פיצוצי ה'ביפרים' בלבנון: אין שלום לרשעים

בתחילת פרשת נצבים משה רבנו קורא לעם ישראל ואומר להם שהם עומדים לקבל עליהם את קיום המצוות, זו הברית בינם לבין הקב"ה, עם ישראל יישבעו לקבל את התורה, והשבועה היא בגלל שעם ישראל עומדים להיכנס לארץ ושם יהיו הרבה מאומות העולם וצריכים לזכור לא ללמוד ממעשיהם.

מפרשת נצבים עד הסוף הדיבור של משה רבנו, הוא דיבור שנאמר ביום האחרון של חיי משה רבנו.

אתם נצבים היום כולכם לפני השם אלוקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל

אתם נצבים היום ראשיכם שבטכים, הכוונה ראשי השבטים שיכולים להשפיע על עם ישראל.

זקניכם, זקני העם שוטריכם כל איש ישראל טפכם  (הקטנים שעוד יתחייבו בעתיד במצוות) נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, כלומר מי שהוא תוך ענני הכבוד – גרי הצדק

וגם העבדים הכנענים, שהם 'מחוטב עציך' הזכרים שבכנענים עד 'שואב מימיך' אלה הן הנשים

הם לא גרים, הם לא יהודים הם עבדים כנענים והם חייבים במצוות כמו הנשים.

כולם מחויבים לברית עם הקב"ה.

אחרי שבפרשת כי תבוא אמר להם משה רבנו את הקללות שיכולות להגיע אם לא יקיימו את המצוות, נבהלו בנ"י, ואז הרגיע אותם מרע"ה ואמר להם, תראו 'אתם נצבים היום' אתם רואים שכולכם נצבים היום!

אתם כולכם פה.

כך אומר המדרש: 'למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות (פרשת כי תבוא) לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים 98 קלוות, ועוד  מ"ט (49) קללות שבתורת כהנים (פרשת בחוקותי) הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו?

התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו היום, כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם והקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו"

כלומר היום, זה 'האור' ומידי פעם יש חושך אבל תמיד יחזור האור.

ומצינו ב"חתם סופר" שיעקב אבינו חי בעולם הזה 147  שנה והשנים האלה הם כנגד, הם מגנים על

49 ועוד 98 קללות יחד 147. (דרשות חתם סופד' חלק א דף פט )

וכך עוד כתוב בענין זה ב"חקל יצחק (פרשת ויחי), בתפלות לימים הנוראים אנו אומרים:

"באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו במשפט המלך המשפט"

אנו מזכירים את יעקב אבינו, מדוע? כי  יעקב אבינו חי 147 שנה והוא מגן על 147 קללות

'באין מליץ יושר מול מגיד פשע, כלומר שאין מליץ יושר מול המקטרג המגיד פשע ורוצה לעורר ח"ו על ישראל 147 קללות שבפרשיות התוכחות (בחוקותי וכי תבוא) אז הפתרון: תגיד ליעקב דבר חק ומשפט".

שתעורר זכותו של יעקב אבינו שחי בקדושה ובטהרה 147 שנים ועל ידי זה וצדקנו כמשפט המלך המשפט"

משמעות הדברים אפשר להבין על בסיס מה שמופיע בזוהר (זוהרחדש פרשת כי תבא דף ס טור א) שאליהו הנביא התגלה אל רשב"י במערה בשליחות  הקב"ה כדי לגלות לו כל ההבטחות ונחמות של ישראל הטמונות בתוך הקללות של פרשת כי תבא

וכך מופיע בהרבה מקורות בספרי הפנימיות שכל הקללות והתוכחה בתורה ובדברי חז"ל הם ברכות נסתרות הרבה דוגמאות יש לכך לדוגמא בברייתא בסוף סוטה כתוב על ימי עקבתא דמשיחא, אלה הימים הקשים והמרים   בגלות אחד התיאורים של המציאות היא  נערים פני זקנים ילבינו, זו  קללה!

אלא שצפונה כאן גם ברכה, המשמעות של הברכה הצפונה היא שהצעירים, תהיה בהם 'אהבת האמת' והצעירים בישרותם ואהבת האמת הםיעמדו איתנים וחזקים אפילו במקומות שהזקנים יוותרו ויסכימו לפשרות… הנערים יהיו נחושים ועקשנים בדעתם, למעליותא!

כאשר הזקנים יסכימו לפשרות יצאו הנערים במלחמת תנופה רוחנית, והשיב לב אבות על בנים, ובנים על אבותם, הבנים ימקדו את ההורים בעיקר, בעבודת השם!

עוד אומר היערות דבש, כתוב בקללות והיו חייך תלויים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה בבוקר תאמר מי יתן ערב של אתמול שהיה יותר טוב וקללה שניה ובערב תאמר מי יתן בוקר שהוא יותר טוב מהערב.

מצד אחד יש כאן 'קללה' שהאדם לא יהיה בטוח בחיים שלו הוא לא יהיה רגוע ושליו כי הוא לא יודע מה ילד יום…

ובצורה החיובית, הברכה החיובית שצפונה כאן היא, והיו חייך תלויים מנגד, כל יום לא ידע האם הוא יגיע ליום המחר, איך הופך האדם את העניין הזה לברכה? אמרו חז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך, שהאדם יחזור בתשובה יום לפני שהוא נפטר, אבל האדם לא יודע מתי ייפטר מהעולם, לכן כל ימיו יהיו בתשובה!

כל יום מחדש הוא שב בתשובה, למה? כי והיו חייך תלויים מנגד, אי הביטחון ביציבות החיים בעולם הזה, לא מובילים את האדם לצער ותסכול אלא לחזרה בתשובה.

לכן בקללה הזו רמוזה הגאולה, בקללה הקשה הזו רמז הקב"ה את התיקון לכל הקללות בכך שיצייר האדם בדעתו שזה הוא היום האחרון שלו בכל ימי חייו ועל ידי זה מובטח שיקיים את דברי רבי אליעזר שיעשה תשובה שלימה באותו יום שמא ימות למחר! על ידי זה נזכה לגאולה כמבואר בגמרא (יומא פו) גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה.

אם האדם שב כל יום בתשובה הוא מקרב את הגאולה, אפשר שתהיה כאן קללה אפשר שתהיה כאן ברכה, תלוי מה ייבחר האדם.

לכן אמר משה רבנו אחרי הקללות של פרשת כי תבוא, אתם נצבים היום: 'הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו'.

בדיבורים האלה ביקש משה רבנו לנחם את ישראל איך אפשר להינצל מהקללות? על ידי 'היום'.

כל יום להתחדש בעבודת השם, כל יום תנועה והתרעננות להשתפרות.

כל יום כאילו זה 'היום האחרון' כך האדם ממקסם יכולות, אם זה היה היום האחרון של החיים כמה היה האדם מספיק, על כמה רכילויות הוא היה מוותר, כמה שיחות בטלות הוא לא היה מקיים, הוא היה נעשה הרבה יותר יעיל טוב ואיכותי, הוא היה יותר יצירתי ומחפש פתרונות לבעיות ולא לקבע בעיות

הוא לא היה מבזבז זמן על מריבות, הוא היה ממוקד בעשייה!

אומר משה רבנו, אתה נצבים היום – אם אתם רוצים להיות נצבים וחזקים מול הקללות, צריך שתהיו בבחינת  'היום'!

היום זה היום האחרון, היום יהיו בעיניך הערכים, התומ"צ כחדשים. על ידי 'היום' ההתחדשות של 'היום'

'היום אם בקולו תשמעו' אם יישמעו עם ישראל למצוות כאילו 'היום' ציווה הקב"ה על המצוות, אז תהיה גאולה.

 

גם מופיע  ב"ייטב לב (פרשת ויחי) במילים שאמר יעקב אבינו לפני פטירתו, הוא אמר לבניו 'האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים' רמז להם יעקב אבינו האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם בגאולה העתידה, כלומר:  באיזו זכות תקרבו את הגאולה באחרית הימים?

על ידי שכל הימים שאתם חיים בעולם הזה יהיו בבחינת "אחרית" כאילו זהו היום האחרון שאתם חיים, כך יהיה האדם כל ימיו בתנועה של תשובה.

כך גם כתוב בספרים מה שאומר הפסוק 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום'

איך נהיה דבקים בהקב"ה? אם יחשוב שהוא חי רק היום, אז הוא יהיה דבק בהשם,

'ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום'

אם האדם במודעות שלו יאמר לעצמו שהוא יחיה עוד שנים רבות, הוא יפתח אדישות ועצלות, למה? כי הוא יחשוב שיש לו עוד שנים רבות  לחיות…

אבל אם הוא יאמר לעצמו, רק היום! אז הוא יהיה ממוקד בעבודת השם של ההווה, וכך הוא יפיק את המירב.

עבודת השם של 'היום'! הכוונה היא ריכוז של האדם בתפקיד שיש לו בהווה!

כך כתב הסבא מקלם זצ"ל 'אין פיזור כפיזור הנפש ואין מנוחה כמנוחת הנפש' כלומר הפיזור הגדול ביותר זה לא כאשר האדם לא יודע איפה המפתחות שלו, כאשר הוא לא מוצא את כלי הכתיבה שלו, או שיש לו 20 מטלות והוא לא יודע עם מה להתחיל או שיש לו 200 אלף ש"ח חובות והוא לא רואה פתרון לחובות, כל זה, זה קשה קשה מאד, אבל הפיזור הגדול ביותר, זה לא של העולם החיצוני אלא של נפש האדם, אין מנוחה, כמו מנוחת הנפש.

כאשר האדם מבוהל, כאשר הוא לא מסודר במחשבתו, כאשר סולם הערכים שלו, לא ברור לו, כאשר הוא לא יודע להעריך מה שיש לו, והוא מחפש עוד ועוד… הוא מפוזר כי הוא מנסה להשיג מה שלא שייך אליו.

כשהוא מבולבל ולא מרוכז ואז בבהילות שלו הוא מבזבז את הכוחות שלו והוא חסר מנוחה ואז הוא לא יכול לעשות את תפקידו כראוי.

וכך כתוב בספרים, שנח מצא חן בעיני השם, למה ? כי נח, מנוחה, מנוחת הנפש, וזה בשונה מהדור שהוא חי בו, דור המבול, למה?

ונח מצא חן – ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו.

שמו של אדם מבטא את מהותו כמו שאמרו חז"ל (יומא פג) ר"מ היהמ דייק בשם האנשים ומשם לומד על האופי שלהם.

נח היה עם מנוחה, למה? כי  בני דורו, בני דור המבול עליהם כתוב: 'ותמלא הארץ חמס' ותרגם אונקלוס ואתמליאת ארעא חטופין' שהיו חוטפים וגוזלים מהזולת.

בעיית הגזילה והגנבה היא לא רק שהוא לוקח מאחרים, לא רק, אלא עוד משהו, וזה פגיעה חמורה של האדם בעצמו, חוץ ממה שהוא פוגע באחר, האדם שהוא 'חוטף' הוא לכל היותר השיג את החפץ או את העבודה והתפקיד של האחר, אבל הוא הפסיד את אהבת עצמו, את אהבת התפקיד והמהות של עבודת השם שלו, את כל זה הוא מפסיד!

הגזילה והגניבה היא חיזוק בעיה נפשית עמוקה של חוסר סיפוק בתפקיד של האדם.

לכן לא היתה להם מנוחת הנפש תמיד היו בבלבול הדעת ובדאגה להשיג אמצעים נוספים ע"י החמס וזה גם כמובן ביטוי לחוסר אמונה בהקב"ה, שיש לכל אחד את התפקיד שלו, העבודה והייעוד של האחר לא אמור לעורר קנאה אלא השראה, אם הוא הצליח גם אני יכול!

וכך אומר דוד המלך על הרשעים שהם בבחינת 'כים נגרש' אן להם מנוחת הנפש הם כמו הים גלים עולה ויורד.

 

לכן אמרו חז"ל ברכת השלום היא המעולה בברכות, וכך אנו מתפללים להקב"ה 'עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל' מה הכוונה של 'עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו?

אומר  המהר"ל (דרך חיים אבות פ"א מי"ח) שכל אחד מהעליונים ממלא את תפקידו ואינו מתערב בתפקיד הזולת ולכן יש שלום במרומיו, השלום הוא כאשר כל אחד ואחד עומד מבלי שיכנס האחד אל גבול האחר השלום עם האחר זו ההכרה שיש לכל אחד את התפקיד שלו, והאדם כ"כ מרוכז בתפקיד שלו, שהריכוז והמיקוד של האדם בתפקיד שלו, הוא זה שנותן לאדם את השמחה והאושר הגדול, ולכן הוא 'בשלום' עם האחר, כי האחר לא מפריע לו ולא מציק לו.

ולכן 'אין שלום לרשעים' אין להם שלום ושלווה.

'והרשעים כים נגרש' ( ישעיה נז כ)  הנביא מגדיר את מהות הרשעים בחוסר מנוחת הנפש, הרשע דומה לים כמו שהים לעולם אינו במנוחה תמיד הוא בתנועה פעמים סוער יותר ופעמים פחות אבל בכל אופן הוא מעלה גלים כך הרשע הוא לא במנוחת הנפש, אין הוא מעמיס על המח עוד ועוד…עוד כסף עוד כבוד עוד תאוות על חשבון איכות החיים של 'מנוחת הנפש'. כמובן זה לא קורה רק אי שם …באי בודד אלא זה קרוב אלינו כל אחד מאתנו מתמודד עם הבעיות האלה, אנו מדברים יחד איך לזהות את הבעיה ואז בהמשך לנסות לפתור.

אומר המס"י האדם בהרבה מקרים הוא כמו סוס במרוצתו כמו סוס שוטף במלחמה (ירמיה ) רץ ומנסה להשיג עוד ועוד… הוא רץ והאדם רץ לעוד פגישה ועוד עיסקה ועוד עבודה, הוא 'רץ'…והוא לא שם לב, שהריצה שלו היא ריצה הפכה להיות ערך אצלו, הוא חושב ש'הריצה' זה העיקר!

אם הוא עסוק זה ערך וזה מספיק.. אבל האמת היא לא! להיות עסוק זה לא ערך, זה אמצעי

להיות עסוק בעיקר – זה העיקר.

וכך כתוב בגמרא סנהדרין (צח) שרבי יהושע בן לוי שאל את משיח אימתי יבוא? והשיב לו היום!

כאשר עבר היום ולא הגיע התלונן רבי יהושע בן לוי על כך לפני אליהו הנביא, והשיב לו אליהו שמשיח נתכוון לומר לו שיבוא, היום אם בקולו תשמעו , אם תשמעו אל הקב"ה בבחינת 'היום'.

כלומר אם יעבדו את ה' בבחינת 'היום' כאילו אין להם חיים רק באותו יום!

ולכן נאמר לאדם הראשון, אם הוא יאכל מעץ הדעת הוא ימות היום, ביום אכלכם ממנו מות תמותן, הוא היה אמור למות באותו יום! כמו שכתוב 'ביום אכלך ממנו מות תמות'. ביום שיאכל האדם מעץ הדעת הוא 'ימות'!

בשורה רעה מאד, אבל באותה בשורה גם רמז הקב"ה את הפתרון, הפתרון זו 'התשובה' מתנת התשובה שנתן הקב"ה וגדולה תשובה שמאריכה את החיים של האדם (גמרא יומא) וכתוב 'ביום אכלך ממנו מות תמות', זו קללה חמורה, אבל בקללה הזו גם כתובה הישועה, ביום אכלך ממנו, אם תאכל תזכור – שזה היום האחרון!!

ביום אכלך ממנו, שתאכל תזכור שזה היום האחרון, והיום האחרון מעורר אצל האדם 'תשובה' ואם הוא שב בתשובה הקב"ה מכפר וסולח לאדם, ולכן אדה"ר לא נפטר באותו יום, כי הוא נזכר 'ביום'! שזה היום האחרון…ולכן הוא שב בתשובה, והתשובה מאריכה ימיו של אדם.

לכן ביום אכלך ממנו מות תמות, זו קללה וגם פה טמונה הישועה של אדה"ר.

ואכן הוא שב בתשובה, והוא שינה את הגזירה, הוא לא מת באותו יום, באותן 24 שעות, אלא הוא מת באותו 'יום' של הקב"ה שהרי אלף שנים בעיניך כיום אתמול, יום אחד של הקב"ה זה כמו אלף שנים אצלנו, ולכן אדה"ר זכה ל 1000 שנה, אלא שהוא נתן במתנה 70 שנה לדוד המלך. על ידי המהלך של 'היום', אתם נצבים היום! יתוקן חטא עץ הדעת! שנגרם על ידי פיתוי הנחש ואז יתקיים לא מות תמותון…

ולכן  גם יום ראש השנה קרוי 'היום' כמו שאומר הזוהר ,אתם נצבים היום – הפשט זה שמשה רבנו מדבר על היום שהוא מדבר אתם, אבל הזוהר אומר היום – זה ר"ה, ומה הקשר?

התשובה היא שר"ה אחד מעשי"ת והוא  יום של תשובה והתשובה נעשית על ידי 'היום'.

לפי זה כתב בספר שבילי פנחס אפשר להבין מה שכתב  החתם סופר שיעקב אבינו ב147 שנותיו מגן על ישראל מ147 קללות,  יעקב אבינו היה תיקונו של אדם הראשון ועל זה רמזו חכמינו ז"ל באמרם בגמרא ב"מ (פד) שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון, יופיו של יעקב אבינו מעין יופיו של אדה"ר

משמעות הדברים  שיעקב אבינו מסר לבניו השבטים הקדושים צוואה, מסר, הוא אמר להם 'האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם' באחרית הימים'

אם החיים שלכם יהיו בבחינת 'אחרית' בבחינת 'יום אחרון' אז 'ותשחק ליום אחרון'.

אם כל הימים שלכם יהיו בבחינת 'אחרית' כאילו זה היום האחרון שאתם חיים אז תינצלו מכל ה 147 קללות השם ישמור.

לכן אדה"ר הוא בבחינת 'ביום אכלך ממנו מות תמות', הוא לא מת כי הוא חי את 'היום האחרון' ועשה תשובה

וכך יעקב אבינו הוא חי 147 שנה כהגנה על הקללות, איך מגינים על הקללות? על ידי המסר שלמדים מיעקב אבינו, שהוא חי בבחית 'אחרית הימים' היום האחרון, ולכן הוא תמיד בתשובה.

כל מטרת הקללות זה לא להעניש ח"ו, אלא לעורר את האדם ליראת השם.

'והאלוקים עשה שיראו מלפניו' כלומר הוא לא עשה עונש לצער את האנשים אלא שיראו מלפניו

שמעו בנ"י את הקללות בפרשת כי תבוא, מיד הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד תבוא באלו התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום!

הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו רמז להם משה רבנו: אתם רואים אתם נצבים היום! דוקא בזכות שהוריקו פניכם מהפחד והיראה של הקללות אתם נצבים וקיימים לפני ה'!

המטרה היא לא להעניש המטרה היא לדעת כמה רציניים וחשובים החיים של האדם בעולם הזה, כמה הוא חשוב כמה נצחי ואין סופי כל מהלך החיים של האדם כל מטרת החיים של האדם.

ואם עם ישראל את זה מבינים אז אין צורך להעניש בפועל.

המטרה היא לחזור לעבוד את הקב"ה ברעננות ובהתחדשות  בבחינת 'היום'.

בשתי הפרשיות של קריאת שמע כתוב 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום' על לבבך ופירש רש"י אשר אנכי מצוך היום לא יהיו בעיניך כדיוטגמא (מצוות המלך) ישנה שאין אדם סופנה אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה וגם בפרשה שניה כתוב שם 'והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצוה אתכם היום' ופירש רש"י מצוה אתכם היום שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום

משמעות פרשה ראשונה של ק"ש זו קבלת עומ"ש ופרשה שנייה זו קבלת עול מצוות

ולכן בשני התחומים האלה צריך האדם להתרענן ולקבל על עצמו עבודת השם בבחינת 'היום'.

וכך אנו אומרים כל יום בתפלת שחרית ברכת יוצר אור 'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית'

הקב"ה מחיה את כל הבריאה בכל עת ובכל שעה וביאר בעל ה"תניא" ב"שער היחוד והאמונה" אם היה מסתלק כח הבורא מן הנברא ח"ו ישוב הנברא לאין ואפס ממש למה הקב"ה מחיה כל רגע את הבריאה הרי היה יכול לברוא פעם אחד וזהו…למה מחיה כל רגע, כמובן שאין אנו יודעים מידע מדויק אבל אומרים רבותינו על בסיס חשבונות וחישובים במחשבת התורה, אמרו חז"ל זה קלי ואנוהו – הוי דומה לו.

מה הוא מחדש את הבריאה גם אתה תהיה מחדש את עצמך.

הוי דומה לו, לידבק בדרכיו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום הוא מחדש את הבריאה אף אנו נחדש את עצמו.