
"מיום חמישי, הילדים במסגרות לילדים אוטיסטים מתחילים לסיים הרבה יותר מוקדם את יום הלימודים", אומרת מושקי לנדאו, אמא לשניאור – ילד מיוחד כבן 12, ומקימת הארגון 'הנני' המסייע לאימהות לילדים מיוחדים, "ב-15 לאוגוסט הם בכלל יוצאים לחופש גדול. ויד על הדופק, יד על הלב, זו תקופה מאוד מאוד מאוד מאתגרת גם להורים לילדים רגילים, אבל קל וחומר להורים לילדים מיוחדים".
"שניאור בעצם מתקשה בהבעה בדיבור, כמו הרבה ילדים שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי, ומה שהוא לא מצליח לדבר הוא הרבה פעמים כן מצליח להקליד. ובהקלדות האלה אנחנו מקבלים המון מסרים, והמון דברים עליו, על החיים שלו, דברים מאוד מאוד מאוד משמעותיים".
עוד באתר:
"אני חייבת לומר שאני משתפת הקלדות מאוד מאוד בודדות וספורות של שניאור, כי זה הפה שלו. בדיוק כמו שאנחנו לא משתפים המון דברים של הילדים הרגילים שלנו. זאת דרך ההבעה שלו וזה שלו. אבל הוא מביא אותנו בעצם להקלדות שהן מאוד מאוד אישיות, הוא יכול להביא דברים מאוד אישיים מתוך הבית, מתוך העולם שלו. הוא יכול לבוא ולדבר על המצב שלו בצורה מאוד מאוד גלויה. וזה משהו שהוא לפעמים באמת מאוד קשה, זה בוקס לבטן".
"הדבר שהוא חוזר על עצמו הכי הרבה פעמים, בצורות שונות ומגוונות, זה שהוא כותב שהוא רוצה להיות כמו אח שלו מנדי, שגדול ממנו בשנה. הוא מאוד אוהב ומעריץ אותו, והוא הרבה פעמים כותב שהוא רוצה להיות כמוהו, ללכת לחיידר הרגיל כמו מנדי, להיות עם חברים כמו מנדי. ויש לפעמים גם סוג של קנאה, אני חייבת לומר שזה קיים בכל משפחה ובכל בית רגיל, אבל שם זה הרבה יותר כואב, כי הוא מבין את המצב שלו והוא יכול לרדת לפרטי פרטים – מה יש למנדי ומה אין לו".
"אנחנו חיים היום בעולם מלא מסכות ופילטרים, הרבה פעמים אתה לא יכול באמת להגיב כמו שאתה רוצה, ואצל ילדים עם צרכים מיוחדים, בטח אצל ילדים עם אוטיזם – אין דבר כזה מסכות. גם אם הם נמצאים בסיטואציה עצובה ובא להם לצחוק, הם יצחקו. האמת שלהם היא מאוד מאוד בולטת, וזה חלק מקשיי התקשורת שלהם. מצד שני, לפעמים זה גם מעורר קנאה, כי את רואה את הילד מתנהג כמו שהוא. שניאור זה שניאור, הוא אף פעם לא יהיה משהו אחר. ואנחנו, העולם מכתיב לנו הרבה פעמים איך לדבר, איך להתנהג, אפילו מה להרגיש. ואצלם לא משנה מה, זה פשוט לא יקרה. וזה מדהים לראות את זה מהצד".
האזינו לראיון המלא מתוך 'הבמה שלך' עם יונת קפלן: