"המילה של הזמן הזה", אומרת הרבנית ימימה מזרחי, "של הפרשה הזו, של החודש הזה והחודש שאחריו, היא 'היפוך'. 'צום הרביעי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית ישראל לששון, לשמחה ולמועדים טובים'. זאת אומרת שכשהכל כל כך גרוע ומגיע לקצה גבול היכולת, יש במצב הזה פוטנציאל של היפוך. בפרשה אנחנו מוצאים את המילה 'קצה', בלעם נעמד בקצה הגבול, כל מה שהוא רוצה זה לעמוד בשדה צופים, איפה שהתצפיתניות, במקום שבו הוא יכול לפרוץ את הפרצה בחומה של העם הזה. כשהוא עומד בקצה, ומביא אותנו לקצה. זה יהיה בעז"ה קץ הימין, הכל יתהפך לטובה. צריך להבין שישועה לא באה בשלבים, היא באה בהיפוך".
"במוצאי שבת, ביקשה ממני משפחה יקרה, שאני ארים את רוחם. הם גרים ברבבה ואמרתי שאנחנו נדבר בזום, ובזום ראיתי אותם יושבים על הספה, עצובים, הבת שם אמורה להתחתן והם אומרים לי: אנחנו לא יכולים לקום, לא יכולים ללכת לקנות שמלה, אח של הכלה נהרג בעזה וגם בן הדוד נהרג והסבתא מאבדת שני נכדים. 'איך אפשר, ימימה?' הם שואלים אותי, 'זה היה רק לפני חודש וחצי'. ואמרתי להם ששמחה יהודית היא לא תוצאה של התאוששות. היא תוצאה של היפוך. זה לא שיעבור עוד זמן ויהיה לכם יותר כוח ותתאוששו ואז תוכלו לשמוח בחתונה, ממש ממש לא, החתונה תהפוך בעצמה. השמחה עושה את זה. אתם רק תגיעו, לא ביקשו ממכם לשמוח. השמחה מגיעה לבד והופכת את הכל על פניו. אתם תראו את זה. שאלו אותי: 'הרבנית ימימה, זה לא נקרא לשכוח אותו?' אמרתי, מה פתאום, בשמחה אנחנו שוברים כוס ואומרים אם אשכחך, ההיפוך הזה מופיע כבר שם".
"רק כשפגשתי את המשפחה הזו הבנתי מה זה צניעות. צניעות זה לעמוד מול החיים ולומר: 'אנחנו עכשיו, בלי להבין בכלל, בצניעות מוחלטת כי הכל כל כך גדול עלינו. אנחנו הולכים לחופה כי עכשיו זמן חופה, ותהיה מהפכה של שמחה'. ביום ראשון הגעתי לחתונה הזאת. ופשוט אי אפשר היה לזהות את המשפחה. הכל שם זהר, הכל היה מופלא. כל הקללה פתאום נהפכה לברכה, בלי לשכוח חס ושלום את מי שלא נמצא. ההיפוך הזה של הצער, של הקללה לברכה זה הכוח הענק של העם הזה".
עוד באתר:
האזינו לדברים המלאים מתוך התוכנית 'עניין משפחתי':
