האם אנחנו יכולים להשתמש בכוחו של בלעם הרשע?

בפרשת בלק אנו למדים אודות בלעם, בלק מלך מואב הוא שכר את בלעם הרשע לקלל את עם ישראל, התורה מספרת שבני ישראל היו בערבות מואב,  ואחרי שהרגו בני ישראל את סיחון ועוג ולא השאירו ממלכת האמורי שריד ופליט, אנשי מואב  פחדו שמא ייפגעו בהם בנ"י, הם מינו עליהם את בלק בן ציפור למלך,  בלק היה אחד מחמישה מלכי מדין, הוא היה גיבור חיל,  ולכן בני מואב החליטו להמליך אותו עליהם כדי שיציל אותם, אנשי מואב ידעו שמשה רבנו היה שנים רבות במדין, ולכן הם הלכו להתייעץ עם אנשי מדין מה עושים ואיך מנצחים את בנ"י וגם איך מתמודדים עם המנהיג שלהם מרע"ה. ובלק שלח שליחים לבלעם בן בעור מארם נהריים לקלל את עם ישראל, בלעם היה עם כוחות רוחניים וגם אבא שלו בעור, אבל לבעלם היו יותר כוחות רוחניים ולכן הם פנו לבלעם, והקב"ה מתגלה לבלעם ואומר לו לא ללכת לקלל ובסוף בלעם כן הלך לקלל,  וסיפור ההזמנה של בלק את בלעם מתואר באריכות בתורה,  שלח בלק שליחים לקרוא לבלעם שיבוא לעזור למואב הוא מבקש שיבוא לקלל את עם ישראל, ולמה? כי עם ישראל הם חזקים מאתנו מואב, אבל אולי בכח הקללה שלך נוכל לנצח ולהכות בעם ישראל.

ומאיפה ידע בלק שיש לבעלם כח לקלל את עם ישראל? כי בפרשת חוקת, בפרשה הקודמת כתוב, שהיתה עיר שנקראת חשבון, היא הייתה עיר של מואב, וסיחון הוא כבש את העיר חשבון, חשבון היתה עיר מבוצרת ולא היה אפשר לכבוש אותה, ולכן סיחון קרא לבלעם ולאביו בעור שהיו ידועים בכח הפה והקללה שלהם, וכאשר יצא סיחון לכבוש את חשבון, היו שם בעור ובלעם = אתם והם אמרו לסיחון 'בואו חשבון תיבנה ותיכונן עיר סיחון', כעת אתם תצליחו לכבוש את חשבון, זו תהיה 'העיר שלכם'. אז כבר היה ידוע שבלעם הוא מכשף גדול, אז כעת בפרשת בלק מגיעים אנשי מדין, השליחים של המלך בלק, והם מבקשים ממנו להגיע לקלל, ואמר להם בלעם, 'לינו פה הלילה', תשנו פה ונראה אם יבוא אליי הקב"ה בלילה ויאמר לי מה לעשות, אם יאמר מה שיאמר, אעשה. ובלילה הקב"ה מדבר עם בלעם ואמר הקב"ה לבלעם , לא תלך עמהם, אמר בלעם אז אולי אקלל את עם ישראל מהמקום בו אני נמצא כעת? אמר לו הקב"ה לא תקלל את העם אמר בלעם אולי אני אברך אותם? אמר הקב"ה הם לא צריכים ברכה, הם כבר מבורכים, לא מדובשך ולא מעוקצך. בבוקר התעורר בלעם ואמר להם, הקב"ה אמר לי לא ללכת אתכם, ואז הוא מנמק: אתם שרים פשוטים מידי אני צריך ללכת עם אנשים חשובים יותר.

אמנם הוא מציג את עצמו כמו צדיק, הוא אומר, שהוא יעשה רק מה שיאמר לו הקב"ה, והקב"ה אמר לו, אל תלך אתם! אבל הוא לא פירש להם, שאין הכוונה אל תלך בכלל, אלא שהקב"ה דואג לכבודו ואומר לו, אל תלך עם אנשים פשוטים כמו השליחים האלה, שבלק יישלח לך אנשים מכובדים יותר.

הוא אומר להם, שהוא לא יכול לעבור את פי השם, לא דבר גדול, וגם לא דבר קטן,  והוא אומר 'הדבר אשר ישים אלקים בפי אותו אדבר' , הוא נראה צדיק, אבל חז"ל בגמרא (סנהדרין קו)  אומרים שאין לו חלק לעולם הבא, (גם לגוי אם הוא שומר שבע מצוות בני נח יש לו ג"ע) ועוד אומרים חז"ל שיש כמה שאין להם חלק לעולם הבא, בכל אופן אין לדרוש יותר מידי בגנותם, אבל בעניין בלעם, כמה שיותר נמצא רע, אפשר לאמר עוד ועוד. והרשעות הגדולה של בלעם, זו 'האחיזת עיניים' וכמו שאמר ינאי המלך לאשתו, 'אל תתייראי בן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים, שדומים לפרושים, עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כמו פנחס' (סוטה כב). אם היה מגיע אלינו אדם ואומר לנו שהוא רוצה להכות באדם 'סתם' אדם, מה היינו אומרים, היינו מסכימים לשתף פעולה? לא!   מיד היינו מתנגדים, ועוד אם אנו יודעים שזה עם שבחר בו הקב"ה ועשה לו נסים… בלעם יודע שזה עם מיוחד, שזה עם שקיבל תורה. שהרי המדרש אומר, כאשר היה מעמד הר סיני, העולם כולו הזדעזע, ושאלו אומות העולם את בלעם, מה זה? והוא אמר, שהקב"ה בחר בעם ישראל ונתן להם תורה. אז הוא יודע שהקב"ה אוהב את עם ישראל. אז למה הוא בכלל חושב על כוון לשתף פעולה עם אנשי מואב ולקלל את העם הנבחר, הוא הרי יודע שהקב"ה לא יסכים לקלל ולפגוע ב'בני בכורי', בעם ישראל. ובלעם שומע שהקב"ה אומר לו, אל תלך עמהם וגם לא תקלל ולא תברך את העם, ובכל אופן הוא מבקש שיישלחו אליו שליחים נכבדים מהראשונים. ומגיע משלחת אנשים מכובדת יותר, וכמובן עם יותר כסף , ושוב בלעם אומר להם להמתין 'ואדעה מה יסף השם דבר עמי', למרות שהקב"ה כבר אמר לו, אל תלך לקלל, בכל אופן הוא שוב ושוב מנסה לדבר עם הקב"ה אולי בסוף הקב"ה יסכים, הוא רוצה שיתקיים בו 'בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו'. הוא רוצה ללכת רק אם הקב"ה יסכים, אלא שהוא מנסה כביכול להכריח 'את רצון הקב"ה' שיאשר לו ללכת. הוא רוצה ללכת לקלל. אלא שהוא רוצה אישור הוא רוצה 'הכשר' לקלל. ככל שאדם חושב מחשבות או עושה מעשים…. למחשבות ולעשייה יש השפעה מצטברת על פנמיות נפשו… הוא מצד אחד רוצה 'רק' לקיים את רצון השם, ומצד שני הוא שוב ושוב מנסה לפגוע בעם ישראל.

הוא גם רוצה להיות קשור עם הקב"ה וגם רוצה שהקב"ה יירצה מה שהלב של בלעם רוצה. ועם הזמן הוא מאמין, הוא מאמין לשקרים שלו, הוא מאמין לכך שהוא 'צדיק' והוא מאמין שהרצונות שלו טהורים ונכונים. הוא באמת מאמין שהוא מגדולי עולם, הוא באמת אומר על עצמו 'תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו' (במדבר כג י) הוא רוצה להיות כמו 'הישרים', כמו אבות העולם, הוא באמת מאמין שמגיע לו עוה"ב, הוא באמת מנותק מהאמת, והוא ממציא לעצמו מציאות חדשה שהוא חי חווה ומאמין בה בקנאות! עם כל הלב! הוא באמת מאמין לשקר שהוא המציא. אומר המדרש, כאשר בלעם בפעם הראשונה ביקש לקלל את עם ישראל, אמר הקב"ה לא תלך עמהם, מה היה מבין אדם רגיל? שהקב"ה לא רוצה לקלל את עם ישראל, אבל מה הבין בלעם, איך הוא מבין ושופט את התשובה שאמר לו הקב"ה? הוא פירש כך: הקב"ה כ"כ אוהב אותי, ולא רוצה שאני אטרח ללכת עד לשם, ולכן חשב בלעם, שהקב"ה כן רוצה מה שבלעם רוצה, לקלל את עם ישראל, אלא שהקב"ה חשב על בלעם יותר ממה שחשב בלעם על עצמו, בלעם אמר שהקב"ה מרחם עליי ולא רוצה שאלך רחוק לקלל את עם ישראל, לכן מיד שאל בלעם את הקב"ה, אחרי שהקב"ה אמר לו, 'לא תלך עמהם', אז אם לא ללכת עד לשם, כי אתה הקב"ה מרחם עליי שלא אעשה הליכה ארוכה…האם אתה רוצה שאקלל אותם ממקומי? מהמקום בו אני נמצא כעת…?!?! התורה מתארת את השפל שיכול להגיע האדם כאשר הוא חי עם הנגיעות שלו, עם היצה"ר שלו. ואם האדם לא מודע לזה, הוא סובל מזה, מי שמוכן להיות מודע לחולשה שלו, הוא יכול להיות מודע ליצה"ר ואז הוא גם יכול לנצח, מי שלא מודע, לא יכול לנצח. אם הוא לא מודע, הוא בכלל לא יודע שיש קרב, אם הוא לא יודע שיש כמה כוחות בנפשו, אם הוא לא מודע שיש בנפש שלו קרבות, בזה הוא הפסיד, עוד לפני המלחמה, אין מלחמה, הוא כבר הפסיד, כי הוא לא מוכן לדעת שיש קרב, הוא לא מוכן להכיר ביצה"ר, מי שלא מוכן להכיר, לא מוכן להילחם לא מוכן לקרב, מי שמוכן להכיר בחולשות של האדם יכול לטפל בהם, מי שלא מוכן להכיר בחולשות לא יכול לטפל בהן.

ועוד דוגמא, מצינו  בנביא יחזקאל שהוא אומר (טז מט) 'ויד עני ואביון לא החזיקה' מה הכוונה? אמרו חז"ל שנתנו לכל עני להגיע לסדום, הוא יכל להיכנס, ואפילו הוא היה מקבל צדקה, ועוד יותר, כל אחד שנתן צדקה לעני, היה רושם עליו את השם שלו, השם של הנותן, היו נותנים הרבה צדקה, זה כן… אבל היו מזהים את העני, היו מצלמים אותו, מפרסמים אותו, ואז היה חוק שלאדם עני לא מוכרים אוכל… אח"כ הוא היה מת מרעב, אחרי שהיה מת מרעב, כל אחד היה בא ונוטל את הדינר שלו (סנהדרין קט), הם כן רצו להיות צדיקים הם רצו לתת צדקה לעניים, הם רוצים להיות אנשי חסד, הם רוצים שהאחר ירגיש טוב, הם רוצים את טובת האחר. הם רוצים להעניק, כן, הם רוצים להעניק והרבה, הם רוצים לתת אבל גם לא להפסיד! הם רוצים לתת אבל בלי לשלם מחיר!!   ערכים בלי מחויבות, ערכים בלי מחיר, אם רוצים לתת ולא מוכנים לשלם מחיר, זה אומר לתת ובסוף לקחת בחזרה את מה שהם נתנו, הם מצד אחד לא רוצים לתת, ומצד שני הם רוצים להרגיע את המצפון שלהם, הם לא רוצים להיראות כאנשים שלא דואגים לחברה, הם לא רוצים להיראות כמי שלא נותן, אז הם בקונפליקט, מצד אחד חייבים לתת ואם לא יש רגשות אשמה, אבל גם לא רוצים לאבד כסף ולתת, אז הם מוצאים פתרון, הם ייתנו ירגיעו את המצפון ואח"כ ייקחו את כספם בחזרה, כך הם הרוויחו, הם לא מפסידים, הם כן נותנים, וגם לא יהיו להם רגשות אשמה. והם גם לא גונבים…שהרי כל אחד לקח בחזרה את הכסף שהוא נתן לאותו עני, שהרי הם כתבו על כל מטבע את השם של נותן הצדקה. וגם ידוע מה שקרוי מיטת סדום, הם מיישרים את בני האדם, מי שהוא גבוהה מידי מקצרים אותו, ומי שנמוך מידי מאריכים אותו, שכולם יהיה להם מיטה שווה שאף אחד לא יוציא רגליים מחוץ למיטה, שכולם יהיו ישרים באותו גובה…אפשר שזה לא היה כפשוטו אלא שזה רעיון שהמדרש מתאר, בכל אופן, העיקרון הוא שכך הוא האדם, הוא לא עושה את האמת, אלא עושה מה שהוא רוצה, אלא שיש את האמת, שהיא מעוררת בו רגשות אשמה, הוא צריך להתמודד ולהסתדר אתם, אז מה עושים? הפתרון הוא האדם מיישר את כללי התורה, מיישר את הערכים לפי רצונות הלב שלו. כך הוא גם מבטא את מה שהלב רוצה, וגם מרגיע את המצפון שלו. כך היה בלעם, היה מצד אחד אומר שהוא לא עובר על רצון הקב"ה, ומצד שני הוא עושה כל מה שאפשר כדי שהקב"ה יסכים עם הלב שלו. וזו המשמעות העמוקה של 'חוכמת אומות העולם', הם לא מחפשים ערכים, אלא מחפשים לב, מחפשים את ביטוי הלב בצורה חכמה תרבותית ולא פוגעת, והלב שלהם הוא הופך להיות 'עולם הערכים'.  הם לא מחפשים להתגבר על היצרים, אלא לבטא אותם, אבל בכל אופן יש 'אמת' והם מפחדים קצת מ'האמת' אז הם מגייסים את 'האמת' למען ביטוי היצרים שלהם. חכמי המוסר והחסידות מלמדים אותנו, שהקב"ה מדבר עם האדם, אבל האדם באופן טבעי, בלי שהוא עובד על עצמו, הוא לא שומע מה שנאמר לו, אלא הוא שומע מה שהוא רוצה לשמוע, ומה הכוונה מה שהוא רוצה לשמוע? הוא שומע מה שמתאים לרגשות ולתחושות שלו, ומה מתאים לרגשות ולתחושות שלו, מתאים מה שהוא הורגל מגיל קטן, או שאם הוא עבר חוויות קשות ויש לו חרדות וחששות אז הוא שומע בהתאם לחרדות ולפחדים שלו.

הגמרא  מספרת על רבי עיליש שהיה בשבי, ויום אחד היה לידו אדם שהיה בקי בשפת הציפורים, בא עורב ואמר 'עיליש תברח' ואז הגיע יונה וגם אמרה: תברח, רבי עיליש ידע את שפת העופות (כך מפרש הערוך שרבי עיליש כן ידע את שפת העופות) וגם הנכרי שלידו ידע, ורבי עיליש לא סמך על עצמו, אלא הוא שאל את אותו נכרי, האם הוא שמע נכון, ורק אחרי שהוא קיבל אישור שהוא שמע נכון, הוא באמת ניסה לברוח והצליח. למה היה חשוב לו לשאול את אותו גוי, האם גם הוא שמע את אותם דברים? בגלל שחשש רבי עיליש שמא הוא לא שומע מה שנאמר לו, אלא הוא שומע ל'הרהורי ליבו', ואם כך, הוא ייברח וייסתכן, לכן הוא לא סמך על עצמו בלבד, כי האדם הוא נוגע בדבר, כאשר האדם מודע לעצמו, הוא יכול לנהל את עצמו, אם הוא יכול לנהל את עצמו, הוא יכול לחיות חיים מלאי סיפוק ותוכן. ואם לא, אז יש רוע שאין לשער, בני אדם עם כח ושליטה יכולים לנהל מדינה שלימה, למען הצרכים והרצונות שלהם, לנהל מלחמה להפעיל מלחמה לא בגלל התועלת של המדינה, אלא התועלת שלהם, וכך בכל ההיסטוריה, אנשים יצאו למלחמה בשביל הכבוד שלהם, בגלל הקנאה שלהם, בשביל העוצמה והשליטה שלהם, בגלל היצרים, הרגשות השטחים האלה מנהלים את ההיסטוריה, אז כמובן שאנו יודעים שלב מלכים ושרים ביד השם, גם התהליכים הכלל עולמיים הם ביד השם. אבל מבחינתנו אנו למדים על עוצמת כח הרגשות של האדם.  בלעם מנסה לקלל,  והתורה מספרת שויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל (זו גבהה גבוהה שיש שם את האליל של בלק, ששמו 'בעל') וירא בלעם משם את קצה העם, חלק מהעם. בלעם רצה לקלל, אבל לא הצליח, ואמר 'כי מראש צורים אראנו', אני רואה שהם מיוסדים עם שורשים חזקים, האבות אברהם יצחק ויעקב ומגבעות אשורנו, זה האמהות, בזכות האבות והאמהות א"א לקלל אותם, והם 'עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב', הם יהיו לנצח אבל שאר האומות לא. אז לא הצליח בלעם לקלל.

לקח בלק את בלעם למקום אחר, למקום שלא ייראה בלעם את כל העם  אלא רק חלק ממנו, כי בפעם הראשונה אמר בלק אולי בלעם ראה את כל עם ישראל, ועליהם יחד א"א שתהיה הקללה, אז שיהיה רק 'חלק מהעם' מקצת העם. ולקח בלק את בלעם למקום שנקרא שדה צופים, הוא עלה שם על ראש הפיסגה ושוב פעם הוא אמר 'לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל', כלומר הוא לא רואה בעם ישראל עובדי ע"ז ואפילו כאשר הם כן חוטאים

אז 'השם אלוקיו עמו'…'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף'  כלומר זה עם מיוחד כל בוקר הוא קם כמו אריה צעיר הוא קם למצוות ציצית ק"ש  וגם בלילה הוא לא ישן לפני שיאכל טרף, לפני ק"ש של המיטה, הוא טורף על ידי ק"ש שעל המיטה את כל המזיקים הרוחניים של האדם.

ולכן 'דם חללים ישתה' כלומר הקב"ה נלחם בשבילו להשמיד את המזיקים שבאים לפגוע בו. עם ישראל כשהם קמים בבוקר בשיא המודעות שלהם, מה הם עושים? מקבלים עומ"ש, לא מתעסקים בעניינים שלהם, אלא מיד, עסוקים בקבלת עול מלכות שמים במצוות ובתפילה. בשיא המודעות מיד בבוקר בשיא הרעננות שלהם, הם פונים להקב"ה.

וכמו שכתוב בגמרא במסכת ברכות (דף יד) אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו ומסביר רש"י: צדק זו התפילה, תפילה שמצדיקו לבוראו ורק אח"כ וישם פעמיו לדרכיו וחפציו.

והרמב"ם (בפרק ו' מהלכות תפילה הלכה ד' ) כתב אסור לו לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה מאחר שעלה עמוד השחר עד שיתפלל וגם כתוב בגמרא שתהא תפילתי סמוכה למיטתי, כלומר מיד שאני קם בבוקר, אח"כ מתפלל. בעל התניא אומר במאמרי אדמו"ר הזקן, שמיד שקם בבוקר, הוא מתחיל יום חדש, רעננות רגש התלהבות, שכל המיקוד והרגש יהיה להקב"ה, ורק אח"כ שייפנה לעסקים שלו, שעיקר הלב הרגש והמיקוד יהיה להקב"ה. וגם לפני שינה, לפני שהם הולכים לשון בלילה, לפני שהם 'מאבדים' את המודעות, לפני הכניסה לעולם החלומות, גם אז הם רוצים לשמור על עצמם מכל הרהור, ברגע האחרון לפני הכניסה לעולם של 'חוסר מודעות' של שינה וחלומות, הם מקבלים עומ"ש, לשמור על עצמם, אפילו בחלומות הלילה. אז פעמיים מנסה בלעם לקלל ולא מצליח.  פעם שלישית לוקח בלק את בלעם למקום נוסף, לקח בלק את בלעם אל ראש הפעור, זה פסל ששמו פעור, ושוב לא מצליח בלעם לקלל… והוא אומר 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל' מה טובים האוהלים שלך יעקב, והפתחים לא מכוונים זה כנגד זה, וטובים משכנותיך ישראל, כל שבט הוא בנפרד. ועוד אומרים חז"ל שהכוונה על בתי הכנסת ובתי המדרש, רצה לקלל אותם ולא הצליח. מהברכה אנו מבינים מה היה רצון הקללה של בלעם, שהרי הוא רצה לקלל והקב"ה הפך את הקללה לברכה, אם הייתה ברכה  אודות בתי הכנסת ובתי המדרש, משמע שאת זה הוא רצה לקלל. ונלך שלב אחד קדימה, הגמרא במסכת סנהדרין אומרת שבלעם רצה לקלל 10 קללות,  והקב"ה הפך את הקללה לברכה, אבל חז"ל מדייקים את הדברים, אומרים חז"ל בגמרא, הוא ביקש שלא יהיו בתי כנסת ובתי מדרש, והקב"ה הפך את הלב הרע של בלעם למילים יפות, מה טובו אוהליך יעקב.

ובלעם אמר עוד הרבה דברים, הוא אמר  כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע השם כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם.

הוא אמר כִּנְחָלִים נִטָּיוּ   כלומר שתהיה  המלכות של עם ישראל נמשכת כמו 'נחל' שזורם בלי הפסקה, וזה לא היה, ואכן המלכות נפסקה.  הוא רצה שלא יהיה לעם ישראל זיתים וכרמים,  הוא אמר כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר, ואכן היו זמנים קשים לעם ישראל שלא היו להם זיתים וכרמים, אמר כארזים עלי מים – הכוונה היא שתמיד יהיו להם מלכים, אבל הוא – בלעם ביקש שלא יהיו להם מלכים בעלי קומה הוא אמר שהמלכות של עם ישראל תשלוט על אומות העולם, וזה לא היה…אומרת הגמרא מה שאמר בלעם ברכות, הן כולם חזרו לרעה! הן נהפכו מברכות לקללות!   חוץ מהברכה של בתי כנסת ובתי מדרש, מה טובו אוהליך יעקב ומשכנותיך ישראל. אז הפסוק אומר בספר דברים (פרשת כי תצא)    'ולא אבה השם אלוקיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך השם אלוקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך השם אלוקיך', ולמרות שאהבך השם אלוקיך, הברכות של בלעם כן הפכו לקללות, ורק ברכה אחת, של בתי כנסת ובתי מדרש היא נמשכה לנצח. ולכן כתוב ויהפוך השם אלוקיך לך את הקללה לברכה, רק קללה אחת- נהפכה לברכה כל הזמן. הקללה של פגיעה בבתי כנסת ובבתי מדרש, הקללה הזו, היא נהפכה לברכה באופן קבוע, אבל שאר הקללות, לא! הן כן חזרו מברכה לקללה. מהי משמעות הדברים? בלעם היה ידוע בכח גדול של הכרת הזמן שהקב"ה מפעיל את מידת הדין. הוא מכיר את הרגע שהקב"ה זועם, והוא רוצה בדיוק באותו זמן לפגוע בעם ישראל. ואמרו חז"ל (ספרי פרשת וזאת הברכה) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות כן, וזה בלעם בן בעור, ואחד ההסברים הוא, שמשה רבנו יודע להפוך את מידת הדין לרחמים, ובלעם את מידת הרחמים לדין.  ולכן בלעם רצה לפגוע בעם ישראל, כל מה שהוא רוצה לקלל, בכל מה שהוא רוצה לפגוע, יש אפשרות שהדברים יעבדו, אבל מקור הישועה של עם ישראל זה בית הכנסת ובית המדרש, זמן תפילה לחוד זה תורה לחוד.  חז"ל אומרים בגמרא (סוכה יד) שתפילת הצדיק היא כמו עתר – שהוא הופך את התבואה ממקום למקום, כך גם התפילה של הצדיקים. שהיא הופכת את מידת הדין למידת הרחמים. וכך גם בעניין התורה, על התורה כתוב 'ותורת חסד על לשונה', תורת חסד הכוונה היא שהתורה הופכת את הדין לחסד (סוכה מט) ולפי זה, הקב"ה מעניק לעם ישראל הרבה ברכות, שפע של ברכות, אבל כאשר מתקיים בעם ישראל, 'וישמן ישורון ויבעט', הוא בועט מרוב טובה, אז מגיע מידת הדין לעורר את האדם, אבל אין המטרה שמידת הדין תישאר כמידת הדין אלא המטרה היא להפוך את הקללה לברכה. וביד מי להפוך את הקללה לברכה? ביד עם ישראל, איך? באמצעות כח התפילה והתורה. לכן איך 'ויהפוך השם את הקללה לברכה'? על ידי שהקב"ה השאיר את בתי המדרש כך עם ישראל הופכים את הקללה לברכה.  וכך באה לידי ביטוי ההנהגה של 'ואהבך השם אלוקיך'.   הפוך מהלב המעוות של בלעם יש את הלב הטהור שמפתח בבתי הכנסת ובתי המדרש.

אגב אורחא בדרך אגב כ"כ הרבה אנשים מאמינים באמונות טפילות יש אנשים מאמינים שאם משהו משתעל סימן שבאותה שעה מדברים עליו, זה הבל, אין לזה שום מקור, אנשים מאמינים  אם האדם שכח משהו בבית שלו, ויצא מהבית הוא צריך לחזור הביתה ולקחת את אותו דבר וגם להביט במראה, זה הבל, יש אנשים שמאמינים שהמספר 13 מביא מזל רע,  יש לאנשים חרדה מהמספר 13 יש אומרים שזה בכלל מגיע מהנצרות. אנשים רוצים לדלג על המספר 13 בבתים או בקומות בבניינים או במספר חדר של בית מלון במספר טיסה בצרפת יש מקומות שכתוב במקום בניין 13 כתוב 12 נוסף, וכמובן שזה הבל, אדרבה 13 זה מספר מיוחד של 13 מידות הרחמים, וגם גיל בר מצווה.

יש אנשים שאומרים על כל מיני אמונות תפילות: אם לא יועיל לא יזיק, וזה גם לא נכון, ראשית התורה אומרת לא לפנות לאמונות של 'הבל', אלא תמים תהיה עם השם אלוקיך,  ועוד, אמונות תפלות ושיטות הבל כן מזיקות, הן מזיקות כי הן מעקמות את המח של האדם, היום הוא מאמין בחוט אדום, מחר הוא מאמין באנרגיות שיש ביקום כי כך הוא מרגיש מחרתיים הוא מרגיש שהוא לא מאמין במעמד הר סיני, למה? כי כך הוא מרגיש…כך הוא נעשה 'שיטחי' ומאמין באמונות תפילות, המח שלו עקום, כך הוא מרגיל את הנפש לאבד את מערכת החשיבה 'ההגיונית' של ניסיון החיים ושכל בריא , הוא בורח לאשליות…כאילו שיש לו שליטה על המציאות או אפשר להשיג שליטה מוחלטת על המציאות,  יש אמונות תפלות  שנראות תמימות  ושיטות ריפוי טבעיות  שיכולות לגרום נזקים חמורים. הגישה השטחית מנטרלת מערכת חשיבה ביקורתית עניינית, ואנשים על בסיס נומרולוגיה או  אסטרולוגיה גרפולוגיה ועוד ועוד כל מיני מערכות חשיבה שאין להם מספיק הוכחות הגיוניות הם עלולים לפסול אדם או לקבל אדם לעבודה, במקום לבדוק באופן ענייני על ידי ראיות והגיון אנשים בודקים מתוך נסיון להגיע לשליטה במציאות, הם בודקים על בסיס כל מיני השערות דמיונות ומחשבות שבאמצעותם הם בטוחים שהם 'גילו' סודות וכאשר לא מוכנים לקבל את מה שהם אומרים הם נעלבים ולא מבינים למה לא מקבלים את ההבלים שלהם. כל מיני מערכות חשיבה שלא נבדקו במחקר ההגיוני הם מאמינים באנרגיות בכוחות שיש בבריאה, שאולי ישנם, אבל לא שבדקו וחקרו אותם והם מבזבזים זמן מרץ ואנרגיה, ולכן זה לא נכון לאמר, אם לא יעיל לא יזיק, כן, זה יזיק! במקום לחשוב איך פותרים בעיות במקום ללמוד איך להתמודד בחיים ממציא האדם כל מיני 'הבלים' ואז מתנחם באם זה לא יועיל זה לא יזיק, לא!    זה ממש יזיק. כך מפתחים גישה שטחית מטופשת שמאמינים לכל מיני הבלים לכל מיני תקשורת עם נשמות או עם אוטיסטים ומסבירים כל מיני הסברים לא נכונים  שאין להם הוכחות

ואדם לא רק מבזבז זמן יקר מהחיים שלו, הוא מבזבז את מערכת החשיבה ההגיונית שאומרת, יש מחקר יש נסיון, וכמו שאומר הרמב"ם שמקורות המידע הם רק, השכל הנסיון נבואה ורוה"ק וכל מי שיאמין למשהו אחר, הוא 'פתי יאמין לכל דבר' (אגרות הרמב"ם עמוד תעט) מי שיאמין למקורות אחרים הוא 'פתי יאמין לכל דבר' ומי שלא יאמין לאנשי השכל ואנשי דת ישראל שקיבלו בנבואה (ויש הוכחות שכליות שהאמונה היא אמתית) הוא נחשב לעקשן וטיפש מצד אחד אין להאמין בכל 'הבל' מצד שני יבוא אדם ויאמר יש אנרגיות בבריאה, וצריכים להכיר אותן ולנצל אותן, זה יכול להיות נפלא, לא נזלזל בו, רק נאמר לו, אדרבה תוכיח לפי מערכת החשיבה וההיגיון, זה שהעולם הוא מלא בכוחות ומשאבים זה וודאי, אנו כל הזמן לומדים להכיר עוד ועוד את המשאבים, ונשמח להכיר עוד כוחות עוד משאבים, אבל בתנאי שיש הוכחה, אבל כאשר אנשים מאמינים ל'הבל' זה גורם לאנשים להיות שטחיים, זה גורם לאנשים להיות 'טיפשים' זה גורם לאנשים לא להאמין שהם בכוחם יכולים לפתור בעיות, הם פונים לאשליות שמישהו או משהו אחר יפתור להם את הבעיות. אנשים אוהבים להאמין באמונות תפילות, כי זה נח ומיקל על האדם את החיים, זה מיקל על האדם להשקיע מאמצים להתאמץ ולגלות יוזמה ועשייה. הנפש מוצאת את סיפוקה בדברים שטחיים משונים ולא יעילים.

הקב"ה ברא את האדם שיחיה לפי מערכות הטבע, פיטרו את האדם מהעבודה, שלא ילך לקורא בקפה או לחפש כל מיני אנרגיות בעולם, למה פיטרו אותו, אלא ייבדוק את האמת, ייבדוק מה היה חסר בו, וייקח אחריות

אם אין אני לי מי לי וכמובן תפילה להקב"ה. האמת, היא הדבר הנכון, סבלנות בלי אשליות עם – כך נגיע לישועה. אנשים מאמינים בהבל, אח"כ לוקח להם זמן להיפטר ממערכת חשיבה שגויה,  אנשים חושבים שזה רק 'אם לא יועיל לא יזיק' אבל זה לא נכון. אם לא יועיל יזיק, זה יזיק לנפש להאמין בשטויות. יש לאדם פחדים, יש לו חרדות יש לו חששות, יש לו בעיות, יש בעיות יש גם פתרונות, אבל צריכים למצוא את הפתרונות הנכונים, לא אשליות. למה, כי היום מחר , האשליות אולי מתגמלות אבל כגישה לחיים, הן רע! רע מאד. לדוגמא אנשים מאמינים שאם הם מקישים על עץ או על שולחן, הם ניצלים מעין הרע, זו אמונה תפילה שמקורה בדתות אחרות, האמונה שעץ היא כח מרפא וכאשר מקישים על העץ מקבלים כח והגנה ויש אומרים שהדבר אסור כי זה נקרא 'דרכי האמורי', כלומר הענקת כח למקורות מסיטיים שאין להן הוכחה שכלית שיש להם כח. יש שמציבים את הנושא של איכות הסביבה, כערך עליון, ובהחלט איכות הסביבה והדאגה לעולם, זה ערך. אבל פעמים הם שמים את הערך הזה, כ'ערך עליון' מידי, נכון אנו רוצים לשמור על העולם, ולדאוג ליום המחר, אבל כמה, מהו המינון האם כל השקעה שולית הופכת להיות השקעה בעלת ערך על חשבון דברים ונושאים אחרים,  משקיעים המון אנרגיה והשקעה בשיפור איכות הסביבה וזה טוב ויפה, אבל כל הזמן, האם זה נכון גם כאשר זה על חשבון חולים, האם נכון יותר להשקיע משאבים כלכליים באיכות הסביבה או בכ מליארד אנשים רעבים בעולם, לפעמים משקיעים בהצלת סוג וזן מסויים של דגים, מאות מליונים וזה על חשבון עזרה לבני אדם. אז יש ערך לדאוג לסביבה אבל פעמים המינון של ההשקעה הפך להיות אמונה תפילה ולא הגיון בריא ויעיל וגם הכפירה בבורא עולם, היא אמונה תפילה, ההחלטה לצייר במח ובלב של האדם שכל ההוויה כולה על כל הדיוק והחכמה שלה, שהיא דבר שנעשה לבד, זו אמונה תפילה אין לגישה הזו שום הגיון. וכך אנשים מאמינים במטטולת למען חיזוי העתיד, או זיהוי האופי של האדם, יש אנשים שאפילו לא יודעים האם כן או לא לעשות ניתוח אז הם נעזרים באותה מטוטלת, הכל כמובן הבל. ונחזור אל בלעם, בלק רוצה לפגוע בעם ישראל, אבל בלעם, הוא 'רע'. בלעם ייעץ לשלוח את בנות מדין לפגוע רוחנית בעם ישראל. בלק כולם יודעים שהוא שונא ישראל! אבל בלעם, הוא עושה עצמו כאוהב כמחפש את האמת, כמחפש את 'העניין' הטוב. אבל באמת הוא לא היה מחפש את ה'טוב ואת האמת' לא! הוא היה מחפש לקלל, הוא היה מחפש לעשות רע! בהתחלה אמר הקב"ה לבלעם לא ללכת עם האנשים

אבל בלעם 'התעקש' ללכת אתם, והוא שוב ושוב מבקש ללכת עם האנשים, האלה, ואמרו חז"ל בדרך שאדם רוצה לילך גם מוליכים אותו מהשמים.

בהתחלה אמר הקב"ה לבלעם לא תלך עמהם, ואח"כ אמר הקב"ה קום לך אתם…למה? והתשובה היא בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו. וישנה שאלה יפה מאד בספר 'קול אליהו', בסוף הקב"ה כן נתן רשות לבלעם ללכת עם שרי מואב ללכת, וכתוב 'ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו וילך עם שרי מואב. ויחר אף השם כי הולך הוא', וקשה, הקב"ה נתן לו רשות ללכת, אז למה כתוב ויחר אף השם בו' למה? הרי הקב"ה אמר לבלעם 'לך אתם'… אלא ההסבר הוא כך, יש הבדל בין עמו לבין אתו, כאשר כתוב בתורה 'עמו' הכוונה בשווה לו, וכאשר כתוב 'אתו' הכוונה שהם לא שווים, אלא שונים, שונים במטרה שונים בלב שונים בגישה. וכעת, שרי מואב רוצים לקלל את העם הנבחר, ואמר הקב"ה לא תלך עמהם, אל תלך בשווה להם, אל תהיה 'בגישה' שלהם, לא תלך 'עמהם' באותה גישה. הם רוצים לקלל אתה אל תלך אתם לקלל…ואחרי שביקש בלעם שוב ושוב ללכת …אמר לו הקב"ה קום לך אתם!! אתם!! לא עמם, עמם הכוונה בשווה להם, אתם הכוונה בשונה מהם, שונה הכוונה היא שהם עם כוונה רעה ואתה בכוונה אחרת, הם רוצים שתקלל אתה תלך בכוונה אחרת, לא תלך 'עמם' אלא אתם! תהיה שונה מהם! ולכן אומר הקב"ה, 'אם לקרוא לך באו האנשים, קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה'…ואז בלעם כאשר הוא הלך, הפסוק אומר, 'ויקום בבוקר ויחבוש את אתונו וילך עם שרי מואב' הוא לא הלך אתם  – כלומר בגישה שונה, אלא הוא הלך 'עמם' בשווה להם! ולכן ויחר אף השם… מידת הדין מקטרגת על בלעם שהוא לא פעל בצורה הנכונה. ועוד, בלעם אמר שהוא רוצה לקלל אמר לו הקב"ה לא! אמר בלעם בסדר אם לא לקלל אז לברך, אמר הקב"ה לא מדובשך ולא מעוקצך, לא שבלעם לא יברך? ובכלל מה רצה בלעם לברך את עם ישראל הרי הוא שונא ישראל, אמר לו הקב"ה לא תלך עמהם ולא תקלל ולא תברך את העם כי ברוך הוא (במדבר כב יב ורש"י) למה בלעם רצה לברך? בלעם היה רשע ושונא ישראל. אומרים רבותינו שבלעם הוא קשור ללבן, יש כמה דעות מה הקשר בין לבן לבין בלעם, יש מקור (סנהדרין קה) שבעור זה אבא של בלעם הוא לבן הארמי, ויש אומרים שבלעם הוא לבן הארמי (תרגום יונתן) ויש אומרים שלבן הוא האבא של בעור ובעור הוא האבא של בלעם, אז בלעם הוא הנכד של לבן. לפי זה, בואו ונראה מה עם לבן, לבן הוא בירך את רבקה 'אחותנו את היי לאלפי רבבה'  (בראשית כד ס ) התורה מתארת אחרי שלוו את רבקה עם דבורה המינקת שלה אתה, החזקוני אומר לא שהיא הייתה מינקת שלה, שהרי רבקה שאבה מים לאליעזר ולגמלים, אלא הכוונה פה שהיא הייתה האומנת שלה, אז ליוו את רבקה את דבורה ואת אליעזר עבד אברהם ואמרו לה אחותנו היי לאלפי רבבה לבן בירך אותה…אז מה קרה? אומר המדרש, הסיבה שהיא לא נפקדה, זה בגלל שבירך אותה לבן, ולכן היא הייתה עקרה 20 שנה, כל זה כדי שלא יאמרו שבגלל ברכת אחיה היא נעשית מבורכת, ולכן הברכה שלו עשתה רע. מה הסיבה שהייתה רבקה עקרה 20 שנה? כדי שלא יאמרו שכל הסיבה שיש לה ילדים זה בגלל שאח שלה בירך אותה, ולכן רק אחרי שנשכחה ברכת לבן אז היה יכול להיות המענה ליצחק ורבקה שיהיו להם ילדים. וזו הייתה הכוונה של בלעם, הוא אמר 'אני אברך' ואז אם יתקיימו הברכות יאמרו או"ה שזה לא בשביל עם ישראל אלא בזכות בלעם, לכן אמר הקב"ה לא תברך…ואכן הוא לא בירך הוא פעם אחר פעם ניסה לקלל ולא יכל לקלל אלא לברך, הוא ניסה לאמר משהו אחר, אבל ממיתרי הקול שלה יצאו אמירות אחרות, אמירות של ברכות.