מה מסתתר מאחורי מסיכת האושר?

אומר האור החיים הק' לפני ביאת המשיח, אנשים יגיעו לנון שערי טומאה.

הם יזלזלו בתורה באמונה באופן קיצוני מאד..

הם מזלזלים בכל עניין שקשור לאמונה בבורא עולם ובתורתו.

הם גם נראים אינטלגנטים, מבחינתם כל עניין האמונה, הוא עניין של אנשים לא משכילים, כך נראה למשכילים, למסכילים.

הם חושבים שאנשים מאמינים הם בבחינת 'פתי יאמין לכל דבר'.

אבל הם לא מודעים שהם 'פתי' מאמין לכל דבר, הם פתי שמאמינים בצורה קיצונית לכת החילוניות.

הם 'פתי' שמאמין לכל מה שנאמר להם בתקשורת.

הם מאמינים למה שהתקשורת משקרת להם, הם לא בוחנים את התקשורת, הם מקבלים אותה, מאמינים לה.

הם מאמינים לתרבות שמשדרים להם, הם מאמינים לתרבות של הנאות בלי משמעות נצחית ואמתית לחיים, הם מאמינים לכל מה שאומרים להם על הדתיים, ועל שומרי המצוות

הם מרגישים חכמים בגלל שהם מדברים במילים גבוהות, אבל המילים הגבוהות מסתירות תוכן ריק, כמו כמה אנשי עסקים משופשפים שמוכרים הצגה דמיון חזות ולא תוכן אמתי

אומר הפסוק 'איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי', איך אעלה אל אבי שבשמשים, והנער, הנערים, הם לא אתי!

תרבות החילוניות, זו תרבות שבה ההורים אינטלגנטים, בכל אופן בעיני עצמם!  אבל 'הנער' איננו אתי, הילדים חיים בעולם של חוויות באופן לא רגיל ולא בריא לבני אדם.

נסביר, ילד בגיל 8 שהולך לראות ספורט עם 20 אלף צופים הוא חווה חוויה מרגשת ועוצמתית, אבל אח"כ שהוא חוזר לשגרה, הוא משועמם אין לו עניין, אין לו עניין בשיעורי בית אין לו עניין בחברה, אין לו עניין בעשייה

אנשים שחשופים באופן מתמיד למדיה, הם רואים אחרים מצליחים יפים ומרשימים, זה יפה, כן, מרשים, כן. מרגש, כן, עוצמתי, כן. אבל אז האדם משווה את עצמו לאחרים כמה הוא יעיל יפה חכם פיקח  ביחס לאחרים, ואז והוא חווה את עצמו כשלון, הוא פחות חכם פחות יפה פחות עשיר, הוא חי בהשוואות, הוא חי בהשוואות =  לא לאמת, אלא לדמיונות ואז הוא מתוסכל לחוץ מתוח,  הוא לא מראה את זה, כלפיי חוץ הוא נראה חזק ורגוע, אבל אם נדבר אתו, נראה שהוא בתוכו, יש לו כל מיני מחשבות, למה אני לא מספיק חכם יעיל מרשים פיקח, אין לי מספיק כמו האחר, והקנאה מוציאה את האדם מהעולם.

האדם לא חי בצורה אנושית, אלא בחוויות עוצמתיות, שהן כן, כן מרגשות!

ובעוצמה רבה מאד, החיסרון, המחיר של החוויה, שהאדם אח"כ מאבד שגרה, כמו ילד שחווה הרבה חוויות עד גיל 16, כעת הדבר הבא זה סמים.

מה עוד הוא יכול לעשות, הוא לא בנוי לשגרת חיים! אין לו טעם לשגרה, כי הוא שופט את החיים על בסיס עוצמת החוויות, ואם זה עוצמת החוויות אז אנשים יכולים להגיד משפטים בסגנון של עדיף לחיות עד גיל 30 עם חוויות מאשר עד גיל 80 משועמים, כי בעיני התרבות שלהם ,מי שלא חווה חוויות עוצמתיות הוא משועמם.

וכך העולם סובל יותר ויותר מבעיות נפשיות מחרדות לחצים מתחים דיכאונות והמצב נהרס יותר ויותר, כי הם חווים חוויות שהן מרגשות ועוצמתיות אבל פוגעות בשגרה של החיים, והאדם בצורה הזו, מתמכר לרגשות וחוויות אז הוא לא מחפש משמעות בחיים, האדם הזה לא מחפש משפחה.

האדם מחפש לחוות,  וזה לא מתאים לאדם, כי האדם הוא לא רק חומר, הוא גם חומר וגם יש לו צרכים נפשיים להיות תלוי בחברה ומשפחה ,וגם צרכים רוחניים = אמת!

וכך התרבות החילונית מאבדת את הנערים שלה, אמנם  יש כמה נערים נחמדים וטובים אבל מדברים על הרוב, אין מענה אמיתי, וגדלים בעולם לא בריא.

עולם שלא נותן מענה לכל הממדים של הנפש, לא רק מענה לחוויות של החומר. אז האדם יכול להיות שופט בבג"צ או כל מיני תארים מרשימים, אבל הם לא גאים בילדים שלהם, ו'הנער איננו אתי', הילדים מזלזלים בהורים המשכלים האינטלגנטים, הילדים רוצים חוויות להרגיש וזהו!

נכון צריך להרגיש טוב להרגיש אבל זו לא

מטרת החיים.

אבל אצל תרבות הנון שערי טומאה זו מטרת החיים, וכך הם מרוויחים חוויות עוצמתיות אבל מאבדים את משמעות החיים.

כך התקשורת והחילוניות הם אופיום להמונים

מאמינים למה שאומרת התקשורת באופן מוחלט!

והתקשורת לא מציגה את האמת אלא את הדמיונות, יוצאים לטיול בחו"ל כולם מחייכים, אנשים מחייכים לא מתוך סיפוק ושמחה אלא מתוך שיש להם חוויה נחמדה אחרי שגרה משמעממת, או אפילו מעניינת אבל בלי משמעות נצחית לחיים, ובדיוק צילמו אותם מחייכים, הם לא מחייכים משמחה של התפתחות בחיים, אלא חיוך של 'בריחה מתסכול בחיים', 'חיוך הבריחה'.

וזה לא קל לחיות בצל הדמיונות של תרבות הנון שערי טומאה.

ומיום ליום עבודת השם נעשית קשה יותר, מאתגרת יותר.

אומר הפרי צדיק, איך עם ירידת הדורות משיח יגיע?

התשובה היא:  ככל שהיינו בדורות הקודמים היה לנו עזר וסיוע רוחני אדיר לעבודת השם.

היו לנו את הניסים בבית המקדש היה את בית המקדש הראשון השני, היו תנאים אמוראים את גדולים עולם ראשונים ואחרונים, ככל שאנחנו דור שנופל יש פחות תגמול והרגשת הזדהות עם עבודת השם.

ובכל אופן בני אדם ממשיכים להיות קשורים להקב"ה, זה סימן,  שאנחנו באמת בוחרים בהקב"ה! למרות הקשיים למרות הפתויים, אם תמצאו את דודי מה תגידו לו, שחולת אהבה אני.

אין לנו תמיד משיכה שכלית ורגשית אלא בחירה!

בחירה קשה,  אבל בחירה.

ככל שהדור יורד מבחינה רוחנית הבחירה בהקב"ה ובתורתו נעשית קשה ואיכותית יותר!

זה מ"ט שערי טומאה, מ"ט שערי ספיקות ובלבולים בעבודת השם.

וכיום מנסים לבנות בנין גבוהה של כפירה, כמו העץ הגבוה של המן – 50 אמה, כנגד 50 שערי טומאה.

התוס' יום טוב, כתוב באבות פרק ה על המשנה, עשרה נסים נעשו לאבותינו במקדש, ואחד מהם שלא הייתה טומאה לכה"ג ביום כיפור.

ולכאורה למה זה נס, הרי שבוע לפני שהוא עובד בקדה"ק מפרישים אותו הוא מתעלה הוא נעשה רוחני יותר ויותר.

הוא בפרישות ובטהרה באופן מוחלט!

הוא ער כל ליל יום כיפור, מתעסק בתורה ברוחניות, איך הוא יהיה טמא? למה זה נס שלא נעשה טמא בליל יום כיפור??!

אומר התוס' יום טוב, בגלל שהוא נעשה כל כך רוחני לכן, זו הסיבה – שבגללה הוא  עלול ליפול.

כי אם היצר הטוב כל כך מתרומם, היצר הרע לא מאפשר ליצר הטוב להישאר באותו מצב,  הוא גם מתרומם!

אפילו שזה יום כיפור, אפילו שזה ליל יום כיפור!

דווקא ביום ששולחים את השעיר לעזאזאל באותו יום  שנלחמים נגד הקליפה!! אז הקליפה רוצה לקום לתחיה ולפגוע בכה"ג, וביום כיפור נכנס הכה"ג לקדה"ק וצועקים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,  בקול רם כמו מלאכים! זה שער הנון של הקדושה, בגלל שנעשים כל כך רוחנים, טבעי מאד שהקליפה תרים ראש!

ובדור שלנו, כל כך הרבה חולשה רוחנית,  כל כך הרבה חוזקה יש לעולם החומר, ומהי המשמעות של זה?

אם יש כל כך הרבה חומריות ובכל אופן אנחנו בוחרים בהקב"ה מה זה אומר שהבחירה היא קשה מאד, זה שיא הבחירה. ככל שקשה יותר הבחירה היא עוצמתית יותר.

ולכן מיום ליום אנחנו מתעלים יותר ויותר בגלל הבחירה הקשה.

ככל שכל יום מרובה קלללתו מהיום הקודם.

אז אנחנו נעשים רוחנים יותר!

יש כאן דבר  נפלא ועמוק מאד, ככל שבני ישראל יורדים למ"ט שערי טומאה, הם מדרדרים מדחי אל דחי, אבל ככל שיש קבוצה בעם ישראל שהם כן  בוחרים בהקב"ה למרות הרקע של מ"ט שערי טומאה אז הם בוחרים בחירה קשה הרבה יותר!

איכותית יותר עם 'לפום צערא אגרא גדול יותר',  ואם כן ככל שהם יורדים  – הבחירה היא קשה יותר,  ואם בוחרים  בהשם אז הקידוש השם הוא גדול יותר.

ואם למרות המ"ט שערי טומאה הם בוחרים בהקב"ה אז,  זה אומר שהם מגיעים אל השיא הבחירה שלהם, אם הם מגיעים אל שיא הבחירה שלהם,  אז  הם יכולים להגיע בבת אחת לשער הנון של הקדושה!

שער הנון, הגילוי של אין עוד מלבדו.

עד שאין לאדם עוד בחירה אלא לבחור בהקב"ה

כי רואים את השם שהוא אמת

הוא מקור החיים הוא מקור התענוגים הוא מקור הכוחות הוא מקור הכל…

אם הייתה בחירה עצומה של עם ישראל למרות המ"ט שערי טומאה שהיה להם במצרים זה מה שמזכה אותם בנון שערי בינה.

הם במ"ט שערי טומאה, ובכל אופן הם עושים מעשה אדיר 5 ימים לפני היציאה ממצרים הם לוקחים את הע"ז של המצרים ושוחטים את השה, את הע"ז של המצרים, אם כך, הם זוכים לגילוי של מלך מלכי המלכים הקב"ה!

הם זוכים ל'נס' לגילוי שמיימי של נון שערי בינה

הם זוכים להגיע למצב כזה שכמעט והם מאבדים את הבחירה שלהם מרוב הגילוי האלוקי שהם רואים.

הם זכו למעלה האדירה הזו, ולכן 'ולא יכלו להתמהמה …"ויצאו בחיפזון"…

כדי שלא תסתלק מהם הבחירה.

ולפי זה אפשר לאמר, שמצד אחד יש שער הנון בטומאה ומצד שני אין

מצד אחד כפי שאומר הגר"א אין.

ומצד שני מה שאמרו אחרים שכן יש שערי הנון בטומאה.

אין הכוונה שממש יש שער הנון

אלא כאשר מגיעים למ"ט שערי טומאה,  אז הטומאה מעניקה הרגשה ואשלייה – שיש לה את שער הנון של הקליפה, ששער הנון בקדושה זו הוודאות אין עוד מלבדו, אז בקליפה זה אין עוד חוץ מאשר הקליפה.

אבל האמת שער הנון הוא סמל האמת המוחלטת, ואת זה יש רק בקדושה.

אבל  הקליפה רוצה לייצר הרגשה שיש לה מה למכור ולכן היא רוצה לייצר אשליה שגם לה יש  את שער הנון היא מנסה כל הזמן למכור. שגם לה יש אמת מוחלטת.

שיש לה עניין חשוב למכור, היא מייצרת אשליות שיש לה את שער הנון, היא מייצרת אשליות, וזה שער הנון של הקליפה

לא שיש שער אמיתי, אלא שמ"ט שערי טומאה הם אלה שמייצרים את האשלייה של כאילו שער הנון.

מ"ט שערי טומאה של בלבולים וספיקות בקליפה הם אלה שמייצרים את האשליה שאצלם = אצל הקליפות האמת.

זה שער הנון של הקליפה,  לא שיש שער הנון, אלא שמ"ט שערי טומאה מייצרים אשלייה שיש נון שערי טומאה.

המ"ט שערי טומאה מייצרים הרגשה תחושה ומסקנה שיש להם את 'האמת לאמיתה' הם מייצרים את אשליית 'ברק האמת'.

 

אם היו בני ישראל נשארים עוד במצרים במ"ט שערי טומאה אז הם היו מגיעים למסקנה, שכאילו יש האדם למסקנה   שיש שער הנון בקליפה.

לא שיש באמת, אבל זו הטומאה  האשלייה שיש לקליפה אמת לאמיתה

ואז אין ברירה וצריכים להביא את שער הנון של קדושה, ש'אין עוד מלבדו'…

לכן עם ישראל, לא יכלו להתמהמה אפילו לא קצת זמן, כי אז לא הייתה ברירה כביכול אלא לעורר את נון שערי הקדושה.

אבל גם בנ"י עושה מעשה אדיר, שהם היו מוכנים לשחוט את הע"ז של המצרים, את השם, ולכן זכו למלך מלכי המלכים שגאלם.

גם בדור שלנו בונים תיאוריות שלימות של שערי טומאה, אין משמעות לחיים, אלא משמעויות שבני אדם מייצרים אותם.

עד כדי כך שיש אנשים שאומרים, מי אמר שמגיע לנו לחיות בארץ אולי לבני ישמעאל כן מגיע לחיות כאן, מי אמר שהחיילים שלנו צודקים אולי הצד השני צודק, והרוע כ"כ נהינה שמלמדים עליו זכות, זה נותן לו אפשרות להמשיך להיות רע, כי הוא יודע שלא יענישו אותו, אלא יענישו את הטוב למה הוא לא היה מספיק רחמן וטוב אל הרע ומייצרים משמעויות בסגנון של 'למה לא הייתם מספיק נחמדים אל הרוע' .

אח"כ אומרים אחים לנשק, אבל לפני כן תחליטו האם ואיפה צריכים לכוון את הנשק, זה עדיין לא ברור, מי רע ומי טוב, מי בינוני, מי אשם ומי לא. כך זה נראה כאשר הצרכים הרצונות והרגשות של בני אדם ממציאים ערכים.

נלחמים עד הסוף העיקר שלא תהיה 'אמת', אלא רק משמעויות שבני אדם ממציאים, וגם יודעים שאם בני אדם ממציאים משמעות זה לא אמיתי באמת. ובכל אופן דבקים בשקר בגלל כל מיני בעיות רגשיות נפשיות הדחקות הכחשות ממפגש עם משמעמות החיים האמתית.

אז מצד אחד אנו בשיא המ"ט שערי טומאה, גלות אדום וישמעאל.

עוד בדורות הקודמים היו שהאמינו בערכים במשמעות לחיים,  היום גם זה לא.

 

אז מצד אחד המצב הוא יותר ויותר עמוק במ"ט שערי טומאה.

בגלל שאנשים נעשים עם פחות ופחות בחירה ופועלים יותר ויותר לפי אוטמט.

אבל מצד שני גם אנחנו יותר ויותר קרובים למ"ט שערי קדושה ונון שערי קדושה, כי  יש הרבה יותר מוכנות לשלם מחיר למען האמונה למרות הספיקות למרות התאוות למרות העולם השטחי הכובש את הדמיון של האדם

כלומר הבחירה בבורא עולם  – הבחירה למרות הקשיים האמונה למרות המשברים.

אומרים חז"ל התורה היא תבלין, היצר הרע, הוא יצר מלא ברצונות חמדות ותאוות, ואם לומדים תורה, אז הוא טוב!

התורה הופכת את היצה"ר לטוב!

התורה היא תבלין בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין.

עד שאמרו כמה וכמה מגדולי ישראל (אבני נזר נודע ביהודה בעל התניא ועוד) אם האדם חטא, אפילו עבירות גדולות, מה שישנה את האדם זה, לימוד התורה. עם התורה האדם כמו נעשה לאדם חדש.

כמו שאומרת המשנה באבות (פ"ו)

רבי מאיר אומר מי שלומד תורה לשמה העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, מה זה מכשרתו? התורה כמו מכשירה את האדם, כמו הגעלת כלים, יש כלי שהוא בלע טעם של איסור, איך מוציאים את 'טעם' האיסור? על ידי האש, הגעלת כלים, כך התורה מוציאה מהאדם את 'הרע' ומכניסה בו את הטוב, התורה היא כמו ההכשרת כלים.

אבל זה אם הוא רואה בתורה 'אש' אם הוא לומד את התורה כמו 'אש', הלא כה דברי כאש, ועוד זה לא קל, לא תמיד זה פופאלרי להיות יהודי טוב, לכן גוי לפני שהוא מתגייר מלמדים אותו את הקשיים שביהדות וכמו שנאמר בעניין רות, במגילת רות, 'ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך…כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי באשר תמותי אמות ושם אקבר' אומרים רבותינו שהיא אמרה שהיא מקבלת על עצמה את כל הקשיים שביהדות אפילו את ארבע מיתות בי"ד, הגוי המתגייר  הוא מקבל את היסוד של היהדות, היהדות היא אמת, היא לא קלה היא לא תמיד מתגמלת במיידי, אבל היא אמת, לא רק גוי אמור לקבל את זה, גם גוי המתגייר אמור לקבל את זה, אבל זה היסוד אצל כל יהודי, אני מקבל 'אמת'!! אברהם אבינו, הקב"ה אומר לו, לך לך…ומיד אח"כ הוא מגיע לארץ, ו…רעב בארץ!

הקב"ה אמר לאברם לך לך – להנאתך ואגדלה שמך, ואומר האור החיים הק' כתו:  וילך אברם כאשר ציוה השם, לא בגלל הרווח אלא כי כך ציוה השם.

 

ואומות העולם מזלזלים באברהם, אבל 'הודיעו בעמים עליליתיו, ופרע הקפותיו(חת"ס) הקב"ה אומר לאברהם שיהיה לו בן, והוא מחכה…30 שנה!! כל אדמו"ר שיאמר לחסיד שלו, שיהיה לך בן…אם יחכה 30 שנה…הוא כבר לא יהיה חסיד של אותו אדמו"ר.

 

ועוד יותר, אברהם מוכן לוותר על 'כי ביצחק יקרא לך זרע', הוא מוכן להקריב את הבן שלו.

המסי"נ למרות הרוע והכאב, זה בבחינת נון שערי קדושה חבוקה ודבוקה בך

ובטח לפני הגאולה, נון שערי בינה, למרות הנון שערי טומאה והכח שלהם

אומר הגאון רבי משה שפירא… מי שאומר שיש שער הנון ומי שאומר שאין שער הנון איך זה מסתדר?

רגע לפני יצי"מ הייתה הרגשה שכן – מגיעים ל'נון שערי טומאה וקליפה'… אבל ברגע שתתגלה הגאולה, יתברר שאין בכלל שער הנון! זו רק הרגשה שיש שער הנון.

על מעמד הר סיני כתוב

וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו השם בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד

איזה כבשן? למה הר סיני הוא כמו כבשן? איזה כבשן?  התשובה היא

אומר בעל האש קודש (האדמור מפיעסצנא)  אברהם אבינו היה מוכן להישרף כאשר שלח אותו נמרוד לכבשן האש, הוא היה מוכן ורוצה להישרף אבל לא נשרף ובדורות אח"כ יהודים, הגוף שלהם כן נשרף!! הקב"ה השלים בין הרצון של אברהם, רצון טהור עם הגופות של היהודים שמסרו נפשם למען הקב"ה.

וכך עם ישראל לא מקבלים תורה רק עם פרחים והבטחות לחיים מאושרים

אלא גם עם מחוייבות ונאמנות להיות דבק בהקב"ה.

חבוקה ודבוקה בך

אם תמצאו את דודי מה תגידו לו, שחולת אהבה אני.

 

 

רגע לפני יצי"מ היה נדמה לאנשים, שכן הם ייפלו לשער הנון… אבל הקב"ה העיר אותנו מהסיוט ברגע אחד ואמר: 'אין כלום' אל דאגה אין ממה לפחד…

אין דבר כזה שער הנון אתם תעשו מס"ינ ותגלו שיש לכם כוחות יותר ממה שחשבתם, תגלו את עצמכם מי שאתם באמת!

הפסוק אומר, אתם עדי נאום השם, המדרש אומר שגם בלעם רוצה להיות "עד",  אומרים המפרשים, בלעם הוא 'נוגע' בדבר הוא רוצה להיות עד על נוכחות הקב"ה אבל בתנאי שהוא ירוויח מזה, עם ישראל מוכנים להיות אתם עדי נאום השם, אפילו בצרה – חבוקה ודבוקה בך!