הידיעה הראשונה על האסון הכבד שפקד את משפחת גרוס, שודרה בחדשות קול חי ביום רביעי, כ"א בשבט, בשעה 12 בצהרים. ברחוב שחל בשכונת גבעת מרדכי בירושלים, סיפרה הידיעה, נפגעו זוג הורים וארבעת ילדיהם כתוצאה מהדברה שבוצעה בדירתם.
שניים מהילדים נפגעו באורח קשה והם בהחייאה, וההורים ושני ילדים נוספים פונו במצב בינוני לבית החולים.
המרכז הרפואי שערי צדק קלט את ההורים, שמעון ומיכל גרוס, ואת הילדים מיכאל, יצחק, אביגיל ויעל. הכל קרה כל כך מהר, סיפר לי האבא, שמעון גרוס. מול עינינו ראינו איך הבנות דועכות. אביגיל, הוא סיפר לי, עוד התהלכה על רגליה – אבל בבית החולים היא נפטרה מהר מאד. גם יעל הקטנה. הלם מוחלט.
עוד באתר:
ובעוד שתי הבנות נקטפות מול עיני ההורים– נאבקו הרופאים על חייהם של שני הבנים הגדולים, מיכאל ויצחק. עשרות רופאים סובבו את מיטתם בבית החולים – ואף אחד לא ידע איך להתמודד עם הרעל שחדר לגופם מההדברה הקטלנית הזו בבית.
עד שהגיעה הרופאה שזיהתה שמדובר במשהו לבבי, בהרעלה לבבית. תביאו מהר את מכשיר האקמו, ביקשה, התחננה, ואז גם הוחלט כי לאחר שיחוברו שני הבנים למכשיר הזה – הם יועברו לבית החולים שניידר בפתח תקווה. מצבם היה קשה מאד. קריטי.
הילדים יצאו לשם באמבולנסים – וההורים התפנו למחרת בצהרים לקבור את שתי בנותיהם. אביגיל ויעל, בהלווייה דומעת, שכמותה לא ראינו כאן הרבה זמן.
ההורים ישבו שבעה לסירוגין בבית החולים ובבית. רופאי בית החולים שניידר חיבקו את ההורים בחום ואהבה, ולא חסכו שום מאמץ כדי להציל את הילדים.
כל רגע שחלף – העניק להורים עוד טיפת תקווה, שהנה, עוד מעט, הילדים יתעוררו, יירדו מהמיטות, יחייכו, ידברו, ישירו, יקפצו, ישמחו ויתנו לאבא ואמא חיבוק גדול, והם גם יקבלו חזרה חיבוק אוהב, חיבוק חם, משני הורים מודאגים, שלא ראו שינה בעפעפיהם כמה ימים ולילות ארוכים.
כולם התפללו. כולם קיבלו על עצמם קבלות ומעשים טובים. המוני מתנות ומכתבים והודעות הגיעו אל ההורים בבית החולים.
הסבא והסבתא, הדוד והגיס – כולם עלו לשידור כאן בקול חי – וביקשו, התחננו, תמשיכו להתפלל לרפואת חיים מיכאל שלמה בן מיכל ורפאל יצחק אייזיק בן מיכל.
ואז זה הגיע.
יצחק הקטן התעורר ראשון, ואחריו, גם מיכאל.
ההתרגשות לא ניתנת לתיאור.
שמעון ומיכל גרוס, שאיבדו ברגע את שתי בנותיהם – קיבלו בתוך ארבעים ושמונה שעות מתנה ענקית משמיים: שני בניהם חזרו לחיים. ממש כך.
שבועיים בדיוק אחרי האסון, הגעתי למרכז לרפואת ילדים שניידר בפתח תקווה, לבקר את הילדים והוריהם.
ליוויתי במשך כמה שעות את שמעון ומיכל גרוס, חשתי מקרוב את האהבה הענקית שהם מרעיפים על שני הילדים שלהם, מיכאל ויצחק, שהחלו באותן שעות להתרגל לאט-לאט לשמות החדשים שנוספו להם – חיים – למיכאל שלמה ורפאל – ליצחק אייזיק.
וכך, לאט לאט, החלו הילדים להתאושש ולחזור לעצמם, וכעבור זמן לא רב הם שוחררו מבית החולים.
כמה ימים אחר כך, הם גם חזרו ללימודים, בתלמוד תורה אחיעזר בשכונת בית וגן בבירה. שם, בהתרגשות שלא ניתנת לתיאור, התקבלו הילדים בהתרגשות רבה על ידי המלמדים והילדים, והזמר שלמה כהן, ריגש את ילדי החיידר בשירו החדש והכל כך אקטואלי: ברוך אתה ה', רופא חולי עמו ישראל.
