סיפר רבי העניך מאלכסנדר, שהיה תלמידו של רבי שמחה בונים מפשיסחא, שהיה בישוף אחד שהיה שונא ישראל, והיה בעל ידיעות מרובות ביהדות, כולל גם שליטה בשפות אידיש ועברית. הוא גזר גזרה, לפיה על היהודים להעמיד אחד מביניהם שיתווכח איתו, באותם ימים היה מקובל לערוך ויכוחים בין היהודים לנוצרים. הכללים של הוויכוח היו, שאם הבישוף ינצח, אז חלילה יהיו גזירות על היהודים. ואם היהודי ינצח, היהודים יוכלו לעשות בבישוף כרצונם. עד כדי כך הוא היה בטוח בניצחון שלו.
היהודים היו בחשש גדול, הם גזרו צום ולא ידעו את מי לשלוח, כי כולם חששו ללכת, מרוב שידעו כמה אותו בישוף עם ידיעות מרובות ושנאת ישראל, והחריפות שמתלווה לכל זה. בא לפניהם יהודי כפרי פשוט, ואמר 'אני אלך, ובעזרת השם אני אנצח אותו', שאלו אותו 'אבל כיצד אתה, יהודי כל כך פשוט, תוכל לנצח אותו?' הוא אמר 'במילא אין מישהו אחר שמתנדב, אז בעזרת השם תהיה לי סיעתא דשמיא'. בפועל, בגלל שלא היה אף מועמד אחר, הסכימו לשלוח אותו.
מגיע יום הוויכוח, ובמקום מתאסף קהל רב. היהודי הכפרי ניגש אל הבישוף ושואל אותו: 'מה פירוש המילים איני יודע?'. עונה לו הבישוף באידיש, 'איך ווייס נישט', כלומר – אני לא יודע. כל הנוכחים לא הבינו את כל השאלה, הם הבינו רק את התשובה. כששמעו שהבישוף משיב בפה מלא שאינו יודע, ניתן האות, הרגו את הבישוף והייתה ישועה גדולה לכל היהודים.
עוד באתר:
שאלו את הכפרי: 'מאיפה עלה לך הרעיון לשאוך שאלה כזאת?' והוא השיב שלמד חומש עם רש"י וראה שרש"י אומר לפעמים 'איני יודע', הוא אמר לעצמו שאם רש"י אמר שאינו יודע, בטח גם אותו בישוף לא יידע.
סיים רבי העניך מאלכסנדר, שלפעמים הקב"ה יכול לעשות ישועה גדולה לישראל על ידי ה'איני יודע'. לפעמים כל אלו שיודעים מתמלאים חיל ורעדה, ומרוב ידיעות והבנת המצב, אוחז בהם איזשהו שיתוק. ודווקא התמימות של לומר 'איני יודע', מכינה את הפתח לישועת ה' למעלה מטעם ודעת.
