טליה לביא היא אלמנתו של לוחם מגלן, רס"ר (במיל') צביקה לביא הי"ד, בוגר מכינת עלי, עובד סוציאלי, אב לשלושה, שנפל בקרב ברצועת עזה. וכך היא כותבת:
"שלום ידידיה. אני שולחת לך משהו שצביקה שלי כתב, לכבודו של חודש התשובה. אין עוד מה להוסיף על המילים שלו, פשוט ככה". היא צודקת. הנה המילים שלו:
"כל השנים האלה בישיבה אנחנו מנסים לפתח, בין היתר, נפש של בעל תשובה. מהי נפש של בעל תשובה?
עוד באתר:
זה היכולת לגרום לצוואר להיתפס. כלומר, אי אפשר להסתכל לאחור על הרע שקרה – אלא רק קדימה.
זה אומץ להתמודד בכל יום מחדש עם אתגר שממש אתמול הפסדת לו בהשפלה גמורה.
זה האמונה שאתה לא לבד אף פעם. ההפנמה שה' רואה בסבלך ובמאמציך.
זה לקום ליום שאתה יודע איך יתחיל, אבל אין לך מושג איך הוא ייגמר.
בעל תשובה זה לא להיבהל מאנשים גדולים.
זה לדעת ששביל התשובה שבו אתה הולך, מלא בעקבות של אנשים שצעדו בו לפניך.
זה לדעת שגם המרשימים ביותר חווים את חוויותיך, רק אולי במקום קצת גבוה יותר, וככל הנראה אולי גם אתה נמצא בעמדה הזאת ביחס לאנשים אחרים.
זה להתכוון בכל בוקר ב'מודה אני'.
זה להאמין שיש לי ייעוד שבשבילו הגעתי לעולם ואם צריך, אז גם לשלם מחירים כבדים כדי להשיגו.
זה להאמין שכדי להצליח מותר גם להיכשל בדרך. זה להסכים להתגבר ברגעים קשים לטובת עתיד טוב יותר.
נפש של בעל תשובה היא נפש חיונית שגדלה, שלומדת, שאוהבת לחיות, שאוהבת לקום בבוקר, שמשמחת את עצמה, שמצחיקה את עצמה, שמייצרת לעצמה חוויות, שלומדת מטעויות כמו מהצלחות. כמעיין המתגבר, כרוח צוננת ביום חם, תחושת שלמות עם העולם. עם עצמך".
