אשת און בן פלת: לדבר בשכל אל הרגש

שואל החת"ס שאלה גדולה מאד, בעניין קרח,  בני לוי, איך הם קראו לבן שלהם בשם הזה 'קרח' הרי לעשו יש אחד עשר אלופי עשו, ואחד מהם הוא קרח התורה בפרשת וישלח מונה את אלופי עשו, הכוונה  היא המושלים שיצאו מבני עשו.

יש אלוף תימן, ויש אלוף אומר.. ויש אלוף קרח וכך יש 11 אלופי עשו, הקרח הזה, הוא נולד מאליפז ואהליבמה במעשה זנות, ושואל החת"ס איך ייתכן שיצהר האבא של קרח איך הוא קרא לבנו בשם הזה? הרי זה שם של רשע, ושם רשעים ירקב ואומרת הגמרת במסכת יומא (לח)  שאין לקרוא בשם של רשע. כדי להבין את הדברים, נתחיל עם אשת און בן פלת שהיא הצילה אותו מהמחלוקת, לעומת אשת קרח ששכנעה אותו במעשה המחלוקת, אשת און בן פלת אמרה לו, מה זה משנה בכל אופן אתה רק תלמיד, או תלמיד של משה או של קרח, בכל אופן תפקיד גדול לא יהיה לך, אז מה לך להיכנס לאותה מחלוקת. ואכן יש הסבר נוסף למהות השם קרח, שהוא קירח מכאן ומכאן,  ואכן כאשר אנשי קרח באו לקרוא לאון בן פלת, אשתו הייתה בפתח הבית, ולא איפשרה להם להיכנס לבית, איך היא עשתה, היא חשפה את שערות ראשה בכניסה לבית ואף אחד לא יכל להיכנס בגלל נושא הצניעות. חכמות נשים בנתה ביתה, זו אשתו של און בן פלת, שהצילה אותו, לעומת 'אוולת בידיה תהרסנו' זו אשתו של קרח באוולת שבה שכנע את קרח ללכת למאבק עד הסוף! נחזור לאשתו של און בן פלת, לכאורה מה היא הייתה צריכה לאמר לבעלה? את האמת! היא הייתה צריכה לאמר לבעלה, 'כופר' מה אתה בכלל חושב להצטרף לקרח!! אתה חייב להצטרף למשה רבנו! זו האמת! משה אמת ותורתו אמת, זה מה שהיא הייתה צריכה לאמר, אלא שהבעיה היא שעדת קרח לא דיברו ממקום שכלי, ולכן להחזיר להם 'בשכל' זה לא יעזור, צריכים לדבר עם הרגש בשפת הרגש! וזוהי חכמת נשים בנתה ביתה, היא לא אמרה שמשה רבנו צודק וקרח טועה, היא לא אמרה את האמת, כי במקרה הזה, האמת לא תעזור, וכך מצינו שמשמים ישנה התגלות ליעקב אבינו אחרי שהוא בבית לבן שנים רבות, ונאמר לו שוב לארץ שלך, וכאשר יעקב קורא לרחל ולאה בשדה, הוא לא אומר להן,  שהגמרא אומרת שצריכים לגור בא"י (כתובות קי) ועוד בחוץ לארץ הוא נמצא בבית לבן, ושם יש הרבה ע"ז, ועוד אומרת המשנה באבות התרחק משכן רע, ועוד מצוות כיבוד הורים שיש לו בארץ, יצחק ורבקה.

ועוד שמשמים נאמר לו לעזוב,  נאמר, לך לארץ ישראל, לכאורה יכל יעקב אבינו להגיע לנשים רחל ולאה ולאמר להן שהקב"ה ציווה לעלות לארץ וזהו! עולים לארץ! זהו, כך יכל לעשות, הוא יכל לאמר הרבה טיעונים רוחניים, אבל, לא! הוא לא אמר שום דבר מכל הדברים האלה, הוא פנה אל הממד הפשוט ביותר, יעקב אבינו פנה אליהן ואמר להן, אתן יודעות שאביכן לא אתי כתמול שלשום והוא משנה את המשכורות שלי פעם אחר פעם.  רק אח"כ הוא אומר, עוד משהו…שנאמר לו משמים לעזוב… ועוד יותר, רחל ולאה גם הן, מה הן אומרות? הן לא אומרות אם הקב"ה ציווה אנו עושות, לא! אלא הן אמרו גם לנו קשה פה, 'ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו'? רש"י מסביר שהן אמרו שזה  לא נעים ולא משתלם להישאר בבית אבינו. והן אומרות נכריות נחשבנו לו,  ואח"כ הן אומרות, כל אשר אמר אליך אליך עשה, בוודאי שיש הסברים מדוע כך היה הדיאלוג בין יעקב אבינו והאמהות הק', אבל השל"ה הק' אומר שמכאן אנו למדים מהלך, לא תמיד להנחית על האדם 'הוראה שמיימית' לא! אלא יש לפנות גם אל העולם הפשוט של צרכים ורגשות של האדם, לא רק לאמר 'הקב"ה ציווה' אלא גם שהלב הרגש והצורך של האדם, גם הוא יזדהה שהדבר משתלם וטוב. ואם נרחיב את הדברים, גם בעבודת השם, האדם לא צריך לחשוב שהעולם הזה הוא נעים אלא שאם אני אדם רוחני, אני סובל, אבל בעוה"ב אני ירוויח, לא! היצר הרע הוא רע, לא בגלל שהוא נעים ואסור, אלא הוא רע, כי הוא נעים אבל אח"כ מריר מאד, רע מאד. היצר הרע הוא לא רע רק בגלל שהוא מלא הנאות אסורות, והרע הוא מכונה רע בגלל שזה אסור,  כי זה אסור, לא! אלא הרע הוא כי הוא גם לא מעניק תחושה אמתית טובה, אלא הרבה דמיונות,  ולאחר מכן הרבה תסכולים. ודוגמא לכך אדה"ר כן היה במקום נעים, בג"ע, ובכל אופן הנחש פיתה אותו לעוד יותר נעים, ובסוף בזיעת אפיך תאכל לחם, בסוף הוא צריך להתאמץ ולהשקיע הרבה יותר, מה מחפש היצה"ר? לעשות נעים, לא! אלא לגרום להרגשה רעה, להתמכרויות לכעסים למרמור להתעלם מצרכים רוחניים של האדם, למנוע מהאדם להתענג על הקב"ה לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה. על התורה נאמר שהיא לטובתנו, ובחרת בחיים ובחרת בטוב, 'לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה' לא רק בעולם הבא יהיה שכר, אלא גם בעולם הזה, זה נכון שלא כל שומר שבת מרגיש טוב ולא כל מי שמניח תפילין מאושר, נכון, הוא עושה מעשים נכונים, אבל פעמים הוא הוא לא מרגיש טוב, כי הוא לא מספיק מזדהה מבין את החשיבות או מתחבר או מוצא את הדרך איך להתחבר לחיי תומ"צ, זו בעיה טכנית, אבל לא מהותית, זו בעיה טכנית שהוא לא יודע איך ליהנות מהיהדות אבל זו לא בעיה מהותית, שהרי כן היהדות מעניקה לאדם את 'האושר' הגדול. אבל לא תמיד יודע האדם איך לממש את אותו אושר שהוא 'מורכב' כן מורכב, מקיום המצוות, וכן כוונה בקיום המצוות, וגם סור מרע ועשה טוב, ולכן צריכים 'רב', עשה לך רב והסתלק מן הספק. עשה לך רב שידריך יכוון וימקד והסתלק מן הספק שמא יש ביצה"ר תוכן נעים יותר מאשר מה שמעניקה היהדות.

וכעת נחזור לאשתו של קרח, אשתו לעגה וזלזלה בקדוש ביותר, היא מפעילה את בעלה שיילחם נגד משה רבנו.

אחד הדברים שהיא הסיתה את בעלה זה מה שכתוב בתורה בעניין הלווים, כתוב בפרשת בהעלותך שהלויים צריכים להפריש את עצמם וצריכים להיטהר לעבודה באוהל מועד, וכך יש לעשות ללויים לטהר אותם, יש לזרוק עליהם מי אפר פרה אדומה, מה שמטהר אותם מטומאת מת, ועוד  להעביר תער סכין תגלחת על בשרם, על הגוף שלהם , הם מגלחים את כל שערות הגוף, ההסבר לכך הוא בגלל שהלווים באו במקום הבכורים, לפני העגל הבכורים היו אמורים לעבוד במקדש, אבל אחרי העגל שהם חטאו בעגל, הם מחליפים את הבכורים, הבכורים חטאו בעגל, והמדרש אומר שהבכורים הם המקריבים לעגל הראשונים, כי הם היו אמורים להיות העובדים במקדש, אז הם היו אלה שחטאו בעגל בעיקר, לכן הלווים מחליפים אותם, והיות והם מחליפים את הבכורים, והבכורים, הם חטאו בעגל, והחוטא בע"ז הוא נחשב כמו 'מת' וגם המצורע חשוב כמו מת, והמצורע מה שעושים לו, שמגלחים את כל שערות הגוף שלו, לכן הלווים שהם מחליפים את הבכורים, שהבכורים הם חטאו בעגל והם כמוצרעים, אז הלווים מחליפים אותם, וגם מקבלים מעט מהטומאה של הבכורים ולכן כשהם מחליפים את הבכורים הם מקבלים מעט מהטומאה של הבכורים, ולכן הם כמו 'מצורעים', ולכן ישנה התגלחת, על התגלחת הזו, צחקה אשת קרח, ואנו רואים דבר מעניין, שאשת און בן פלת עצרה את הכניסה של האנשים לביתה באמצעות השערות, ואשת קרח צחקה וזלזלה בעניין השערות שמגלחים את הלווים, כולל את בעלה קרח. מצינו שהשערות הן היו פה נושא, ולא רק נושא טכני, אלא נושא מהותי, ונסביר מהי משמעות השער, ועל בסיס זה נראה את שורש הגישות השונות אצל אשת און בן פלת, ואצל אשת קרח.  נתחיל עם עשיו, הוא היה איש שעיר ויעקב איש חלק, כך אמר יעקב לאמו רבקה, איך אני יכול להיכנס לקבל את הברכות, הרי עשו הוא שעיר ואני איש חלק, אולי ימושני אבי והייתי כמתעתע, הרי יש עוד בעיות, לא רק ההבדל של 'שעיר או לא' יש גם לדוגמא את ההבדל 'בקול' הקול  – קול יעקב והידיים ידי עשו.

אבל על זה לא הייתה דאגה, אלא רק על עניין השער, מה שעשו הוא שעיר, ויעקב לא. משמעות הדברים היא כך, חשוב יצחק לברך את עשו ולא את יעקב, למה? כמה הסברים לדבר, אחד ההסברים כי אמר יצחק שעשו יהיה זבולון ויעקב יששכר, או חשש שמא יעקב איש תם יושב אוהלים, אם יהיה לו ריבוי ושפע, שמא הוא יעזוב את התורה, שמא יתקיים בו 'שמנת עבית כשית' אומר התפארת שלמה היה חשש של יצחק שמא יעקב יעזוב את 'האוהל' על ידי ריבוי שפע, אבל רבקה האשה אשר הוכחת ליצחק, שהיא הראויה, לדעת איך להוביל את יעקב לנהל את השפע לא על חשבון לימוד התורה והמצוות אלא לשלב בין הכל יחד. וזה מה שהפסוק אמר בפרשת חיי שרה, שאמר אליעזר עבד אברהם 'אותה הוכחת לעבדך ליצחק' היא המתאימה, כי יצחק הוא בבחינת, 'פחד יצחק' והגיע רבקה והיא מייצרת את האיזון, לא על חשבון הערכים אלא לרומם את הערכים. אדרבה לעבוד את הקב"ה בהרחבת הדעת. וכתוב בספרים (ערבי נחל פרשת בהר ועוד) שהשערות הן ביטוי למותרות של האדם, שער אותיות עושר וכתוב בעניין יפת תואר, שהיא גלחה את שערות ראשה, ולמה מהי משמעות הדברים?

העושר יכול להביא להרבה מותרות, וגם השער הוא ביטוי למותרות והאשה עם השער נראית יפת תואר, וצריכה לגלח את שערה כך שהלוקח אותה לא רק ייתחבר ל'שער' אלא גם אליה בלי השער, ודברים דומים אומר האברבנל בעניין התגלחת של הלווים, השער הוא ביטוי למותרות הגוף, ולגלח את שערות הראש, זה ביטוי לגלח ולהוריד את 'המותרות של האדם'. אומר האברבנאל שהלווים מצווים להיות סביב למשכן ולא בתוך בני ישראל וגם שיתרחקו מהתאוות הגשמיות וזה הסמל והביטוי של העברת התער על כל בשרם כי השער הוא מותר הגוף, והתגלחת היא רמז להתרחק מהמותרות,  עוד הוא אומר, שמצינו בעניין הלווים, שהם לא קיבלו נחלה בארץ ישראל בעת ההוא הבדיל ה' את שבט לוי לשאת את ארון ברית ה' לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו לכן אין  ללוי חלק ונחלה עם אחיו, כי השם הוא נחלתו. אבל זה רק הלווים, שאר העם, לא. שאר העם יש להם שיער, ואפילו פיאות הראש, כמו ביטוי שמסל, בכל דרכיך דעהו, וכתוב בשו"ע או"ח סימן רלא לגבי ההנאות בעולם הזה, שיכוון שלא רק יהנה 'סתם' אלא עם כוונה למען חיזוק הקשר בינו לבין הקב"ה. אז לפי זה, מצינו שיעקב אבינו הוא איש חלק ועשו הוא איש שעיר, שער מבטא את המותרות וזה עשו, ולכן אמר יעקב אולי ימושני אבי, אם הוא ימשש אותי הוא ייראה שאני 'לא שעיר' אלא חלק, הבעיה היא לא רק עניין הזהות, שזה לא עשו אלא יעקב, לא! אלא עניין אחר, אני יעקב לא מתאים לזה, אני חלק מדי, הייתי בעיניו כמתעתע, זה לא מתאים לעבודת השם. ואכן אומרת רבקה ליעקב, אתה צודק, צריכים שער אבל צריכים שהשער לא יהיה 'חלק ממך', זה לא! אלא שיהיה חיצוני אליך שיהיה רק בבגד. זה לא בשבילך שיהיה 'חלק מהחיים' שלך, אבל כן זה נצרך לשגרת חיים, לכן, יש משמעות גם למותרות, אבל בתנאי שזה לא 'חלק ממך' זה לעל הגוף שלך =רק בגד, אפשר לשים אפשר להוריד, אפשר לשלוט, זו לא התמכרות, זה לא מוביל את האדם להתמכרות של תלות קיצונית, לא. אלא זה נקודתי. מתי שצריכים משתמשים בכח הבחירה, אבל בלי 'ההתמכרות'…לכן אשת קרח כעסה ויצרה את המחלוקת בגלל השיער, השיער מבטא את העשירות, שער שפע, והרי קרח היה עשיר גדול מאד, ואצלו העושר היה 'עושר שמור לבעליו לרעתו'.

הגמרא בסנהדרין קי אומרת בעניינו של קורח, נאמר בפסוק (קהלת ה יב) 'ש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו'

זו העשירות של קרח, בגלל שהוא היה עשיר, הוא הרשה לעצמו לחלוק על משה רבנו…

ומחמת כן אבד מן העולם נמצא שהעושר שלו גרם לרעתו

ואומרת הגמ'  יוסף מכר אוכל לעולם כולו בזמן הרעב, ואת הכסף והאוצרות הוא החביא בשלושה מקומות, והיו שלושה סוגי אוצרות שהטמין יוסף במצרים

והאוצרות 1/3 לקרח 1/3 לאנטונינוס  ו 1/3 ייתגלו לעתיד לבוא

אומר הבן איש חי, האוצרות של יוסף חולקו לשלושה חלקים

אלה שהיו עובדי ע"ז אותם הטמין יוסף במקום אחד, ואותם מצא קרח, והכסף הזה היה מקולל, וזה עושר שמור לבעליו לרעתו, כסף נוסף היה כסף גנוב שאותו גם גנז במקום אחר ומצא את הכסף אנטונינוס, ושליש אחרון היה הכסף של אנשים כשרים שהיו מקיימים שבע מצוות בני נח, והכסף הזה ייתגלה לעתיד לבוא.

האדם הרשע זוכה בכסף כמו קרח, אבל זה כסף מקולל, ולכן זה בבחינת עושר שמור לבעליו לרעתו.

והגמרא אומרת שקרח היה צריך שלוש מאות גמלים שיהיו נושאים את המפתחות לאוצרות, והכל , הכל נבלע, שהרי קרח וכל הרכוש שלו נבלע באדמה, הכל ירד לטמיון. קרח היה אמור לקבל את המטמון הזה ולהתגבר על ניסיון העושר

העשירות כמובן יכולה גם להיות ברכה וכך כתוב במשלי 'ברכת ה' היא תעשיר' וכשהקב"ה ציוה לאברהם אבינו לך לך מארצך וגו' אמר לו ואעשך לגוי גדול ואברכך וגו' ופירש"י: ואברכך בממון.  ובברכת כהנים נאמר: יברכך ה' וישמרך ופירשו חז"ל: יברכך ה' בעושר וישמרך מן הלסטים שלא ייגנבו לאדם את העשירות שלו. וגם בתורה עצמה כתוב בעניין הברכות לאדם כתוב שם, אם ילכו ישראל בדרך התורה יזכו לעשירות ואם ח"ו יעזבו את דרך התורה ילקו בעניות ושאר קללות וכך אומר רש"י על הפסוק (דברים טו ד) אפס כי לא יהיה בך אביון ומצד שני כתוב  (פסוק יא)  כי לא יחדל אביון.

פעם כתוב שלא יהיו אביונים בעם ישראל ופעם כתוב שכן יהיו, איך מסבירים את המציאות? ההסבר הוא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם. וגם כתוב בתחילת פרשת עקב והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירושך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרות צאנך ופירש"י שהצאן נקרא עשתרות' למה? על  שם שמעשירות את בעליהן.

וגם כתוב בעניין כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים ופרש"י ויוסיפו לך שנות חיים שנים של חיים הם של פרנסה ועושר,  וגם אברהם כתוב עליו, שהוא כבד במקנה ובזהב וגם יצחק הוא מצא 100 שערים יותר ממה שהוא זרע ויברכהו השם וגם ביעקב כתוב ויפרוץ האיש מאד מאד  , וגם הקב"ה אומר לאאע"ה אחרי שבנ"י יצאו ממצרים, הם יצאו 'ברכוש גדול'.

ומצאנו אפילו שנתנו חז"ל עצות וסגולות לזכות לעשירות כתוב בגמרא ב"ב הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין בגמרא פסחים הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן ובחולין אמר רבי יוחנן הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקה ובב"מ נ"ט יעץ רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו ועוד אמרו חז"ל עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר  ועוד בגמרא שבת כתוב שסגולה לעשירות זה לכבד את התורה ואת השבת

ועוד הגר"ח פלאג"י בספרו ימצא חיים כתב יתפלל האדם להקב"ה שיתן לו עושר כדי לקיים התורה והמצוות כי הרבה מקיום  התורה והמצוות תלוי בממון ויש עוד עשרות רבות של מקורות.

אז יש עשירות שהיא מבורכת, ופירש הרה"ק מרופשיץ על הפסוק 'מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים'

שגדול ומעורך בשמים שהאדם יש לו עושר ותענוגים ובכל אופן הוא בוחר באהבת הקב"ה, זו מדריגה גבוהה מאד.

מהמקום הזה אפשר להבין רעיון נפלא, מופיע בספר שבילי פנחס, הגמרא במסכת ברכות (ז) אומרת שיש משמעות לשם האדם , ורבי מאיר היה מדייק בשם האדם ולפי זה היה יודע איך להתייחס לאותו אדם. לכן אפשר שאמנם השם קרח, הוא שם רע מאלופי עשו, אבל יצהר קרא לבנו קרח, מדוע? בגלל שאמר, אדרבה אנו לווים, ואנו 'הקרחים', בלי שער, בלי עשירות, בלי מותרות אדרבה רצה אביו שהשם שלו, קרח ישפיע עליו שיהיה קירח ממותרות מעשירות מקוללת. ואכן זה היה השקר הגדול של קרח, שהוא 'כאילו קירח מתאוות', כאילו הוא מדבר מתוך ליבו הטהור וזהו, כאילו הוא רק מחפש את טובת העניין למען עם ישראל, כל העדה כולם קדושים, אז מדוע ולמה תתנשאו על כל הקהל, כך הוא אמר, הוא נראה כאילו הוא 'צדיק' קירח…אבל באמת הוא מלא 'שער' עושר רע. הוא לא חלק ולכן צריכים להתרחק ממנו. וכך אשת און בן פלת דווקא הראית את שערה כמו לאמר, אל תחשבו, אתם עדת קרח, שיש כאן 'איזה 'צדיק גדול'…מעין קירח רוחני שלא מעניין אותו מגשמיות…לא!! הוא לא קירח

הוא מלא שיער. וכך גם אלופי עשו  השם הוא אלוף קרח, למה? כי הוא מראה עצמו, כאילו הוא 'קירח'

כאילו הוא צדיק, כאילו הוא מושלם, כאילו הוא רק רוצה את טובת העניין, האידיאולוגיה בגרון, אבל הלב אומר 'רק רע'.   לכן יעקב אמר ששמו של קרח לא יוזכר אצלו, כמו שכתוב ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי  – ולוי הוא בן יעקב, אבל לא כתוב גם בן יעקב, כי יעקב התפלל שלא יוזכר שמו אצל קרח (רש"י בראשית מט – ו) למה?

כי קרח הוא מנצל את העשירות לרעה, הוא מזכיר את אלופי עשו שנאמר עליהם, 'חסד לאומים חטאת', הם לא עושם לטובת החברה אלא לרווח שלהם. אמר יעקב אצלי זה אחרת, אני חלק בלי שיער, וכן שם כאשר צריך את השיער, לובש מתי שנדרש, וכך מקיים בכל דרכיך דעהו.

האזינו