כל אחד רואה את התמונה מנקודת המבט האישית שלו

מעשה בחמור…

בפרשת השבוע אומר משה לבני ישראל :
"ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר ה' אלוקי אבותיכם נתן לכם".

המילים "למען תחיו" מוצבות לפני המילים "ובאתם וירשתם את הארץ".
כביכול אומר משה לבני ישראל :
'תשמעו אל החקים ואל המשפטים כדי שתחיו ותוכלו להגיע אל הארץ'.

מה המשמעות של אמירה כזאת ??
הרי עם ישראל נמצא רגע אחד לפני כניסתו לארץ ישראל,
וכי משה רוצה לתת לעם עצה כיצד להישאר בחיים עד לכניסה לארץ ישראל ??
וכי ישנו חשש סביר להניח שלפתע פתאום תתרגש עליהם מגיפה ??
לכאורה היה משה צריך לומר, "למען תבואו וירשתן את הארץ ותחיו בה"
המילים "למען תחיו" לכאורה צריכות להיות מוצבות רק לאחר המילים "ובאתם וירשתם את הארץ" ??

מכירים את הסיפור עם החמור והגזר ??
אותו כפרי שהיה צריך לעבור עם חמורו כברת דרך,רק שהחמור התעצל מללכת.
לפתע נצנץ רעיון במוחו של הכפרי.
הוא לקח את המקל שבידו,הוציא גזר אחד מהשק שהיה מונח על גבו של החמור וקשר אותו בקצה המקל.
את המקל הוא הניח על גבו של החמור,כך שהגזר נמצא באופן קבוע במרחק של חצי מטר מעיניו של החמור.
החמור שחשק בגזר התחיל לפסוע במרץ כשהפעם האיכר מזדנב מאחריו.

את הסיפור הזה סיפרתי פעם בפני קבוצת אנשים כשלאחריו הקשיתי
לדעתכם…החמור שצועד במרץ, האם הוא מאושר,שמח,מסופק, או שמא הוא מדוכא,סובל ואינו מרוצה
מצד אחד הוא נמצא כל העת במרחק של פסיעה מ"האושר",
אבל מצד שני הוא כל נמצא כל העת במקום שבו הוא אינו מצליח להגשים את שאיפותיו.

היה מעניין לראות שהדעות היו חלוקות..
( אם תרצו זהו סוג של אבחון כיצד, כל אחד לפי תשובתו,רואה את מצבו שלו הפרטי)

אני חושב,כך אמרתי להם,שלגבי החמור השאלה לא כ"כ רלוונטית, אחרי הכל… לכן הוא "חמור".
אבל אנחנו,בני האדם נמצאים בתקופות מסוימות בחיים בתוך המלכוד של אותה השאלה.

מצד אחד אנחנו שואפים להצליח ולהגיע להשגים ברמה האישית,הרוחנית,המשפחתית,העיסקית וטוב שכך.
האדם הוא יצור ששואף,והשאיפה היא כח מניע.
אבל מצד שני אנחנו מוצאים את עצמנו לעיתים עומדים מתוסכלים מ"ההשגים" שלנו.
לפעמים אנחנו נופלים,נכשלים,או סתם כך מביטים סביבנו ואנחנו לא מרוצים ממה שאנחנו מגלים.
שאפנו באמת,רצינו באמת, השתדלנו,אבל לחיים מסלול משלהם….
ומי שהרגיש את התחושה הזאת ,וכבר ישבתי עם לא מעט כאלו,מרגיש תחושה של חדלון,תחושה של אין חיים.

זוכרים את השאלה שאיתה התחלנו ??
אני חושב שמשה רבינו מעניק לבני ישראל,
לכולנו,את התשובה והפתרון לאותו מילכוד.
הוא נותן את התשובה היהודית לאותו תסכול,לאותה הרגשה קשה של חוסר הגשמה,של חדלון.

שימו לב לדברים אותם מספר משה לבני ישראל לפני שהוא אומר להם את "ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר ה' אלוקי אבותיכם נתן לכם".

משה רבינו ראשית פותח בסיפור הדברים כיצד הוא התפלל לפני בורא עולם שימחל לו על אותה גזרה שלא יכנס לארץ, ולא נענה.
"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר…אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן…
ויתעבר בי ה' למענכם ולא שמע אלי…".
מדוע מספר משה את את אותו מעשה לבני ישראל ??
מה התועלת שתהיה להם בידיעת אותו מעשה ??

אלא שמשה רבינו מציג בפניהם את הסיטואציה בה הוא עצמו ניצב רגע אחד לפני מילוי השאיפה הגדולה ביותר שאליה הוא שאף וחתר במשך עשרות שנים.
ארבעים שנה הוא מסתובב איתם במדבר,מוסר את נפשו,כשהמטרה ,כשהשאיפה היא להגיע לארץ ישראל,ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה.
הוא מתפלל 515 תפילות ורק תפילה אחת מפרידה בינו לבין הכניסה המיוחלת לארץ ישראל.
אבל הקב"ה אומר לו "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה"
יש משבר גדול יותר ??
הם שחטאו בחטאים גדולים יותר, כמו שהוא מציין בפניהם "ונשב בגיא מול בית פעור, הם שנצמדו לעבודת כוכבים זוכים ונכנסים לארץ ישראל והוא נשאר במדבר.

אלא,כך אומר להם משה,יהודי צריך לדעת שאחר ההשתדלות,
היכן שהוא נמצא,שם זה המקום המושלם ביותר עבורו.
שם הם החיים שלו,שם זהו מקור חיותו,יעודו ותפקידו.
צריך לשאוף,צריך להשתדל,אבל…לא עליך המלאכה לגמור.
תחיה חיים מלאים במקום שלך כי הוא המדויק עבורך.
אין מקום לאותה הרגשת חדלון וייאוש.
אין על מה ואין ממה.
ומיד אח"כ הוא פונה שוב לעם ישראל ואומר,
"ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר ה' אלוקי אבותיכם נתן לכם".
המילים "למען תחיו" בכונה ובדיוק נאמרים לפני "ובאתם וירשתם את הארץ".
תעצרו רגע עכשיו,כך הוא פונה לעם ישראל.
עכשיו,עדיין כשאתם במדבר לפני הכניסה לארץ ישראל
וכאן תפנימו את המילים "למען תחיו".
עוד לפני הכניסה,עוד לפני מילוי השאיפה,הרצונות,החלומות,אפילו אם כאן הייתם נעצרים,
בכל רגע נתון,היכן שאתם נמצאים,חובה עליכם לקיים "למען תחיון".
חובה עליכם לחיות,קרי – להיות מאושרים,שמחים,מסופקים בידיעה שכעת זהו מקומכם המדויק.
אין סתירה בין היעד שאליו מכונים,שואפים,
חולמים לבין הרגשה של חיים מלאים ומאושרים במיקום הנוכחי.

 

שבת שלום.
אפרים אפשטיין.