קלצקין משתף: חוויות הילדות שלי בחג הסוכות

בס"ד, ערב חג הסוכות תהא שנת פ"ה (גימ' 'סכה' 85).

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

החג האהוב עלי הוא חג הסוכות, מעודי אהבתי את החג הזה, יציאה מהשגרה, הרבה פעילות סביבה, ובעיקר יצירתיות ובניה והרכבה, שמחה ומוזיקה וריקודים, חג שהכל בו.

יתכן שיש לזה גם פן פסיכולוגי נחבא אצלי, גדלנו 17 נפשות בבית שהכיל רק סלון ושני חדרי שינה, שאחד מהם היה חדר ההורים (כמובן, כולל לול עם תינוק או שנים) והשני לכל השאר, כאשר ארון באמצע החדר מפריד בין הבנים והבנות, אופס, כמעט שכחתי, הסלון גם היה חדר העבודה של אבא שלי שישב שם וצייר את ציוריו, תוך כדי האזנה לשיעוריו של ר' מיכל זילבר שליט"א.

גם המטבח הצר והקטן שימש לשינה, כאשר השולחן הוזז לקיר ושני ספסליו שמשני צידיו, הוצבו זה ליד זה והונח מזרון עליהם לשינה, וכאשר מישהו היה מגיע בלילה לבית, אבא היה אומר לו: 'תיזהר שלא תדרוך על ילדים'.

שבוע אחד בשנה היתה הרווחה, בחג הסוכות. אבא ז"ל היה בונה סוכה ענקית בחצר ושם היה מקום בשפע לכולם. אני זוכר שראש ישיבת בריסק זצ"ל שהתגורר צמוד אלינו עבר כששמנו את הסכך על הסוכה ואמר: תגידו 'לשם צל'.

דבר אחד נחקק בנשמתי, אבי ז"ל שמאוד אהב מצוות, לא מש מן הסוכה כל ימות החג, משכנו לו חוט ארוך מתוך הבית אל תוך הסוכה עבור הטלפון הצהוב הנוסטלגי (עם המחוגה) ואבא שכב על הספה עם ספר ביד כל הזמן.

בדרך כלל יצא רק לתפילת שחרית, וגם אז, השתדל לשבת כל הזמן בסוכה הצמודה לבית כנסת, ואילו תפילת מנחה היינו עושים לו מנין בסוכה, ותפילת מעריב היה מתפלל ב'שמחת בית השואבה', שם היה מנגן בקלרינט וגם אז, אץ רץ בכל הפסקה קטנה אל תוככי הסוכה.

ואני הקט, אהבתי להתלוות אליו לשמחות בית השואבה ונהנה מה'מצב' ובעיקר שואב גאווה מהעובדה שאבי מנהל את האירוע.

וזה לא היה רק סתם שמחות בית השואבה, אלא יותר, כי יש יהודי יקר בירושלים ור' ישראל גליס שמו, וכינויו 'איש ירושלים' הולם אותו בכל קנה מידה, הוא היה אחראי על ארגון האירועים בחג מטעם עיריית ירושלים, והוא סידר לאבי אירועים רבים בחג, ומכח זה זכיתי להיכנס לבית המעצר 'קישלה' ובמחנות צבא והיינו נוסעים להר ציון וקבר דוד המלך ועוד מקומות ממקומות שונים שילד רגיל רק יכול היה לחלום עליהם והיה לי מה לספר בכיתה לכל החורף.

לעומת זאת, היה דבר שהיה תופס את תשומת ליבי וגם קצת מפחיד אותי כל שנה בחג הזה, זו ההפטרה של שבת חול המועד.

כזכור, כבר קראתי את ההפטרות מתוך הקלף בגיל 9, ופחות או יותר הבנתי את מה שקראתי, והתיאורים על פצצות האטום שיעופו אז, שמוגדרים בפסוק 'וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים, המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תימקנה בחוריהן ולשונו תימק בפיהם', היה מדאיג את ליבי הקטן, איך נתמודד עם זה ומי יזכה להינצל?

אמנם לפני כן כתוב פסוקים מעודדים על הגאולה 'וְהָיָה יוֹם אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה' ועוד כהנה, אבל הפחד עדיין היה יותר חזק מזה.

ועכשיו תארו לכם, עברו 45 שנה והפצצות כבר עפות מעלינו, וחג סוכות מגיע, שבשו"ע נכתב בפירוש שמלחמת גוג ומגוג תפרוץ בחג הסוכות ושנה אחת זה יקרה, כי 'דבר אחד מדברם לא ישוב ריקם', ויתכן מאוד שהשבוע זה הזמן ויש לנו מספיק סיבות מדוע לחשוב כך.

עכשיו שיש לכם שבוע פנוי, שווה לכולכם להדפיס גם את הגליון ולגלות מספר דברים מעניינים, למשל:

מתוך שבעת שמות האושפיזין, רק 3 מהם הם גם שמות תנאים ואמוראים, ו-3 מהם כלל לא, ואחד מהם בקושי, מי הם? ומה הסיבה?

והיית 'אך' שמח, אך זה מיעוט, האם צריך למעט בשמחה בחג הסוכות?

מה הקשר בין פרשת וזאת הברכה לחג הסוכות? ואיפה בפרשה מרומז כל מה שאנו עוברים בימים אלו עם הישמעאלים הארורים?

מה עניתי לחסיד ברסלב שטען בפני שמוכרח להיות שבנוסף ל'ארבעה מתו בעטיו של נחש' גם ר' נחמן מת בעטיו של נחש?