בעוד צה"ל מנהל מערכה נרחבת נגד ארגון הטרור חיזבאללה בדרום לבנון, מוצא עצמו כוח האו"ם הזמני בלבנון (יוניפי"ל) במוקד מתיחות דיפלומטית. רק היום דרשה ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'ה מלוני מראש הממשלה בנימין נתניהו להימנע מפגיעה בכוחות יוניפי"ל, בהם משרתים מאות חיילים איטלקים. עבור ישראל, בקשה זו מדגישה את הבעייתיות המתמשכת בתפקודו של הכוח באזור.
אז מה הסיפור של יוניפי"ל? יוניפי"ל הוקם ב-1978 בעקבות מבצע ליטני, במטרה מוצהרת לפקח על נסיגת ישראל מלבנון ולסייע לממשלת לבנון להשיב את סמכותה באזור. אולם, מנקודת המבט הישראלית, הכוח נכשל פעם אחר פעם במילוי משימתו העיקרית – מניעת התחמשות והתבססות ארגוני טרור בדרום לבנון.
נקודת שבר משמעותית ביחסי ישראל-יוניפי"ל הייתה מלחמת לבנון השנייה ב-2006. במהלכה, התברר כי ארגון הטרור חיזבאללה הצליח להקים תשתית צבאית נרחבת בדרום לבנון, ממש מתחת לאפם של כוחות האו"ם. בעקבות המלחמה, הורחב אמנם המנדט של יוניפי"ל, אך בפועל, השינוי היה קוסמטי בעיקרו.
עוד באתר:
גורמי ביטחון בישראל מתחו לאורך השנים ביקורת חריפה על תפקוד יוניפי"ל. הם מצביעים על מקרים רבים בהם הכוח נמנע מלהתעמת עם חיזבאללה, ואף טוענים כי במקרים מסוימים שיתף פעולה באופן פסיבי עם הארגון. דוגמה בולטת לכך היא אירוע חטיפת שלושת חיילי צה"ל מהר דב באוקטובר 2000, כאשר חיילי יוניפי"ל צילמו את החטיפה אך נמנעו מלהתערב.
כיום, מונה יוניפי"ל למעלה מ-10,000 חיילים מ-46 מדינות, עם תקציב שנתי של כ-100 מיליון דולר. עבור ישראל, המספרים מדגישים את הפער בין המשאבים העצומים המושקעים בכוח לבין חוסר יעילותו בשטח. ביקורת זו מתחדדת לנוכח ההתעצמות המתמשכת של חיזבאללה, שהתרחשה תחת עיניו העצומות של יוניפי"ל.
בעימות הנוכחי, נוכחות יוניפי"ל מציבה אתגרים מבצעיים לצה"ל. מחד, ישראל מחויבת להימנע מפגיעה בכוח בינלאומי. מאידך, הימצאותו בשטח מגבילה את חופש הפעולה של צה"ל ועלולה לשמש כמגן אנושי עבור פעילי חיזבאללה.
בעוד העימות בגבול הצפון מתפתח, השאלה לגבי עתידו ותפקידו של יוניפי"ל נותרת פתוחה. עבור ישראל, האתגר הוא למצוא דרך לנטרל את האיום מצפון מבלי להסתבך בתקרית דיפלומטית בינלאומית. ככל שהלחימה תימשך, יגבר הלחץ על יוניפי"ל להוכיח את נחיצותו – או לחלופין, להתמודד עם קריאות גוברות לשינוי מהותי במנדט שלו או אף לפירוקו.
