
דר' אוריאל לוינגר סגן מנהל מחלקה פנימית במרכז הרפואי 'מעיני הישועה' ומרצה באתיקה רפואית באונברסיטת בר אילן תוקף בחריפות את חוק "מוות במרשם רופא" של חבר הכנסת עופר שלח.
כרופא חונכתי בכל שנות לימודי ועבודתי לעמול לטובת בריאות החולה הכלל הראשון הנלמד בבית הספר לרפואה הינו "ראשית אל תזיק" , שקול כל פעולה שאתה מבצע האם אכן התועלת עולה על ההפסד. היפוקרטס שעל דברי שבועתו חונכו דורות הרופאים כתב" שהרפואה תשמש לטובתם של החולים כפי יכולתו ושיפוטי ולא להזיק להם או להרע להם בשום אופן.
לא אתן סם מוות לאיש אפילו אתבקש לעשות כן, ואף לא אייעץ כדבר הזה נסיונות לגרום למוות של החולים – בצורת התאבדות, אינם חדשים, אך בכל התקופות עמדו הרופאים על העיקרון הזה שתפקיד הרופא לעזור ולהביא מזור לחולה ולא לקרב את מיתתם. העידן החדש שבו קדושת האוטונומיה של האדם גוברת על קדושת החיים ועל קדושה בכלל, הינו מבולבל וקיצוני.
עוד באתר:
אנו חווים חולים שונים החשים שחייהם הינם רכושם הבלעדי, כאילו היה ממונם ו"משחקים" בו כאילו היה חפץ עובר לסוחר.האדם לא הגיע לעולם עקב החלטתו האישית, ואינו יכול להיות קנינו הממוני. אם נקבל הנחה זו הרי יעלו מיד השאלות מדוע איני יכול למכור את כלייתי לכל המרבה במחיר ויתרה על כך אמכור את נפשי למען רווחת ילדי.
האם נוכל להסכים לכך שהאדם הפוגע בזולת ומאבד ממונו, פתרונו יהיה התאבדות בחסות הרופא. האדם נברא בצלם אלוקים ולחייו יש ערך אדיר שאינו בר השוואה לשום דבר אחר.
עיתים אני תוהה האם האנשים הלוחמים בעד קיצור חייו של האדם , הם לכאורה אותם אנשים הלוחצים בעד אריכות ימיהם של בעלי החיים … כרופא אני רואה , שומע ומרגיש את החולים ומנסה לעזור להם. הדרכים הינם מגוונות ולעיתים רבות מעט אמפתיה פותרת את הבעיה .אך בעולם של אינסטנט – הכול "עכשיו" , החולה ומשפחתו הרואים את סבלו ואינם מסוגלים להתמודד עם התהליך ומחפשים קיצור דרך על ידי קיצור החיים.
לא בדרך קלה פותרים בעיות, אלא תוך התמודדות עמוקה ורצינית ללא שבירת הערכים שעליהם אנו כבני אדם וכיהודים בנויים.מתן אפשרות להתאבד הינו הרס ואבדן דרך עם איבוד הערכים של קדושה וקדושת החיים ולא ירחק היום שהריגת אדם תהפך לקלה בעיניהם.