"אחת מאגדות חז"ל הכי מפורסמות ומעניינות, מופיעה במסכת גיטין. היא מאוד ארוכה, אך בתמצות – מסופר בה שכששלמה המלך בנה את בית המקדש, הוא רצה להיעזר באשמדאי מלך השדים כדי למצוא את תולעת השמיר שמסוגלת לסתת אבנים בלי כלי ברזל, בסופו של דבר אשמדאי מצליח להעיף את שלמה מכסא מלכותו ומתחזה אליו. אך בסוף בסוף שלמה מצליח לגבור עליו ולחזור לכיסאו".
"מסופר על חסידיו של רבי חנוך מאלכסנדר, שעשו פעם סיום מסכת בימי תשעת הימים, שזה בכלל עניין גדול – סיום מסכת, שלמרות שיש מנהגי אבלות, לא לאכול בשר ולא לשתות יין, אומרים שאם עושים סיום מסכת, אז ראוי לאכול בשר ולשתות יין, להראות את השמחה הגדולה שבגילוי השכינה. והייתה שם שמחה גדולה בהתוועדות, והיה מי שתמה על זה, אמר רבי חנוך מאלכסנדר: 'הצרות הרי זמניות, והמשיח בא יבוא, עלינו לזכור שיהודים הם בני מלכים ושהם בדיוק באותו מצב של שלמה המלך בשעה שאשמדאי מלך השדים גירש אותו מכס מלכותו, ואולם בסופו של דבר שלמה המלך גבר על אשמדאי וחזר להיות מלך'".
"עוד אמר רבי חנוך מאלכסנדר: 'בשנים עברו, בבוא תשעת הימים נהגו יהודים בעלי בתים להיות 'ברוגז' עם ריבונו של עולם, על כך שהניח לבית המקדש להישרף. ואולם עתה יש חסידים, והם עורכים סעודות אפילו בתשעת הימים, כמובן – באופן המותר על פי שולחן ערוך, בסיום מסכת, הם מאמינים שבית המקדש היה הווה ויהיה'".
עוד באתר:
"רבי חנוך סיפר גם, שבמסגרת הנדודים של שלמה המלך, הרי הוא היה הולך בכל מקום ואומר 'אני שלמה המלך', וכולם צחקו עליו ואמרו מי זה המשוגע הזה שהולך כקבצן פרוע עם בגדים קרועים, ורק המקל בידו, ואומר אני שלמה. הוא מתאר שני אנשים שכן מתייחסים אליו בכובד ראש, איזשהו איכר שעושה לו סעודה בבית ואומר לבני ביתו: 'תראו מה זה, בן אדם שהיה מלך, תראו לאיזה שפל הוא יכול להגיע – שלא נותר לו כלום, רק המקל'. והדיבורים היו כל כך עצובים עד ששלמה לא היה לו שום תיאבון לאכול מהסעודה הזאת שעשו לכבודו. כשהוא עזב שם והגיע למקום אחר הוא פוגש חסיד מלא שמחה, וכשנודע לחסיד מי נמצא לידו, הוא נותן אמון בדבריו והחסיד הזה מנחם את שלמה, ואומר לו שלא ידאג בכלל, והמילים שהוא אומר לו הן: 'שלמה המלך היית, ושלמה המלך תהיה, כרגע אתה לא בכיסא המלוכה, אבל הכל יחזור לקדמותו', דבריו מלאי העידוד והתקווה הצליחו לנחם את שלמה".
האזינו להתוועדות המלאה מתוך 'התעוררות' עם ידידיה מאיר:
