1. פרשת השבוע, פרשת שופטים, נקראת כך משום שפותחת בציווי: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". במדרש רבה אומרים חז"ל - זהו שאמר הכתוב במשלי: "לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין , שוטר ומושל. תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה".
במסכת סנהדרין רבנן אמרי, כי הלימוד שנלמד מן הנמלה, הוא מהדרך ארץ שיש בה, שבורחת מן הגזל. והגמרא ממשיכה: 'אמר רבי שמעון בן חלפתא: מעשה בנמלה אחת, שהפילה חיטה אחת, והיו כולם באות ומריחות בה, ולא הייתה אחת מהם נוטלת אותה. באה אותה שהייתה שלה ונטלה אותה, ראה חכמה שיש בה… ולא שוטר ולא שופט יש לה, שנאמר: "אשר אין לה קצין, שוטר ומושל" - אתם, שמיניתי לכם שופטים ושוטרים, על אחת כמה וכמה'.
מעניין מאוד. יצור קטן כל-כך, שאין בו כמעט בשר וגידים, ובכל זאת כמה חכמה וישרות יש בו. ברם יש כאן נקודה הטעונה ביאור. אכן התיאור הציורי של חז"ל מדהים על ישרותה של הנמלה, איך היא נזהרת מאוד מלגזול את חברותיה, אבל מה עם בעל החיטים, שטרח ויגע לגדל אותן, מדוע אותו היא לא נמנעת מלגזול, לאן נעלמה ישרותה?
עוד באתר:
2. מסופר על האדמו"ר מגור, בעל החידושי הרי"מ, שראה חסיד אחד שלא היה ממושמע לגדולי הדור. אותו יהודי החליט, שהוא עצמו מספיק גדול וראוי להנהיג את העדה כולה ובוודאי, לכל הפחות, להנהיג את עצמו. אמר לו החידושי הרי"מ - כתוב במשלי: "לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם", ונשאלת השאלה, מה זאת אומרת? הרי הנמלה מלאה גזל! האם היא חרשה וזרעה את השדה?! האם היא זאת שקצרה את החיטים?! האם השדה, שבה גדלו החיטים, שייכת לה בכלל? מאין לה החיטים הללו, אם לא מפני שגוזלת מאחרים?
אלא - ביאר הרבי הראשון לבית גור - הנמלה מבחינתה נוהגת בשיא הישרות. בעיניה הקטנות של הנמלה ההתנהגות שלה אכן ראויה לשבח, אלא שהיא מפספסת את העובדה, שהעולם גדול יותר מ"עולם הנמלים". לכן טועה טעות מרה בעצם המדד שלה כלפי מיהו הבעלים האמיתי של החיטים. וכל זה למה?... מחמת שאין לה קצין ומושל. לנמלה אין מנהיג, שיאמר לה מה מתרחש מחוץ לעולמה הקטן.
כעת הפסוק מקבל משמעות חדשה ושונה לגמרי: "ראה דרכיה וחכם" - תלמד דווקא מהטעויות של הנמלה. תראה מה קורה למישהו "אשר אין לו קצין ומושל". תחכים מהאופן העקום, שבו נוהגת הנמלה, ותסיק עד היכן עלול להגיע אדם, שאין לו שופט ומנהיג והוא מחליט לעצמו ובדעתו.
ללא הנחיה של דעת תורה, הכוונות יכולות להיות טובות וההנהגות כשלעצמן ראויות ויאות, אבל הדרך אינה הדרך הנכונה והיא סותרת לציווי התורה.
3. לסיום נביא את דברי חז"ל במסכת עירובין על אותו תלמיד ותיק מיבנה, שהביא מאה וחמישים טעמים לטהר את השרץ אלא שהתורה מטמאה. מבאר הסבא מסלבודקא, שאותו תלמיד בא ללמדנו, שמי שנוהג על פי ההיגיון של עצמו בלבד בלי להימלך בדעת תורה, מסוגל בנקל לטעות מדרך האמת, וגם אם יביא עשרות טעמים וסיבות, עדיין לא ישנה את עומק האמת שבתורה.
