
אינדונזיה, מדינת הענק המוסלמית שבדרום מזרח אסיה, חגגה אמש את יום עצמאותה ה-79 בטקס מיוחד שנערך בנוסאנטארה, עיר הבירה החדשה של המדינה. העיר החדשה, שבנייתה טרם הסתיימה לחלוטין, ממוקמת באי בורנאו (קלימנטן) שבצפון הארכיפלג האינדונזי. בנייתה נועדה להקל על הלחץ הכבד המוטל על ג'קרטה השוקעת ולשמש כמודל לעיר עתידנית וירוקה.
הטקס נערך בארמון הנשיאותי החדש, שעוצב בצורת גרודה – נשר המיתולוגי המוכר בתרבות האינדונזית. למרות שהתכנון המקורי היה לחנוך את נוסאנטארה כבירה החדשה במלוא הדרה, עיכובים בבנייה גרמו לצמצום האירוע. במקום 8,000 האורחים המתוכננים, השתתפו בטקס רק כ-1,300 איש, בשל תשתיות לא מספקות. בטקס נכחו הנשיא ג'וקו וידודו וחברי הקבינט שלו, ומכובדים נוספים.
עוד באתר:
ההחלטה להעביר את הבירה נבעה בעיקר מהמצב הקריטי בג'קרטה. העיר, שהיא אחת הצפופות בעולם עם אוכלוסייה של כ-10 מיליון תושבים, ועוד כ-25 מיליון בפרברים הסמוכים, סובלת מבעיות חמורות של שקיעת קרקע וזיהום אוויר. הערכות מדאיגות מצביעות על כך שעד שנת 2050, כשליש משטח העיר ג'קרטה עלול להיות מוצף במים. הסיבות לכך הן שאיבת יתר של מי תהום ועליית גובה פני הים.
מצב זה הפך את העברת הבירה לצורך דחוף. הממשלה האינדונזית מתכננת להשקיע כ-40 מיליארד דולר בעשור הקרוב בניסיון להציל את ג'קרטה מטביעה, במקביל לבניית הבירה החדשה. המעבר לנוסאנטארה נועד לא רק להקל על הלחץ הדמוגרפי והסביבתי בג'קרטה, אלא גם לקדם פיתוח מאוזן יותר ברחבי הארכיפלג האינדונזי, המשתרע על פני שטח נרחב.
העברת הבירה מתרחשת בתקופה של שינויים פוליטיים משמעותיים באינדונזיה. הנשיא ג'וקו וידודו, המכהן בתפקידו מזה עשור, צפוי לסיים את כהונתו באוקטובר 2024. המעבר לנוסאנטארה נתפס כחלק ממורשתו הפוליטית, אך גם מעורר שאלות לגבי המשכיות הפרויקט תחת ההנהגה הבאה.
כדי להבטיח את המשך הפרויקט, הפרלמנט האינדונזי אישר תיקון לחוקה המאפשר הקמת סוכנויות מדיניות חדשות. צעד זה נועד לספק יציבות וביטחון לפרויקט הבירה החדשה גם לאחר סיום כהונתו של וידודו. עם זאת, הפרויקט לא זוכה לתמיכה מלאה בציבור. סקר שנערך ב-2019 הראה כי 95.7% מתושבי ג'קרטה מתנגדים להעברת הבירה.
האתגרים הכלכליים והלוגיסטיים של המעבר משמעותיים. העלות הכוללת של הפרויקט מוערכת בכ-32.7 מיליארד דולר, כאשר רק 20% מהסכום יגיע מתקציב המדינה. הממשלה מסתמכת על השקעות מהמגזר הפרטי להשלמת המימון, ולאחרונה הציעה תמריצים משמעותיים למשקיעים, כולל זכויות קרקע לתקופה של עד 190 שנים והטבות מס נרחבות.

לאינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה בעולם, יחסים מורכבים ומשתנים עם ישראל. אף שאין יחסים דיפלומטיים רשמיים בין שתי המדינות, התקיימו לאורך השנים מגעים ושיתופי פעולה בתחומים שונים.
ישראל הייתה בין המדינות הראשונות שהכירו בעצמאותה של אינדונזיה ב-1950, ואף תמכה בקבלתה לאו"ם. עם זאת, לחצים מצד הליגה הערבית מנעו את כינון היחסים הרשמיים. למרות זאת, התקיימו לאורך השנים קשרים כלכליים וביטחוניים חשאיים בין המדינות.
בשנת 2018 חלה תנודה ביחסים. בתחילה, דווח כי אינדונזיה עתידה להקל על ישראלים המבקשים ויזת תיירות למדינה. אולם, כעבור זמן קצר, אינדונזיה אסרה על כניסת ישראלים לשטחה באופן גורף. בתגובה, ישראל שקלה לאסור על כניסת תיירים אינדונזים, אך בסופו של דבר, לאחר מאמצים דיפלומטיים, ההגבלות ההדדיות הוסרו.
בתחילת 2024 התעוררו שמועות על אפשרות לנורמליזציה ביחסים בין המדינות, כחלק מהרחבת 'הסכמי אברהם'. דווח כי מזכיר המדינה האמריקאי, אנתוני בלינקן, דן עם ממשלת אינדונזיה על אפשרות זו. אולם, באפריל 2024, כאשר שר החוץ הישראלי ישראל כ"ץ טען כי אינדונזיה הסכימה לכונן קשרים רשמיים עם ישראל בתמורה להצטרפותה לארגון ה-OECD, אינדונזיה מיהרה להכחיש זאת. יתרה מכך, דובר משרד החוץ בג'קרטה גינה את פעולות ישראל במבצע חרבות ברזל, מה שהדגיש את המרחק הפוליטי שעדיין קיים בין המדינות.