אמונה מביאה המשכה; לשמור על המחשבה בימים הנוראים

כתוב  בחובות הלבבות שיש שכר על מצות הבטחון, שהקב"ה מוציא לפועל את המחשבה של הבוטח בו וכמו שכתוב 'רבים מכאובים לרשע, והבוטח בה' חסד יסובבנו'.

כשמאמין ובוטח בהקב"ה יש השפעה לעצם האמונה.

החזו"א  אומר בלי ביטחון זה חסר בעיקרי היהדות.

'ברוך הגבר אשר יבטח בהשם ארור אשר שם בשר זרועו' (ירמיהו)

בכל דרכיך דעהו = והוא יישר אורחותיך  (משלי) אתה תדע ותכיר את הקב"ה בדרכי החיים..

בכל דרכיך דעהו  והתוצאה, תגמול  = והוא יישר אורחתיך יהיו תוצאות טובות.

האמונה והביטחון מביאים ישועות.

אמונה היא המפתח שה' נתן לנו לכל הישועות.

ה"בית אהרן" מקרלין זצ"ל אמר: אמונה היא המשכה – דרך אמונה מושכים את הישועה, כאשר נאמין שהישועה תגיע – היא תגיע בעזרתו יתברך.

למלה אמונה שתי משמעויות: להאמין, ולגדול.

להאמין – פירושו לתת אמון, לבטוח.

אבל אמונה זה גם – לגדול – אמונה פירושו גם לגדול – כפי שכתוב במגילה "ויהי אומן את הדסה" – שפירושו שמרדכי גידל את אסתר כמו בת.

למילה אמונה שתי משמעויות אלה. האמונה משפיעה על הגדילה,

הורים מאמינים בילד, אז הוא 'גודל' הוא מתפתח.

ואם אדם מאמין בישועה הוא מצמיח ומגדל את הישועה.

 

על הפסוק "ויהי ידיו אמונה" – אומר הרבי מלכוביץ זצ"ל: כפי שבידים אדם יכול לעשות ולפעול, כך באמונה – בראש ובלב, בכח האמונה והבטחון הגמור שדברים יקרו, אפשר לחולל נסים.

ה"פלא יועץ" באות מחשבה כותב, שלמחשבה יש כח המושך, שמה שאדם מתמקד בו, כך הוא מושך על עצמו לטוב או לרע.

גם בנפש האדם אם האדם מאמין שהוא יכול הוא צודק ואם הוא מאמין שהוא לא יכול הוא גם צודק

אבל כמובן לא תמיד רואים תוצאות האדם מאמין ורואה שהוא בבחינת צדיק ורע לו, והוא רואה רשע וטוב למה, הוא שואל למה…?

פעמים האדם מקבל עשירות, אבל זו עשירות בלי ברכה

עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת) העשירות גורמת לו להיות מכור  להיות עסוק רק בכסף וכבוד ולא במשמעות החיים לא בחינוך ילדים הראש הלב והנפש מכורים להבלים, מכורים למה שבסוף מייצר הרבה רגשות חרטה ולא שמחה.

עשירות מבורכת – זו עשירות של ברכת השם היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה (קהלת) זו עשירות שמנוצלת לערכים, לתומ"צ.

הקב"ה גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו.

אבל כמובן גם יש סיבה להעלים את השכר ועונש – למה? כדי שתהיה בחירה לאדם, ולכן התוצאה לא נראית במיידי אלא לאחר זמן…

כתוב בתהלים בטחו בו בכל עת  לא רק בזמן הצלחה גם בזמן כאב שם הוא המבחן

'שפכו לפניו לבכם ואמרו אלוקים מחסה לנו', האמונה והביטחון בהשם.

אומר החזו"א הביטחון אין הכוונה שיהיה לאדם מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה כפי שהוא רוצה.

התפילה תמיד משפיעה אבל לא תמיד מעניקה לאדם בדיוק מה שהוא רוצה כפי שהוא רוצה בזמן שהוא רוצה

למדים לוט אברהם סדום ומשיח ורות המואביה מלוט.

פעמים התפילה נותנת מענה רק בתפילה ה100

אבל כאשר התפילה נותנת מענה אחרי 'הלב נשבר' אז הברכה השפע והכסף או הצרכים = הם מבורכים!!

לא עושר שמור לבעליו לרעתו

אלא ברכת השם היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה.

החזו"א אומר הבטחון הוא לא שהאדם ישיג מה שהוא רוצה..

אלא עניין הביטחון שאין מקרה בעולם הנעשה תחת השמש, הכל בהכרזה מאתו וכל מה שקורה לאדם, צריך האדם להאמין שזה אירוע עם משמעות.

גם הבטחון הוא לא הבטחה שיקבל האדם מה שהוא רוצה!

אלא שיקבל האדם מה שהוא צריך וזה פעמים 'אתגרים ולא קל'.

גם אם יש קשיים גם זה למען פיתוח האישיות של האדם, זה הבטחון בהשם.

גם האתגרים הם בהכרח לטובתו לטווח ארוך!

בחובת הלבבות כתב שמהות הביטחון בהשם זה לא התגשמות משאלות לב האדם…

עניין הביטחון לא שייעשה לאדם מה שהוא רוצה אלא מה שהוא צריך, זו דעה אחת.

דעה אחרת היא הדעה של הסבא מנובהרדוק הביטחון הוא מקור הישועה ההצלה וההצלחה.

הקב"ה מקדים רפואה למכה – לפני המכה כבר נוצרה הרפואה

אבל כדי לגדלות רפואה צריכים – ביטחון.

מה שנחום איש גם זו אמר הכל לטובה, זו עצמה טובה.

אפילו היציאה למלחמה צריכה להיות בלא יראה ופחד

אל ירך לבבכם – וזה עצמו מביא ישועה וברכה.

הבטחון מייצר השפעה על המציאות

עבודת השם מייצרת השפעה על המציאות.

כתב הנפש החיים, סגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו את הדינים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל כשהאדם קובע בלבו לאמר הלא השם הוא האלקים האמיתי! אין עוד מלבדו!

אין שום כח בעולם ובכל העולמות, הכל מלא רק אחדותו הפשוטה!

כאשר  משעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא כך יתבטלו מעליו כל הגזירות.

גם בכתר שם טוב להבעש"ט כתב: מי שיש לו מדת הבטחון באמת אפילו אם נגזר עליו ח"ו כמה גזירות רעות אי אפשר למדת הדין לשלוט עליו והוא בדוק ובאמת ודבר זה מבואר בכתוב תהלים (קכ"א א') שיר המעלות הבוטחים בה' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב'

גם  בקדושת לוי פרשת בשלח (עה"פ נורא תהילות נורא תהלות עושה פלא) כתב על בסיס דברי הגמרא במסכת נידה 'אין בעל הנס מכיר בניסו' כלומר שצריך האדם הנצרך אל הנס מהבורא = לקבוע במחשבתו שאין זה בדרך נס רק בחפץ הבורא, בו הכל תלוי.

שהקב"ה הוא בעל היכולות, אבל בשביל זה צריך האדם להאמין שאין אצל הקב"ה הבדל בין נס לטבע, בבחינת אין בעל הנס מכיר בניסו, שלא יחשוב שיש משהו אפשרי או לא אפשרי אצל הקב"ה, אלא יש פתרון לכל בעיה!

אם כך יאמין האדם, האמונה הזו עצמה יכולה ליצור פתרון!

רק שצריך שבעל נס לא יהיה מכיר בניסו = כלומר שלא יחשוב בדעתו שיש כאן 'נס גדול ושינוי הטבע', כי כלפיי הקב"ה הכל אפשרי!

זה אחד הפי' שלא יהיה מכיר בניסו

אצל הקב"ה אין הבדל בין שמן לחומץ ושניהם יכולים לדלוק.

לכן חשוב כ"כ בימים האלה לחשוב טוב לפעול טוב

בתקופה זו של עשי"ת. חשוב לשמור על המחשבות שלא יהיו רעות ומתסכלות

שהאדם לא יהיה מתוסכל מעצמו, לא מאוכזב מעצמו, לא כועס על עצמו.

חובה להגביר את המחשבות הטובות באמונה ובטחון שהקב"ה רוצה בטובתנו, הוא אבינו מלכנו.

הוא לא מחפש ח"ו את רעתנו. גם מידת הדין של הקב"ה הכל זה חסד ולטובת האדם, צריך האדם לאמר לעצמו לפרש לעצמו, אם הקב"ה אמר שעניין מסוים הוא אסור, זה לטובה! זה מתוך אהבה! זה מתוך רצון להיטיב לנו

הקב"ה יודע שיש דברים נעימים וטובים, והם אסורים, והוא אמר שזה אסור לא כדי להציק ולא רק בשביל שכר בעולם הבא, אלא כי הוא רוצה את טובתנו בעולם הזה!!

אין אצל הקב"ה נקמה ולא כעס שהוא 'סתם' כדי לפגוע באנשים…

הקב"ה כולו טובה וחסד אין סופי!!

הקב"ה רוצה אך ורק את טובתנו!! עולם חסד ייבנה.

הקב"ה חוקר כליות ולב, אמר המשגיח הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין, מה שהקב"ה הוא חוקר כליות ולב, זה לא לרעת האדם אלא לטובתנו, הדיין, אין לו אלא מה שעיניו רואות, אבל הקב"ה הוא רואה גם את הלב את הכוונה את עומק התסכולים כאבים מצוקות מחשבות בלבולים שיש לאדם ולכן אז הגישה היא מקילה יותר…

אסור לחשוב על הקב"ה שהוא ח"ו אכזר שרוצה את רעתנו… הוא רוצה רק את טובתנו, גם הדין וגם העונש זו הטובה הגדולה ביותר! זה לא נעים, לא. אבל זו הטובה הגדולה ביותר לכן חשוב שהאדם לא ייכעס על עצמו, ולא יהיה מתוסכל מעצמו, לא קשה עם עצמו, הקב"ה רוצה את טובת האדם!

וגם מה שהוא שופט את האדם זה לטובתו כדי ליישר את המעשים ויתקיים בו 'ולישרי לב שמחה'.

התקופה שרצה לקלל  בלעם הרשע את עם ישראל זה היה בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ומכיוון שהקב"ה ברחמיו לא כעס בכל אותם עשרה ימים לכן נקבעו ימים אלו לדורי דורות לימי רחמים ורצון

גם אנו לא נכעס ולא נקפיד, ננסה בכל אופן לא להיכנס למקומות רגישים שעלולים לעורר את הכעסים של האדם בתקופה הזו.

וזה מתחיל מכך שהאדם יפסיק לכעוס על עצמו יותר מידי.

נכון שצריך האדם לעשות תשובה, ולהתחרט ממעשים שליליים שהוא עשה, אבל מצד שני 'לא להגזים'!

יש אשמה חיובית ויש אשמה רעה…

אשמה חיובית היא חרטה שמניעה את האדם לפעול ולעשות.

ויש אשמה 'קשה' שהיא מגבילה את האדם היא מונעת מהאדם להמשיך להתקדם לפעול ולעשות, זו אשמה שמשביתה את האדם, וזה רע.

אנשים רוצים לשפר להשתפר להכין תוכניות לעתיד, זה יפה, אבל בתנאי – שהאדם קודם כל 'אוהב את עצמו'! קודם כל מבין שהוא חשוב ושהוא בעל ערך

שהוא יקר וחשוב, אם האדם כך ייראה את עצמו!

אז כן, הוא יכול להתקדם! אבל אם הוא רק שואף באובססיה להגיע ל'עתיד טוב' הוא לא מתקדם הוא כועס ! הוא משלה את עצמו שהוא ייתקדם עוד ועוד.

אבל הוא כועס על עצמו, הוא מאוכזב מעצמו הוא מיואש מעצמו.

הוא מאוכזב וזו לא התקדמות, זו אשלייה של 'התקדמות' אבל זו דרך של האדם לעשות צעדים אחורה!!

הוא חוזר לאחור!!

אז  לשאוף כן – אבל עם הכרת הטוב על ההווה לא אובססיה לעתיד אלא אהבת ההווה ואהבת העתיד שניהם יחד

הנחת היסוד היא – ברכת 'שעשה לי כל צרכי' בהווה! ואז מהמקום הזה הוא מבקש עוד.

'אבינו מלכנו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה' ועוד בקשות על שגרת החיים, החל מעצם זה שנחיה ועד הבקשה שנחיה חיים נעימים וטובים.

אלה הן תפילות שאנשי כנסת הגדולה  תקנו להתפלל  גם על גשמיות

כתוב בזוהר מי שמתפלל בימים האלה על 'עצמו' ורק למען עצמו הוא כמו הכלב שאומר 'הב הב' בארמית 'תן תן' אבל אנו לא כמו הכלבים שעליהם אמרו חז"ל בגמרא שהם 'עזי נפש' לא! עזי נפש שלא יודעים שובע

'בטן רשעים תחסר' זה לא.  אלא שאנו מתפללים ומבקשים מהקב"ה למען ההתקדמות והצמיחה בשגרת החיים, למען נוכל להמשיך עוד שנה בעבודת השם.

אז בימים אלה אנו מצד אחד רוצים להשתפר ולהתקדם ומצד שני אנו כן מתחרטים על העבר על מה שצריך  להתחרט עליו, אבל לא סתם להתחרט אלא להתחרט ובונים גישה ומשתמשים בכלים ואסטרטגיה איך משנים כוון בשנה הבאה,  – קודם כל מתוך גישה חיובית!

קודם כל מתוך גישה בריאה שאנו במקום טוב ובריא!

שאנחנו מודים להקב"ה על הרגע הזה, מודים להקב"ה אוהבים את עצמנו ומברכים מכל הלב ברוך שעשה לי כל צרכי.

מהמקום הזה, מהמקום הבריא של אהבת החיים, אהבת ההווה אהבת משמעות החיים אהבת הקב"ה מהמקום הזה האדם גם מחפש להשתפר בעבודת השם.

הבסיס האדם אוהב את החיים אוהב את השגרה, כעת הוא בודק איך לשדרג את השיגרה! להיות עם יותר ויותר משמעות בחיים, וזו עבודת התשובה.

החפץ חיים זי"ע היה אומר בשיחותיו הק' שמצות התשובה הוא דבר קל.

הוא היה אומר שאחד הפיתויים של יצר הרע הוא שמבלבל את האדם כאילו תשובה זה דבר קשה מאד, כאילו שמשמעות התשובה היא שתעלה לרקיע. והאמת היא לא כך, התשובה יש בה דרגות

אדם שרוצה להתחיל דיאטה יש כמה מהלכים, יש את השלב הסופי שהוא שינה את הרגלי החיים והאכילה שלו, זה השלב האחרון, אבל יש את השלב שהוא מתחיל, הוא מתחיל בהחלטה הוא מתחיל בחשיבה בריאה הוא מתחיל בגישה שאומרת מהו הדבר הנכון… הוא קודם כל מיישר את מערכת החשיבה שלו, הוא משנה כוון, מתחילים משינוי כיוון, מתחילים משינויים קטנים בשגרת החיים.

כך בעניין התשובה מתחרטים על העבר, מתוודים, ומקבלים על העתיד.

נכון שתשובה שלימה היא תשובה כזו שהאדם רציני עושה שינוי ומתכוון לא ליפול עוד כמו שאומר הרמב"ם עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, זו הדרגה הגבוהה, אבל הדרגה הראשונה היא 'שינוי כוון' להחליף כוון, להתחיל שינוי.

בר"ה לא מזכירים שום חטא וחסרון, למה? כי קודם כל מזכירים לעצמנו שהיום הרת עולם, משמעות החיים והעולם היא 'האדם' שהרי העולם נברא בכ"ה אלול האדם נברא ביום ר"ה.

התשובה היא קודם כל להמליך את הקב"ה ולהכיר שמשמעות העולם תלויה בנו, יש הרבה פרטים בעניין התשובה, אבל המהלך הראשון הוא 'התנועה' קדימה…

שלימות התשובה היא שויתי השם לנגדי תמיד.

הקב"ה  אמר על ראובן אתה פתחת לפני בתשובה חייך = מבניך יצא הושע שיפתח לפני בתשובה כמו שנאמר 'שובה ישראל עד השם אלוקיך'.

לכאורה למה ראובן הראשון שעשה תשובה, כתוב שגם קין עשה תשובה וגם אדה"ר עשה תשובה על חטא עץ הדעת, אז למה ראובן הוא הראשון שעשה תשובה?

כתוב על קין 'ויצא קין מלפני השם' אמרו חז"ל (ויק"ר י ה) שיצא קין שמח, פגע בו אדה"ר שאל אותו, מה יש, למה הוא שמח, מה נעשה בדינך? אמר קין עשיתי תשובה וזכיתי לפשרה!

אמר אדה"ר לא ידעתי כוחה של תשובה, מיד עשה תשובה ואמר מזמור שיר ליום השבת.

אז למה אומר המדרש שראובן הוא הראשון שחזר בתשובה?

אדה"ר חטא בעץ הדעת, כשהוא חטא בחטא עץ הדעת, הוא יודע שזה חטא.

הוא יודע שזה רע! ובכל אופן הוא חוטא, וההוכחה לכך, שכאשר הקב"ה אומר לו, האם אכלת מהעץ?  אמר אדה"ר 'זה לא אני, אלא האשה שנתת עמדי היא נתנה לי מן העץ' היא אשמה…

אמר אדה"ר אכלתי ואוכל עוד! (מדרש) למה אמר אכלתי ואוכל עוד?

זו לא חוצפה אלא הסבר….בגלל שאכלתי והיה 'ערב' אז ההרגל עושה את שלו אפילו שההיגיון אומר להפסיק אבל הערבות מכריע ומנצחת את הההגיון!!

ולכן אכלתי – ואוכל עוד!! לא בתור התרסה וחוצפה אלא בתור תיאור מציאות ועובדה שכנראה כך הולך להיות…וזה חלק מתיאור ההשלכות של חטא עץ הדעת, שההיגיון חלש מכח ההרגל והעריבות.

הקב"ה פנה אליה אל האשה, היא אמרה אני לא אשמה אלא הנחש שיכנע אותי לאכול מהעץ… כלומר אנו לא אשמים, הווה אומר שהם יודעים שזה רע, ולכן הם מעבירים את האחריות על משהו אחר.

גם קין, הוא חטא, אחרי שהוא הרג את הבל, אמר לו הקב"ה איפה הבל אחיך, וקין לא אמר, הרגתי אותו! כי הוא יודע שזה 'רע'! אלא הוא אומר 'השומר אחי אנוכי'… הווה אומר שהם ידעו שהם עושם מעשה ועניין רע, אלא שקשה להודות… רק  בסוף מודים וחוזרים בתשובה, נפלא.

אבל ראובן, זה היה שונה יעקב היה מושבו אצל רחל, אחרי שנפטרה הוא עבר לאוהל בלהה, ואז ראובן מתוך קנאות לכבוד אביו הוא מעביר את המושב של יעקב לאוהל לאה, מה שנקרא 'בלבל יצועי אביו' הוא דאג לכבוד אמו וזה פגע בכבוד אביו ועל זה אמר לו יעקב 'פחז כמים אל תותר' ראובן עשה מעשה חיובי, כיבוד אמו, אלא שגם זה לא היה מספיק מושלם.

מראובן למדנו שגם עושים תשובה על מצוות. אבל יש כאן עומק, המשמעות היא מי שעשה עבירה הוא יודע שעשה מעשה רע, הוא לא התגבר לא הצליח כעת הוא צריך לעשות שינוי בחיים שלו. אבל ראובן הוא עושה מצווה, ובכל אופן גם את המצוות הוא משדרג, למה? כי ראובן מלמד יסוד עמוק, לא רק לשפר מעשים, אלא לשפר גישה!

אומר שלמה המלך (קהלת ט) 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר', בכל עת, אפילו שהוא עוסק במצוות.

מי שעושה תשובה מעבירה זה נפלא.

אבל יש מי שגם את המצוות רוצה לשדרג, למה? כי יש מי שאומר העיקר שאני לא רע, או העיקר שלפחות אני עושה את המינימום שזה יפה וטוב כנקודת התחלה! זה כן. אבל יש תשובה אחרת, תשובה שאומרת, אני לא מחפש להיות מינימום אלא מחפש שכל הזמן אהיה 'שויתי השם לנגדי תמיד' תמיד קרוב אל הקב"ה. גם את המעשים הטובים אני רוצה לשדרג

אני יודע שאני תמיד לפני 'השם' שויתי השם לנגדי תמיד, זו התשובה העמוקה.