א' אב תשס"ו, יום לפני יום הולדתו השלושים ואחד, פיקד הסמג"ד רועי קליין על גדוד 51 בחטיבת גולני, הימים ימי מלחמת לבנון השנייה והכוח נכנס לכפר בינת ג'ייבל.
05:15 לפנות בוקר. חולייה קטלנית במיוחד של חיזבאללה ממוקמת בפינה הדרום-מזרחית של המתחם. בשל תנאי השטח וצורת החומה, החוליה מוגנת ומוסתרת היטב. היא חולשת על שארית הכוח שהסתתר מאחורי החומה ומצליחה לשבור את ההתקפה של פלוגה ג' פעם אחרי פעם בירי מדויק. החיילים, בפיקודו של סמ"ר שמעון דהן, מתקשים לאתר את מקור הירי. בזמן שהכוח של דהן מסייע לפצועים מושלך רימון נוסף. דהן נפגע אך מוסיף לירות. מחלקת החבלה במבנה הסמוך עולה לקומה השנייה ופותחת באש לעבר מקורות הירי.
הסמג"ד רועי קליין מחליט להצטרף למחלקת החוד אך נפגע מרימון. הוא מוסיף להילחם. הלוחמים עדיין לא מודעים לסכנה שאורבת להם מהחוליה הקטלנית. ניסיונות החילוץ של הפצועים סמוך לחומה נמשכים תחת אש. ב-05:18 נפגע הלוחם אסף נמר בראשו ונהרג.
עוד באתר:
מחבלי החיזבאללה מיידים רימון נוסף שנופל סמוך לקליין. לפי עדותו של הלוחם שמעון אדגה, שנפל בקרב אף הוא, רועי קליין נשכב על הרימון כדי להציל את לוחמיו. "הוא קפץ על הרימון", צעק אדגה.
קליין נפגע באורח קשה ושאג "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". מאוחר יותר שיחזר ברק קרניאל, אחד מפקודיו: "בהרעידו את אדמת לבנון הפיח רוח חדשה בחייליו". כאשר באו החובשים לטפל בגופו המדמם, הוא פקד עליהם ללכת לטפל קודם באלכס הסמ"פ ז"ל.
בעודו גוסס עלה קליין בקשר ודיווח על עצמו: "קליין מת. קליין מת". כאילו רצה לומר שיש להיערך אחרת לאור העובדה ששדרת הפיקוד נפגעה. עד נשימתו האחרונה אחז בחוזקה 'בפלאפון המוצפן' כדי שלא יפול לידי החיזבאללה ורק לאחר שמסרו לאיתמר, שתפס פיקוד, מסר את נשמתו.
מעניין לציין כי רועי היה מקפיד על לימוד הדף יומי מידי יום, גם בשדה הקרב ותחת אש. ביום מותו למדו מסכת יומא והסימניה בגמרתו נמצאה בדף בו מסופר על הכהן הגדול הנכנס ביום כיפור לקודש הקודשים…
מעשה הגבורה של רועי הי"ד הפך לסמל, ואחר מותו הוענק לו עיטור העוז.
כעשור לאחר מותו, נישאה אלמנתו בשנית להרב יגאל לוינשטיין, ראש ישיבת עלי.
