למה היה מחכה רבי יהונתן אייבשיץ בכל יום?

ב"ה קשת האנשים והחברים שכל אחד ואחד מאיתנו מכיר, רחבה מני ים...
לכל אחד ואחד, אהבות שונות, דברים שונים, וגם תחביבים שונים..
אבל בכל זאת אנחנו מתחברים..
כי יש משהו שמחבר אותנו בכל מצב..
אולי, תגידו, תבלין סודי??
קחו דוגמא, אדם שהוא שף מקצועי, שמבשל אוכל קולינרי ברמה גבוהה מאוד..
הוא חותך את הפרודוקטים המתאימים, מתבלן בתבלינים המתאימים כמו שצריך, נותן את כל כולו בשביל שהאוכל ייצא משובח..
ובסופו של דבר, אומרים לו כולם:
"עם כל ההשקעה שלך, עדיין חסר משהו"...
מה יכול להיות חסר בדבר הגדול שנקרא: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", ביציר כפיו של הקב"ה?
הבה ונפתח יחד את פרשת השבוע וננסה להבין את הדברים:
"והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קינה לאלהיו ויכפר על בני ישראל" (כה,יג)
קראו לו "בן פוטי", פיטם אביו אמו עגלים לעבודה זרה, ביזו אותו כל כך, השכר שלו הגדול זה "ברית כהונת עולם"! מה הטעם דווקא בשכר זה?
בשאלה זו עמדו גדולי מפרשי התורה לדורותיהם וכל אחד ביאר בזה כדרכו, בבואנו עתה נבאר על פי תירוצו הנפלא של סנגורן של ישראל ר' לוי יצחק מברדיטשוב זצוק"ל בספרו "קדושת לוי" (השמטות) וזה לשונו:
"נראה דהכלל הוא כך, דהנה לפעמים הקב"ה מגביה את הצדיק ואינו מודיע אותו הטעם, ולפעמים מודיע אותו הטעם, נראה דלזה שאינו מודיע, כי אם היה מודיע אותו הטעם מחמת איזה דבר הוא מגביה אותו, היה תמיד עושה דבר זה, ויש עת שאין הקב"ה חפץ בדבר זה, אבל זה שהקדוש ברוך הוא יודע שהוא אינו מכון רק לעשות רצונו, ואם יהיה עת שיצטרך לעשות להיפוך יעשה, לזה הקדוש ברוך הוא מודיע אותו הטעם.
והנה פנחס היה יודע שיפסיד הכהונה כשיהרוג את זמרי, כי כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, ואף על פי כן היה עושה בשביל רצון הקדוש הוא, על כן הודיע אותו הטעם ואמר 'והיתה לו וכו', תחת אשר קינא לאלהיו'".
אדם לא יודע במוחש ובהרגשה אמיתית מה המהות של התפקיד שלו בעולם, כל החיים אנחנו מחפשים מה באמת הקב"ה רוצה מאיתנו, פעמים שאנו מרגישים שורה של הצלחות בהרבה תחומים, ולא מבינים כיצד נכנס לנו פתאום מזל כל כך גדול שלא היה בחלקנו רבות בשנים, יכול להיות עקב מעשה טוב שעשינו, ואת הצלחתנו אנו לא מייחסים באופן ישיר למעשה הנז', כי אם היינו יודעים בחיים שההצלחה שהגיעה לנו היה בעקבות המעשה שאנו עשינו, עד ה120 שלנו, היו עושים את אותו המעשה דבר יום ביומו, אבל זה את זה הקב"ה לא רוצה, משום שהתפקיד שלנו זה לעבוד על הרוחניות שיש בתוכנו, אפילו אם היה לפעמים נמצאת בתוך הלב כניצוץ וכקמצוץ קטן,
אם נעבוד עליה מובטח שתגדל לשלהבת אש גדולה.
פנחס היה יודע שבמעשה הקנאות הזה הוא הולך להפסיד את כל מה שיש לו, אבל אף על פי כן אם זה לרצון הקב"ה, אני מוכן לעשות זאת, וזה הרוחניות שגדלה בזכות מעשה זה בליבו של פנחס, והיא זו שגרמה לו לניסים הגדולים שהיו מנת חלקו.
ולא סתם מצאנו בתרגום יונתן בן עוזיאל שביאר שהברית כהונת עולם הזו, שפנחס קיבל, זה השכר העצום שיהפוך פנחס למלאך קיים שיבשר את הגאולה כשיבוא היום.
זה השכר של אפילו קורט רוחני למען כבוד ה' יתברך שנמצא בלב האדם.
בואו ותשמעו מה היה הדבר הרוחני שאולי בעינינו היום הוא נראה קטן שהיה מחכה לו כל יום מחדש, הגאון האדיר בעל ה"יערות דבש", ושאר ספרים, ר' יהונתן אייבשיץ זצוק"ל (באר הפרשה פנחס תשפ"ד) בשאלה ששלח לו תלמידו הגאון ר' אריה לייב אפשטיין זצ"ל וכך הייתה הנוסחה:
"בהיות ששמעתי שרום פאר הוד מעלתו הרמה מאריך בתפילת 'שמונה עשרה' של ראש השנה כמעט עד קריאת התורה והוא מחמת כוונת התפילה דנתרבו וכו', ובחול הגידו לי בשמו שאין מאריך בתפילתו, בכן בקשתי הודיעני נא את דרכיך ואדע להתנהג כמוהו כמוני. והשיב לו הרבי יהונתן זי"ע, בזה הלשון האמת איתו כי בשביל ביטול תורה וגם רבו הטרדות טרם בואי לבית הכנסת ובצאתי עד שאני צריך חיזוק גדול ורחמי השמים לבל יתבלבל כוונתי בתפילה ואין לנו כח לשהות שעה אחת וכו', אך מכל מקום אין כל כך בקצרה אשר על רוב הציבור אומרים קדיש על עלינו ואני עדיין בעמידה זו תפילה, ואם כי ילעגו וצחקו צעירים איני מהנעלבים בזה, וזה חלקי מכל עמלי שעה שאני עומד לפני שומע תפילה".
כל מה שכתבתי ועמלתי בתורה כל חיי, זה חלקי מכל עמלי, להתחבר לרוחניות שלי, ולתפילה לפני אדון הכל!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לרפואת מורי ורבי עטרת ראשי ר' חיים שמעון פינטו שליט"א בתושח"י