התינוק ניצל מהשבי והפך לגדול בישראל

אנשים שואלים, מה יהיה, איך נתמודד, מתי תסתיים תקופת המלחמה, מה יהיה בסוף? חשש חרדות, איך מתמודדים, מה עושים? למה המצב הוא כ"כ מסובך… הרבה שאלות

הרבה תהיות, הרבה אפילה ואי בהירות חשש וחוסר וודאות, מה עושים? מלחמה בהלה פחד חשש, מה יהיה?

בואו ונלמד זווית ראייה יהודית.

לעם ישראל תמיד ישנה אמונה ותקווה, זו לא נאיביות זו תרופה מוכחת על פי כללי חשיבה מדעית.

הקב"ה מדי פעם מראה נסים לבני אדם, הוא מראה להם,

ובכך מראה את השליטה בבריאה.

אומר המשגיח הגאון רבי יחזקאל: אדם שהוא בריא בנפשו מספיק לו מופת אחד הוא לא צריך מופתים רבים להבין שהקב"ה שולט על הבריאה.

ביציאת מצרים עשה הקדוש ברוך הוא אותות ומופתים בעשרת המכות ובקריעת ים סוף ובהם הוכיח את אי-נכונות טענות הכופרים, כך ניכר שהקב"ה מתערב בבריאה  אבל הקב"ה גם רוצה שתהיה בחירה לעם ישראל, וכדי שתהיה להם בחירה, הוא לא עושה מופתים כל פעם מחדש, אלא רק הרבה מצוות שהם זיכרון למופתים שהיו בעבר.

עוד אומר הרמב"ן שמכוח הניסים הגלויים של שינוי הטבע אדם מכיר ב"ניסים הנסתרים" –

כלומר שכל האירועים הטבעיים אצל עם ישראל הם בגדר "נס" גם כן, וכולם בגזרת עליון. כל מה שאנו רואים שהאדם זוכה באריכות ימים או הפוך זה לא בגלל 'הטבע' אלא בגלל ההחלטה של הקב"ה, אחרי שהקב"ה החליט אח"כ זה יבוא לידי ביטוי בטבע.

הרמב"ן אומר שהמצוות שניתנו זכר ליציאת מצרים מטרתן להיות עדות על האמונה והודאה לה'.

"מן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם" (רמב"ן סוף פר' בא).

והינה אנו רואים הרבה צער, תשפד היו הרבה כאבים, כאבים אין סופיים…אבל יחד עם זאת נסים גלויים.

התקיים בנו במהלך השנה

עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.

יש פחדים יש חששות, ויש מציאות מאיימת מבחוץ.

אבל בפנים = בלב במחשבות, זה הזמן, ללמד את עצמנו להוכיח לעצמנו להוכיח לילדים שלנו להוכיח לעולם כולו.

אנו חוששים אנו מפחדים, אבל הפחד הזה לא משתק אותנו, הפחד לא מגביל אותנו, הפחד מניע אותנו לתפילה לאחדות. הפחד אצלנו הוא לא שיתוק אלא הוא פחד שהופך לדחף.

אנו מפחדים אנו סובלים אנו מתמודדים ואנו אמיצים ומתגברים.

החוזקה היא לא האדישות!

החוזקה  היא הידיעה שכן – יש אירועים מפחידים אבל אנו ממשיכים בעשייה בתוך הפחד, יש דחף בזמן הפחד.

בואו ונחליט שאנו מודעים למצב מודעים לחשש אבל בנוסף לחשש ובנוסף למודעות הזו אנו גם מודעים לכח בנפש שנקרא תקווה.

אנו נעבור את התקופה הזו, הזמן הזה יעבור, השאלה היא 'איך'?

האם שהתקופה תעבור נהיה עם פחדים וטראומות…

או שנהיה עם עוצמה שגם למרות הפחד ועם הפחד המשכנו להיות ערכים עוזרים מסייעים תומכים חושבים על האחר…בידינו הדבר.

מסופר על רבי יהושע בן חנניה שהיה ברומי, אמרו לו: תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי ואפילו השיער שלו מסודר יפה מאד… הלך ועמד על פתח בית האסורים [כדי לבחון אותו]. אמר:

מי נָתַן לִמְשִׁסָּה  יעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים…?

[רבי יהושע ציטט תחילית של פסוק מישעיהו פרק מב].

ענה אותו תינוק ואמר: " הֲלוֹא השם זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ'  [התינוק המשיך את הפסוק]. אמר: מובטחני בו שמורה הוראה בישראל.

והוא אמר איני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו.

ואכן כך היה! שפדו אותו בממון הרבה! ובסוף אכן היה מורה  הוראה בישראל. ומי זה? רבי ישמעאל בן אלישע.

הסיפור הזה  מתאר את מצבם הנורא של ישראל מיד אחרי החורבן.

הרבה יהודים, גברים, נשים, נוער ואפילו ילדים מצאו את עצמם בשבי הרומאי

לא את כולם יכלו להציל כמובן. הרומאים סחרו בשבויים כסחורה חולפת וביקשו עבורם הרבה כסף.

כאשר רבי יהושע שומע על ילד מיוחד, נדיר, שעשוי להפוך ברבות הימים לאחד ממורי וממנהיגי העם הוא ממהר אל בית האסורים כדי לבחון האם באמת מדובר בילד  ומיוחד.

רבי יהושע עשה מבחן אמר את תחילת הפסוק והילד המשיך, אבל עדיין איך   הצליח רבי יהושע לזהות שלפניו יש ילד מיוחד.

הרי  הילד בסך הכל השלים את הפסוק, אז איך אמר  מובטחני 'שיהיה מורה הוראה בישראל' …?

מדובר על תקופה של אחרי החורבן, ואז היו בעם ישראל את ה'בריונים', שטענו שיש לצאת ולהילחם נגד הרומאים…

הם אמרו  על עצמם שיש להם הרבה נשק והם עזי נפש, הם ראו את עצמם בצורה מעוותת, כאילו שהם  עוצמתיים… ולכן הם אמרו שהם יכולים לנצח את הרומאים.

מצד שני הפרושים אמרו לא! אנו צריכים להיכנע לא ננצח בסוף נפסיד הכל.

היה  וויכוח גדול וחזק שפילג את העם, הבריונים שרפו את מחסני המזון כך שלא תהיה ברירה ועם ישראל יהיו חייבים לצאת לקרב נגד האויבים!

הם החליטו לשרוף את כל מחסני המזון, כך שהעם כולו ייאלץ לצאת למלחמה שהפכה  למלחמת קיום והישרדות ובסוף גם הגיע החורבן.

סופה של המלחמה = בית המקדש נחרב מיליוני יהודים נהרגו, ואחרים נלקחו לגלות.

והיו כל מיני דיעות ופרשנויות לאנשים, היו דעות חלוקות להסבר משמעות החורבן  היו שהסבירו בגלל אסטרטגית הלחימה הכושלת, היו שתלו זאת במלחמת האחים. כל מיני הסברים בדרכי הטבע, מדוע היה החורבן.

אבל היתה קבוצה נוספת, קבוצה שהבינה שהחורבן   הגיע  בגלל חטאי בני ישראל! מפני חטאינו גלינו מארצנו ובזכות המצוות נחזור לכח החזק של עם ישראל!

כאשר רבי יהושע מגיע לכניסה של בית האסורים, שם ישבו הרבה אסירים ממורמרים, הוא פותח בשאלה פילוסופית קשה מספר ישעיהו: 'מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים'? הילד לא מהסס והוא משיב לרבי יהושע את התשובה = 'הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו'.

רבי יהושע שומע ילד קטן שמצדיק עליו את הדין, מי שלא מאשים את כל העולם בכאבים שלו בתסכולים שלו, הוא לא מוצא אשמים, הוא לוקח אחריות, ואדרבה אם הוא לוקח אחריות אז גם בידיים שלו לתקן את המצב, האחריות היא גם מקור התקווה!

זה  הילד עתיד יהיה להתפתח כאחד ממורי העם! לכן הוא פודה אותו, הילד שממשיך בגישה הזו, הופך לרבי ישמעאל בן אלישע.

אין ייאוש יש תקווה! אם מפני חטאינו גלינו מארצנו, אז מפני המצוות שלנו נחזור לארצנו, בידינו הדבר.

הקב"ה מוביל את האויבים והוא גם יציל את האוהבים, בידינו הדבר להתחזק ולצאת מבית האסורים, על זה אמר רבי יהושע בן חננחה: מובטחני בו שמורה הוראה בישראל.

רבי יהושע בן לוי אמר על אותו ילד, הוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים כלומר שהוא שומר על נפשו ואינו בוכה ומיילל באופן שהעיניים נפוחות מבכי, ולכן הוא נקרא טוב רואי…

וכמו יוסף הצדיק בהיותו בבית האסורים מצא חן בעיני שר בית הסוהר, והיה מסלסל בשערו, לא היה נראה כשבוי באותה שעה.

לא מסלסל בשערו בגלל שהוא מחפש להיות 'יפה', לא.

אלא גם במשבר הוא שומר על כבודו, וכך הוא שומר על עצמו, כמו שאמרו חז"ל שאדם שהוא נפל ממשרה מכובדת, לא ישנה את מלבושו, כי אם כבר יש לו מלבוש מכובד, בגלל העבודה שלו, אם הוא נפל, שלא יפסיק עם הבגדים האלה, כי זה יפיל אותו עוד יותר, שיישמור על כבודו.

אמר רבי יהושע שאותו ילד הוא  יפה עינים וטוב רואי הכוונה היא אנשים של תקווה.

המותג של יהודי – זו התקווה!

השם הנרדף של יהודי, אפילו שהוא נרדף – הוא תמיד עם תקווה

היהודי לא מסתכל על המצב הקשה כפי שהוא בהווה לא!

היהודי  מסתכל רחוק ומאמין שיש להקב"ה תכנית ארוכה, אפילו הילד הוא 'יפה עיניים' הוא רואה בעיניו את החלק היפה שבאותו המצב!

ולכן הוא טוב רואי, הוא מאמין שהמציאות הנוכחית היא כמו חבלי לידה והכנה לישועה וגאולה

אותו ילד לא אמר שהוא 'סתם' בשבי כי הרומאים באמת אנשים חזקים…לא!!

אלא הוא אמר – אם נשפר את המעשים, אם נוסיף עוד כח רוחני!! אנו ננצח גם בהיבט החומרי! גם את הרומאים נכריע!

אמר רבי יהושע בן לוי – הילד הזה במצב קשי, הוא בשבי, אבל הוא לא מאבד את עצמו, הוא לא מאבד את האישיות שלו.

גם אנו לומדים להרחיב מבט, לא לראות את האיומים ככח שמאיים עלינו, לא!

אלא כזרז לחזק את הנפש בעוד אמונה תקווה עשייה נתינה תפילה לימוד תורה.

אומר הנביא ישעיהו: 'אתם עדי נאום השם' – מה שהוכיח את עצמו כ 3000 שנה – זו התרופה מוכחת הטובה ביותר שיש, הביטחון והתקווה.

התקווה היא שורש המוכנות למאמצים ועשייה בשגרת החיים של האדם.

 

אמר רבי יהושע שאותו ילד יהיה 'מורה הוראה', הוא לא יהיה רק רב חשוב, לא רק ת"ח מופלג, אלא מורה הוראה  כמו:  מורה באצבע להאיר עיני ישראל איך לחיות בגלות! לא רק לראות את ההורגים שהיו בשנה האחרונה, הי"ד.

זה נכון זה כואב, אבל יש גם נסים בעוצמה בלתי רגילה, עשרות אלפי טילים,

כ"כ הרבה נופלים על שטח פתוח, נופלים לים… נפלאות!

כך גם למדנו מיעקב אבינו, בשנות הסבל שלו בבית לבן, שרימה אותו כמה וכמה פעמים, רימהו אותו בלאה ורחל, עשרים שנה עבד בביתו, עבד ביום וגם בלילה, והרמאי החליף את משכורתו עשרת מונים, לאחר כל אלו השנים שואל אותו לבן, איך החזקת מעמד ולא נשברת מרוב הצרות שעשיתי לך?

אמר יעקב אבינו, וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר' הווה אומר:

בשעת הצרה לא הסתכלתי על המצב העכשווי, אלא הרמתי את העיניים ליום מחר, יש תקווה ויבוא זמן יותר טוב, יאיר אור הבוקר אחרי הלילה החשוך. מעשה אבות סימן לבנים, מעשה אבות הוא המצפן איך לחיות ולנהל את החיים.

וכך אנו מתפללים ומייחלים 'ובכן תן כבוד לעמך, ופתחון פה למייחלים לך',  הרבה שנים ועדיין  מצפים ומייחלים, נשארים קיימים ואיתנים כי הגישה היא  לא הרשעים עשו את זה , יש כאן לו תכנית ארוכה לטובה ולברכה.

אם שחושבים שחמאס או חיזבאללה או כל משהו אחר מבני ישמעאל עשה ויעשה… ואנו 'ננקום ונילחם', זה לא אמיתי האירוע הוא לא אויבים נגדנו, האירוע הוא עצום, אנו דוד וגלית, ואם אנו ה'דוד הקטן' רואה נסים מול העיניים זה בגלל כוחות שהם מעבר לטבע…. זה דוד וגלית.

כך הייתה ההפטרה של שבת שובה:

אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם.

לא אשור באמריקה יושיע אותנו, ולא נאמר כוחי ועוצם ידי… אלא רחמים וישועה ממקור כל הכוחות כולם, מי שעשה עושה ויעשה לכל המעשים.

אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם.

 

ישמעאל שונא לישראל, וגם עשיו, שונא את ישראל ואם מידי פעם רואים חיבוק, זה בגלל שיש לעם ישראל כ"כ הרבה סבל, אז 'רק באותה שעה נכמרו רחמיו'… לא אנו מעניינים אותו, אין לסמוך עליו.

במלחמת העולם השנייה, עם ישראל התחננו למפציצים האמריקאיים שיפציצו את המשרפות ששרפו שם בני ישראל, ולא הסכימו מיד לגמור את הרשעות הזו, הם יכלו להפציץ את פסי הרכבת שלא יוליכו את מעם ישראל לשריפה, היו להם מפות על אושוויץ, אמריקה לא רצו לעזור,  רק מידי פעם נראים שרוצים לעזור, כמו שאומר רש"י על עשו, באותה שעה נכמרו רחמיו.

כתוב בגמרא מסכת מכות: 'פעם אחת היו עולים לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכים ור"ע מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק  אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להם לכך אני מצחק דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה?

כלומר אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני.

אז איך מחברים בין שני נבואות?

אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ…

ובזכריה כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם – עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו

רבי עקיבא הגיע ל'הר הצופים', כלומר הוא 'צופה' הוא מסתכל רחוק יותר.

ולכן  הוא יודע לצחק כשרואה שועל יוצא מבית קודש הקדשים, ואפילו בסיפור האישי שלו, כלומר כשהוא עצמו  בעצמו נהרג במסרקות של ברזל,

הוא 'צופה' למרחוק.

לכן גם הוא יכל להתחיל ללמוד תורה בגיל 40 בסבלנות עם תקווה שעוד יהיו תוצאות.

אומרת הגמרא רבן גמליאל, חברו של רבי עקיבא שט בספינה. לצידו שטה ספינה נוספת שרבי עקיבא נמנה בין נוסעיה. והנה ארע אסון. הים היה סוער במיוחד, עד כדי כך שספינתו של רבי עקיבא נשברה…

מספר רבן גמליאל, הצטערתי מאוד על הנוסעים שבה ובפרט על רבי עקיבא!

כשעליתי ליבשה ונכנסתי לבית המדרש, פתאום ראיתי את רבי עקיבא. אמרתי לו מי העלה אותך? איך ניצלת?
אמר רבי עקיבא: "דף של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו בראשי". משמעות הדברים היא שהעולם משול לים.

פעמים הוא רגוע,  פעמים הוא סוער ומאיים.

חיי האדם מלווים גם בגלים אדירים, במהלומות

אומר  רבי עקיבא, אם מגיע גל מאיים. אם יעמוד האדם ניצב, האדם ייפגע…האדם ייכשל, מה כן יעשה האדם?

ימתין שהוא יעבור ואז ימשיך במלוא העצמה.

כל משבר הוא זמני, הגל עובר, הוא מסוגל גם לרומם, לא רק להטביע. לא ליפול למצב רוח מדוכדך…

לזכור,  בעולם גם מה שנראה רע, לא בהכרח הוא כך. ונסביר:
בלשון הקודש לכל מילה יש משמעות, מעבר לסתם אותיות שאומרים, לדוגמא המילה לשון היא נקראת לשון, כי היא לשה את האוכל.

וגם  על ידי הלשון אנחנו מדברים, וכמו שלישה נועדה לחבר כך חובתנו לחבר ולהתחבר לזולת על ידי הדיבור ולא חלילה להפך, חיים ביד הלשון.

מה משמעותה של המילה "רע"?

רעוע ,וגם רעות, כמו "ואהבת לרעך" וכמו "רעייתי". "רע" זה כמו "גשר רעוע", או "תרועה" שפירושה תקיעה מקוטעת.

רעוע זה מקוטע לא שלם, מהי משמעות הדברים?

אם נאמר ש'כל רע' הוא רעוע, הוא לא שלם, למה? כי כל רע הוא לא באמת כל התמונה כולה, כל רע הוא לא שלם, כל רע הוא חלק, הוא רעוע, זו לא כל התמונה כולה, אם כך נראה את 'הרע' כרעוע, אז נבין את משמעות הרע, הוא תמיד 'חלק' הוא רעוע ,הוא חלק מהשלם.

כל רע  הוא זמני, ולכן יש לזכור להירגע, לחכות שהגל יעבור. לזכור שזה רק קטע.

המאורע שחווה האדם, זה רק חלק מתוך מערכת שלימה שהבורא מנהל.

אחרי שעבר זמן התברר שמה שהיה נראה לרע, לבסוף זה היה לטובתו. ולפעמים דווקא הרע הזה הצמיח טובה מרובה.

מה שרעוע, עוד יוביל לרעות, לחיבור, לחיבור בין האדם לבוראו, לחיבור בין האדם לעצמו, הוא לא יהיה עם קונפליקטים והתלבטויות, אלא הוא 'יקבל' את המצב

רואים שועל יוצא מבית המקדש, אבל זה רק חלק מהתמונה יבא יום והגלגל יתהפך. אומר יעקב אבינו.

וענתה בי צדקתי ביום מחר, אז יתברר למפרע שכל הצרות היו ישועות לטובה ולברכה.

גם אברהם אבינו לימד אותנו את הלימוד הזה, הוא הולך  עם יצחק אבינו  אל העקדה

אומר החתם סופר שאותה עקדה היתה הכנה לכל העקדות של בני ישראל בגלות, נאמר בעקידה 'וירא את המקום מרחוק', מהו רחוק?

והרי כבר היה זה ביום השלישי והגיע סמוך למקום המקדש… אל מקום העקידה… אומר החת"ס: שראה את המקום מרחוק, ראה שהקב"ה שומר עלינו למרחוק לכל הדורות כולם…ראה שהסיפור הזה עוד יהיה 'למרחוק'…עוד יהיה הרבה פעמים…

ובהמשך כתוב 'ביום ההוא ייאמר בהר ה' ייראה', דווקא על הר גבוה, כי צריך שיתרוממו על הר גבוה ולא לראות רק 'כאן ועכשיו'

יש לעמוד על הר גבוהה ומשם מקבלים כח להביט למרחוק על העתיד הטוב והנפלא, ובנסיון העקידה אברהם אבינו היה בשמחה! זו הסיבה שהוא יכל לשמוע שנאמר לו מהשמים  אל תשלח ידך אל הנער… שהרי אם הוא לא היה שמח, אם הוא היה 'עצוב'  הנבואה לא שורה על העצוב והוא לא היה שומע מה שנאמר לו מהשמים.

וכתוב בספרים (תפארת שלמה מאור עיניים ועוד) שזה מה שכתוב בעניין משה רבנו והסנה הבוער כתוב שם 'ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים', הסתיר משה פניו מלהסתכל על צרות ישראל במראה הסנה, כי ירא מהביט אל מדת הדין המושרש בשם האלקים, כדי שלא יתעוררו קושיות בלבו על הנהגת ה' בגלות.

כתוב בתהילים בפרקי הלל הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, ונהגו לחזור ארבע פעמים הודו לה' כי טוב, ואח"כ אומרים מן המיצר, ושוב מסיימים ב'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו'.

לפני שבאים לצעוק על המצב צריך להקדים כמה פעמים ולומר 'כי לעולם חסדו', אלא שיש מצבים מאירים יותר, שאז 'יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו', אז כל ישראל יאמרו כי לעולם חסדו, אבל במצב קשה אי אפשר לבקש מכל הכלל, רק 'יאמרו נא בני אהרן' כי לעולם חסדו, ואם להם גם קשה אז לפחות  'יאמרו נא יראי ה' כי לעולם חסדו',

רק אחרי שהקדימו הקדמה כזו, אפשר לצעוק מן המיצר קראתי.