האם מגיע פרס כספי לחייל שחיסל את סינוואר

חיסולו של רב המרצחים יחיא סינוואר גרם לשמחה רבה בלבבות עם ישראל. אולם שאלה שהתעוררה בעקבות החיסול ביקשה לברר האם החייל שחיסל את סינוואר יהיה זכאי לתגמול הכספי בסך 400,000 דולר אותו התחייבה ישראל לשלם למי שיביא מידע שיוביל לחיסולו של הצורר. בעלון 'משפט כהלכה', המביא דיונים ופסקי דין מבית דין צדק 'משפט כהלכה' בראשות הרב יונתן שושן, הובא דיון מרתק בעניין, ומסקנתם היא שאין החייל זכאי לקבל את הכסף, קראו את הדיון המלא.

שאלה:

לפני כשבוע ימים ביו"ט ראשון של חג ראשון של חג הסוכות עם ישראל התבשר כולו על חיסולו של המן הרשע בדורנו מנהיג החמאס יחיא סינוואר ימח שמו וזכרו משולשלת עמלק ובאבוד רשעים רינה, ורק הדרך שהוא נהרג הייתה באקראי שראו תנועה חשודה של מחבלים בתוך בית והחייל. "יעקב חי הכהן" קיבל הוראה לירות לכיוון המטרה שגרמה לחסל את הרשע הזה, והיו שהגיעו וטענו שהיות ומדינת ישראל עשתה כרוזים בעזה, שמי שיביא מידע על חיסולו יקבל 400 אלף דולר היות והחייל ירה בו והביא לחיסולו מגיע לו הכסף הזה, ומאידך בצבא טוענים מה פתאום שיגיע. לך ואפי' לא ידענו מה זהות המטרה אתה חייל ואתה עובד של מדינת ישראל ומדינת ישראל נקרא שהשמידה אותו ולא מגיע לך כלום, ושואל האם יש דברים בגו לתת לו את סכום הכסף הנ"ל?

עוד באתר:

אטימות או אנטישמיות?

בגלל סיגריה: עשרות חרדים נזרקו מהאוטובוס בצומת

גדי פוקס

דיון סוער

השופטים נזפו בתובעת במשפט נתניהו: "אמירה מיותרת"

שמעון כץ

הכירו את המתמודד

"חכו 5 שניות": הטיפ של המתמודד בחידון ההלכה

אריאל ברמן

אל תחמיצו

מיד לאחר הטיש: חידון ההלכה בפרק מותח במיוחד

אריאל ברמן

תשובה:

אפי' שהחייל עשה את הלא יאומן להשמיד את העמלקי הזה, אבל היות והוא יד ארוכה של המדינה וגם לא יכול לסרב לפקודה א"כ נחשב כמבצע של המדינה להרוג אותו ולא מגיע לו כלום, ורק במקום שהיה משיג את המידע לבד וגורם להריגתו בזה היה מגיע לו הכסף, ובפנים הבאנו עוד כמה טעמים, וצריך לזכור שהגיע זמנו למות הקב"ה העלה אותו מהבונקר ואם לא ימות מירייה זו היה מת מירייה אחרת..

נימוק הדין:

הנה הדבר הראשון שיש לנו לדון הוא שהיות ולמעשה החייל הרג את העמלקי הזה והם התנו שמי שיגרום לחיסולו יקבל את הכסף א"כ הוא רוצה את הכסף שהרי גרם לחיסולו.

ונראה שהדבר פשוט וברור שלא מגיע לו כלום ואפי' שקל אחד שחוק, ומצינו ארבע טעמים בדבר:

א. שהרי יש אומדנא ברורה שהמדינה הבטיחה למי שיביא מידע חיצונית שיגרום לחיסולו יתנו לו את הכסף ולא לחייל שנמצא בתוכנו ויהרוג עם הוראה של המפקדים של הצבא שיקבל את הכסף דא"כ אין לדבר סוף שכל. מי שחיסל את המבוקשים הגדולים יבוא וידרוש כסף אם הבטיחו כסף על ראשו וזה אומדנא ברורה,

והיות ובמתנה כתב הרמ"א (סימן רוסעיף ד) שאומרים דברים שבלב הוי דברים ומקבלים את טענת הנותן מה הייתה כוונתו א"כ גם כאן מקבלים את טענת המדינה שכוונתה למידע חיצוני ולא למידע שהגיע מהמדינה שגרם לחיסולו, ואפילו שזה לא מתנה גמורה אלא שזה דין פועל שהרג אותו ומבקש את התמורה, אבל היות ומה שמשלמים הרבה לפועל זה בגלל המאמץ של לחפש וזה לא התאמץ ולא חיפש אלא הרג בשוגג א"כ הוי כמתנה גמורה שאמרינן שדברים שבלב הווי דברים.

ב. וסברא שניה שהמדינה משלמת דמי תיווך על המידע שווי של 400 אלף דולר וא"כ כאן הוא לא תיווך שום מידע והוא קיבל את ההוראה מהמדינה לירות עליו וא"כ זה נחשב מידע של המדינה ולכן גם אם היה ידוע שהוא הרשע הזה נמצא במטרה היות והוא עובד של המדינה א"כ קיבל את עבודתו מהמדינה ולא מגיע ע"ז כסף כי הרי הוא יד ארוכה שלה.

ג. סברא שלישית לדעת השו"ע (סימן רז סעיף ב) כל תנאי שהוא בלשון אם יהיה כך אני יביא לך סכום כסף זה נקרא אסמכתא אלא א"כ נעשה בקנין ובבי"ד חשוב או בקנין והיה התחייבות מעכשיו לתת לו, והיות ולא היה כאן שום קנין ולא בי"ד חשוב, שהרי המדינה התנתה את זה בע"פ ובכרוזים וגם שזרקה ניירות בעזה ולא עשו שום קנין ושום בי"ד חשוב וא"כ נחשב הדבר לאסמכתא.

ואפי' שלדעת הרמ"א כל תנאי שאינו מוגזם אין בו בעיה של אסמכתא וסכום של 400 אלף דולר מתאים בשביל להשיג חיסול של רוצח שפל שכזה שמשגע את כל העולם כבר שנה כמו שמקובל בהרבה מקומות בעולם, וכמו שמצינו בסימן רסד בסופו שמחיר של רפואות והשבעת שדים אינו נקרא אונאה כשנותנים מחירים גבוהים וכגון מנתח לב וכבד בחו"ל כי דברים כאלו עומדים להתייקר וא"כ אינו נקרא אסמכתא, והובא בסימן רז סעיף יד ושיתחייבו לשלם לו את זה.

אבל עדיין לדעת השו"ע גם דבר שאינו מוגזם נחשב הדבר לאסמכתא, ולכן נקט בסימן רז סעיף טז שביטול שידוך והתנו הצדדים שמי שיבטל שישלם קנס לצד השני שהוי אסמכתא אפילו שאינו מוגזם לשלם על הביטול של החתונה, וכל הטעם לחייב זה רק בגלל שהבושת כל כך גדולה חל עליו החיוב, וא"כ היות וזה אסמכתא גם כשאינו מוגזם כל שלא היה קנין ולא בי"ד חשוב א"כ לא חל החיוב על המדינה.

ואלא שדבר זה יתכן שאפשר לדחותו היות ובסימן שלג אמרינן שכל דבר שנעשה בפני רבים לא צריך לעשות קנין וזה עצמו נחשב הקנין, והובא ברמ"א (שם, ובסוף סימן קסג) וא"כ היות והתנאי היה לכל המדינה א"כ זה נקרא תנאי לרבים שנחשב כקנין.

וכן מה שצריך בי"ד חשוב זה בשביל שיהיה רציני והיות ודינא דמלכותא דינא ואפשר ללכת לערכאות ולתבוע את ההתחייבות הזאת נחשב הדבר כבי"ד חשוב, וא"כ שאין בזה בעיה של אסמכתא עדיין יהיה שייך לחייב את המדינה, ולכן הטעם הזה נדחה וכל הפטור לשלם לו זה בגלל הטעמים שהבאנו מקודם.

ד. ומצינו סברא רביעית שהיות והם התנו את זה עם העזתים הערבים ולא עם היהודים אין יכול החייל לתבוע את זה ואפילו שזה פרס כללי ומה זה משנה מי יביא אותו היות וכל הכרוז היה לעזתיים שלהם יש את המידע וגם הכרוז
נכתב בערבית ולא בעברית הם דיברו עם הערבים ולא עם החיילים שבעזה, ואפילו שלא דיברו עם החיילים כי לא חשבו שיש להם מידע מ"מ היות והתנאי היה לעזתיים לא יכול ישראלי לבוא ולתבוע.

ה. סברא חמישית – כבר הארכנו בכמה מקומות שדבר שיש חיוב על האדם והוא מצווה עליו הוא לא יכול לבקש שכר ע"ז ויוכל לומר משטה אני בך, וה"נ כאן לכל אדם יש חיוב להורגו שהוא רודף אחרי כל היהודים ונמצא שבתנאי יוכלו לומר לו משטה אני בך, ורק היות ומדובר כאן במדינה שלא מאמינה בחיוב המצוות אין טענה כזו להיפטר.

ואלא שיש ששאלו שמצינו כשישראל חיסלה את רמטכ"ל חיזבאללה פואד שוכר ימ"ש וזכרו אחרי שארה"ב נתנה על ראשו הון רב תקופה ארוכה וכשישראל חיסלה אותו היא קיבלה מארה"ב בסיוע הישראלי תוספת של הפרס על הריגתו אפילו שהריגתו הייתה טובה גם לישראל ואין לה שם של מתווך, וא"כ שגם כאן יתנו לחייל אפי' שאין לו שם של מתווך.

אבל זה אינו ומשני טעמים: א' לא לומדים דוגמאות מאמריקה שזה הכבוד שלהם גם אם יש טובה לעוד מדינות, ב' בהריגת רמטכ"ל חיזבאללה זה ע"י מידע וסווג ישראלי וא"כ שהם הביאו את המידע הם קיבלו דמי תיווך, אבל כאן החייל לא הביא כלום ורק ירה בפקודת המפקד על המטרה לא יוכל לדרוש כסף ע"ז.