פרשת דברים: תהיה אתה היועץ של עצמך

מיד בתחילת פרשת השבוע אומרת התורה: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב".

משה רבינו, כך מסבירים המפרשים, מונה את כל המקומות שבהם הכעיסו לפני המקום. הוא מחכה עם התוכחה כל אותן ארבעים שנה בהן מסתובב עם ישראל במסעותיו במדבר, עד לרגע לפני פטירתו, ורק אז מוסר בפניהם את התוכחה, רש"י מביא לכך מספר סיבות.

אינני מבין.
רש"י אכן מסביר מדוע משה לא מוכיח את עם ישראל כל אותן ארבעים שנה.
אבל מדוע יש צורך להוכיחם כעת??
הרי בכל מקום בהם הם נכשלו, התורה מתארת גם את העונש שקיבלו ואת התשובה שעשו, א"כ מדוע יש צורך כעת להוכיחם לאחר פרק זמן כל כך מרוחק, לאחר שהסתיים העניין וחזרו בתשובה?? מה התועלת בכך??

כשערן הגיע אלי הוא היה נראה אומלל.
הוא סיפר לי שבחצי שנה האחרונה הוא איבד את כל נכסיו, הוא שקע בחובות גדולים, והכל.. רק בגלל שנתן אמון בחבר הכי טוב שלו… בשותף שלו לעסק.
מתברר כי אותו חבר/שותף רימה אותו, מוטט את העסק וברח. והוא.. ערן, נשאר עם החובות ועם הנושים שיורדים לחייו.

ערן תיאר בצורה קודרת את מצבו :
"אני לא מסוגל לעמוד שוב על שתי רגליים, אני מרגיש שחרב עלי עולמי.
ובבית.. במשפחה…, אני מודה…נהייתי אדם אחר, קשה להיות במחיצתי,
המריבות נהפכו לקשות יותר, לאין סופיות…
אני מרגיש שאני מאבד גם את אשתי והילדים.
לא נשאר לי כלום.
אין לי רצון לקום בבוקר, אין לי כח לנסות…
אני רק שוקע.."

תגיד לי, כך הוא שאל:
איך אני חוזר להיות מה שהייתי, חזק, חרוץ, אדם שמח???
יש לך בשבילי עצה מעשית??

האמת.., עניתי לו, אתה בעצמך יודע את התשובה.
אתה עצמך יודע מה עליך לעשות,
אני רק יכול לעזור לך לשמוע את העצות מעצמך.

הוא הסתכל עלי בצורה מוזרה, ואני המשכתי.
תתאר את עצמך עוד שנה מהיום.
בוא ותדמיין את עצמך יושב בסוויטת פאר באחד מבתי המלון היותר יקרים.
הילדים ישנים בחדרים, גם אשתך כבר הלכה לישון, ואתה יושב במרפסת, בקומה הגבוהה, ומול עיניך פרוסים הכוכבים.
אתה נזכר בחצי שנה האחרונה שבה הצלחת בעסקים, אתה מאושר במשפחתך, הילדים שמחים, האשה גאה בך.
תדמיין לכמה רגעים את העתיד שהצגתי בפניך, תכנס לשם, תהיה שם.
ועכשיו…כשאתה שם, על המרפסת, תזכר בערן של היום, בהרגשת החדלון שלו, בחוסר הרצון "לזוז", תתבונן בו כיצד הוא מתייחס לאשתו,
תתבונן בו כיצד הוא חסר סבלנות כלפי הילדים שלו….
תבדוק מה ערן של עוד שנה חושב על ערן של היום.
תבדוק מה היה אומר ערן של עוד שנה לערן של היום.
איזה התנהגויות היה ערן של עוד שנה, מבקש מערן של היום לשנות.
מאיזה התנהלויות שאין בהם תועלת, שהן הרסניות, היה מבקש ערן של עוד שנה, מערן של היום לחדול.
תכין רשימה של הדברים…
אמרתי לך…אני רק יכול לעזור לך לשמוע את העצות מעצמך.

את המציאות, המשכתי ואמרתי, אנחנו לא תמיד יכולים לשנות, אבל את ההתנהלות שלנו בתוך אותה המציאות, זה בשליטתנו.
לפעמים המציאות הקשה גורמת לנו "להינעל" על זוית ראיה מצומצמת שמונעת מאיתנו לראות שיש גם אפשרות אחרת להתנהל.
צריך רק לשנות את זוית הראיה.
ואל תשכח, אמרתי לערן,
"אחרי המעשים נמשכים הלבבות".

בחומש שמות בפרשת 'בא' אומרת התורה
"ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'"
מה נאמר כאן??
מצד אחד "למען תספר באזני בנך" ,ובאותה נשימה "וידעתם כי אני ה'"?
הסיבה היא "למען תספר" בעתיד או "וידעתם" בהווה??

והתשובה, בדיוק מה שאמרתי לערן.
כדי שיהיה "וידעתם" בהווה, צריך להפעיל את "למען תספר" בעתיד.
צריך להתבונן על היום מהמבט של העתיד.
כדי שתוכל עכשיו להתבונן נכון בניסים ובהשגחה של בורא עולם במכות שהוא נותן למצרים, תבדוק מה אתה רוצה לספר על כך בעתיד לילדך.

זוכרים עדיין מה שאלנו בהתחלה?

משה רבינו מזכיר כעת לבני ישראל את הכשלים שכשלו בעבר, כדי להראות להם את ההבדל בראיה.
תראו איך היום, אחר שתיקנתם מעשיכם, כיצד היום אתם מתבוננים על אותם אירועים.
אם אז היתה לכם את זוית הראיה של היום, האם הייתם מתייאשים מלהגיע לארץ, האם הייתם אומרים זכרנו את הדגה??
באותה העת להוכיח אתכם, זה לא היה מועיל כי מאותה זוית ראיה של קושי ואיבוד אמונה ותקוה, לעתים קשה לראות משהו אחר
אבל היום כשאתם כבר בעתיד, תוכלו לראות כמה מצומצמת היתה זוית הראיה של אז.

משה רבינו לפני פטירתו מצייד את עם ישראל בצידה לאלפי שנים קדימה.
יהיו משברים, יהיו נפילות, יהיו כאבים.. אל תפלו ותשאבו לתוך אותם תחושות קשות.
תביטו לעבר העתיד, תביטו אל מקום בעל זוית ראיה שונה ותבדקו משם כיצד אתם הייתם מייעצים לעצמכם להתנהל היום.

 

שבת שלום.
אפרים אפשטיין.

להערות והארות אפשר במייל [email protected]