נהגו בתפוצות ישראל לספר בסעודת מלווה מלכה במוצאי השבת מסיפורי הבעל שם טוב כסגולה בדוקה לישועות מקיפות ברוחניות וגשמיות. בלי נדר בכל שבוע במוצאי השבת נעלה כאן סיפור אחד מסיפורי הפלא על הצדיק הקדוש רבי ישראל בעל שם טוב.
כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש התבטא: "וכשמספרים סיפור המעשה של הסבא [הבעש"ט], הרי זה סגולה: לאריכות ימים ופרנסה בשפע" (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 79, ליקוטי דיבורים עמ' 508). כותב בעל 'שיורי המנחה': "במוצאי שבת קודש מצוה לספר איזה ענין מהתנא האלקי הרב ישראל בעל שם טוב זצוקללה"ה" (שיורי מנחה מנחת שבת, סימן צ סק"ו).
הרה"ק רבי אברהם יעקב מסאדיגורא אמר בפה קודשו: "כשמדברים במוצאי שבת קודש מהבעל שם טוב, זה הוא מסוגל להנפש" (סיפורי צדיקים סיפור ע"ט). בעל ה"בארות המים": "וכן נהגו חסידים ואנשי מעשה בכל מוצאי שבת קודש, לספר משבחיו ומתהלוכותיו של הבעש"ט, וזהו סגולה: להצלחה בכל השבוע בכל הענינים, הן בגוף והן בנפש" (בארות המים יקוו המים – סגולות).
עוד באתר:
מסופר על הבעל שם טוב הקדוש שיום אחד גילו לו מן השמים כי ישנו יהודי צדיק העובד את השם יותר ממנו. נאמר לו שאם ירצה, יוכל לפגוש את אותו צדיק ולראות זאת במו עיניו. הבעל שם טוב שיתף את תלמידיו בסוד זה והזמינם להכיר את הצדיק. התלמידים, שנדהמו ולא האמינו למשמע אוזניהם, הוזמנו להצטרף אליו כדי לחזות בהנהגותיו של הצדיק.
הבעל שם טוב הוביל את תלמידיו אל היער, וביקש מהם להסתתר מאחורי העצים. הוא הסביר להם שכאן עתיד הצדיק להתגלות בפניהם. התלמידים נכנסו ליער והסתתרו, מצפים בהתרגשות לפגוש צדיק גדול. בעודם ממתינים, עבר לפניהם נער כפרי רועה צאן, אך איש מהם לא שם לב אליו.
לתדהמתם, החל הנער לכרוע על ברכיו וקרא בקול גדול: "ריבונו של עולם, אני כל כך אוהב אותך, רק אתה יודע עד כמה אני אוהב אותך, אבל מה אעשה ואינני יודע מה לעשות? להתפלל – אינני יודע! לקרוא אינני יודע! ללמוד תורה איני יודע! אבל מה, יש דבר אחד שאני יודע לעשות – אני יודע לחלל בחליל, אז זה מה שאעשה".
הנער לקח את חלילו והחל לנגן בכל כוחו לכבוד הקב"ה. מרוב מאמץ, התעלף ונפל על הרצפה. כעבור מספר דקות התעורר ושוב קרא: "ריבונו של עולם! אני אוהב אותך, אני נשבע שאני אוהב אותך. מה אני יכול לעשות עבורך? אתה יודע מה, אני יודע לקפוץ ולהתגלגל, אז זאת אעשה למענך!". מיד החל לקפוץ ולהתגלגל על הרצפה לכבוד השם, עד שאפסו כוחותיו והתעלף שוב.
תלמידי הבעל שם טוב הביטו במעשי הנער בתמיהה, לא מבינים מדוע הם מבטלים לימוד תורה כדי לצפות במעשיו של נער שנראה להם כשוטה. אולם הבעל שם טוב הביט בנער בחיוך, כולו רועד, ומאיץ בתלמידיו להמשיך ולצפות בשקט.
הנער התעורר בשלישית וזעק: "ריבונו של עולם, אני אוהב אותך ורוצה לתת לך מתנה. מה אעשה וכסף אין לי? הו, יש לי פרוטה שחוקה אחת! אותה רוצה אני לתת לך, תוכל לקנות בה מה שתרצה". מיד זרק הנער את הפרוטה כלפי מעלה. באותו רגע, יצאה יד מן השמים ותפסה את הפרוטה.
או אז, הבינו החסידים כי קירבת האלוקים הפלאית וההשתוקקות לה זכה הנער הפשוט, על אף היותו בור שאינו יודע מאומה, גדולה בעיני ה' עד מאוד.
