אחי הרב דוד שליט"א (הידוע מהשגחה פרטית) טילפן אלי אתמול וביקש ממני לספר במאמר דבר חשוב שחווה השבוע, כאשר בנו נאבק על חייו לאחר התאונה הקשה שסיפרתי עליה בשבוע שעבר, מילאתי את רצונו, ואני מקדיש את כל המאמר לרפואתו 'יצחק בן באשע'. ואת סיפורו אביא בהמשך המאמר, אך לפני כן אספר את מה שאני עברתי השבוע שגם קשור לענין בנו לרפו"ש.
כל דבר יש לו את זמנו, ואי אפשר להקדים את המאוחר, אפילו כמלא נימה.
עשיתי חשבון השבוע, כמה פעמים אדם בגילי אמר כבר את כל ספר התהילים בימי חייו? לכאורה, לפחות מאות פעמים? שהרי המינימום זה ממוצע של פעם בחודש, ובחודש אלול פעמיים, ככתוב בהלכה, (ויש כ-500 חודשים מהבר מצוה שלי) בנוסף לעתות רצון, הושענא רבה, קברי צדיקים וכדו', שמסיימים בבת אחת את כולו, ואם שומעים את ר' מיילך בידרמן, הרי שבליל ראש השנה מסיימים עוד פעמיים (עשיתי זאת פעם אחת לפני מס' שנים, זה היה לי מתיש ביותר ולא נראה לי שיש לי האומץ והכח לעשות את זה שוב, שכן גוי הזמין משטרה לדווח על מישהו תמוה שמקיף את הרחוב הלוך ושוב עם ספר ביד).
עוד באתר:
נו, הגמ' אומרת, שמי שחוזר על לימודו 40 פעם, הרי זה כמאן דמונח בקופסא. ובצעירותנו שמענו מהמחנכים שמי שחוזר 101 פעמים לא ישכח לעולם, רמז לכך "אינו דומה שונה פרקו מאה לשונה מאה ואחד". (הפער בגימטריה בין 'זכר' – 227, ל'שכח' 328, זה 101).
לפי"ז, היינו אמורים להיות בקיאים בכל פרקי התהילים בעל פה. ובמציאות אינו כך, רק חלק מהתהילים שגור על לשוננו, דהיינו, אותם פרקים שנאמרים יותר תכופות, כגון פרקי ההלל ופסוקי דזמרה וקבלת שבת וארבעת הפרקים הראשונים, והשיר המעלות וכו', שזה בערך כשליש התהילים. (חשבתי, אולי זה רק אצלי, אבל ביררתי אצל עוד חברים וזה כך אצל הרבה).
מה הסיבה לכך? נראה לי, כי מה שאמרו חז"ל 'שונה 40 פעמים' הכוונה, שלומדים משהו היטיב ומבינים אותו ואח"כ חוזרים עליו, הרי שככל שחוזרים יותר זה נשמר יותר, אבל משהו שלכתחילה רק אומרים בשפתיים, מבלי ללמוד ולהתבונן, אינו נקלט בזכרון, רוצים הוכחה? תחנון של שני וחמישי! תתבוננו בבית הכנסת ותווכחו, שרוב האנשים, גם אלו שאת רוב התפילה אומרים בעל פה, הרי שהם מסתכלים בתוך הסידור כשאומרים תחנון בימי שני וחמישי.
לעומת זאת, רוב הציבור יודע לדקלם את תפילת ר"ה ויו"כ עם המנגינה והקנייטשים של הנוסח, למרות שזה רק נאמר פעמים בודדות בשנה, וזה מאותו הטעם, כי זה נאמר בנעימה והתבוננות.
כל זה נדלק לי, מפני שהשבוע, הייתי עסוק באמירת הרבה תהילים לרפואת אחייני 'יצחק בן באשע', שנפצע בשבוע שעבר בתאונת דרכים ושרוי בתרדמה וזקוק לרחמי שמים מרובים והוא אב לילדים רכים ובעל חסד גדול הידוע לכל תושב ביתר ואף מחוצה לה.
לטובת רפואתו, אמרתי השבוע את כל ספר התהילים במתינות והתבוננות והבחנתי בכמה דברים שמעולם לא הבחנתי. למרות, שכבר חלפתי על פניהם מאות פעמים בימי חיי.
ושנים מהם אכתוב בקצרה, בתקוה שאיני מטריח אתכם יותר מדי ויהיה זה לרפואתו.
היכן כתוב בתהילים שיוסף נמכר לעבד? פסוק מפורש הוא 'שלח לפניהם איש, לעבד נמכר יוסף'. כל ינוקא יודע בן כמה היה יוסף כאשר נמכר, שהרי פסוק מפורש הוא 'יוסף בן שבע עשרה שנה' וכו'. איך לא הבחנתי עד כה שהפסוק הזה בתהילים הוא פסוק י"ז? (פרק ק"ה).
[אם נתבונן מעט יותר, אות ה' מתחלף באות ח' כידוע, כי שניהם אותיות גרוניות. יעקב היה בן ק"ח כשיוסף נמכר לעבד, שהרי בן 130 היה בעמדו לפני פרעה ויוסף נמכר 22 שנה קודם לכן, הרי פסוק י"ז בפרק ק"ח, שזה הגיל של יעקב ויוסף בעת המכירה].
דבר נוסף שהבחנתי השבוע והוא רלוונטי לימים אלו ומעניינא דיומא: על הפסוק 'ישמע א-ל ויענם' נאמר בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ב: ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד הקב״ה לשמוע נאקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל, שנאמר ישמע אל ויענם'.
המעיין בדבר יגלה, כי אלו דברי נבואה ממש, שהרי בימי רבי אליעזר, לפני קרוב לאלפיים שנה לא היו בני ישמעאל שום פונקציה, ורק כ-300 שנה לאחר מכן, קם מוחמד ויסד את האיסלאם וקרא לעצמו נביא ובערבית זה נקרא 'חליפה', והמנהיגים אחריו נקראים 'חליפות'. המושג 'חליפות' נתבטל רשמית בשנת 1924, דהיינו, לפני 100 שנים בדיוק. וזה נרמז באותו הפסוק: ישמע א-ל ויענם, שהקב"ה יצילנו מידי צרותיהם ועינויי בני ישמעאל, מתי כל זה יקרה? בתקופה שעונה להגדרה 'אשר אין חליפות למו', היינו, כאשר מוסד ה'חליפות' כבר יבטל להם, שאז המוסלמים התחילו להצר לנו ובסופם ינחלו את מפלתם בקרוב.
וכעת למה שפתחתי בתחילת המאמר, על שיחת הטלפון מאחי ר' דוד שליט"א שביקש ממני לפרסם הסיפור דלהלן, כי יש בזה זיכוי הרבים חשוב, ובפרט שבמקרה דנן יש בזה גם ענין סגולי של 'חמירא סכנתא מאיסורא', ואם זה יעורר עוד אנשים, זה יהיה לזכות ולרפואת בנו 'יצחק בן באשע' וכך הוא סיפר לי:
בתחילת השבוע, כאשר ראינו שהמצב של בני יצחק מצריך הרבה זכויות כדי שישוב לאיתנו, החליט בני יעקב מאיר לגשת לביתו של אחיו יצחק בביתר עילית, ולהסיר המזוזות ולבדוק את כשרותם. אומר ועושה, המזוזות נמסרו למגיה מומחה.
מה אומר ומה אדבר, איך שהמגיה נטל את המזוזות לידיו ועלעל בהם, החוירו פניו והחזירם מיד לידיו ואמר לו: מי שכתב את המזוזות הוא לץ וחדל אישים, ריק מכל תוכן וחסר אחריות, אין לי מה להגיה את המזוזות, רואים בבירור שהכותב עשה זאת במהירות וללא כל ריח של קדושה וכוונה.
לתמיהת בני, איך מכריעים כזה דבר במבט חטוף? הסביר המגיה בהרחבה:
יש מינימום הנדרש מסופר סת"ם, כדי שכתב ידו יהיה ראוי לעלות על מזוזת בית בישראל. הקפדה שלא לדלג על תגים, להקפיד על הקוצים בפינות האותיות, לא לעגל את המרובע ולא לרבע את העיגולים, אלו ועוד דרישות הלכתיות שיש בהם דרגות שונות של מרמה כשרות גרידא ועד מהודר ביותר וכל סופר ומגיה יכול לראות אותם.
אך יש ענין קריטי על פי קבלה שגילו לנו המקובלים הקדמונים, שהאות ל' הבנויה משני חלקים, הבסיס הוא כמו אות כ' בשווה לכל האותיות ומעליה בולט כמו אות ו' מעל כל האותיות |(וביחד זה כ"ו שזה מידת הרחמים) ובגג של האות ו' הנ"ל, יש לתייג קוץ מימין וקוץ משמאל, ויש להקפיד מאוד שהקוץ הימני, יהיה גבוה יותר מן הקוץ השמאלי, שהרי ימין היא רחמים ושמאל הוא דין – גבורה, ולכן יש להגביר מידת הרחמים שיהיה גבוה יותר ויכבוש ויכניע את מידת הדין.
וכאן הראה הסופר לר' יעקב מאיר, כי בחלק מהאותיות אין תגים בכלל ובאלו שכן יש, הקוץ השמאלי בולט מעל לימין, ודבר זה ידוע לכל סופר מתלמד, וניכר על הכותב שכתב במהירות בלא שימת לב, רק למען יסיים את הכתיבה ויקבל את כספו, כמו"כ, אצל רוב הסופרים ניכר ששם הוי"ה ברוך הוא נכתב יותר במתינות ובדיוק, שהרי לפני כל שם, יש לעצור ולומר 'הריני כותב לשם קדושת השם', וכאן הראה לו, שגם שמות הוי"ה נכתבו בחפזון ולא צריך להיות מומחה גדול להבחין בזה.
יש לציין, כי המחשב לא יכול לזהות את הבעיה של המזוזות הללו, כי המחשב בודק חסרות ויתרות או קטיעות ניכרות ועניינים טכניים בלבד.
ממשיך אחי ר' דוד ומספר: כל ילד שלי, כשזוכה ונכנס לדירה משלו, אני רוכש עבורו את המזוזות אצל סופר ירא שמים שאני מכירו היטיב וסומך עליו במאת האחוזים, אך במקרה דנן, יצחק בני שכר דירה בביתר ואמר לי שהמשכיר אמר לו שיש מזוזות על כל הדלתות והכל בסדר.
אני דן לכף זכות את המשכיר של הדירה, שכנראה קיבל את זה ככה, או שקנה מזוזות בזול ולא ידע כמה סכנה יש בדבר.
כמובן, שעוד באותו יום, דאגתי מיד לשלוח מזוזות מהודרות לביתו של יצחק.
ביקש ממני אחי היקר ר' דוד לפרסם הסיפור, וכל מי שיש בביתו מזוזות שאינו יודע מי כתבם, או שחושש שלא נכתב על ידי סופר סת"ם ירא שמים, שיעשה טובה לנפשו וישלח לבודקם אצל מומחה, שיודע לבדוק לא רק בדיקה טכנית, כפי שציינתי בסיפור דלעיל וכל מי שיעשה הבדיקה, נודה לו אם יאמר שעושה זאת לרפואת 'יצחק בן באשע' וכמובן, נבקש שוב: הרבו תפילה ותחנונים עבורו והמתפלל על חבירו… הוא נענה תחילה. והקב"ה יחיש גאולתנו.
נ.ב. הייתי בדרכים רוב השבוע ולא הספקתי לערוך את החידושים על הפרשה, לכן צירפתי גליון מהעבר, ובכל יום יהיו בעיניך כחדשים.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
