בס"ד, ערב שבת קודש פרשת נח א חשון תשפ"ד,
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
סיפור לייקוודי ידוע: אדמו"ר מפורסם הגיע לערוך שבת בעיר התורה לייקווד ופירסמו מודעות 'ברוכים הבאים' ו'סידורו של שבת' כנהוג ושם צויין שבליל שבת יתקיים 'טיש באטע' באולם פלוני.
עוד באתר:
בחור ליטאי אחד שמעולם לא זכה להשתתף בטיש בימי חייו, החליט ללכת ולתהות על הקנקן ולנסות להבין מה הענין הזה שהחסידים כ"כ מתלהבים ממנו?.
עמד הבחור על הפארענטשעס והתבונן בהליכות הרבי ועבודת הקודש ותוך כדי השירה, הניחו לפני הרבי מגש גדול עם פארפעל. תהה הבחור איך יאכל אדמו"ר כזה צנום, כמות כל כך גדולה של פארפיל שבקערה המרווחת?
עם תום הזמרה, נטל הרבי כפית ובירך עליה והכניסה לפיו, אחריה עוד כפית או שנים, ניגב ידו ופיו במפית והסיט את הקערה מלפניו והגבאי נטל אותה הצידה כדי להעבירה לקהל לשיריים.
הבחור לא הבין מה הענין בזה ושאל את חסיד שעמד לצידו: 'אם הרבי אוכל רק 2-3 כפיות, למה מביאים לפניו קערה מלאה? ענה לו החסיד בחכמה: גם בישיבה בלייקווד נוהגים כך, מביאים להיכל מסכת 'בבא בתרא' ענקית למרות שלומדים בה במשך כל השנה רק דף אחד או שתים.
ובאותו ענין, ידוע כי בישיבות מוכרים את החתן בראשית לפי דפי גמרא, ומי שמקבל ע"ע ללמוד השנה כך וכך דפים, זוכה לכיבוד.
סיפר לי מישהו בבחינת 'עולם הפוך ראיתי', שבישיבתו התחילו עם אלף דפים גמ' רש"י, אמר השני: אני אלמד רק 500 אבל עם תוס', השלישי הציע 250 דפים עם הרא"ש והר"ן והרי"ף, ענה הרביעי שילמד 100 ויוסיף גם 'קצות' ו'נתיבות'. הבא אחריו ירד ל-50 בתוספת 'שב שמעתתא' ו'הפלאה'. תיכף נשמעה הצעה של 20 דפים עם למדנות 'שיעורי ר' שמואל' ו'ר' ברוך בער'. סופו של דבר זכה הבחור שהציע ללמוד דף אחד במשך כל השנה…
סיפרתי סיפורים אלו כהקדמה למעשה זה:
מסופר על בחור נחמד שלמד בישיבה גדולה, שבה ראש הישיבה נתן יחס חם לתלמידיו בכלל ולבחור זה העניק יחס אבהי ממש, עקב היותו יתום מאב וראש הישיבה השתדל לתת לו הרגשה איכפתית ואבהית עד כמה שניתן להגדיר זאת.
ויהי היום והבחור התארס בשעטו"מ ובהגיע עת דודים, הודיע לו ראש הישיבה כי כל עזרה שהוא זקוק לו, הוא יעמוד לצידו, ענה החתן כי ב"ה אמו האלמנה מטפלת בכל מה שצריך לחתונה, אך יש לו בקשה אחת ומאוד ישמח אם ראש הישיבה ייענה לבקשתו.
'עד חצי המלכות', ענה רה"י. ובכן, אמר החתן, אבי כידוע היה מקורב לכ"ק האדמו"ר מקרעטשניף שליט"א (זצ"ל), ונוהגים שם שהחתן מגיע לטיש ויושב ליד הרבי, לכל חתן מתלווה אביו, על כן מבקש אני שראש הישיבה ימלא את מקום אבי ע"ה ויבא עימי לטיש.
ראש הישיבה נרעד בכל עצמותיו, לעוקץ כזה כלל לא פילל ושאל את החתן: וכי ביטול תורה מילתא זוטרתא היא? ועוד בליל ש"ק שכידוע לימוד בשבת שקול עשרת מונים? הבחור השפיל את עיניו וענה בעצב כי לו אביו היה חי, לא היה מעיז לבקש ח"ו בקשה כזו.
ראה"י נתרכך וענה לבחור: שמע נא יקירי, אמנם הקשית לשאול ומסתפק אני אם זה כלול ב'עד חצי המלכות' שהבטחתי, אבל נעשה פשרה, אני אבוא איתך ואשב לצידך, אך לא אתמהמה שם זמן רב, ברגע שהרבי יברכני ברכה הגונה אקום ואלך. ואתה תוכל לישאר שם כאוות נפשך, סיכמנו?
החתן, שידע את הליכות הרבי, כי הוא מברך בחום רק בסוף הטיש, הבין כי הראש ישיבה יהיה 'תקוע' שם עד סוף הטיש והסכים.
ליל שבת, החתן פוסע מעדנות עם ראש הישיבה ונכנס להיכל הטיש כאשר היו באמצע מארש חסידי בלבת קודש, כל הקהל היה מופתע מהאורח הלא צפוי, כמובן שהושיבוהו סמוך לרבי והחתן בצד השני וכעבור דקות ספורות הסתיים השיר והגבאי הגיש לרבי את הקוגל הירושלמי הרותח.
הקרעטשינפ'ער היה אומר: הקוגל הוא כה קדוש, עד שהיינו צריכים להיכנס כל כולנו לתוך הקוגל, אך מכיון שאינו גדול דיו, אנו מכניסים אותו לתוכנו.
כיון שהבחין הרבי באורח החשוב ורצה לכבדו כיאות, נטל מיד חתיכת קוגל הגונה והכניסה הישר לתוך כפות ידיו של ראש הישיבה, מכיון שהקוגל היה רותח וראה"י לא היה רגיל בכך, ניער את ידו באינסטינקט מחמת הכוויה והקוגל עף ממנו והלאה.
הרבי צחק מלא פיו ואמר לראש הישיבה: 'דו וועסט שוין קיין חסיד נישט זיין' (אתה לעולם לא תהיה חסיד').
קם ראה"י והסתובב לצד החתן ואמר לו: זה עתה בירכני הרבי ברכה הגונה, סיימתי את חלק כמוסכם ואני פונה ללכת…
מה נזכרתי בסיפור הזה?
תדפיסו את הגליון המופלא שזיכני הבורא, שם תגלו היכן בפרשתנו נרמז שאוכלים השיריים בידיים (בלי מזלג).
גם תמצאו אורות נפלאים במידות התיבה, שזהים למידות המשכן וקשורים לחיי נח.
בפרשתנו גם מרומז המרורים שאנו אוכלים מהאומה השפילה 'פלשתין' בדורנו ומה תוכנית הפעולה שלהם?
וישאר 'אך' נח, דרשו חז"ל שארי נשכו והיה כוהה וגונח, ראה בגליון ג' מהלכים קצרים איך זה מרומז במילה 'אך'?
