בקשר לדיבורים הלא פוסקים סביב עסקת החטופים, ולנזק שדיבורים כאלה עושים לחטופים, כותב נדב שרגאי בישראל היום: "תגידו, אולי אפשר קצת שקט, אולי אתם, מתנגדי עסקת החטופים במתכונתה המסתמנת, ותומכי העסקה בדיוק באותה מתכונת, אלה ואלה, שבכל ליבם להבנתי, למרות חילוקי הדעות ביניכם, רוצים מאוד בשיבת החטופים לבתיהם ולמשפחותיהם. אז אולי, סליחה על הביטוי, קצת תסתמו.
האם לא ברור לכם שהפטפטת הבלתי פוסקת סביב העסקה ותנאיה, אינם מקרבים את שחרור החטופים אלא מרחיקים את שחרורם? האם התקשורת שנקטה עמדה ברורה במחלוקת הפנימית לטובת המתווה המדובר, לא מבינה שמרוב התלהבות לסייע לחטופים ולמשפחותיהם היא פוגעת בהם? כשחמאס שומע שגורמי המקצוע בצד הישראלי משוכנעים, שניתן להשיג את צה"ל מציר פלדלפי ולאפשר חזרה של העזתים לצפון הרצועה, בעוד ראש הממשלה סבור אחרת, הרי ברור שארגון הטרור הפלסטינאצי ידבק עד כלות החטופים חלילה, בעמדת הדרג המקצועי שלנו, ולא יזוז מהדרישה שישראל תיסוג שוב לצערנו, מציר פילדלפי.
מה חשוב יותר? שהציבור ידווח בתקשורת שראש הממשלה נתן 'מנדט רחב" ו'חבל נוסף' לצוות המשא ומתן שלנו? או שידיעה כזאת יישאר חסויה כדי שהחמאס לא ינצל אותה להקצין עוד את עמדותיו? היכן כאן הדאגה לחטופים ולגורלם? זה קורה שוב ושוב, עשרות פעמים מאז 7 באוקטובר, כשהתקשורת יורדת שוב ושוב לפרטי הפרטים של מהלכי המשא ומתן ותכניו, ויותר מאשר לוחצת את נתניהו לקיר בסוגיה הזאת, היא דוחקת את החמאס להקצין את עמדתו ולא להתגמש.
עוד באתר:
זה חייב להשתנות, רצוי בריסון עצמי שהתקשורת תקבל על עצמה, ואם לא, אז בגזרת הצנזורה, שלטובת החטופים ולטובת העסקה לשחרורם צריכה להיות יותר מחמירה או פחות ליברלית, במה שהיא מתירה או אוסרת לפרסם בעניין המשא ומתן על העסקה.
הדברים לא אמורים באשר לסוגיות יסוד במשא ומתן, כמו המשך המלחמה או שחרור מחבלים. כאן אין מנוס מויכוח. לעומת זאת, אוטוסטרדת המידע והפרשנויות סביב הגמשה ותפניות בעמדות צוות המשא ומתן הישראלי או הדיווחים על חילוקי דעות בצד הישראלי, ואפילו הידיעות על דיונים פנימיים שהתכנים המפורטים שלהם זולגים החוצה בעידוד התקשורת וביוזמת הצדדים שחלוקים ביניהם בסוגיה כזו או אחרת, במטרה לקדם את עמדתם באותה מחלוקת, כל אלה לרוב מיותרים ובעיקר מזיקים.
השאלה שחי כי עם כל הכבוד לחופש המידע ולחופש הביטוי, ערך החיים של החטופים גובר עליו.
אם וכאשר תבשיל עסקה – גם בזכות השקט ובלי הקשקשת הנוראית שמלווה כמעט מדי יום את המשא ומתן – הממשלה תפרסם את פרטיה, תציג אותה במלואה לציבור ותאפשר את הוויכוח הציבורי שלבטח יתנהל כאן. אחר כך יהיו הפגנות ומאבקים, ולבסוף הצבעה, והממשלה תכריע לכאן או לכאן. אבל עד אז, למען החטופים – קצת שקט".
באמת דברים נכונים ופשוטים, אבל משום מה לא מיישמים אותם, וחבל מאוד שכך.
