למה המשיח נולד דווקא בתשעה באב?

מצינו בספר דברים בתחילת ספר דברים אומרת התורה בראש חודש שבט הואיל משה באר את התורה הזאת, אומר רש"י בשבעים לשון ביאר משה רבנו את התורה.

והגמרא במסכת שבת  פח אומרת שכבר במ"ת דברי תורה הם היו כמו פטיש יפוצץ סלע, והפטיש מכה והוא מוציא ניצוצות כך גם לגבי הדיברות של הקב"ה זה היה כמו ניצוצות  – על כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה הוא נחלק לשבעים לשון.

ובכל אופן זה כנראה עניין יותר רוחני, זה מופיע במדרש, והמדרש הוא יותר עניין של רעיון, ולא תמיד פשוט, כמו שאין מקרא יוצא מידי פשוט

אז הדרש המדרש הוא דרש ורעיון ולא תמיד עניין לפשוטו של מקרא

אבל אנו כן רואים שבשנת ה40 מרע"ה ממש מבאר את התורה ב 70 לשון, ולמה? מה קרה בשנת ה40 שצריכים להסביר את התורה בשבעים לשון.  ועוד יותר, עוד שאלה הרי התורה אומרת השם מסיני בא וזרח משיער למו, אמרו חז"ל בגמרא (ע"ז) שהקב"ה פנה לאומות העולם ושאל אותם אם הם רוצים לקבל את התורה, והם אמרו שלא! אז למה כעת צריכים שוב לתרגם להם את התורה!.

אלא שאומרים הקדושת לוי, האבני נזר ועוד המשמעות העמוקה של ביאור התורה ל 70 לשון זה  בשביל שלעם ישראל תהיה יכולת להתמודד ולהסתדר בגלויות , היות ועם ישראל צריכים להיות בגלויות, בזמן משה רבנו כבר אין הבטחה שייבנה המקדש ולא ייחרב, אם משה רבנו היה נכנס לארץ והוא היה בונה את המקדש, אז הייתה גאולה נצחית! גאולה בלי שום גלות, אבל אחרי שמרע"ה לא נכנס לארץ אז המקדש שייבנה הוא גם יכול להיות משכון, המשכן הוא יהיה משכון, במקום לפגוע בעם ישראל הפגיעה תהיה במשכון, עד שעם ישראל יחזרו בתשובה. עם ישראל בזמן מרע"ה עלולים לצאת להרבה גלויות אחרי שהם בכו בכיה של חינם יש בהם שורש פורה ראש ולענה שעלול להביא אותם להרבה משברים ונפילות (אור החיים הק')  ולכן צריכים להביא להם את התורה בכמה לשונות בשביל שהם יהיו חזקים בשביל שהם יהיו עם כוחות להתמודד עם כל הקשיים, ויותר מכל השפה היא סמל לביטוי של האומות

והביטוי של הצרכים רצונות ושאיפות של כל האומות, זו השפה של האומות והתורה היא מתורגמת לכל השפות, למה? כדי להראות שהתורה מתאימה לכל סוגי התרבויות צרכים ושפות של האנשים.

אלה באטלנטה לוס אנג'לס ניו יורק מרוקו תימן אוסטרליה צרפת…כל מקום בעולם   הקדים הקב"ה תרופה למכה ונתן לבנ"י את התורה בכל הלשונות,  לכל אומה לכל תרבות יש את הסגנונות של את הערכים שלה, זה יותר פילוסופי זה יותר תאוותני זה יותר שטחי זה יותר ליצן זה יותר רציני זה יותר אגרסיבי כל אומה יש לה את הצרכים רצונות ותאוות שלו, ולכן כלפיו התורה מדברה, למען כל היהודים בכל הגלויות. וכמו שאמרו גדולי החסידות, שמשה רבנו חפר עמוק בתורה ובכל הצרכים של בני אדם

ובכל התרבויות בעולם ומצא את השפה לכל יהודי בכל גלות בכל מקום בעולם.

ועוד נקודה, אומר האור החיים וזה מופיע בהרבה ספרי קבלה חסידות ופנימיות

יש 42 מסעות לבנ"י במדבר כך יש לכל עם ישראל בעולם, משמעות המסעות במדבר כי יש אנרגיה רוחנית בבריאה מה שקרוי ניצוץ אלוקי, יש בכל הבריאה אנרגיה, כמו שיודעים היום אפילו בדומם הכי פשוט ישנה אנרגיה עצומה, והאנרגיה היא 'חיות' והחיות הזו, יש לה ניצוץ אלוקי אומר האוה"ח הנסיעות במסעי בנ"י במדבר היה למען להוציא הניצוצות הקדושים לרומם את הניצוצות הק' ופעמים העבודה הייתה קלה ופעמים קשה, פעמים נשארו במקום אחד פרק זמן קצר ופעמים פרק זמן ארוך. פעמים צריכים לחנות במקום אחד יום אחד, ופעמים שנים רבות.

וזה היה 'על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו' וכמו שכתוב בספרים ומביא את זה גם האור החיים הק' 'כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם אלא על כל מוצא פי השם' יש ניצוץ רוחני במאכל, לא רק המאכל מעניק חיות לאדם, אלא גם אם האדם אוכל בצורה כשרה בריאה נכונה ועל לפי הלכה אז גם הנשמה שלו  מקבלת עוד כוחות, לא על הלחם לבדו יחיה האדם אלא גם מדבר השם שבתוך המאכל.  וזו גם משמעות הגלות יש הרבה ניצוצות קדושה בעולם וצריכים לרומם את כולם, מאז חטא אדה"ר יש כל מיני ניצוצות קדושה שהם בעולם כולם, וכל יום יש את הניצוצות שלו, וכל חפץ בעולם יש לו את הניצוצות שלו וזו משמעות החיים, לרומם את כל הניצוצות האלה. וזו גם משמעות עמוקה למה שכתוב בגמרא (פסחים פז) צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזר אותם לבין האומות, למה? כדי שיתווספו עליהם גרים, הפירוש הפשוט שיהיו עוד גרים, הפירוש היותר עמוק, הכוונה היא שיתווספו עוד ניצוצות קדושה שגם זה כמו גרים, יש גוי שנעשה יהודי, זה גר, כך ישנה קליפה שאפשר להאיר אותה, וזה כמו מעין גיור של החפץ הזמן או העולם שהשתמש בו האדם למען עבודת השם. לכן אם אין חורבן ויש בית המקדש אז עם ישראל מרוממים את כל העולם על ידי התומ"צ שלהם כאשר הם עובדים במקדש! אבל אחרי החורבן, הם לא יכולים להיות כמו 'כח גדול' שמאיר את העולם ממקומם, אלא הם צריכים לצאת לגלות כדי להרים את אותם ניצוצות… ולכן משה רבנו היה צריך לאמר את כל התורה בשבעים לשון. אם העם  – עם ישראל לא היו חוטאים אז הם היו כמו מגנט – אבן שואבת שממקומם הם מעוררים את הק' ומשפיעים על כל העולם.

אבל אחרי שהם חטאו, אז הם לא יכולים ממקומם לעשות כך, אלא הם צריכים לצאת לגלויות. וזה עוד הסבר מדוע התורה נאמר בשבעים לשון, לקראת סוף שנת ה40 של בנ"י במדבר, כי בנ"י מודעים לכך שאפשר שיהיה חורבן והם ייצטרכו לצאת לגלות ולכן התורה תבוא לידי ביטוי ומימוש בכל זמן מזמני החיים.

ונלך שלב אחד קדימה, אנו מתחילים את ימי האבילות מיז בתמוז עד תשעה באב, יום הבכיה של חינם במדבר וגם יום חורבן הבית הראשון והשני. וגם גזרו חכמים לצום ביום הזה, כבר מתחילת הלילה כמו ביום הכיפורים וצריך לנהוג בו בכל חמשת העינויים הנהוגים ביום הכיפורים איסור אכילה ושתיה רחיצה נעילת הסנדל ועוד ובנוסף על כך גם אסרו לעסוק בו בתורה כי על התורה נאמר שהיא משמחת לב אנשים "פקודי ה' ישרים משמחי לב"

וגם עד חצות אסור לשבת על הכיסא… ובכל אופן הנביא ירמיהו קורא ליום הזה, 'מועד', כמו שכתוב במגילת איכה, 'קרא עלי מועד"  וזה גם נוגע להלכה שלא אומרים תחנון ביום הזה. וגם משיח נולד בתשעה באב, למה דווקא בתאריך הזה?

בספר צבי לצדיק" הוא מביא רעיון נפלא, הימים, 22  ימי בין המצרים מי"ז בתמוז עד תשעה באב הם מכוונים כנגד 22 הימים מראש השנה עד שמיני עצרת אז היום האחרון של ימי בין המצרים זה תשעה באב היום האחרון של ימי תשרי זה שמחת תורה, בשמיני עצרת אנו אומרים, 'אתה הראית לדעת כי השם הוא האלוקים אין עוד מלבדו' וגם הקריאה ביום תשעה באב היא מצד אחד כי תוליד בני ובני בנים ונושנתם בארץ…יש ילדים וילדים לילדים ונושנתם בארץ, תרגישו 'ישנים' בארץ תרגישו ישנים ואז ירגישו בטוחים בארץ, ויתקיים בהם וישמן ישורון ויבעט, יהיה נראה הכל 'טבעי' ומובן מאליו…ואז יגיע לידי חורבן וגם קוראים – אתה הראית לדעת כי השם הוא האלוקים אין עוד מלבדו. גם את זה קוראים, גם במשבר, השם הוא האלוקים אין עוד מלבדו….אז בשמחת תורה אנו אומרים אין עוד מלבדו, וגם בתשעה באב, ועוד, אומר רש"י מקורו מחז"ל שאמר הקב"ה עם ישראל הקריב קורבנות למען אומות העולם, כך עשה עם ישראל בסוכות, וביום שמח"ת יש פר אחד ואיל אחד כמו אומר הקב"ה קשה עליי פרידתכם, שמיני עצרת, שמח"ת זה יום שלי ושלכם בלבד אומר האריז"ל כל העבודה מאז ימי אלול, השיא הוא יום שמח"ת, זו השלימות, זו המטרה, לשם צריכים להגיע!! ביום שמיני עצרת אומר הקב"ה, קשה עליי פרידתכם, כך בהיבט מסוים אותו דבר, ביום תשעה באב אומר הקב"ה, קשה עליי פרידתכם, שנחרב הבית, הקב"ה כמו בוכה על חורבן הבית (גמרא חגיגה גמרא ב"ב עד ובעוד מקומות) הוא כמו אומר 'קשה עליי פרידתכם', גם קשה פרידתכם של עם ישראל – אחד מהשני, מעצמם,  בגלל השנאת חינם, וגם קשה פרידתכם בגלל הפירוד מבית המקדש. ואמרו רבותינו  בגמרא ( ברכות לב)  מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה

שלמה המלך אומר יש 'עת לבכות ויש עת לשמוח, ופירש רש"י עת לבכות בתשעה באב ועת לשחוק לעתיד לבוא שנאמר (תהלים ) אז ימלא שחוק פינו.  ואמרו  חכמינו ז"ל בגמרא ( יומא נד ) בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין , כלומר כאשר ביו עם ישראל עושים רצונו של מקום אז הכרובים, שזה פני תינוק הם היו נראים זה אל פני זה, וכאשר עם ישראל לא היה עושה רצונו של מקום פניהם לא היו מעורים אלה לאלה, אז בזמן החורבן, כל החורבן הוא 'מפני חטאינו גלינו מארצנו', בכל אופן הקב"ה אומר נכון, יוצאים לגלות אבל בואו ותראו את אהבת הקב"ה אליכם, ולמה ? כי אמנם חטאתם אבל כעת הקב"ה כמו אומר, אתם יוצאים כעת למהלך לדרך ארוכה של יציאה לגלות, של בירור העולם של קידוש עולם החומר, אתם מתחילים תהליך ארוך!! ולכן ביום תשעה באב יום החורבן גם נולד המשיח, כי הגלות היא לא 'עונש' סתם אלא היא דרך חדשה לעבודת השם, לא דרך מנוחה בבית המקדש אלא דרך קשיים בגלות.  הקב"ה מראה את חיבתו אלינו על ידי הכרובים גם בזמן החורבן

ועוד יותר אומר הבני יששכר (תמוז אב מאמר ג אות א)  משיח נולד בט' באב בזמן החורבן מראה הקב"ה את הכרובים,  הכרובים נראו כמו תינוק ותינוקת, והיו מעורים זה בזה, והגויים היו מוצאים את הכרובים לרחובות העיר והיו צוחקים ומלגלגים… 'כל מכבדיה הזילוה'…אז מהי משמעות הנס הזה?

תינוק ותינוקת מעורים זה בזה כדי להביא את נשמת המשיח לעולם. לכן תשעה באב נקרא מועד.  יש מועד המפגש ויש מועד הגעגועים והפרידה גם זה מועד. ומצינו בעניין הק' רבי אברהם יצחק בלוך ראש ישיבת טעלז

שהיה אומר מועד הוא זמן המפגש, ויש לפגוש את הקב"ה בפסח שבועות וסוכות וגם בתשעה באב, יש לפגוש את הקב"ה בימי החסד וגם בימי הדין, והוא היה נאה דורש ונאה מקיים  כך בהקדמה לספר שיעורי דעת כתוב  הרוצחים הגרמנים ריכזו את בני הקהילה סמוך לטעלז  לעבוד שם עבודת פרך והיה ברור שהם הולכים להרוג אותם בקרוב, ויום לפני שרצחו אותו, התעללו בו, והוא היה באדמה על הארץ אמר 'הקב"ה אתה גדול ומעשיך גדולים', וביקש מבתו שתקרא לו הל' קידוש השם מהרמב"ם. ביום כ' תמוז יומו האחרון, הבין שהולכים להרוג אותו הוא נטל ידים אמר ווידוי יצא לדרכו, ירו בו, ועל האדמה הוא עוד הספיק לאמר 'שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד.' יש מועד ומפגש עם הקב"ה במידת החסד וגם במידת הדין

והכל לתועלת לקדש ש"ש. ואם אמרו חז"ל בגמרא  (מכות כג) המבזה את המועדות הוא כמו עובד ע"ז , מי שמבזה את המועד של פסח שבועות וסוכות הוא כמו עובד ע"ז אבל גם המבזה את המועד של תשעה באב וימי הדין הוא גם כמו עובד ע"ז…אלא הכל משמים. (שבילי פנחס) וכתוב בספרים (אוהב ישראל ועוד)  מי שמתקרב להקב"ה בימי הדין, מיז בתמוז עד תשעה באב הוא גם זוכה להתקרב להקב"ה בימי החסד מא תשרי עד שמח"ת.

כל המתאבל על ירושלים  – שיש את מידת הדין, הוא רואה וזוכה בשמחתה.