פרשת שלח: הכל כנגד אחד

פניו היו כבויות וראשו שמוט, ודמעה נופלת על לחיו…

במשרדו של רב הקהילה, ישב לו חיים, שזה לו מזה כחודשיים שזכה לחזור בתשובה, אחרי סמינר ארוך של "ערכים", עם טובי הרבנים והמרצים, אך בכל זאת הוא הרגיש שזה לא זה..

"חמי", היו כולם קוראים לו, הבחור שבלעדיו אי אפשר היה לזוז לשום מקום…

רב הקהילה סיים זה עתה את חוק לימודיו, השעה הייתה שעת לילה יחסית מאוחרת, וחמי בא אל הרב ושאלה בפיו…

"בוא, כנס יקירי, למה אתה עצוב"? שאל הרב יוסף רב הקהילה הנערץ את חיים שלנו..

"הרב… כמו שהרב יודע אני אמנם מתחיל את צעדי הראשונים בעולם התשובה, אבל תרי"ג? 613? לא הרבה?

"יש איזה מצווה אחת חזקה שאני יכול לקבל על עצמי?"

"אני כל היום נמצא בחברת אנשים, שלצערי לא מקבלים את חזרתי בתשובה, נכון, אני יודע שיבוא והם יתרגלו, אבל אני רוצה מצווה אחת שתחבר אותי להקב"ה, יש לרב עצה"? הרב יוסף חייך ואמר לו את המשפט הבא:

"המצווה כתובה בפרשת שלח לך, הבה ונלמד אותה יחד"…

ומה הם למדו?

הבה ונעיין בפרשת ציצית הכתובה בפרשתנו:

"למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלהיכם" (טו, מ)

מה מיוחד בפרשת ציצית שצריכים לזכור אותה תמיד?

כותב רבינו האלשיך הקדוש זצ"ל בתורת משה וזה לשונו:

"הנה אין ספק כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל ולקדשו, עד יהיו כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו קודש לה', וזה על ידי מצוותיו, רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, כי יגיעת שניהם יקדשו את האדם וכו'.

והנה אין ספק כי לא כל האדם זוכה לעשות כל תרי"ג מצוות, ולקדש בם כל תרי"ג אבריו וגידיו, על כן מה עשה הוא יתברך, נתן לנו מצווה אחת, שבה כל יום תמיד נזכור כל מצוותיו ונקבל לעשותם, וידוע (קידושין מ.) כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ומעלה עלינו כאילו עשינו את כולם יום יום.

וזהו סוף דברי הכתובים באמרו 'למען תזכרו וכו', שעל ידי מה שתזכרו יום יום נחשב לפני כאילו כבר 'ועשיתם אותם'. ועל ידי כן 'והייתם קדושים', כל כללותכם אברים וגידים, מה שאין כן אם לא הייתה מצווה זו, כי לא יחשב לכם רק אשר תקיימו בפועל, וישארו כמה אברים וגידים משוללי קדושה [וכו']

והוא 'למען תזכרו ועשיתם' וכו', כי בלעדי מצווה זו מי האיש אשר יעשה כל המצוות ויקדש בם כל אבריו אשר המה כמספרם, אך על ידי זכירת כל המצוות וקבל לעשותם, אעלה עליכם כאילו עשיתם אותם, באופן כי 'והייתם קדושים' כל אבריכם".

אנחנו חיים פה 120 שנה, משתדלים ככל יכולתנו, לקיים את המצוות עד מקום שידינו מגעת…

אבל כל זה וזה עדיין לא הכל..

יש מצווה אחת שיכולה לבוא ולטרוף את הקלפים..

מצוות ציצית, "למען תזכרו", אנשים המקפידים בה זוכים לשמירה אלוקית, שהיא בל תתואר ובל תשוער..

אנשים שואלים ומבררים כל הזמן, את צדדי הספק מהלכות ברכות עד הלכות שבת הנקראים כהררים התלויים בשערה..

אבל מה עם הלכות ציצית?

זה לא חלק מהתורה?

תזכור את המצווה הזו ותזכה גם אתה ל'והייתם קדושים' בכל האברים..

בואו ותשמעו סיפור (מידות דיליה, ח"א עמוד תצז'):

"היה זה במוצאי חג ראשון של פסח, כאשר עזבו האורחים את הבית ופנו לדרכם, כשהם מותירים אחריהם דירה הזקוקה לסדר וניקיון יסודיים.

כל בני הבית ובראשם הגאון ר' ניסים יגן זצ"ל התגייסו לעזרה, והנה אחד מבני המשפחה, אשר היה לבוש עדיין במחלצות החג, בחר לא להושיט יד לעזרה…

במקום לגעור בו או לשדל אותו, פנה אליו ר' ניסים זצ"ל במאור פנים ושאלו: "איזו מצווה לדעתך גדולה יותר: בעל המסייע לאשתו או בנין בית המקדש? הלא אם היו מכריזים כעת כי דרושים מתנדבים לבנות את בית המקדש – ללא ספק היית ממהר בבגדי החג שעליך, ומוכן היית להתלכלך בטיט ובלבנים למען המטרה הנעלה. אך כדאי שתעצור ותחשוב, נכון שמדובר במצווה נעלה – לקחת חלק וסיוע בבנין בית המקדש, אך המצוה של עזרה לרעייתך נחוצה וחשובה יותר לאין ערוך כי אנשים רבים ימהרו לעזור בבניית המקדש, אך לאשתך רק אתה יכול לעזור!!!

אתה יכול לקיים את כל המצוות, בכל ההידורים ובכל החומרות, אבל חסד אמיתי, מצווה אמיתית, רק אתה יכול לעשות…

אפשר לקיים, אבל זכירה אמיתית, וקיום אמיתי של תרי"ג מצוות, רק במצוות ציצית הם מונחות, בה הנשמה נשאבת אל שורשה (זוה"ק)

ובתפילה ש"נזכור", ו"נעשה", תמיד!!

אמן ואמן!!!

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!! המאמר נכתב לרפואת מורי ורבי עטרת ראשי

ר' חיים שמעון פינטו שליט"א

בן הרבנית מדלן מזל טוב תחי'.