האם בימים האלו, או בכלל כל השנה, יש ללבוש בגד חדש ולא לברך עליו שהחיינו?
הגאון הרב אברהם יוסף עונה ואומר: "דיברנו על כך בעבר. הגאון המשנה הברורה כתב, שמי שנאלץ לאכול פרי חדש, או ללבוש בגד חדש, יאכל וילבש בלי לברך שהחיינו – הלכה אינה כדבריו. גם לאשכנזים, יש רבים מהפוסקים האשכנזים שכתבו, שאם הוא לא יברך, הוא מפסיד את הברכה. הוא לא יוכל לברך אחרי תשעה באב על אותו פרי. הוא לא יוכל אחרי שכבר לבש את הבגד, לברך עליו בפעם הבאה שהחיינו. לכן, מי שנאלץ, צריך לברך שהחיינו".
הרב הוסיף ואמר: "יש, לצערי, רבנים ספרדים שלומדים רק משנה ברורה. לצערי, מסירים את עיניהם מכל יתר דברי הפוסקים. גם אשכנזים, לא רק ספרדים. לצערי, מתלבטים באיזה עניין, מיד פותחים משנה ברורה. אני לא, חלילה וחס, מנסה אפילו לרמוז על זלזול חלילה בדברי גאון ישראל, קדוש עליון, הגאון החפץ חיים. אבל תורה היא. יש מחלוקות. במחלוקות, צריך לדעת את הכיוון הנכון איך לפסוק את ההלכה".
עוד באתר:
הרב יוסף ממשיך: "במקרה הזה, גם לאשכנזים. יש רבים מהפוסקים האשכנזים שכתבו לברך שהחיינו כשנאלצים. זה נקרא דיעבד. אני אתן דוגמה לדיעבד – אחזתי בידי פרי סברס. לא ברכתי עליו שהחיינו. טעיתי. ברכתי עליו בורא פרי העץ. אשתי לידי מזהירה אותי. "הלו, שהחיינו". אז אני עכשיו תקוע. אם אני לא אטעם, אני מפסיד את ברכת העץ. ברכה לבטלה. אם אני אטעם, אני אפסיד את ברכת שהחיינו. מה מורים לו? תברך שהחיינו. לאכול בלי לברך, אני פשוט מפסיד את הברכה. בכל מצווה עוברת לא קיבלו עליהם את המנהג, ולכן מותר לך תחילה לברך בכל הדוגמאות שנתתי".
שאלה שנייה: האם ניתן לסמוך על בעל טשולנטיה שטוען שכל המוצרים בכשרות הבד"צ?
"אני מצטער מאוד, מי שחסר ניסיון, קשה מאוד להתייחס לדבריו. הניסיון שלנו, לצערי הרב, הוא גדול. ראינו כבר תלמידי חכמים ממש, אנשים בעלי שיעורי תורה, אווירת שמיים. מסכנים, היה חסר להם פרנסה, והתחילו לעבוד בקייטרינג. הם בעצמם היו מבשלים בבית שלהם, ומוכרים. תפסנו אותם בקלקלתם פעם אחר פעם".
"אדם ירא שמיים יודע, שכאשר הוא מכין לעצמו, הוא יארח כל אדם ואני אסמוך עליו. אני יודע בבירור שבעל הבית הזה אוכל הכשר שאני לא מקובל עליי. אני אוכל אצלו. כי הוא ירא שמיים ואת זה הוא הכין לעצמו. דרך ארץ לא שואלים איזה הכשר זה. אבל כאשר הוא מכין כדי למכור, השוחד יעוור עיני חכמים. המכירה זו שוחד, הוא רוצה להרוויח. אנחנו לא יכולים להיכנס לראש של הבן אדם עם כל המראה החיצוני היפה שלו. אין שום אפשרות לסמוך על כל תבשיל".
"לא רק בשר. כבודו דיבר על בשר, אין לי כוונה להתייחס רק לבשר. עצם הבישול של הצ'ולנט, ביררו את הקטניות, לא ביררו. אדם לא נאמן. כשהוא בא למכור, הוא לא נאמן. יהיה צדיק ככל שיהיה. לעצמו הוא נאמן, ואני אתארח אצלו, אני מאמין לו. אבל לאחרים הוא לא נאמן. במכירה צריכה להיות השגחה".
"יש סיפור מפורסם. אדמו"ר גדול שהיה מקבל כל ערב שבת, ליטרה בשר מאיזה עשיר נחמד שהיה מביא לו. הרב היה לוקח, אוכל, נהנה. בא אליו אותו החסיד, וביקש, אני רוצה לפתוח חנות למכור בשר. מיד שאל אותו הרב, ומי יהיה המשגיח? אמר לו, אדוני הרב, עד היום קיבלת ממני, לא שאלת מי המשגיח. היום פתאום אתה שואל? אמר לו, כל זמן שהכנת לעצמך, אני מאמין לך. עד אחד נאמן באיסורין. אבל כאשר אתה בא למכור לאחרים, אין נאמנות. על זה לא נאמר עד אחד נאמן באיסורין. הוא בא למכור לאחרים. צריך מאוד מאוד להתייחס לכשרות. לדאבון לב, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. אתה רואה היום את ההתפשטות של כל המקומות שעושים את הטש'ולנט, ומזיקים במקום לתקן. צריך להתרחק מהמקומות האלה, לא לתת יד עליהם, להרחיק את יוצאי חלצנו מהם, מקום שאין לו תעודה, לא נכנסים".
האזינו לדברי הגאון הרב אברהם יוסף בתוכנית 'שמור וזכור':
