויים קטנים וזעירים עושים מהפך גדול בנפש.
אז הגישה היעילה היא קודם להחליט איזה סוג אדם היינו רוצים להיות, לדוגמא לא תלוי באחרים, נאמר שהאדם היה תלוי מאד בילדים שלו, בקשר אתם, והם התבגרו הם נעשו עצמאים, וכעת אין לו 'חיים' בלעדיהם, והילדים עצמאים וגדולים ונשואים ויש להם משפחה, אי אפשר שהזהות של ההורה תהיה הקשר עם הילד, למה? כי זו זהות שאי אפשר לממש אותה בשגרת החיים,
כי זהות שאי אפשר לממש אותה בשגרת החיים, היא זהות שתתסכל אותנו פעם אחר פעם, זו כמו מטרה שאנו יודעים שלא נשיג אין סיכוי להשיג ואנו מתעקשים להשיג. יהיה שם יותר תסכול מאשר מוטיבציה.
וכעת נאמר שהאדם הבין את זה, ועשה שינוי בתפיסה שלו ואמר: 'זהו לא עוד אני לא יכול להיות תלוי רק בילדים שלי'. הוא אוהב וגאה בעצמאות שלהם אבל הוא לא יכול להיות תלוי בהם, אחרי שינוי התפיסה מתחילים תהליך של עשייה, וזה יכול לקחת כמה חודשים שהאדם יוזם מכיר מנסה ליצור קשרים וחברויות עד שהוא מוצא לעצמו את החיים שלו. אז נכון שהאדם צריך להגדיר תוצאות שהוא רוצה, ואז אח"כ לעשות מעשים ואחרי המעשים יימשכו הלבבות, אבל אם במקרה שלנו, ההורה מפחד לאמר את האמת
הוא מפחד לאמר שהוא צריך להיות פחות תלוי בילדים שלו, הוא מפחד מהאמת, הוא עדיין רוצה להיות תלוי בילדים שלו אני רוצה להמשיך לקבל תזונה רגשית כח ואנרגיה רק – רק מהילדים! אז האדם ככל שהוא יעשה שינוי במעשה ובהתנהגות זה לא יעזור כ"כ הרבה, למה
בגלל שזה מעשים של יצירת קשר עם אחרים חברויות עסקים תחביבים, אבל כל אלה , זה בשביל להרגיש ולהתרגש מחוויות אחרות, וכל זה לא לגמרי יעבוד, למה? בגלל שהנפש לא מוכנה ולא רוצה שינוי הנפש לא באמת רוצה שינוי, לכן המעשים שעושה האדם לא יעזרו לזהות להתחבר לסוג האדם החדש שמחפש עוד חוויות ולא רק חוויות עם הילדים.

עוד באתר:

השריפה בעיר החרדית

האש מתפשטת במהירות: פונו בניינים בבית שמש

שמעון כץ

הדרמה בעיצומה

תיעוד אווירי מכביש 1: השריפות שנקלטו במצלמות התנועה

גדי פוקס

באופן שיטתי

הסיר שלטי חטופים - ונאלץ להתפטר מתפקידו

שמעון כץ

הרוגים ופצועים

הקלטה העליבה את מוחמד: עימותים אלימים בסוריה

אבי יעקב

המח של האדם מחפש הרגלים, למה? המח מחפש הרגלים בגלל שכל פעם שהאדם נמצא בהתלבטויות, המח שלו, מחפש פתרונות, והמח רוצה פתרונות מהירים, מי מספק למח של האדם פתרונות מהירים? התשובה, ההרגלים של האדם. האדם נמצא בבעיה, הוא לא יודע איך לפתור את הבעיה, מה הוא יעשה? הנפש מיד תחפש הרגלים, הרגלים הם כמו פתרון מהיר לבעיות והתמודדויות בחיים של האדם, משעמם לאדם הוא פונה למקרר
האדם מתוסכל, הוא פונה לכעסים על האנשים האחרים. האדם חווה כמות עצומה של מידע, תסכול אכזבה שעמום, הוא מרגיש שהוא חייב לעשות משהו עם המידע הזה, מה עושים?
הוא לא מחפש בסבלנות לנתח מה יש מה קורה מה הדבר הנכון והיעיל לעשות, אלא הוא מיד מגיב, פועל מגיב עושה על בסיס ההרגלים על בסיס הידוע, האדם מחפש את הידוע, לא כי הידוע טוב, לא! אלא כי הידוע…ידוע, היתרון של הידוע שהוא מעניק אשליה של רוגע ובטחון, למה אשליה, בגלל שהאדם בגישה הזו גם יכול להתמכר לטלפונים וגם לאוכל או כל מיני מרעין בישין, ואז המח של האדם מוצא פתרונות אוטומטים לנפש האדם
האדם נמצא מול אנשים, הוא מרגיש בושה, מיד הוא מסתגר מופנם או מרים את הקול וצוחק בקול רם שכולם ישימו לב אליו, זה מה שהוא מכיר, זה לא היעיל הנכון והטוב, אבל זה מה שהוא מכיר. ההרגלים זה לא החכמה של האדם, ההרגלים זו הדרך להרגיע את המתחים של האדם, ההרגלים אלה הם האשליה של הפתרונות לבעיות בחיים של האדם.
הנפש כמו היינו אומרים באוטומט שלה, לא רוצה לחשוב יותר מידי, ולכן הרגלים זו תכונה בנפש שאי אפשר להתחמק ממנה, לכן העוצמה היא, להטמיע הרגלים יעילים נכונים וטובים
כל ההתחלות קשות, אבל אחרי שמתחילים מתרגלים. ועם הזמן האדם מטמיע הרגלים, הרגלי עשייה הרגלי למידה הרגלי תפקוד, מה שהיה מלחיץ אתמול והיה צריך האדם לעשות זאת בכמה שעות, היום את אותו דבר הוא עושה בחצי יום עבודה, למה? הוא התרגל, הרגלים טובים יעילים ומקדמים.
קשה לשנות הרגלים, אבל אדם שהוא 'במהלך' של שינוי, עובד השם, אדם שהוא בגדול מחפש איך לעשות שינויים, השינוי, זו לא טירדה בשבילו, זה החיים שלו, הוא מחפש איפה הוא יכול לשנות
איך הוא יכול לשנות, השינוי הוא חלק מהחיים שלו. אמרו חז"ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות, הרוח שטות היא ההרגל והעשייה שמעוררת רגשות אשמה, ולא חשיבה בריאה ונכונה.
הגמרא במסכת סוכה (נב) אומרת בעניין הנבואה, נבואת זכריה, לעתיד לבוא כתוב שיעשו הספד, יספידו את משיח בן יוסף שנהרג במלחמת, גוג ומגוג. וכתוב שם, וספדה הארץ משפחות משפחות לבד, משפחת דית דוד לבד ונשיהם לבד, משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד, באותו מעמד יבדילו בין האנשים לנשים, וזה לעתיד לבוא, וזה בהספד, וזה בזמן שאדם לא ממהר לעשות חטאים, וזה בזמן שאדם לא ממהר לחטוא וזה בזמן שהאדם לא בקלות ראש אלא בכובד ראש, בכל אופן עושים מחיצה נשים וגברים בנפרד. ועוד אומרת הגמרא שיש דעה שהזמן ההוא, זהו זמן, שאין היצר הרע שולט! זה זמן שיישחטו את היצה"ר, ועל הזמן הזה אמר יחזקאל הנביא, והסירותי את לב האבן מבשרכם, ובכל אופן אמרה תורה לעשות מחיצה, ולמה יפירדו בין גברים לנשים, הרי יצה"ר לא שולט? אומר המכתב מאליהו , אמנם היצר הרע כבר לא יסית את האדם לרעה, זה לא. אבל כן יהיה ההרגל, ההרגל ימשיך להרגיל את האדם לעשות מתוך הרגל ואוטמט
אחרי שבנ"י חטאו בעגל, החסרון הוא לא רק 'החטא', אלא כמו שאומר הקב"ה, 'כי עם קשה עורף' ההרגלים, הקושי לשנות הרגלים, העקשנות, נפילה היא הגיונית
אבל גישה שנפילה היא 'ערך' זה חסרון גדול!

ובוודאי צריך האדם להתפלל הרבה מאד, הרבה תפילה שיעזור הקב"ה שיוכל האדם להתגבר על ההרגלים הרעים שלו, הבעיה של האדם היא לא הבעיה, לא המציאות
אלא ההרגלים הלא חכמים שמגבילים את האדם, הרגלי החשיבה וההתנהגות שמגבילים את האדם ולא מאפשרים לו למצוא פתרונות לקשיים להתמודדיות.
עוד הרמב"ם אומר בהל' תשובה, בהל' שעוסקות בעניין שינוי ההרגלים של האדם, מדרכי התשובה להיות השב מתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו, ומשנה מעשיו כולן לטובה (תושבה פ"ב ה"ד) אומר הרמב"ם מתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו

זה לא קל, בגלל שההרגל זו ההתנהגות שחזר האדם עליה הרבה מאד פעמים, עד שהיא אוטמטית.

אז איך אנו משנים הרגלים?
ראשית כל הרגל ברגע שאנו מוסיפים בו את הממד של לש"ש הוא כבר נעשה בעל ערך
אני קם בבוקר, זה הרגל זו תגובה אוטמטית, מה עושים, מיד מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי, עוד שותף פנים ואת הפה, עושים עם כוונה ומחשבה לש"ש
כדי להכין את עצמנו לתפילה לפני הקב"ה. וכן הלאה, כל מעשיך לש"ש.
המחשבה הזו, חוץ ממה שהיא הופכת מעשה חומרי לרוחני, מחומר לרוח, המחשבה והכוונה הזו עושה עוד משהו, היא הופכת את האדם למודע, מודע יותר להרגלים ולמעשים שלו, הוא נעשה יותר ויותר ממוקד האם המעשים שהוא עושה, האם ההרגלים שהוא עושה, האם הם משרתים ומובילים אותו למקום טוב או לא, מודעות.
כך האדם יכול להיות מודע וגם להעריך את ההרגלים שלו. האם ההרגלים משרתים או לא את האדם. יש לבני אדם הרבה הרגלים, ההרגלים האלה, הם לא בגלל שהם יעילים למי שאנחנו היום, הם אלה שמגבילים אותנו, למי שהיינו אתמול, אבל היום אנו רוצים להשתנות ולא להיות כמו יום האתמול, דבר ראשון לשינוי הרגלים, זה עדיין לא לשנות הרגלים, אלא להיות מודע שאנו תוצאה של ההרגלים שלנו, והסיפוק של האדם, זה לא שהוא תוצר של ההרגלים שלו, אלא כאשר הוא תוצר של הבחירה שלו.
האדם מבזבז זמן בטלפון או באינטרנט, האם זה משרת את האדם, ואם לא, מה המחיר שמשלם על זה האדם, לא צריכים לשנות, אבל כן להגדיר! כן לאמר את האמת, האם זה מקדם או לא משרת את 'האני האידאלי' של האדם או לא. מודעות!
לא כדי 'סתם' לסבול מרגשות אשמה, אלא כדי להיות מודע, ונכון, כן, יכול להיות שנרגיש קצת רגשות אשמה, אבל זה בסדר, מותר לנו ונכון לנו לאמר, אנו רוצים להיות טובים יותר ממה שהיינו אתמול, ולהיות טוב יותר ממה שהיינו אתמול זה אומר לנטוש את ההרגלים של אתמול ולבחור את הגישה ואת ההרגלים של מחר.
מודעות תעזור לנו להיות ערני חכם ופיכח יותר, שינוי מתחיל עם העלאת המודעות.
נקודה נוספת שעוזרת מאד לעשות שינוי הרגלים בחיים של האדם.
תוכניות ברורה מה אנו מתכוונים לעשות ואיך לעשות
לאמר אני מתכוון לאכול בריא יותר, לאמר אני מתכוון להיות שמח יותר, אין למילים האלה שום משמעות, משמעות היא תוכנית ברורה, מה נעשה מתי איך נעשה, ככל שיש תוכנית ברורה יותר, זמנים ברורים יותר לשינויים שיעשה האדם, האדם יהיה נאמן יותר לשינויים לעשייה להשקעה באותו עניין.
אם אדם אומר שהוא רוצה לכתוב יותר, הוא לא ייכתוב יותר אלא אם כן, הוא ייקבע זמנים שהוא עתיד לממש את ההחלטה. לאמר אני רוצה ללמוד עם הילדים, זו אמירה באוויר,
כדי שאמירה תקבל משקל ומשמעות, חייבים לתרגם אותה הלכה למעשה ,זמנים ופירוט מתי איך וכמה זמן נעשה את התוכנית. לצפות שנזכור לעשות, לסמוך על המוטיבציה, כל זה 'הבל' לא שווה לא יעיל לא נכון ולא עובד.
להצהיר, אני יעשה שינוי, אין לזה משמעות, כדי שתהיה משמעות, חייב האדם להגדיר, למה אני עושה שינוי מה אני עושה מתי עושה ואיך עושה ומהו המחיר שאני משלם.
אם אין הגדרות, אין כלום.
לערך בלי ערך אין ערך, ערכים בלי, ערכים והגדרות, אין ערך, אין משמעות ואין משקל.
אנשים חושבים שאין להם מוטיבציה, למה? כי הם לא מספיק מגיעים לתוצאות, וזו טעות
לא המוטיבציה זה הנושא, לא! אלא הנושא הוא משהו אחר, הנושא הוא ההגדרות, איך נממש את ההחלטות, בלי הגדרות, אין תוצאות, יש רק חלומות, ואם יש רק חלומות, בסוף האדם מתעורר מהחלום לשגרה של…'סיוט'!
לכן אם רוצים לעשות מעשה, אז או שאומרים שרוצים לעשות ומגדירים מתי איך באיזה זמן באיזה מקום, או שלא אומרים לא חולמים ולא מתעסקים במה שלא אפשרי
אם רוצים שיהיה אפשרי, חלום טוב ,הוא חלום שמייצרים אסטרטגיה, אם אין אסטרטגיה, כלומר דרך פעולה, אין כלום. אם אין כלום גם החלום הוא רע, הוא חלום מייאש מתסכל ומייצר אשליות, ואשליות הן מתסכלות, אשליות מייצרת מערכת שיפוטית שמזלזלת במה שיש לאדם בהווה, כי אם האדם יכול להתקדם נהדר, אם לא, אז חבל על מה שהוא חולם מצפה ורוצה!
אדם רוצה ללמוד שפה, מיד לשאול מתי איך כמה זמן ביום
אדם רוצה גוף בריא ורוצה פעילות גופנית מיד לשאול, מתי איך כמה זמן אם הוא לא שואל את השאלות, גם לא כדאי לחלום, כי החלום הוא לא חלום שהוא חזון, אלא זה חלום שהוא מייצר אשלייה!
בלי תוכנית אין כלום!
אז טוב שיש מוטיבציה, טוב שיש חלום, טוב שיש חזון בתנאי שיש תוכנית.
כך האדם מייצר חיים שיש בהם סיפוק שמחה וצמיחה!
כך הוא הופך את החיים שלו לחיים עם הרגלים שהוא גאה בהם
אלה הם הרגלים של צמיחה, ולא הרגלים של קיבעון בעבר.
כך אנו מעניקים משמעות אמתית רצינית וחשובה להרגלים
כך אנו משתמשים בכח שנקרא, הרגלים!
כך אנו מטמיעים הרגלים חדשים, אנו בוחרים איזה הרגלים אנו רוצים להטמיע בתוכנו.
ההרגלים יכולים להפיל אותנו והם יכולים לממש את החלומות שאיפות מטרות וייעוד שלנו בחיים.
וכך האדם מרחיב את התפיסה שלו אודות עצמו, ז"א, הוא לדוגמא מתרגל לעשות פעילות גופנית כל יום, 20 דק, זה לא רק 20 דק' אלא הוא מתחיל לראות את עצמי כבריא יותר
אז באופן טבעי כשהוא מגיע למקום מסוים הוא לא מחפש לחנות במקום הכי קרוב, אלא במקום שיש כמה דק הליכה, הוא לא מחפש מעליות אלא מדרגות לעלות במדרגות כדי לשפר את הכושר הגופני שלו. בתזונה הוא קודם יאכל את האוכל הבריא, די מהר
הוא רואה את עצמו באופן שונה, הזהות שלו, התפיסה שלו את עצמו, גם היא משתנה.
ברגע שהתחלנו שינוי של הרגלים, אנו מרוויחים לא רק שינוי נקודתי, אלא מהלך גדול של שינוי הרגלים, שינוי זהות שינוי בתפיסה שלנו את עצמנו.
עוד נקודה, אדם שרוצה שינוי בחיים, לא מספיק שהאדם יעשה תוכנית, הוא גם צריך להרחיק את המעורר את ההרגל הישן ולקרב את האפשרות להרגל החדש
כלומר, האדם הוא אדם עם הרבה משמעות עוצמות חכמה ונחישות, וזה יפה.
אבל האדם הוא גם פעמים ב'קטנות המוחין' והוא חושב קטן לא יעיל ושטחי
ולכן לא מספיק שהוא אומר, אני אוכל בריא, הוא גם צריך להרחיק את האפשרות לאכול לא בריא, הוא צריך לקרב את האפשרויות לאכול בריא, אם הוא שם צלחת עגולה ויפה באיזור נראה לעין עם פירות יפים, כאשר הוא יירשה לנשנש המח של האדם לא יחפש את הדבר הנכון הראוי והיעיל לא! המח יחפש את הנגיש השטחי והפשוט, לכן אנחנו חייבים להיות מוכנים לזמנים כאלה, איך? על ידי שאנחנו שמים מול העיניים שלנו, את הצלחת העגולה היפה עם פירות בריאים.
וכבר כתבו פעם אחר פעם ראשונים ואחרונים
שחובתו של האדם לשמור את הגוף שנתן הקב"ה לאדם ולהשתמש כפי שהוא ציווה
ולכן יש להימנע מלאכול מאכלים מזיקים, כך כתב הרמב"ם שלא יהיה כבהמה שאוכל מה שטעים וערב אלא יאכל את הבריא במינון בריא (הל' דעות) וכתב המשנה ברורה( סימן קע ס"ק מה) בשם של"ה יאכל הטוב והמועיל לו לרפואה ולא מה שערב לו לפי שעה.
ועוד שהדבר ידוע וברור שבריאות הגוף היא תנאי יסודי לבריאות הנפש, וגם להגדלת כוחות ויכולות הנפש.
ועוד, חז"ל אומרים בגמרא (מסכת חולין דף פד.)
'תן חיים לנערותיך' מיכן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין,
ופירש רש"י: למד בני ביתך דרכי חיים להסתפק במזונות קלים אומר המהרש"א
בחידושי אגדות: בימי נערות יש להתרגל להסתפק במועט ולא לבקש מותרות
וזה לטובת הילדים, לא להרגיש אותם שהשמחה של האדם היא במה 'שיש לו' אלא השמחה של האדם היא במה שיש בו!! לא מה שיש לו!!
יש הבדל בין מה שיש 'לו' למה שיש בו!
השמחה שהאדם מייקר את החיים שלו, איזהו עשיר השמח בחלקו.
ונרחיב לעזור לילדים מגיל צעיר לא בלחץ לא בעצבים אבל כן במודעות, מודעות לאכילה בריאה למינון של ממתקים.
אז נחזור לעניין שלנו, כמה שפחות להראות את המגרה הטעים אבל המפיל אותנו אל תהומות הרגשות אשמה, לא לסמוך על הרצון והמוטיבציה שלנו, זה לא.
אלא להחליט שאנו מכינים את עצמנו לימים 'שלא יהיה מצב רוח ולא יהיה כח', ולכן אנו מראש מכינים את מערכת החיים שמתאימה לסוג ההרגלים שמשרתים את הערכים ואת הייעוד שלנו בחיים. אנחנו צריכים להשתמש בטכניקה של 'עיצוב הסביבה' בהתאם לערכים שאנו רוצים. לעצב את הסביבה שלנו לגירויים שאנו רוצים ולא לגירויים שמייצרים אשמה תסכול וכאב. לאורך זמן שינויים קטנים מייצרים אדם גדול!
לכן צריכים להיות מוכנים לייצר סביבה ומערכת שמעודדת שינויים קטנים, עם הזמן עם ריבוי השינויים הקטנים, אנו מגיעים לתוצאות גדולות.
אנשים רוצים שליטה עצמית, איך מגיעים לשליטה עצמית? התשובה היא
השליטה עצמית היא לא רק מאמץ מודע, לא!
אלא היא בעיקר מודעות למערכת חיים בלי מאמץ!!!
כן כך מגיעים לשליטה עצמית, שליטה עצמית זה לא להתגבר על גירויים לא!
אלא זה מראש לא להתקרב לגירויים.
כשאנו רואים אדם שמצליח להתמיד בעבודה או בלימודים, למה זה?
לא בגלל שהוא כל פעם מתגבר על עצמו והוא לא מסתכל בטלפון מי התקשר או מי שלח הודעה, לא! אלא זה בגלל שהוא פשוט מרחיק את הגירויים כדי שיוכל להתרכז!
זו הדרך לשליטה עצמית. מי שנאבק בהרגלים שלו, הוא לא במקום הנכון בחיים שלו.
אדם לא אמור להיאבק בהרגלים יותר מדי, הוא אמור לייצר מערכת חיים שבה, הוא לא פוגש פעם אחר פעם את הגירויים, הוא לא פוגש גירוי ולכן הוא לא מבזבז זמן מרץ ואנרגיה להתגבר על הקושי, אלא הוא משקיע זמן ומאמץ בייעוד ובתפקיד שלו.
סור מרע ועשה טוב, קודם סור מרע, להסיר את כל הגירויים, אח"כ עשה טוב, אח"כ נוכל להתרכז בטוב ביקר בערכי.
התמדה נחישות אומץ רצון עשייה שליטה עצמית, כל התכונות הנהדרות, הן לא רק שרירים נפשיים, לא רק מאמץ אלא הרבה החלטה לברוח ממה שמפיל את האדם!
זו העוצמה, להכיר את החולשה של האדם, מי שמכיר את החולשה זו הגדולה שלו, האדם מכיר את החולשה, אח"כ הוא מייצר מערכת חיים שלא מבלבלת אותו, וכך הוא ממוקד הרבה יותר. אמנם יש גישה שטחית נגד הגישה הזו, גישה שטחית אומרת, תהיה פתוח תכיר הכל ותתגבר על מה שלא טוב…אבל זו גישה שטחית ילדותית לא אנושית ולא אמתית, כי האדם לא יכול גם להגיד 'כן' להכל, וגם להיות מרוכז במה שהוא רוצה
האדם הוא חזק ועוצמתי אבל גם חלש ושטחי, האדם הוא גם וגם, המודעות היא זו שתעזור לאדם להכין תוכנית אמתית בריאה ונכונה ומתאימה לסוג האדם שהוא היה רוצה להיות!
הגירויים מבלבלים את האדם, מעוררים ספיקות אצל האדם, וגם אם האדם התגבר עליהם, הוא התעייף, האדם כך איבד את ההשקעה הנכונה בערכי החיים שלו.
הוא בזבז זמן מרץ ואנרגיה באולי להצליח להתגבר, ובהרבה מקרים, האדם נכשל נשבר מתוסכל ובמקרים יותר גרועים, הוא נכשל נופל מתמכר מתוסכל ומגביר התמכרות….
והכל בגלל שהוא האמין באשליית השליטה.

מודעות אחריות בריחה מהרע התקרבות לטוב, סור מרע ועשה טוב.
שליטה עצמית היא אסטרטגיה לא אירוע חד פעמי של התגברות, אלא אירוע של יצירה סביבה מתאימה של הצלחה, המודעות לחולשת האדם לכח הסביבה לכח הגירויים
זה מה שיעזור לאדם להיות עם שליטה עצמית אמתית שמתאימה לבני אדם, ולא דמיונות שממציאים אנשים לא מוצלחים שרק רוצים להצדיק את היצרים שלהם.
וכך נכנס האדם למעגל של הצלחה, הוא נכנס למעגל של שמחה של יצרתיות למעגל של מוטיבציה למעגל של עשיה בריאה רצון בריא תדמית וזהות נכונה בריאה וטובה שלו אודות עצמו.