פרשת עקב: איך אפשר לשמוח בשגרת היום יום?

התורה בפרשת עקב אומרת: 'והיה עקב תשמעון' אם האדם ילך עקב בצד גודל, בענווה ובשפלות בהדרגתיות בעבודת השם, לא בגאווה שכעת מגיע לו הכל, אלא בסבלנות ענווה ומאמץ, אם האדם ישים עצמו כמו עקב, שזה החלק התחתון שבגוף, זו הענווה,  אז תשמעון, תשמעו – נון, אפשר להגיע לנון שערי בינה.

משה רבנו הוא היה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, ולכן הוא גם זכה לתורה, ולמעלות הגדולות ביותר מבחינה רוחנית.

הגמרא בנדרים אומרת שמשה רבנו השיג עד שער הנון

בספר תפארת ראובן כתב, שאכן ידע משה רבנו גם את שער הנון

אלא שאת המ"ט שערי בינה ידע באופן ברור ואת שער הנון ההשגה הייתה לא באופן מושלם.

בספר אור לשמים כתב שמשה רבנו כן השיג את שער הנון, אלא שהוא לא יכל למסור את זה לאחרים.

ומהמקום הזה, למ"ט שערים, ונון שערים, שערי טומאה ושערי בינה.

אם בני ישראל היו נשארים עוד קצת במצרים, הם כבר היו נופלים בנון שערי טומאה, (אוהח"ק) הם לא יכלו להתמהמה עוד במצרים.

הם היו צריכים למהר לצאת ממצרים, כי הם ירדו מדחי אל דחי.

ויש מי שכ"כ ירד ברוחניות שלא רצה לצאת ממצרים, כמו דתן ואבירם לא יצאו עם בני ישראל ממצרים, אומר הגר"א וסרמן על מה שמופיע בפסוק 'ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ'  ועל זה כתוב, ואמר פרעה לדתן ואבירם מבני ישראל שנשארו במצרים (תרגום יונתן).

כי כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, דתן ואבירם לא יצאו ממצרים אלא נשארו במצרים, כך אומר התרגום יונתן, כך מופיע גם במדרש שכל טוב ובגלל שהם נשארו במצרים, הם נפלו  לנון שערי טומאה, עד שהם ירדו שאולה.

הם הגיעו לשער הנון, ובאמת לא היה להם תיקון, הם חלקו על משה רבנו, ולא נשאר מהם שריד ופליט.

הם כבר התחילו במצרים להילחם נגד משה רבנו ואמרו, מי שמך לאיש ועד סוף ימיהם, נפלו חיים שאולה, הם האנשים הנצים.

ולכאורה זה פלא הרי איך אפשר לאמר שבני ישראל יכלו לרדות לנון שערי טומאה, הרי הם ראו את הניסם במצרים, את המכות במצרים דם צפרדע כינים ועוד, איך אפשר שכל מכה ומכה, משאירה אותם במ"ט שערי טומאה.

הרי הם שמעו ממשה רבנו, פקד פקדתי, הם ראו ניסים הם רואים ש'אין כמוני בכל הארץ',  למען תדע כי אין כמני בכל הארץ, וכל מכה ומכה עוזרת להפנים יותר ויותר שבורא עולם הוא משגיח על כל הבריאה.

אז איך בליל ט"ו בניסן הם עדיין עמוק בקליפה ועוד הרי גם ערב רב יצא ממצרים עם בני ישראל, כלומר אפילו היו מצרים שאמרו שהם רוצים לצאת עם בני ישראל, כלומר שהייתה השפעה אדירה למכות בארץ מצרים, אפילו על המצרים.

הרמ"ק כתב שכן יש נון שערי טומאה, אבל הגר"א כתב שאין נון שערי טומאה בקליפה

למה? כל פעל השם למעהו,  כל גימטריא 50 = כל  =  50 שערי קדושה פעל למענהו, אבל אין נון שערי טומאה.

מהי המשמעות של 49 ומהי המשמעות של 50?

49 הכוונה היא,  בירור והכנה לקראת מטרה, 49 מסמל תהליך

כמו ספירת העומר אנחנו מטהרים את עצמנו ומזככים  את עצמנו, 7 כפול 7  49 עד שנהיה ראויים ליום החמישים. 49 זו הדרך 50 זו המטרה.

משה רבנו בהר סיני מקבל מ"ט פנים טמא ואסור ומ"ט פנים טהור ומותר על כל מה שאומר לו הקב"ה יש צדדים רבים. למה דווקא 49 ? בגלל שהמידות של האדם הם שבע, ושבע כפול שבע זה 49 והתכללות המידות.

7כפול 7 זה ביטוי לשלימות היקף הרגשות והתכונות של האדם

למה? כי המידות זה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, שבע מידות

ויש חסד שבחסד וחסד שבגבורה, וכך יש נטיות במידות של האדם

מה שהוא נולד עם הנטיות של הרגשות והתכונות וגם מה שהוא בחר להוסיף או להוריד מעצמו הכל פי ההבנה שלו בעבודת השם.

וכתוב בספרים בית הלל קשורים לחסד ובית שמאי לדין, כלומר עבודת השם שלהם היא במידה הזו וכך גם ההלכה באה לידי ביטוי כפי עבודת השם שלהם, וגם זה כמובן לא מקובע ח"ו, אמנם בית הלל במידת החסד, אבל פעמים שהם מחמירים, חומרות של ב"ה, ויש את בית שמאי במידת הדין, ויש את המקומות שהם מקילים, כי הם, ב"ה וב"ש,  'בהתכללות', הווה אומר, לא ח"ו מקובעים ופועלים לפי 'האופי' שלהם, אלא הם בחרו באופי!! והעובדה שהם צריכים להיות 'נגד ובשונה מהאופי' הם בוחרים לעשות כך, לכן פעמים שב"ה מחמירים, ופעמים שב"ש מקילים.

אז למדנו יש מ"ט שערים, הכוונה למ"ט אופני חשיבה וזה על בסיס מ"ט התכונות שיש בנפש האדם, והאדם התורני בוחר בתכונות שלו, והתכונות האלה הן בעלות השפעה על מערכת החשיבה שלו, וזה משפיע על ההחלטה האם מ"ט פנים טהור או טמא מותר או אסור.

ומה זה שער הנון? שער הנון זה בבחינת,  השלימות = 'אתה הראתי לדעת כי השם הוא האלוקים אין עוד מלבדו'.

אין ספיקות, כאשר מאיר שער הנון, אין עוד ספיקות!

לכן אנחנו סופרים בספירת העומר 49 דרגות. אבל שער ה50 – הוא תוצאה.

ולכן הגר"א אומר שאין 50 שערי טומאה, למה? בגלל שבקליפה,  כל המהות היא 'קליפה' אין בהירות, אם אין בהירות אלא יש קליפה, אין מסר ברור, אין משמעות ברורה אלא רק משמעויות שממציאים בני אדם כדי להרגיע את עצמם או כדי להשלות את עצמם שיש להם משמעות אמתית לחיים.

על המהות של הקליפה של הטומאה "ראשית גוים עמלק", הראשית היסוד של הקליפה, של הטומאה, זה עמלק, עמלק בגימטריא ספק!

וכך הסבא של עמלק, עשו, כאשר יעקב פוגש את המלאך של עשו, המלאך אומר 'למה זה תשאל לשמי', אין לי שם, 'שם' זה המהות המשמעות העתיד החזון של האדם , שם – שם – השם של האדם זה מה שמעבר לכאן, ונמצא 'שם', זה השם של האדם, והמלאך של עשיו אומר, 'למה זה תשאל לשמי', אין לי שם, אין לי מטרה, אין לי בהירות.

הקליפה זה לעומת, האמת, אין שמחה כהתרת הספיקות, ולישרי לב שמחה, והאלוקים עשה את האדם ישר, אבל המה, מאז חטא עה"ד ביקשו חשבונות רבים.

אז לפי הגר"א יש רק מ"ט שערי טומאה אבל אין נון שערי טומאה, כי הנון הוא סמל הבהירות, ואמת ובהירות יש רק בעבודת השם, אתה הראית לדעת כי השם הוא האלוקים אין עוד מלבדו.

וכאשר שלמה המלך אומר:  כֹּל פָּעַל  השם לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה

הכוונה היא שגם הרשע וגם הרוע שיש בעולם, כולם פועלים למען השם!

למען גילוי יחוד השם כמו שהמן חשב להרוג ובסוף נהרג ונוצר חג הפורים שנהפוך הוא, ושלטו היהודים על שונאיהם.

ולפי זה יוצא מתוק, המן רצה לתלות את מרדכי על עץ גבוה חמישים אמה, שער הנון, אבל אי אפשר לתלות את מרדכי שם, כי אין לקליפה את שער הנון, ולכן המן כן נתלה שם, כי בקדושה כן יש את שער הנון. כך התקיים כֹּל פָּעַל השם לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה

וגם האחים של יוסף אמרו, אתה לא תהיה מלך, הם מכרו אותו לעבד. ומהעבד הוא הגיע למלך!!  והתקיים כֹּל פָּעַל השם לַמַּעֲנֵהוּ וגם מה שלילי מתהפך לתועלת.

אומר הגר"א, 'כל פעל השם למענהו וגם רשע ליום רעה.

כל בגימטריא 50 כל פעל  השם  למענהו  ואז המשך הפסוק, וגם רשע, וגם גימטריא 49, וגם רשע

49 שערי טומאה ליום רעה,  בצד הקליפה יש רק 49 שערי טומאה.

ולכן אומר הגר"א רצה המן לעשות עץ גבוהה חמישים אמה, למה? כי המן רצה לחדש שיש 50 שערי קליפה.

לא רק 50 שערי קדושה בהירות ברורה בעבודת השם, בהירות ברורה באמת, אמת אחת, אין עוד מלבדו!

המן שמגיע מעמלק ומעשיו, רצה שהספק יהיה מוחלט

הוא רצה לייצר בהירות בשקר,  שהשקר יהיה לו את התוקף והעוצמה של האמת כמו שיש לקדושה.

כמו האמת של אין עוד מלבדו, גם המן שמגיע מעלמק גימטריא ספק רצה לייצר תרבות חדשה.

של 100 אחוז ספק, אבל האמת היא שכל הבלבולים טרדות וקשיים שיש בעולם, הכל כדי להביא את האדם למודעות של: אין עוד מלבדו,  אין ערך עצמי לכל הרוע בעולם, אלא רק להכין  את ה'טוב'

כמו האחים של יוסף במקום להפוך את יוסף למלך הם בחרו למכור אותו לעבד, אז זו הייתה הדרך שהוא בסוף נעשה מלך.

כל הרע הכאב הקושי הייסורים, הכל למען מטרת הבריאה, הכל למען 'לכבודי בראתיו'!

המן רצה לחדש שגם הרוע, הרע  הקליפה  יש לה ערך מצד עצמה!!

לכן הוא רצה לעשות עץ חמישים אמה! סמל שהקליפה והרוע הם מטרת החיים.

אבל כשהוא רצה להתעסק עם שער הנון, הוא מיד נתלה, כי בשער הנון, שם שם רק,  ש'אין עוד מלבדו'!

ולכן אפשר להבין במשמעות עמוקה את הפסוק, 'ויתלו את המן על העץ אשר הכין לו', הוא הגיע למקום ששם המן נתלה על העץ.

לפי זה שואלים המקובלים, איך אפשר לאמר שאם היו נשארים במצרים עוד קצת, היו מתמהמהים היו מגיעים לשער הנון של הקליפה, הרי אם אין שער נון בקליפה, אז איך כמעט הגיעו לשער הנון של הטומאה?

בספר ל'שם שבו ואחלמה', הוא אומר, שאם הם היו נשארים עוד קצת במצרים, הם היו מגיעים לנון שערי קדושה בבת אחת!

איך ? נסביר: הקב"ה יצר את הבחירה באדם, ועשה הקב"ה את כוחות הרע בעולם, כדי שייבחר האדם בטוב.

כשהיכה הקב"ה את המצרים מכה אחרי מכה, וראו איך הקב"ה שומר על עם ישראל, הייתה הבחירה של בני אדם הולכת ומתבטלת!! מיום ליום פחות ופחות בחירה,. ובליל פסח הם הגיעו לשיא, שנגלה עליהם ממה"מ.

לא מלאך ולא שרף אלא ממה"מ ופסח הקב"ה על כל בית יהודי במכת בכורות.

ואם היו נשארים במצרים עוד קצת, היו מגיעים ל נון שערי קדושה, היו מגיעים למצב של 'חוסר ברירה' כי אין בחירה, אלא חייבים להיות עובדי השם, כי אין דרך אחרת!

הם לא יכלו להתמהמה שהרי אם היו נשארים עוד קצת במצרים, היו מגיעים לשער הנון של קדושה.

וזה לא מתאים בגלל שיש עוד תוכנית ארוכה מאד, עד שנגיע לגאולה השלימה, צריכה להישאר הבחירה עד זמן רב, ולפי זה , אפשר שהם היו במ"ט שערי טומאה, אבל אז בתחילת המכות הם עלו בדרגת האמונה יותר ויותר, אם המצרים התחילו להאמין בבורא עולם בוודאי שגם עם ישראל האמינו בבורא עולם.

ובאמת עם ישראל עלה בקודש ועלה בדרגת האמונה יותר ויותר. ולכן אמר משה רבנו, 'שלח נא ביד תשלח'.

אל תשלח אותי תשלח כבר את המשיח בעצמו. שהוא יגלה את נון שערי קדושה באופן מושלם, שיגיע העולם לידי תיקונו. עד שאמר לו הקב"ה, כך עלה במחשבה. שיעברו תהליך, לא תוך זמן קצר יגיעו לשער הנון, יש עוד עבודת הבחירה, עבודת השם – עבודת הבחירה.

ולכן כתוב שמשה רבנו עלה להר נבו, כתוב הר שנון בו, נון שערי בינה

כך מופיע באריז"ל גם בשלה"ק.

אומר השם משמואל משה רבנו עולה לקבל את שער הנון. ומשה הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון. הוא הביא תורה מסיני, ונשמתו תביא את התורה חדשה מאתי תצא של ימות המשיח.

אז מצד אחד כתוב בספרים שאם היינו נשארים עוד רגע קט במצרים היינו נופלים ח"ו לשער הנון של הקליפה.

ולא היינו יכולים לצאת משם עוד לעולם!

ולכן כתוב על בני ישראל בתורה, 'ולא יכולים להתמהמה, ושהם יצאו בחיפזון'.

למה? בשביל שלא ייפלו לתוך שער הנון של הטומאה שעל הדרגה הזו נאמר 'כל באיה לא ישובון, ולא ישיגון אורחות חיים'.

אבל אומר האור החיים הק' על לעתיד לבוא כתוב,

כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם השם וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל (ישעיהו), למה לא בחיפזון כמו שהיה ביצ"מ?.

בגלל שאפילו אם ייפלו לשער הנון הטומאה, אם יש תורה אז אפשר להינצל אפילו משער הנון! אז האור החיים אומר שכן יש שער הנון, ועוד במצרים כמעט נפלו לשער הנון של הטומאה, אבל לכאורה זה לא ייתכן, שהרי המצרים כבר באותות הראשונים נבהלו

עד שאמרו במכת כינים אצבע אלוקים היא,  וגם 'וידעו מצרים כי אני השם כי אין כמוני בכל הארץ כי אני השם בקרב הארץ'.

אז איך אפשר לאמר שבני ישראל הם במ"ט שערי טומאה, הם לפחות כמו מושפעים לטובה מהאותות ומהמכות שהם רואים במצרים.

אבל כן, הם לא הושפעו כמו המצרים, כמו שהמצרים הסבירו כל מכה, בדרך של זה מופת זה כישוף זה זמני, זה כישוף מתוחכם ולא יותר, הם היו כ"כ נעולים בגישה שלהם, שהם לא פתוחים להבין שהם הולכים למות!!

הם נעולים בגישה שלהם, בתפיסה שלהם בשיפוט שלהם, שהם מזיקים לעצמם! הם נעולים ולא משתנים, הם בהרגשה של וודאות ביחס לגישה שלהם, וזו המשמעות העמוקה של נון שערי טומאה, לא שיש נון שערי טומאה, אלא שכ"כ בטוחים ברוע, הבטחון ברוע זה נקרא נון שערי טומאה

זו לא השגה זו לא ידיעה אלא זו דרגה, דרגה של  וודאות בנפש האדם.

וההסבר אומר ה'לשם שבו ואחלמה' על בסיס דברי הגר"א שאין שער החמישים בטומאה אלא רק בקדושה.

כי שער החמישים הוא מסמל את שלימות ההבנה שלימות התודעה שלימות הלב בלי שום – ספיקות!

וזה שייך רק בקדושה: אתה הראת לדעת כי האדם הוא האלוקים אין עוד מלבדו!

ובנ"י לפני מכות מצרים היו במ"ט שערי טומאה, ואז לא שהם נפלו כמעט לנון שערי טומאה, הפוך! אדרבה הם כמעט והגיעו לנון שערי קדושה!

למצב של 'חוסר ברירה', ברירת מחדל.

הקב"ה בעצמו מתגלה במצרים, כמעט ונגמרה הבחירה אצל בני ישראל.

 

כל הע"ז של מצרים התמוטטה בליל מכת בכורות אבל בכל אופן שמר הקב"ה בכוונה, הע"ז  אליל בעל צפון כדי שתשאר הבחירה, הע"ז שפגשו לפני קריעת ים סוף.

ונון שערי קדושה הכוונה היא אמת מוחלטת אמונה מוחלטת בטחון מוחלט עד מצב של הרגשה שאין בחירה אלא לקיים את רצון השם!

ולכן בנ"י הגיעו למ"ט שערי טומאה והם לא מספיק השתכנעו מהנסים שהם רואים,  הם היו ברמה כ"כ נמוכה, רואים ניסים, כמו היום, רואים ניסים מאות טילים מאיראן וכלום, עשרות שנים טילים פצצות בארץ והנזקים הם מזעריים ביחס למה שהיה אמור להיות לפי איך שאותם כלי נשק ואותם אנשים פוגעים במקומות אחרים בעולם, ובכל אופן אנשים נשארים נעולים, 'כוחי ועוצם ידי' או נסתדר בכוחות עצמנו ולא צריכים סיוע רוחני של מצוות ות"ת, כך היה גם במצרים, נעולים בגישה שלהם, רואים ניסים מול העיניים, אבל מסיחים דעת, זה מ"ט שערי טומאה, עד שהקב"ה כמו 'התגלה מלך מלכי המלכים הקב"ה גאלם, ואז  'אין ברירה', ואין בחירה.

הם חייבים להאמין בבורא עולם, אבל אז  הם כמו רובטים, והם מאבדים את משמעות הבחירה והחיים.

ולכן שהם השיגו את השיא של הטומאה, לא הייתה ברירה, 'נפלה לא תוסיף עוד ליפול, לכן קום בתולת ישראל! לקום ולהתעודד!

זה מהלך אחד להסביר את המ"ט שערי טומאה ואין נון שערי טומאה.

אז נון שערי טומאה (אוהח"ק ועוד) הכוונה שהוא אומר שיש מצב שבו האדם מגיע לשיא של  בלבול בעבודת השם עד שהעובד אלילים אומר תעשה מעשה זה או אחר, ואז יהיה לך שפע, האדם עושה את זה,  ואכן הוא משיג את השפע!

היו ניסים שנעשו בבית המקדש אבל גם ניסים שעשו אותם מכשפים.

היו מכות מצרים אבל גם המכשפים של פרעה ידעו לעשות בדומה בקצת לאותם ניסים אותן תוצאות.

הקב"ה מרומם את תרבות אומות העולם בשביל לחזק את הבחירה של בנ"י, ואם הם לא בוחרים אז הקב"ה מתגלה ומוציא אותם ממצרים, אבל זו לא תכלית אלא ברירת מחדל בשביל שעם ישראל לא ייפול יותר מידי, התכלית

שבנ"י ייבחרו בהקב"ה!