
יו"ר 'דגל התורה' ח"כ משה גפני ניסה להביא לדיון את נושא חוק הרחבת הסמכויות של בתי הדין הרבניים. אולם נשאלת השאלה, האם נכון להרחיב את סמכויותיהם של בתי הדין הרבניים, או שהדבר יוביל לפגיעה, כיוון שלא הוסמכו לכך?
עורך הדין יוסי ויצמן, המשנה ליו"ר לשכת עורכי הדין ביקש לברר את הנושא בתוכניתו 'שטח משפטי', לשם כך הוא שוחח עם עורכת הדין רבקה שוורץ, העוסקת בדיני משפחה המכהנת גם כיו"ר ועדת בתי הדין הרבניים בלשכת
עורכי הדין במחוז ירושלים וכן עם הטוען הרבני עורך הדין משה ליפל.
עוד באתר:
עו"ד שוורץ הסבירה ונימקה מדוע המהלך איננו נכון וראוי. "שלוש סיבות, אתה אמרת שבתי הדין מסיימים מוקדם יחסית. בכל הכבוד, ועורך הדין ליפל יסכים איתי, אנחנו יושבים על ספסלי ההמתנה שם מחוץ לאולם הדיונים, לפעמים גם עד הערב. הם לא מסיימים מוקדם, לא רק שהם לא מסיימים מוקדם, הם לא עומדים בקצב גם כך, ואני מזכיר, בתי הדין הרבניים עוסקים היום בענייני מעמד האישי, והם לא עומדים בקצב, אולי כי חסרים תקנים, אנחנו ממתינים להחלטות במשך תקופות ארוכות מאוד, חודשים, לפעמים גם יותר משנה".
עוד אמרה: "הסיבה השנייה זו ההכשרה. זה לא מתחיל ונגמר בלנהל אולם. הדיינים עכשיו יצטרכו לעבור הכשרה של לנהל דיונים בעניינים אזרחיים, ציבור עורכי הדין, שמייצגים בבתי משפט, יצטרכו ללמוד עכשיו לייצג גם בבתי דין שזה עולם אחר, גם בצד ההלכתי, גם אם בית הדין, תפוס גם לצורך חוקי. יהיה יתרון לעורכי דין למשפחה, אבל עורכי דין למשפחה אין להם את הידע לעסוק באזרחי. חלקם אולי כן, אבל בעיקר אנחנו עוסקים במשפחה. ואז צריך לאלה שמייצגים בבית משפט, יצטרכו לעבור הכשרה ולהכיר את העולם ההלכתי. מי ייפגע בסוף? הלקוחות שלהם".
והטיעון השלישי של עורכת הדין רבקה שוורץ נגד הרחבת הסמכויות לבתי הדין הרבניים, "בעיקר העיקרים זה מרוץ הסמכויות. כבר היום אנחנו טובלים ממרוץ הסמכויות. נקרא לזה, מריבה בית משפט לענייני המשפחה, לבית הדין הרבני, מרוץ סמכויות. איפה להגיש קודם את התביעה? מי יגיש ראשון? אני אצטט אפילו מפסק דין עליזה עמיר, את השופט חשין ז"ל. אני אצטט את פסק הדין שלו שפותח כך, "בשיטת המשפט הנוהגת בישראל, מי שמבקש כך או כך, נתחיל במרוץ סמכויות. אם רק נפתחות אפשרויות לפניו, מי לבית המשפט האזרחי, ומי לבית הדין הרבני, בעלי הדין מכאן ומכאן, הם, ופמליותיהם עמהם, מדשדשים להם בפרוזדור ומקישים על דלת של טרקלין. זה על טרקלין ימין, זה על טרקלין שמאל, ותחת אשר יעסקו בתוך, והנה העיקר, מעסיקים עצמם הכל בהקשה על דלת, והזמן חולף, והנער, לא, איננו נער".
"מה זה אומר?", הסבירה, "שבמקום לעסוק בעיקר, במהות, יש לנו איזה כבר במשפחה היום, נעבור גם לאזרחי, ונעסוק לפעמים לא חודשים, שנים, ולמי יש סמכות לבית הדין או לבית המשפט, הילד גדל, העסק כבר הולך לעולמו, או אם אנחנו עוברים לעולמות האזרחיים, זה בזבוז".
"מבחינתי", אומרת עו"ד שוורץ, "להעביר את החוק הזה, זו כליה על בתי הדין וגם על המתדיינים".
עורך הדין משה ליפל אמר מנגד: "אני מסכים עם החלק הארי של דברי חברתי, אבל לא עם הדברים לגופם. זאת אומרת, אני תומך בכל לב, צריך לשים את הדברים בקונטקסט הנכון. האמת היא שהצעת החוק הזו סך הכל מחזירה לבתי הדין, את מה שנלקח מהם בפסק דין סימה-אמיר. מה שחידש, פסק דין סימה-אמיר, הוא בעצם אמר כך, הוא אמר מאחר ובחוק, לא הוקנתה סמכות לבתי הדין. למרות שבמשך 50 שנה עד שניתן פסק דין סימה-אמיר, בתי הדין הרבניים עסקו בענייני ממונות".
"ואגב", ציין ליפל, כי "מתוך ה-20 כרכים של הפד"רים (קבצי ספרים שמסכמים פסקי דין רבניים של בתי הדין הרבניים במשך 70 שנות המדינה), עיקרי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו על ידי גדולי הדיינים, כולל הרבנים הראשיים לדורותיהם, הרב אלישיב, זכר צדיק וקדוש לברכה, הרב עובדיה יוסף, כל גדולי דייני ישראל לדורותיהם, שכולם גדלו וצמחו במערכת בתי הדין הרבניים, פסקי הדין החשובים שלהם ניתנו דווקא לא בענייני משפחה, ניתנו בענייני ממונות. בבתי הדין הרבניים. בכל בית דין כזה היה הרכב שזו הייתה התמחות שלו, אני מאמין שכך יקרה גם אם הצעת החוק הזאת תעבור".
האזינו לדיונים והטיעונים המלאים של עורכי הדין בשיחה עם עו"ד יוסי ויצמן בתכנית 'שטח משפטי' ברדיו 'קול חי':