איך ניסים מחזקים את האמונה?

הרמב"ם אומר על משה רבנו בני ישראל לא האמינו במשה רבנו  מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי, שאפשר שיעשה האות מכשף, אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה,  אלא הכל היה צורך כאשר  היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והמצרים צללו בתוכו כאשר היינו צריכים  למזון הוריד לנו את המן, צמאו בקע להן את האבן, כפרו בו עדת קרח בלעה אותם הארץ, וכן שאר כל האותות.

ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר… האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להם כך וכך, וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם

אז משה רבנו לא עשה אותות כדי להוכיח את הנבואה שלו, אלא הכל לפי הצורך והעניין, כל האמונה שלנו בתורת השם, זה בגלל מעמד הר סיני, כל שאר הדתות אין להן משמעות אמתית, רק המצאות שהמציאו אנשים יחידים לא אירועים שראו 'הציבור' הרחב יחד.

אלא יחיד/ או יחידים שמתארים ציורים אירועים דמיונות

ואלה הן אמירות שאי אפשר להוכיח אותן, אם אי אפשר להוכיח, אז אין משמעות לאותה אמירה.

זו הרגשה דמיון אפילו אם היה מציאות, אין לזה שום משמעות מחייבת. אם משוגע נכנס למערה ואומר שנגלה אליו המלאך גבריאל, איזו משמעות יש לשיגעון שלו?

מן הסתם גם למאמינים בו מדי פעם יש להם ספיקות, אולי הוא נכנס למערה, היה שם לבד, סבל מהזיות או מכל מיני מחלות והוא אומר שדיבר אתו מלאך.

יש הרבה אנשים כאלה גם כיום…

אז הוא אומר שהוא קיבל ספר וההוכחה שהספר משמים, זה בגלל שזה ספר כל כך חכם, שזה אומר שזה ניתן משמים (קוראן) ובאמת דור אחרי דור הורים מעבירים לילדים שלהם את המסר. זה נכון שהמסר עובר מדור לדור, אבל בכל אופן האם אפשר להוכיח את נכונות המסר, זה לא! המסר כן עובר מדור לדור, אבל זה לא אומר שהמסר הוא אמיתי, זה רק אומר שהוא עובר. וכך כל הדתות בעולם, מתחילות מאדם יחיד…!! הדת היחידה שהיא התחילה בגילוי לרבים, זו דת ישראל, זה ההבדל הבולט בתחילת ההתהוות דת ישראל בשונה מכל הדתות, כל שאר הדתות מספרות על אירוע של גילוי ליחיד ולא על אירוע של גילוי לציבור = לעם, אפילו שום דת לא מחפשת להמציא כזה סיפור. אנשים ממציאים דתות של גילוי לאדם אחד, שאדם אחד אומר שהיה לו גילוי משמים, והוא כופה את האחרים עם שכירי חרב שיאמינו לו, והוא מכריח אותם להאמין, וכולם יודעים שהוא היה צריך לשכנע את כולם עם שכירי חרב, ואח"כ מעבירים מדור לדור סיפור שהיה גילוי לאדם אחד עם שכירי חרב.

סיפור שמסופר בדתות אחרות, אבל ביהדות לא מספרים כזה סיפור אלא סיפור של גילוי לכולם, וזה דבר שאי אפשר להמציא אותו, אם היה אפשר להמציא אותו, אז כבר הדתות האחרות היו  ממציאות כזה סיפור לדת שלהן.

כך גם בנצרות, סיפור של אשה עם דמיונות והרגעת המצפון שלה, ומליארדים של אנשים מאמינים אפילו רצחו והרגו בגלל איזה סיפור מגוחך שאי אפשר להוכיח אותו וזה לעומת מעמד הר סיני, 'עינינו ראו ולא זר', ביציאת מצרים ומעמד הר סיני עמדו יותר משני מיליון אנשים, ראו, אומרת התורה הבטחה בפרשת ואתחנן: 'כי שאל נא למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ, השמע עם קול אלקים מדבר מתוך האש',  הפסוק אומר שאל נא בכל קצוות תבל, מקצה העולם ועד קצהו, האם יש עוד דת שמתחילה בעם שלם ששמע קול אלקים. והמשמעות של אותו מעמד אומר הרמב"ם הוא האירוע שבו הקב"ה קובע שמשה רבנו הוא מעביר המסורת, הוא מעביר התורה, הוא זה שיעביר את המסרים.

 

וגם בך יאמינו לעולם, כלומר שלפני כן לא האמינו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה,  אנו לא מאמינים מפני האותות.

ובאמת זה פלא איך הרהרו עדה שלימה, קרח ועדתו נגד משה רבנו, איך הצליח קרח לפקפק בתורת משה אחרי מעמד הר סיני?

יש מרבותינו שכתבו שאחרי מעמד הר סיני אין עוד למשה רבנו 'בחירה' אלא רק כמו מלאך, אבל להיות חוטא ממש הוא לא יכול, כך כתב במשך חכמה.

לכן אמר הקב"ה: 'ואתנה לך את התורה ואת המצוה'.

ולא היה חשש שמשה רבנו ימציא משהו מעצמו, כי משה רבנו נתעלה להיות לדרגת מלאך שאינו בעל בחירה, משה רבנו הוא 'איש האלוקים' הוא לא יכול להביע דיבורים מעצמו ולאמר אמירות מצד עצמו, אלא רק מה שמשמיע הקב"ה דרכו.

דעת הגרי"ז שקורח היה כופר ממש בכל התורה הגרי"ז מבריסק זצוק"ל, אומר, אמנם נכון שכפר קרח בנשיאות אליצפן בן עוזיאל, אבל זה רק סימפטום, הנושא האמתי הוא אחר, הנושא האמתי הוא שהוא כופר במשה רבנו. וגם אנו מוצאים שכאשר הוא שב בתשובה, אומרת הגמ' שהוא אומר משה אמת ותורתו אמת, משמע שגם בזה הוא כפר

אומר הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד לפני שדיברו מרים ואהרן במשה, עדיין לא ידעו שנבואת משה רבינו היא למעלה מכל הנביאים, והוא אב לקודמים לפניו ולבאים אחריו, ידעו שמשה רבנו הוא נביא, אבל לא הבינו ולא ידעו כמה הוא נביא גדול וחשוב מיוחד ושונה מכל שאר הנביאים…למה?  כי האיש משה ענו מאד ולא גילה את המדרגות שלו.  מרים ואהרן דיברו במשה רבנו, ולא ידעו כמה גדול הוא משה רבנו, אח"כ הגיע קרח ודיבר במשה רבנו, ידעו שהוא גדול לא הבינו כמה הוא גדול.

היות וקרח החטיא את הרבים, הוא נבלע באדמה.

כלומר כן הייתה אמונה במשה רבנו אך לא הייתה שלימה במהות הנבואה של מרע"ה

כלומר אחרי מעמד הר סיני הייתה אמונה במשה רבנו, אבל בכל אופן, זה עדיין לא היה מושלם, כלומר היתה האמונה רופפת, ונתחזקה ע"י מעשה קרח, על ידי מחלוקת קרח הובן מה שאמר משה רבנו 'בזאת תדעון כי ה' שלחני' כי לא מלבי',

ועי"ז הודה קורח ואמר משה אמת ותורתו אמת

אנו רואים שבמעמד הר סיני נאמר 'וגם בך יאמינו לעולם'.

אמנם כבר נאמר בקרי"ס 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו',

אבל עיקר האמונה במשה רבנו היה  ע"י מעמד הר סיני אבל בכל אופן לפני המעשה של מחלוקת קרח האמינו שמשה רבנו הוא נביא, הוא מעביר את דבר השם, אבל לא האמינו 'כמה הוא גדול', כמה הוא זוכה לנבואה באופן ייחודי, לפני מעשה קרח היתה האמונה חלשה בנבואת משה רבינו, ולמה? כי חשבו שכפי שאומר האור החיים הק', שהבורא, הקב"ה עושה רצון ידידיו, משה רבנו מצווה, והקב"ה מקיים ועושה את רצון ידידיו, הצדיק גוזר והקב"ה מקיים, ולכן אמרו, נכון שמשה רבנו הוא נבחר, אבל הוא 'מנצל' את הדברים לטובתו לרצונו, הוא גוזר , הוא צדיק הוא גוזר והקב"ה מקיים.

אומר האור החיים הק' .. שאמרו הכופרים = משה רבנו

שהוא מצא חן בעיני הקב"ה ולכן הקב"ה עושה מה שהוא גוזר כלומר הקב"ה נתן למשה רבנו תאות לבו, לכן אמר משה רבנו:  לא!  "בזאת תדעון כי ה' שלחני…'

ואכן מצינו כמה דברים כאלה, שעשה משה רבנו והסכים הקב"ה על ידו, 1 הוסיף יום מדעתו, 2 פירש מן האשה, 3 שבר את הלוחות,  אמר קרח, משה רבנו בחר את אליצפן בן עוזיאל, לא כי הוא ראוי, אלא כי משה רבנו רוצה אותו, והקב"ה הסכים על ידו, אמר קרח, אם היית מחליט למנות אותי, אז כך היה.

אמר משה רבנו, תדעו – רק בשלושה דברים עשיתי מדעתי והסכים הקב"ה, הוסיף יום מדעתו, פירש מן האשה ושבר את הלוחות,  אבל חוץ מזה, לא! חוץ מזה הוא לא הוסיף כלום מדעתו. אז קרח לא כפר במשה רבנו, לכן אומרת המשנה באבות, שקרח חטא במחלוקת שהיא לא לש"ש ולא שהוא כפר במשה רבנו, למה? כי הוא לא אמר שמשה רבנו, "סתם אומר", אלא הוא אמר שמשה רבנו הוא צדיק גדול, שמנצל את הגדולה שלו, בשביל לייצר מינויים למי שהוא רוצה במשפחה, קרח לא כפר בנבואת משה, הוא מאמין שמשה רבינו הוא שליח מאת ה', אלא שחושד שהוא משפיע מצד חשקת לבו, אז באמת האמונה במשה רבנו היא רק בגלל מעמד הר סיני, אלא לא הבינו כמה בטל משה רבנו להקב"ה, וזה התחדש אחרי מחלוקת קרח.

זה מהלך אחד , מהלך שקרח לא חלק על קדושת ונבואת משה רבנו.

מהלך נוסף אומר הרמב"ן מקורו במדרשים, שקרח היה כופר ממש, כופר נגד מעמד הר סיני! במדרש חז"ל כתוב, אמר קרח:  'אין תורה מן השמים, היה אומר לית דין ולית דיין.

ולפי זה, קרח למרות שראה מעמד הר סיני ולפני כן עוד נסים רבים, בכל אופן הוא בחר להתעלם מהכל, ולהיות כופר, ולכן אמר משה רבנו, 'בזאת תדעון כי השם שלחני'

הוא  אמר את זה לעדת קרח ולקרובים של קרח, ונסביר מדוע דווקא להם…לפני שמשה רבנו מתחיל את המהלך עם קרח ועדתו, שכולם יביאו קטורת, וייראו, הקטורת של מי תתקבל בשמים, לפני שמשה רבנו מתחיל הוא אומר לכל העם להסתלק, למה? הוא כמו אומר להם, אתם ראיתם במעמד הר סיני את האמת, אתם לא צריכים להיות מושפעים מנסים!

הוא כמו אומר לישראל, תתרחקו שלא תראו מה שאני מראה לכם, תתרחקו מרחק גדול, שלא תראו נסים שלא תתחילו להאמין בנסים, שלא תחשבו שבגלל הנס יש כאן עניין אמיתי, אתם מאמינים בגלל מעמד הר סיני, אל תתרגשו מניסים. רק קורח עדתו דתן ואבירם ונשיהם וטפם, עדה קטנה שלא האמינו במשה מצד מעמד הר סיני,  רק הם יישארו שם, ולכן אמר משה רבנו לאלה שמתעלמים ממעמד הר סיני, 'בזאת תדעון כי השם שלחני' לא בזאת ידעון – כל עם ישראל, לא! אלא בזאת תדעון, אתם אנשי קרח! ואכן באדמה הם זועקים משה אמת ותורתו אמת. ואומרים בעל המוסר והחסידות, התורה אומרת שכאשר הארץ פתחה את פיה, 'נסו העם', הפירוש הפשוט, מהפחד והבהלה. הפירוש היותר עמוק, שהם לא רצו להתרגש מניסים ולכן הם אמרו, אם יש ניסים, אנחנו בורחים לא רוצים להאמין במשה רבנו בגלל שקרח ועדתו נבלעים באדמה, לא! אלא אנו רוצים להאמין בגלל שראינו במעמד הר סיני, זה מספיק לנו, אנו לא רוצים כעת לחזק את האמונה שלנו בגלל דברים נוספים, לדוגמא אדם אומר דברי חכמה, הוא גאה בחכמה, גאווה חיובית, אבל אם הוא מתרגל לקבל הרבה מחמאות, הוא מתחיל להתבלבל והוא לא זוכר האם הוא מעריך את דברי החכמה שלו באמת, או הוא שהוא מעריך את דברי החכמה שלו בגלל שהם זוכים לפירגון ולעידוד. אם האדם מחכה לפירגון ועידוד, הוא מפסיק בהדרגתיות להעריך את החכמה שלו והוא מעריך את העידוד והפירגון. אדם מאמין בהקב"ה בשכל בהגיון בריא ונכון, וגם במעמד הר סיני, אח"כ הוא מנסה להתחזק מכל מיני חיזוקים נוספים, החיזוקים הנוספים האלה, יכולים להיות חיזוקים שהם לא לגמרי ברורים ואולי לא תמיד נכונים.

כמו לדוג' אוטסיטים שמדברים דברים יפים,  ואז הוא אומר לעצמו, אם כך, אני מתחזק באמונה, וזה פעמים חסרון, מדוע, כי הוא מתרגל להתחזק באמונה לא בגלל השכל הבריא, לא בגלל החשיבה שהתורה אומרת, התורה אומרת, תבדוק בכל ההיסטוריה האם היה מעמד הר סיני, האם היה עוד משהו כזה

עם ישראל היה במעמד היסטורי אשר לפניו לא היה כמוהו ולאחריו לא יהיה כפי שאומרת התורה, תבדוק!

"כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים הנהיה כדבר בגדול הזה או הנשמע כמוהו השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו! בנ"י אמרו, אנו לא רוצים להאמין בגלל האותות

(אותות ומופתים בבני חם…) הם אמרו שהם לא רוצים לראות את מעשה הבליעה, לא רוצים להאמין בגלל ניסים!! לא!! אלא רק בגלל מה שעינינו ראו ולא זר, כי אם מתחילים להאמין בגלל נסים, או בגלל כל מיני רעיונות כאלה, כמו אוטיסטים עם כל המעלה שלהם, אבל שמתחילים להאמין להם ואומרים שהם אומרים דברים נפלאים, אז זה לא נגמר ,מחר יגיע משהו אחר ויעשה פלא אחר ויאמר שזה מגיע מדת אחרת, האם גם נאמין…? היום מאמינים לנס אחד מחר לנס של עובדי ע"ז שגם להם הקב"ה נותן כוחות, ואם כך, אין עוד אפשרות לאמונה ברורה ומוחלטת בהקב"ה! ולכן בנ"י לא רוצים לראות את קרח ועדתו נבלעים, וגם לא רוצים לשמוע איפה באדמה צועקים 'משה אמת ותורתו אמת', אנו לא צריכים את קרח ועדתו להתחזק באמונה, לא! אין לנו התרגשות מהסגנון השטחי של ניסים ואירועים יוצאי דופן, לנו יש התרגשות מאירוע שהוא מעמד הר סיני, זה כן, זה מפגש עם הקב"ה, זהו!

ואיך הם חטאו, איך עדת קרח חטאו, התשובה הם החליטו להשתקע במידות רעות, הם החליטו לכפור הם החליטו להתמכר לרע, ומי שמתמכר לרע הוא יכול גם ללכת נגד השכל הבריא, שהרי השוחד יעוור עיני חכמים, כל חכם!! אפילו חכם שהעיניים שלו ראו את מעמד הר סיני. אנשים חושבים שהתמכרויות זה 'צחוק' זה עניין של 'אם אני רוצה אני בשליטה', אבל זוהי אשליית השליטה!

זו אשליית השליטה של 'כח' של 'אני' יכול להתמודד 'ואני' יכול לשלוט על התמכרויות, וזו טעות, זו אשליה שיש לאדם כח ושליטה, משלה האדם את עצמו ,שיש לו כח שיש לו שליטה, הוא חושב שאם הוא יישתקע בחטאים הוא יוכל להיות 'גם וגם', זו אשליה, שהרי עם ריבוי החטאים רוח הטומאה תביא אותו לכפירה, בהתחלה

האדם חוטא, ואז הוא מרגיש רגשות אשמה, אח"כ הוא כבר לא מתחרט ויותר מכך, הוא הופך כל עבירה למצווה! וגם הכבוד והקנאה של קרח מוציאים אותו מהעולם, זה עולם הבחירה, וזה גם עולם של הרגלים, וזה לא סותר, כי האדם יכול לבחור הרגלים שיגבילו את הבחירה שלו, כמו משה רבנו שהוא בחר להיות עובד השם, עד שהוא הפך להיות כמו 'מלאך' שאין לו עוד יצה"ר ועליו נאמר גם בך יאמינו לעולם, למרות שעל אדם רגיל נאמר, 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך' במקרה הזה נאמר עליו, וגם בך יאמינו לעולם, הוא בחר לייצר הרגלים שהגבילו את האפשרות שלו לעשות עבירות (משך חכמה) ויש הפוך שהאדם בוחר חטאים והרגלים רעים שהוא מתמכר ואז הוא ההרגלים הרעים מגבילים את כח הבחירה שלו, אפילו שהוא רוצה באמת, הוא לא מצליח לעשות שינוי כמו שכתוב, רשעים מלאים בחרטות. וכמו שאמרו חז"ל כדי להינצל מהיצר הרע, אמרו חז"ל ישנה עצה, להזכיר ליצר הרע את יום המוות, יום המיתה, וזו דרך נפלאה, אבל צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. הצדיק שומע את העצה הזו והוא מתחזק בתומ"צ, והרשע כאשר הוא שומע על יום המוות, הוא אומר כמה שיותר מהר, 'אכול ושתו כי מחר נמות'.

וכמו שכתוב בזוהר, האדם חושב שהוא יחיה כאן אלפי שנה. יש בחירה לאדם, האדם רואה את המוות מול העיניים חלק מהאנשים, חוזרים בתשובה וחלק אומרים

אכול ושתו כי מחר נמות, כך היה גם קרח, רואים הרבה דברים בעולם רואים את מעמד הר סיני, רואים את הקב"ה, אבל קרח רואה רק את הקנאה ורדיפת הכבוד.

אדם לא יודע שיש לו נגיעה, כמו אדם שלא יודע שהמשקפיים שלו מלוכלכות, הוא לא מודע בכלל, והוא לא מבין למה המציאות מלוכלכת, הוא לא מחפש לראות האם יש בעיה במשקפיים שלו.

משה רבנו אומר לאנשי המדבר, לזכור את מעמד הר סיני ולא לשכוח את מעמד הר סיני!!

למה? כי הם יכולים לשכוח…מי יכול לשכוח…התשובה היא כל אדם!! זה כח ההרגל והבחירה של האדם, שניהם יחד יכולים לגרום לאדם לבחור להתרגל לשכוח ממשמעות החיים.

 

זה כח של שנאה וכעס, אע"פ שאדם יודע את המציאות האמיתית, כיון שהוא נגוע בנגיעה עצמית, קרח, שרצה כל ימיו את הנשיאות, ולפתע הכתירו את בן דודו במקומו, אי אפשר לשער גודל צערו.

כשאחד יש לו נגיעה ונופל לקנאה ושנאה, יוכל להתנסות לכפור אפילו במה שראו עיניו.

וכך הפוך מי שיש לו משקפי אמונה, בכל קושי ואתגר, האמונה מוציאה אותו מהעולם השטחי, והוא לא רואה את הקושי אלא את האפשרות את הצמיחה את השיפור והשדרוג.