בפרשת השבוע, פרשת חוקת, מסופר על פטירתה של מרים הנביאה. מסופר במדרש שמרים הייתה לוחשת לבאר ואומרת לה 'עלי באר, תראי לעם ישראל איזה ניסים גדולים הקדוש ברוך הוא מחולל'. בני ישראל היו נתונים בפחד נורא, בדרך לארץ ישראל הם עולים על הר, ואין להם מושג שלפני שזה היה הר, זה היה שני הרים, זה היה מחולק לשניים, האמוריים התחבאו שם, באמצע היה נחל ארנון, והאמוריים התכוונו שכשעם ישראל יעבור את נחל ארנון, הם פשוט יפגיזו אותם בכטב"מים".
"הקב"ה עשה רעידת אדמה, שני הרים התחברו, ועם ישראל הלך על ההר, והיה בטוח שזו דרך נוראה ודרך של תלאות, וכמה אנשים הם איבדו במסע במדבר, ובתחילה לא היה פשוט, 'ותקצר נפש העם בדרך', אבל אז מגיעה בארה של מרים ומציפה את גופות האמוריים שטבעו, ואז בני ישראל רואים את התמונה המלאה".
"אתמול הייתי על הבמה עם איריס חיים ברעננה, היו שם ששת אלפים אנשים, ואיריס סיפרה איך הבן שלה לקח את התוף ופשוט תופף איפה שהוא היה בשבי, הם סיפרו שלפני שהוא נהרג בשוגג, מירי כוחותינו, הוא היה מתופף על הקירות ועל סירים הפוכים. אמרתי לאיריס שאחרי שהוא נהרג ומקל התיפוף נפל לו מהיד, את, אמא שלו, כמו במרוץ שליחים, לקחת את המקל והמשכת לתופף, המשכת לנגן ולא הפסקת".
עוד באתר:
"בשבוע שעבר, הייתי בשבעה של חייל מופלא, אורי חדד, וסבתא שלו, אישה מבוגרת, הייתה נסערת, היא נכנסה עם המקל ככה למעגל האנשים, ואמרה לי, 'הרבנית, אבל למה?' אמרתי לה, סבתוש, הקדוש ברוך הוא מקשיב לקול שלך, אז חבל שתבזבזי אותו. אל תצעקי למה, תצעקי 'עד מתי'. בשנייה אחת, האישה הזאת הפכה מאישה מבכה, לאישה מחכה. בשנייה, יצאה לה תפילה גדולה על העתיד".
האזינו לראיון המלא מתוך 'עניין משפחתי' עם רחל פסטג:
