'הרהורים רעים': האתרוג מתקן את מידת התאווה

אומר המדרש מה היה אותו אילן שאכלו ממנו אדם וגם חוה בחטא עץ הדעת? לפי דעה אחת- אתרוג היה.

הדברים תמוהים למה מכל עצי השדה מי נבחר להיות הפרי עץ הדר? אתרוג! הרי זה הפרי שנכשלו בו אדם וחוה ועברו על רצון הקב"ה.

אומנם יש דעה שהיה גפן חיטה תאנה, אבל לפי הדעה שהיה אתרוג – איך באותו אתרוג שעל ידו נתקללו אדם חוה וכל באי עולם בייסורים ומוות האם ראוי לשמוח לפני הקב"ה בפרי זה ? באתרוג!!!!

הלא אין קטגור נעשה סנגור.

הרמב"ן בספר ויקרא  (פרק כג פסוק מ) אומר:
האתרוג  נקרא בארמית פרי עץ הדר.

בארמית האתרוג חמדה

השאלה היא איך האתרוג, העץ הדר איך הוא קשור לחמדה?

התשובה- המדרש אומר: האתרוג הוא כנגד הלב.

הלולב זה עמוד השדרה ההדס העין והערבה הפה.

הלב הוא מרכז החמדה כמו שכתוב: "עין רואה והלב חומד"

מה מכוון את מעשי האדם, מה משפיע על מעשי האדם? כאשר חפץ האדם בדבר מסוים הוא עשוי להתעלם מההרגלים שלו ומהפחדים והחששות בגלל הרצון- כוח החמדה!!!

שאדם רוצה, הוא יכול להתחיל להפעיל את המוח והמעשים בכדי להגיע לתוצאות.

כדי להגיע לתוצאות צריך לייצר אפשרות של פתרונות לבעיות, מענה לצרכים של בנ"א שרואים פתרון לבעיה אבל בשביל לראות פתרון לבעיה צריכים לרצון לראות פתרון לבעיה.

זה מתחיל במחשבה – והמחשבה החלה בכוח הרצון.

הרצון והנכונות של האדם להוציא לפועל את החזון לעשות ולפעול.

המחשבה הפכה לעשיה אבל לפני המחשבה הייתה גישה בנפש האדם של אני רוצה אני יכול אני מעוניין אני מאמין

כוח הרצון לבד לא עושה כלום אך כוח רצון הוא כוח מניע

כעת נעבור אל זמן בריאת האדם

בשעת בריאת האדם, הוא היה כמו 'מלאך' הוא מבין את האמת ומבין שיש רוע בעולם, אבל הרוע לא מעניין אותו, זה כמו חדשות על פולטיקה מקומית בקצה העולם.

כלומר היצר הרע היה חיצוני לאדם

אומר הנפש החיים- לפני שאדם חטא בחטא עץ הדעת הרע היה מושג רעיוני אבל הוא לא היה מורגש ומעורר תחושות בתוך נפשו של האדם

השלמות שהיתה אצל האדם הראשון הייתה באופן שהיה הרוע חיצוני אליו.

החמדה של לרצות רע עדיין לא היה קיים, היה רצון להשכיל, לעשות את רצון ה' אבל החיסרון הוא שזה לא היה כוח רצון עוצמתי.

הכוחות החזקים של כוח הרצון והחמדה והשאיפה מה שמסוגל להביא את האדם לפרוץ את גבולות הטבע וההרגלים לפרוץ את גבולות העבר שלו מה שלא ניתן לאדם בעת בריאתו

עוצמת הרגש הרצון זה ניתן באכילת פרי עץ הדעת שעליו, נאמר: "ועץ הדעת טוב ורע" הקב"ה יצר את האדם, ויצר את עץ הדעת טוב ורע והחמדה הייתה בעץ.

התאווה לא הייתה קיימת בנפש האדם הכוח החמדה לפרוץ גבולות טבע האדם, הרגלי האדם זה היה בעץ.

האתרוג -חמדה האתרוג בארמית חמדה כוח החמדה והרצון השאיפה מה שמניע את האדם להגיע להשיגים מיוחדים

בעץ הדעת אמנם יש כוח חמדה אדיר שיכול לרומם את האדם לפסגות רוחניות, אך יחד עם זאת עץ הדעת יכול להוביל את האדם למקומות שלילים בגלל החמדה.

בתחילה לפני חטא עץ הדעת

האדם היה כמו מלאכים עושה  אמת ללא רגשות, מזמן חטא עץ הדעת נכנסו הרגשות, החמדה.

והרגשות יכולים להביא את האדם להתמכרות לרע או להתמכרות לטוב.

כמו שכתוב בענין לומדי התורה: (ערובין נ"ד) – "באהבתה תשגה תמיד"

בגלל אהבת התורה האדם שוגה בענייני עולם כמו שאמרו על רבי אליעזר בן פדת שהיה  יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי והסדין שלו מוטל בשוק העליון של ציפורי, מרוב עיסוקו בתורה יצא מגדר מנהג העולם

עוד אומרת הגמרא שפעם אחת בא אדם ליטול את הסדין הזה לעצמו ומצא שם נחש ששמר לרבי אליעזר על הסדין.

כמו שאומר הרמב"ם על לימוד התורה שיפנה אדם עצמו ומחשבתו  בלימוד התורה וירחיב את עצמו בלימוד התורה כל מחשבות והרהורים רעים נכנסים לאדם בגלל שליבו פנוי מהתורה

יש חמדה טובה-חמדת התורה שנקראת כלי חמדה (משנה פרקי אבות) וזה הכח הנדיר והעצום של החמדה מה שגורם לאדם להיות מוכן לתהליך של  יגעתי ומצאתי תאמין.

לעומת זאת יש אנשים שחומדים במחמדי העולם ואין גבול להשגת מטרותיהם אפילו לפגוע ולהעליב… למען השגת מטרותיהם

וכח זה לא היה לפני חטא עץ הדעת

לכן מצינו שמיד אחר החטא אדה"ר החל אדה"ר עם עבודת הקורבנות כמו שאומרת התורה ששלח הקב"ה את האדם מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם אומר התרגום יונתן "ואזל הלך ויתיב ישב בטור מוריה"- בהר המוריה

אמר הכלי יקר שאדה"ר הלך להר המוריה להקריב קורבנות אמרו חז"ל בחולין   אדה"ר הקריב פר שייצא מן האדמה ביום השלישי,  זה נקרא שהקב"ה שלח אותו לעבוד את האדמה את הפר שיצא מהאדמה ביום השלישי.

הקרבנות הם ביטוי של רוממות החמדה, על ידם מתקרב קרבן- מתקרב האדם לבורא

זה התיקון של החטא להשתמש בחמדה לעבודת ה'

תפקיד האדם לאחר החטא שרצונו- חמדתו יהיה לעשות  את רצון הקב"ה

"אליך נפשי תערוג"- האדם צריך לרומם את החמדה

הקרבן מרמז על הקרבת האדם את עצמו לקב"ה

האדם חטא יש כאן נפש של בהמה, יש כאן רגשות כמו של בהמה האדם היה צריך להקריב את עצמו, אלא שעשה איתו ה' חסד במקום להקריב את עצמו הוא מקריב בהמה ובכך צריך האדם להודות לקב"ה שיכול להקריב קרבן ולא את עצמו.

הקורבנות הם סמל הקרבה של האדם את החושים האהבה היראה הרגשות את כל זה נותנים להקב"ה באמת היה צריך האדם להקריב את עצמו-אלא שחסד והוא מקריב בהמה.

במקום להקריב את עצמו הוא מרגיש שיש כאן בהמה נחמדה אולי אפילו בהמה שמעוררת רגש מסוים ובכל זאת הוא מקריב אותה אחרי שהוא מתחבר אליה כך הוא כמו מקריב את הרגשות שלו (הרמב"ן וכן ספר החינוך)

לכן מכל הפרות שבעולם ציותה התורה את האתרוג שמסמל את רצון העצום של האדם לעשות מה שביכולתו אתרוג -חמדה דווקא את זה מביא האדם לקב"ה, וזה בזמן שמחתנו, השמחה בלי גבול.

החמדה לעשות רצון הקב"ה חמדה אהבה בלי גבול"  בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון"

"שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב"

ואם נשאל:

איך האתרוג היה בחטא עץ הדעת והרי אין קטגור נעשה סנגור!?

התשובה היא  אחרי יו"כ תשובה מאהבה הופכת זדון לזכות, ובסוכות, תשובה מאהבה = הזדונות נעשים כזכויות וכך האתרוג מסמל תיקון חטא עץ הדעת..

כלומר משתמשים בכוח האהבה והחמדה וכך הזדונות נהפכים לזכויות, והחטא לסנגור אתרוג- סמל לכפרה ולכן הוא לא קטגור אלא סנגור.

זו דרך התשובה אותו מקום, זמן, אותם אמצעים וכעת עושה תשובה עם כל האנרגיה שהיה לאדם לחטא, כעת עושה תשובה.

עם כל החמדה לרוע האדם יש לו חמדה לכלי חמדה   זו התורה.

האתרוג מסמל את האהבה בלי גבול לקב"ה וכך הקטגור נהפך לסנגור.

כך אפשר להבין מה שמופיע בשבת (פ"ח) נמשלו ישראל לתפוח ותוספות-אמרו לאתרוג ולמה?

כי אתרוג מסמל את האהבה הגדולה מדוע?

כי האתרוג כפי שאומר הרמב"ן: האתרוג נקרא בארמית חמדה ולכן אומרת הגמרא עם ישראל אמרו נעשה ונשמע ובזה הם דומים לתפוח בעצי היער התפוח בעצי היער זה האתרוג.

עם ישראל מבטאים את אהבתם להקב"ה שאומרים נעשה ונשמע כי זו המסירות, שאומרים נעשה ונשמע מרוב חמדה ואהבה מוכנים לעשות לפני שמבינים …

התרגום אומר נחמד למראה 'מרגג למחזי'

לא תחמוד- לא תרוג

חמדה זה  בארמית זה האתרוג.

אתרוג- חמדה, מלשון ריגוג, הרצון המרכזי של האדם, הלב הרגש

כשאדם חפץ בעניין מסוים כח הרצון מניע את האדם

מכל הפרות נבחר האתרוג לד' המינים כי הוא מסמל את הלב של האדם, החמדה לעשות את רצון הקב"ה

כמו שאומר המדרש שהלולב מסמל את עמוד השדרה של האדם, ההדס את העין, הערבה את הפה והאתרוג דומה ללב

ולכן הלולב, ההדס והערבה ביד ימין והאתרוג בנפרד ביד שמאל אך מחזיקים יחד

כמו לומר שהמניע לכל איברי האדם- הלולב ההדס והערבה,

המנוע שלהם זה הלב- האתרוג!

לכן ד' המינים מעכבים אלה את אלה כי א"א לעבוד את הקב"ה רק עם האתרוג או רק עם המעשים אלא צריכים את הכל

צריכים את הלב- "בכל לבבך", את הפה-"בפיך"…. את כל הגוף

"רחמנא ליבא בעי"- הקב"ה רוצה את הלב- "ליבא בעי" עם המעשים ש"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"

האתרוג הוא נקרא פרי עץ הדר- הפאר היופי וההדר שזה תלוי בלב האדם שהוא המניע של כל המעשים.

 

לכן כ"כ חשוב שכל ארבעת המינים יהיו מחוברים, שלושה מינים ביד ימין אתרוג ביד שמאל, הכל מחובר, למה?

כי הלב מניע את המעשים ואין להפריד את המעשים מהלב, כלומר לעשות מעשים עם הלב!

וגם את הלב אין להפריד מהמעשים, יש הרבה אנשים שאומרים , אני 'מאמין בלב' אבל בלב לבד, זה לא מספיק טוב…

זה נחמד למתחילים אבל לא כך לחיות את החיים, צריך האדם לאמר 'אנוכי השם אלוקיך' מאמין בהשם אבל גם לשלם מחיר – 'ולא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי'.

יש הרבה שמוכנים לאמר ב"ה להמציא שירים יפים על הקב"ה ולאמר כמה הוא אוהב את כולם וכמה אנו אוהבים אותו, וזה נחמד להתחיל כך…

אבל זו לא האמת, זו רק תחנה ראשונה, תחנה הבאה היא להיות 'מחויב לתומ"צ'! ולכן אין להפריד את הלולב מארבעת המינים, יש הרבה שאוהבים את ה'פולקלור היהודי' אוהבים לשיר. אוהבים את האחדות אוהבים את המסורת אוהבים את הקשר לעבר, אבל כל זה 'חיצוני' האמת היא  – שהיהדות היא אמת!!

זו האמת!!

ולכן יש לחבר ללב – לאתרוג את ארבעת המינים שמסמלים את שאר חלקי התפקוד של האדם, ובדרך דומה אמרו חז"ל במשנה באבות, לא המדרש עיקר אלא המעשה.

עוד מצינו בסוכות את עניין ניסוך המים.

 

במקורות חז"ל אנו מוצאים דברים רבים שקשורים למים, ובפרט בימי חג הסוכות

אומרים חז"ל במשנה (ראש השנה) שבסוכות נידונים על המים – למה דווקא בסוכות נידונים על המים.

עוד יש בסוכות את מצוות ניסוך המים, וגם זה קשור לגשמים, כמו שאמרו חז"ל "מפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג? אמר הקב"ה נסכו לפני מים כדי שיתברכו גשמי שנה".

בסוכות מנסכים מים על גבי המזבח, כי בזמן זה העולם נידון על המים, מה בין סוכות לבין ניסוך המים.

עוד מצינו בעניין המים במצוות שמחת בית השואבה.

 

 בחג הסוכות היתה בבית המקדש "שמחת בית השואבה".

ו"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".

ואומרים חז"ל שהשמחה היתה על ידי "חסידים ואנשי מעשה" , הרמב"ם אומר: "ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה, הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע".

מהי משמעות השמחה הזו.

כדי להבין את זה בואו ונראה את משמעות המים במקורות אחרים, מצינו את המים במבול

בחר הקב"ה להשחית ולאבד את דור המבול דווקא על ידי מים למה על ידי מים?

עוד אומר הזוהר בפרשת פינחס שמשה רבנו היה אמור  להביא את התורה לבני דור המבול, אלא בגלל שהיו רשעים לא זכו לכך למה הדור הזה היה אמור לקבל את התורה

עוד אמרו חז"ל שקרי"ס היה בזכות יוסף הצדיק

שעצמותיו עלו ממצרים עם בני ישראל: " הים ראה וינוס, בזכות ויעזוב בגדו בידה וינס"

מה הקשר בין הזכות של יוסף בעמדו בניסיון אשת פוטיפר לענין זה של קריעת ים סוף?

יסוד הסבר הדברים הוא על בסיס דברי רבנו חיים ויטאל בספרו שערי קדושה שאומר שיש  ארבעה יסודות  למידות השליליות בנפש האדם – אש, רוח, מים ועפר.

האש =הכעס הרוח =הגאוה העפר= העצלות והמים= התאווה

יסוד המים ממנו תאות התענוגים, כי המים מצמיחים כי מיני תענוג.

החמדה והקנאה והתאווה הם גם השורש של  לגזול ממון חברו.

המים הם שורש ויסוד התאווה הגשמית.

המים מייצרים הן את החמדנות והרצון לגזול והן את התאווה להתענג בתענוגי העולם הזה.

גם כתב רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו רסיסי לילה  בעניין חטא מי מריבה, שמשה רבנו היכה בסלע כמו היכה בסלע מקור המים, הוא היכה ב'תאוות' ואמר הקב"ה יש לדבר לתאוות לא להכות בהם!

גם בדיקת הסוטה נעשית במים, וזאת מפני שהמים הם סמל התאוה ובפרט ולכן היא נבדקת במים.

שדור המבול וכעת לדור המבול, הם נענשו בתהום רבה – במים, בגלל העבירות של תאוות, זנות, ובגמרא סנהדרין זה קרוי 'מים גנובים יימתקו'

הם חטאו ביסוד המים שבנפש לכן הם נענשו במים!

 

– מי המבול.

כך אפשר להבין את  הזכות של יוסף בעמדו בניסיון אשת פוטיפר – לקריעת ים סוף,  ביאר תלמידו של החתם סופר, רבי אברהם יהודה הכהן שווארץ בשו"ת קול אריה –  "כיון שראה את יוסף שהוא כבש את יצרו והכניע את יסוד המים שבנפשו ולא חטא באשת פוטיפר, מכ"מ הוא גם שולט על המים שבעולם!!

ולכן נס הים ונקרע לפני ישראל"

עוד מצינו בעניין ישמעאל והמים כתוב במסכת קידושין   עשרה קבים זנות ירדו לעולם, תשעה נטלה   האומה הישמעאלית.

ענין מידת הזנות המיוחד לבני ישמעאל מבואר בהרחבה במכתב מאליהו  ובעוד הרבה ספרי חסידות שישמעאל קיבל מאברהם אביו את מידת החסד שהיתה טבועה בנפשו, חסד זה להתחבר לאחר, להעניק ולהתחבר לאחרים, לא כמו גבורה שהאדם מצמצם את עצמו, מונע את עצמו מקשר עם האחרים, החסד זה להתחבר לאחרים.

ישמעאל – מקבל מאברהם את מידת החסד אבל בגלל שהוא לא עובד השם, הוא לא מאזן את החסד, ולכן  נהפכה אצלו מידת החסד ל'חסד של זנות'.

וכתב בפרי צדיק  "וכנגד מים חסדים דקדושה, יש לעומת זה קליפת ישמעאל שהוא אהבת וחמדת עולם הזה, מים הזידונים". ולכן הם גם מתארים את העולם הבא שלהם בהרבה תאוות.

מהמקום הזה לחג הסוכות שמכונה חג האסיף, זמן שאוסף האדם את תבואתו ומעשי ידיו כדי להתפרנס מהם במשך ימות השנה.

השפע שנתברך האדם, עלול להוות עבורו מקור לסכנה רוחנית, כי ע"י השפע הגשמי ,  האדם משקיע את זמנו וכוחו ברדיפה אחר תענוגים גשמיים, וישמן ישורון ויבעט ,ריבוי פינוקו ריבוי תאווה מוביל לנפילה…

לכן בחג הסוכות נצטווינו בניסוך המים – להביא מים שהם סימן לתאווה, כדי שבניסוכם על המזבח הם יתקדשו, ונלמד מכך שניתן להשיג שליטה על התאוות ועל יסוד המים.

מנסכים את המים ללמד שמבטלים כל אהבות רעות וכל עסקי תענוגי עולם הזה, למען אהבת הקב"ה.

לכן גם  שמחת בית השואבה היתה על ידי "חסידים ואנשי מעשה", כי הם השולטים על כח התאוה.

ולכן בזכות מצוות ניסוך המים מתברכים גשמי השנה,

כי על ידי בעבודת האדם בתורה ובמצוות מחברים שמים וארץ, וכך מתחברים המים התחתונים עם המים העליונים – וגשמי ברכה יורדים לעולם.

לכן הסוכה היא גם  "צילא דמיהמנותא", היא בבחינת תיבת נח להגן מפני "המים הזידונים" – תאוות העולם הזה.

וגם האמונה שכל אחד מגיע לו מה שיש לו ואין לרדוף אחרי מה שעדיין לא שלו, לא דחוק את השעה ולא למהר אחרי מה שעדיין לו שלו.

ולכן מה יעשה האדם להתגבר על התאווה, זו התורה, חמדה, כלי חמדה זו התורה.

המבול היה 40 יום כי התורה גם ניתנה ב 40 יום הייתה אפשרות להתגבר על היצרים

במקום שהתורה תינתן לדור המבול כי יש להם הרבה חמדה, הם העבירו את החמדה – לתאוות אחרות.

לכן המבול – מים היה 40 יום שזה הזמן של נתינת התורה למרע"ה

הם

חז"ל מספרים לנו שריש לקיש, היה לו 'יצר של עריות'.

 

 

ואת אותו כח, הוא המיר לתורה

באופן פלאי  הוא ראה את רבי יוחנן שהיה יפה

מרחוק ר"ל חשב שזו אשה… הוא קפץ לנהר… ואז התברר לו שזה רבי יוחנן, מה הניע אותו להפעיל כוחות?

יצרא דעריות,  אמר לו ר"י את אותה אנרגיה תפנה לתורה.

ר"ל אמר לר"י יופיך לנשים!

אמר לו ר"י חילך הכח שלך לאורייתא, לתורה.

וכדברי האור החיים הק' שאם היו בני אדם יודעים מתיקות התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה.

 

 

וכתב בצדקת הצדיק, מי שיש לו תאוות גדולות לענייני הגוף לא ייתעצב מזה

מדוע כי יש לו תשוקה גדולה אז הוא יצליח הרבה בתורה.