פרשת שלח: היום שאחרי

1.

שנים עשר מרגלים, בתוכם יהושע בן נון וכלב בן יפונה, נשלחים בהוראת משה רבנו לעלות לארץ ישראל, לתור אותה, אף להביא מפרייה, כדי להוכיח שאכן פעמינו לכיוון ארץ זבת חלב ודבש.

"ויקרא משה להושע בן נון יהושע" – התורה מספרת, כי בטרם יצאו המרגלים לבצע שליחותם, הלך משה והוסיף את האות יו"ד בראשית שמו של הושע בן נון במשמעות י-ה. צירוף האותיות יו"ד וה"א שבתחילת השם 'יהושע' הם שם ה'. י-ה יושיעך מעצת מרגלים.

עוד באתר:

עולים שלב

גדולי ישראל מבהירים: אם האירוע לא יבוטל; הזמרים יוחרמו

פנחס בן זיו

צפו

תיעוד מאיראן: צה"ל מפציץ; המפקדה עולה באש

פנחס בן זיו

זעקה נוקבת

עדות מצמררת: "ראיתי איך מכסים אותו בשקית"

אבי יעקב

זעם ומחאה

דרמה בבג"ץ: השופט עמית ביטל דיון בשל העדר נציג ממשלה

אלי יעקובוביץ

וכאן הבן שואל, למה משה רבנו, מנהיג העם כולו, בחר להקדיש תפילה כזו מיוחדת הכוללת שינוי השם דווקא בעבור יהושע? מדוע הרועה הנאמן לא ביקש על המרגלים כולם, שחלילה לא ימעדו בתפקידם, לא ייכשלו בלשונם ולא יוציאו דיבת הארץ רעה? כך לא תהיה כלל וכלל 'עצת מרגלים', שיהושע יזדקק להיוושע ממנה.

2.

נראה, שיש הבדל עצום בין המניע הטבעי, שהביא את המרגלים לחטוא, לבין המניע שעלול היה להיות ליהושע.

בזוהר הקדוש ובתלמוד בבלי מלמדים חז"ל, כי הרצון של המרגלים היה להישאר במדבר. שם הם נשאו תפקידים מכובדים. כל אחד מהם היה נשיא עדה, הם היו שותפים בהנהגה, וכפי שמעיד הפסוק: "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה". על פי דברי חז"ל, הם הבינו, כי עם כניסתם לארץ ישראל יישללו מהם כל התפקידים. שם, בארץ המובטחת, נכנס לתוקף ציווי התורה: "שום תשים עליך מלך". ממילא הם לא יהיו בני מעלה.

אם-כן היצר הרע שלהם היה ברור: נוציא דיבת הארץ רעה. בכך נעכב את הכניסה לארץ, וממילא לא יפטרו אותנו. במדבר הכל יישאר כשהיה.

אצל יהושע בן נון, לעומת זאת, החשש של משה היה שמא דווקא היצר הטוב הוא שידבר.

3.

היות שמשה ידע, כי יהושע נחשף לנבואת אלדד ומידד במחנה שעל פיה: 'משה מת ויהושע מכניס את העם לארץ', וכפי שמתואר בפרשה הקודמת, פרשת בהעלותך, משה נכח לראות באיזו תקיפות הגיב יהושע לדברים וביקש להעניש אותם במלוא החומרה עד שמשה נדרש ליישב את דעתו באומרו: "המקנא אתה לי?!" לאור כל זאת, משה חשש שמא תלמידו יבחר לוותר על כל הזכות הגדולה להיכנס לארץ ולהנהיג את העם, ובלבד שהרב'ה שלו ימשיך לחיות. 

אצל יהושע הרצון לעכב את הכניסה לארץ עלול לבוא דווקא ממקום של אהבה וכניעה למורו ורבו. אצלו היצר הטוב, כביכול, ישלב כוחות עם הרצון הרע של המרגלים וימליץ: נישאר במדבר, נוותר על כל הכבוד והתהילה בשביל שמשה ימשיך לחיות. אדרבה, הכבוד שלי הוא לשרת תחת רבי "נער לא ימיש מתוך האוהל".

סיפור המרגלים הוא סיפור קלאסי של התמודדות האדם בעולמו. לפי גודל מעלתם וסגולתם הם התמודדו עם יצר הרע ברור, אינטרס אישי מובהק של שררה וכבוד.

הסיפור של יהושע, לעומתם, היה ייחודי. הוא התמודד מול מניע חזק יותר, משמעותי יותר, ולכך היה זקוק לתפילה מיוחדת הכוללת שינוי השם. תפילה שתושיע את יהושע מעצת מרגלים.