הפחד של שרה: שיצחק לא יגדל פרופסור לתלמוד

אברהם מספיד את שרה אמנו ואמר 'אשת חיל', ועל הפסוק דרשה צמר ופשתים דרשו חז"ל – שהיא הפרידה בין ישמעאל ויצחק. בעניין ישמעאל, אנו לא מוצאים שמיד היה רשע.

בהתחלה ישמעאל היה נראה טוב, לדוגמא כאשר הגיעו אורחים כתוב שאברהם חינך את ישמעאל למצוות, אבל אח"כ כתוב על ישמעאל שהוא מצחק, שהוא עובד ע"ז ועושה עוד עבירות עד כדי כך שהוא מנסה להרוג את יצחק אבינו.

עוד כתוב שהמלאך היה מברך את שרה שיהיו לה צאצאים. ומה עשה באותו זמן ישמעאל? הוא היה מאחורי הדלת, מדוע? ישמעאל היה עומד מאחורי המלאך ומקשיב לדיבורים

ולמה? כי בשעה שהצדיק מברך את האדם, הרשעים ששומעים מקנאים ומכניסים עין הרע בברכה, עין הרע נובעת מתוך הקנאה שמקנאים באדם, ולכן כתוב בספרים, מה יעשה אדם שמקנאים בו, שיאמר 'הכל משמים' או ש'יזלזל' במה שיש לו, ויאמר, 'העבודה הזו, הכסף הזה הרכב הזה'…לא רציני, זמני זה יעבור זה לא להרבה זמן…כלומר הוא מזלזל בשפע שהוא מקבל, כך הוא מוציא את 'העין הרע = הקנאה' שיש למקנא, את העין הרע שיש על האדם המצליח.

לכן, אם התקנה היא 'לזלזל' בשפע כדי לבטל את העין הרע, אז אפשר להבין בזווית ראייה מחודשת כתוב על שרה אחרי ששמעה את ההבטחה על העתיד שהיא תזכה בבן: 'ותצחק שרה בקרבה'

למה?  כיון שראתה את ישמעאל 'והוא אחריו' הוא היה מאוחרי הדלת והוא שמע שיהיו לשרה עוד צאצאים, הרי הוא היה הבן של אברהם, הוא רצה להיות היורש, לכן כאשר היא ראתה שהוא שמע, מיד היא גם 'צחקה' זלזלה בברכה בשביל להוציא את העין הרע. ולכן כתוב על שרה, 'ותכחש שרה לאמר לא צחקתי' למה היא אומרת שהיא לא צחקה, בגלל שהיא לא צחקה במובן של צחוק וזלזול בברכה,

אלא רק עשתה כאילו היא מזלזלת בשביל לנטרל את ההשפעה של עין הרע של ישמעאל

אז אברהם בזמן הכנסת האורחים של המלאכים, אברהם עוד סמך על ישמעאל והיה משתף אותו בהכנסת אורחים, סמך עליו והיה מכבד אותו לעזור להכניס אורחים, היה מחנך אותו למצוות, אבל שרה באותו זמן כבר ידעה שישמעאל הוא מלא ברוע

שרה אמנו כבר 'מבינה' עם מי יש עסק.

לכן השם של יצחק, היה 'יצחק' מלשון צחוק, לא רק צחוק השמחה של אברהם, אלא גם צחוק הזלזול של שרה בעין הרע של ישמעאל!

יצחק על שם פעמיים צחוק, של אברהם – צחוק שמחה

ושרה צחוק, ביטול העין הרע של ישמעאל.

אם נדייק בפסוקים אז בעיקר על שם הצחוק של שרה

שהרי נאמר לאברהם 'וקראת שמו יצחק' אחר צחוקה של שרה ולפני צחוקו של אברהם.

הצחוק של שרה שהוכרחה לצחוק כדי לסלק את העין הרע

אומרים חז"ל על הפסוק דרשה צמר ופשתים זו שרה שידעה לדרוש איך צריכים להפריד בין הצמר ופשתים

אומר הקב"ה לאאע"ה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. כתוב בפסוק דרשה צמר ופשתים וכתוב במדרש תנחומא פרשת חיי שרה (סימן ג) שרה דרשה את הפסוק מדוע אסור להביא צמר ופשתים יחד? כיון שהבל הביא מבכורות צאנו וזה הצמר ואילו קין הביא מהפשתן ואסור להביא יחד צמר ופשתים כי זה שילוב של קורבנות הרוצח והנירצח וממילא אמרה שרה איך אני אגדל יחד רוצח ונירצח?

 

ונסביר: אמר אברהם אם ישמעאל יהיה בבית, אברהם ויצחק ישפיעו לטובה על ישמעאל, כמו שכתוב במשלי: הולך אצל חכמים יחכם.

אבל שרה ראתה ברוה"ק יותר מבעלה אברהם 'שלא בדברים יוסר כסיל ולא יטיב דרכו כסל למו' מהי ההכרעה?

אמר הקב"ה לאברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה תשמע לרוח הקודש שבה, היא ראתה שישמעאל לא יתהפך לטובה ובשום אופן לא יתחבר ליצחק כמו כלאים שחוט אחד של פשתן אם נתערב בצמר הוא לא בטל ונשאר האיסור, לכן יש להרחיק את ישמעאל באופן מוחלט, יש פעמים שהסלחנות היא כדי לשקם קשרים ויש פעמים שהסלחנות היא תהרוס את החיים של האדם הסלחן.

מה עומק הדעות השונות בין שרה לאברהם?

כתוב בספרים שיש עבודת השם של אהבת השם ויש יראה

הרמב"ן בפרשת יתרו אומר שמצוות עשה דוחה לא תעשה כי תנועת מצות עשה באה מתוך אהבת ה' ותנועת לא תעשה באה מתוך יראת ה'.

מתוך יראת השם האדם לא מתעורר לקיום רצון השם, רק להימנע מלעשות רע, אבל אהבת השם היא מפתח לתנועה עשייה וצמיחה בחיים.

אהבת השם היא מדרגה גדולה יותר מיראת השם

לכן מצות עשה דוחה לא תעשה.

בפרשת לך לך הייתה ברית בין הבתרים ואמרו חז"ל שאאע"ה בחר שיהיה שעבוד מלכויות לבניו, כי הכבשה בין שבעים זאבים חיה ביראה גדולה, וע"י אותה יראה יבואו לעשות רצון ה

כך כתוב ב'בני יששכר' (מאמר י"ב דמאמרי הו"ר אות י"ז) 'הושענא כבושה בגולה, הושענא לומדת יראתך'.

בני ישראל כבושים בגולה, ונמצאים ב'יראות נפולות'

כלומר הם מפחדים מעשו ומישמעאל המטרה היא לא לפחד מעשו ומישמעאל אלא המטרה היא לפחד מהקב"ה כאשר שוכחים לפחד מהקב"ה, אז הוא מעורר עלינו כל מיני אויבים, מבית ומחוץ, אויבים שהם חיצונים לנו, כמו בני ישמעאל שבא לעורר אותנו ליראת השם.

גם יראה מכל מיני 'מהרסיך ומחרבים ממך יצאו', אנשים בתוך עם ישראל, שהם מאיימים ומעוררים פחדים נראים חזקים ועוצמתיים, הם נראים חזקים

נראים מאיימים מדברים בלשון כאילו שאיכפת להם מהמדינה כאילו שהם רוצים את טובת העם, כאילו שהם רוצים אחדות

כאילו שהם מחפשים שוויון בנטל. וכל מיני מניפולציות.

הם לא מחפשים את טובת העם, אלא הם מחפשים לנצל את העם ואת המדינה, והם עושים את זה עם הרבה כח והרבה הרתעה והרבה איום, גלות בין אחינו היהודים…אבל המטרה של כל הפחדים, לעורר את הפחד כלפיי מקור כל הכוחות, זה הקב"ה שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים.

עם ישראל בגלות הוא בבחינת ' כבושה בגולה ולומדת יראתך'

אברהם בברית בין הבתרים בחר שלעם ישראל תהיה הגלות, וידע שהמטרה היא אתגרים והתמודדויות להתרומם.

היה סומך אאע"ה על צאצאיו שלא ייפגעו  בגולה אלא עם ישראל יהיו בבחינת ' כבושה בגולה ולומדת יראתך'

אבל שרה אמנו, אמרה לא!

אי אפשר רק יראת השם, צריכים גם להידבק בהקב"ה באהבת השם.

לכן היא אמרה לאאע"ה 'גרש את האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש וגו' היא לא רוצה שעם ישראל יהיו בגלויות לא יהיו אצל בני ישמעאל או אצל בני עשו, אם עם ישראל יהיו הרבה מידי בגלויות….הרבה יעזבו.

לכן אמרה להחליש את כח הגלויות, גרש את בן האמה, צריכים יותר אהבת השם ולא רק יראת השם, אלא גם אהבת השם.

'דרשה צמר ופשתים – גרש את האמה הזאת ואת בנה'

ועוד המקור לדברי חז"ל שמצות עשה דוחה לא תעשה

יש חשיבות למצות עשה יותר מאשר מצות לא תעשה, זו מצוות ציצית שהיא מצווה שהיא דוחה לאו של כלאים

כתוב 'לא תלבש צמר ופשתים – גדילים תעשה לך',

לא ללבוש שעטנז אבל בציצית כן.

מצוות עשה דוחה לא תעשה. ומצוות עשה מקיימים מתוך אהבת השם

ומצוות לא תעשה מקיימים מתוך יראת השם

אמרה ממצוות ציצית מדם למדנו שעדיפה מצוות עשה.

עדיפה אהבת השם.

ולכן שרה לא רוצה את הגלויות אלא אומרת גרש את בן האמה.

היות וגדולה אהבה יותר מן היראה, לכן אמרה לאאע"ה גרש את האמה ואת בנה היא לא רוצה גלויות שבהם הרגשות, רגש הפחד של עם ישראל יהיה נתון תחת מנהיגי האויבים של עם ישראל.

אז בזכות אברהם יש לנו את הכח להיות ירא השם גם בגלויות ירא השם ולא ירא מהגזירות של האויבים.

ובזכות שרה יש לנו את היכולת להיות אוהבי השם ולא אוהבי תרבות אדום, התרבות שמכוונת את הרגשות של האדם לכח עוצמה שליטה כסף תאוות.

אברהם בהתחלה לא רצה לגרש את ישמעאל

שרה כן, וכאשר הספיד אברהם את שרה הוא אמר 'דרשה צמר ופשתים' אמרו חז"ל שזה ההספד של אאע"ה מתייחס לסילוקו של ישמעאל ע"י שרה

ואכן  בסוף אברהם עשה כדעת שרה, הוא קיבץ את כל בני הפלגשים נתן להם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו, ובמדרש תנחומא ריש פ' שמות מבואר שזה המשך לדברי שרה 'גרש את האמה הזאת ואת בנה'.

היות ואאע"ה שמע מה שאמרה שרה לגרש את מי שמפריע ליצחק, גם הוא מסלק את בני הפלגשים.

אבל בכל אופן בברית בין הבתרים אברהם כן בחר בגלות לעם ישראל.

ומי שמסתכל על החיצוניות כשהוא רואה את עם ישראל בתוך העמים נראים טמאים…אבל בפנימיות גם הרחוקים יש להם את הנקודה היהודית שהם רוצים להיות קשורים להקב"ה.

ואומרת  הגמ' במס' יומא (נד) 'אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים מעורים זה בזה'.

הקשה הריטב"א בשם הר"י מגאש מהא דמבואר בגמ' ב"ב צט בזמן שעם ישראל עושים רצונו של מקום אז הכרובים 'פניהם איש אל אחיו ואם לא עושים רצונו של מקום אז ופניהם לבית.

כעת עם ישראל יוצאים לגלות, הגוי נכנס לבית המקדש, כשהגוי נכנס לבית המקדש, יש לכל עם ישראל הרהורי תושבה

הם עושים רצונו של מקום, לפני כמה דק' הם היו עוברים על רצונו של מקום שהיה מגיע להם שייחרב בית המקדש…

כעת שהגוי נכנס למקדש, הם נחשבים 'כן עושים רצונו של מקום'.

הם בהרהורי תשובה

ועוד יותר, בזמן הבית הצפייה שעם ישראל יהיו בשיא בעבודת השם.

אבל כעת שהבית בתהליך של חורבן, עם ישראל מתחילים גלות, אז עבודת השם שלהם לא מתאימה לזמן של בניין הבית, אבל כשהם כבר בגלות אז עבודת השם שלהם מתאימה לגלות, לפני כמה דק לפני שנכסנו הגויים להיכל היה מצב שעם ישראל לא עובדי השם והם ראויים שייחרב הבית, כפי שקרה, אבל שנחרב הבית הכרובים מעורים זה בזה, כי אותה עבודת השם של אתמול שלא הייתה טובה, היום כשעם ישראל בגלות, עבודת השם הזו כן מתאימה

בברית בין הבתרים הסכים אאע"ה לגלויות, ושרה אומרת, גרש את בן האמה, אז מהי הדרך הנכונה כדי שעם ישראל יכינו את עצמם בזיכוך לקראת הגאולה? התשובה היא שתי הדרכים נכונות, גם גלות ושם בגלות עבודת השם מתוך אהבת השם ויראת השם

מצד אחד כבושה בגולה אבל לומדת יראתך

ומצד שני מתבדלים מתרבות אומות העולם.

וכתוב  ב'משך חכמה' סוף פרשת בחקותי בשעה שהחלו עם ישראל להתערב עם האומות, דחפו הגויים בכח את היהודים לגור בגטו…או שיהודי יעשה קידוש אם לא הגוי יעשה הבדלה.

עוד בעניין דרשה צמר ופשתים

ישמעאל היה צוחק על  מילת יצחק לשמונה ימים

וזה מה שכתוב 'ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק', וברש"י מבואר שזה כלול משלוש ' עבירות חמורות ע"ז ג"ע ורציחה, ובמדרש יש עוד דעה על 'מצחק' שהיה ישמעאל מזלזל בברית של יצחק שנמול לשמונה ימים 'אני מלתי בן י"ג שנה ולא מחיתי'.

כי מצחק הוא לשון זלזול.

כששמעה שרה את ישמעאל מזלזל במצות הברית של יצחק, אמרה לאאע"ה 'גרש את בן האמה הזאת'

אחד מהחילוקים הגדולים שבין ישראל לאומות, שבני ישראל יכולים לקבל מצות 'שמעיות' שאין בהם לא טעם ולא דעת, אנו שומרים על חוקי התורה מבלי לדעת טעמיהם

ישמעאל מצחק על הברית של שמונה ימים, כי בני ישראל נמולים בני שמונת ימים בשעה שאין לתינוק שום השתתפות בדעתו וסברתו, אבל ישמעאל נמול בן י"ג שנה כשהוא בר דעת

הכח של בני ישראל הקדושים לקבל עול המצות והחוקים, הוא בזכות ובכח המילה בשמונה ימים.

'כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ומצוות', כשם שנמול בלי להבין כך יכנס לתורה ולמצוות בלי טעם ודעת, מתוך מחויבות גם אם לא תמיד יבין באופן מושלם.

עם ישראל הוא למעלה מהטבע הדבר בולט  בעצם הקיום של עם ישראל.

עמים גדולים וחזקים נעלמו ואינם עוד, לא נותר מהם זכר… וזה למרות שלא נרדפו לא נשחטו לא עונו ולא הוכרחו לנדוד ממקום למקום… אבל עם ישראל ידע  הרבה סבל 'בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו' והוא חי וקיים ותוסס ופורח בחיים נצחיים

המדרש מגדיר זאת בצורה 'כבשה אחת בין שבעים זאבים והיא משתמרת'

זה לא אמור להיות כך בדרכי הטבע

הקב"ה פורץ את גדרי הטבע ומגין באופן ניסי על העם היהודי.

ישמעאל נולד בדרך הטבע ואילו לידת יצחק שהוא הראשון שנולד יהודי הייתה הלידה בדרך נס שלא הי' לו שום מקום ע"פ טבע כי עם ישראל הוא למעלה מגדרי הטבע

ההבדל שבין יצחק וישמעאל, שישמעאל נולד ע"פ חוקי הטבע אבל לידת יצחק הייתה למעלה מחוקי הטבע זה לא רק עניין ללידה שלהם, אלא גם עניין שמבטא את מהות החיים שלהם והדרך להתקשר להקב"ה ישמעאל עושה ברית מילה בגיל 13 כשהוא 'מבין' אבל יצחק עושה ברית לא כל כמה שהוא מבין אלא כי הוא נכנע ומתבטל להקב"ה

כלומר הקשר עם הקב"ה הוא קשר לא על פי טבע וגדרי העולם ולכן אנו מוצאים הבדל בולט בזמן הברית מילה שלהם.

ישמעאל נימול לי"ג שנה ויצחק נימול לשמונה ימים

ישמעאל כמו יכל להחליט אם כן או לא להתקשר להקב"ה.

יצחק עושה ברית בגיל בו הוא לא בוחר להתחבר להקב"ה

ברית זה ששני כורתי הברית מתקשרים ביניהם בקשר אמיץ וחזק שלא ינתק.

לעולם תינוק בן שמונה ימים לא שייך לכריתת ברית אז למה הברית מילה היא בגיל שמונה ימים?

כי גיל התינוק הוא עניין סמלי, זו ברית ב'כל תנאי' גם אם 'אין שכל' כלומר גם כאשר הרגשות השכל וההיגיון של האדם אומרים לאדם שלא משתלם להיות נאמן להקב"ה

בכל אופן ממשיך האדם בנאמנות שלו לבורא עולם.

זה סמל שהקשר של האדם עם הקב"ה הוא לא קשר שנובע מהשכל, זה לא קשר שכל כמה זמן שואל האדם את עצמו, האם כן או לא כדאי להמשיך בקשר, לא.

אלא האדם מחליט שכן הוא רוצה את הקשר

הוא רק שואל את עצמו האם להמשיך בקשר

אבל הוא לא שואל את עצמו האם להמשיך את הקשר

אלא בכל מצבי ואתגרי החיים הוא שואל את עצמו

איך להמשיך את הקשר אבל לא 'האם' להמשיך את הקשר.

הוא תמיד שואל מה הקב"ה רוצה ממני כעת

לא למה יש לי חיים שאני לא רוצה.. זה לא השאלות שיש לו.

זה קשר שלא מוגבל למערכת הרגשות הזמניות של האדם.

על ברית מילה כתוב והייתה בריתי בבשרכם ברית עולם זו  ברית נצחית שאין לה הפסק לעולם ומכיוון שהאדם בעצם הוא מוגבל, בעל שינויים הרי כל מה שיעשה מצד כוחותיו אי אפשר שיהי' הדבר ברית עולם דבר נצחי ורק מפני שאת הברית הזו כורת הקב"ה עם האדם לכן יש משמעמות לברית הזו.

המדרש אומר על הפסוק 'ויהי אחר הדברים האלה ואלוקים ניסה את אברהם' המדרש מספר שהתקיים ויכוח בין ישמעאל לבין יצחק זה אומר אני חביב ממך שנימולתי לי"ג שנה וזה אומר אני חביב ממך שנימולתי לשמונה ימים לפי הבנתו של ישמעאל שנולד ע"פ טבע וכל מציאותו הייתה ע"פ גדרי הבריאה הרי הקשר אל הבורא משמעו שהאדם מקשר את עצמו בשכלו וכוחות נפשו אל הקב"ה, האדם הוא הפילוסוף החושב ולפי החשיבה שלו הוא מחליט מהו הדבר הנכון.

לכן אמר ישמעאל, אני בדעתי מחליט להתחבר לבורא עולם כשיש לי שכל כשאני בן 13 אני בוחר להתחבר!

אבל יצחק שלידתו הייתה בדרך נס למעלה מגדרי חוקי הטבע והסטטיסטיקה הוא טוען בדיוק הפוך. יצחק טוען, עיקר מעלת הברית עם הקב"ה היא כאשר היא נעשית מצד הקב"ה.

בלי לערב בזה את טבעו ושכלו של האדם…

לכן חביבותו היא בזה שנימול כשהי' תינוק פעוט!

כמו שהקב"ה בורא את עם ישראל שלא בדרכי הטבע שלא בדרכי ההיגיון שהרי יצחק נולד בגיל 'ניסי' ביחס לאברהם

וגם השמירה של הקב"ה על עם ישראל, זו שמירה מיוחדת נסית שלא לפי דרכי הטבע, כמו כבשה בין שבעים זאבים

כך גם לגבי אופי הקשר של יהודי עם הקב"ה, הוא לא מגביל את הקשר שלו רק לדרכי ההיגיון והטבע אלא הוא בכל מצבי החיים שואל שאלה  – איך אני יכול להיות קשור להקב"ה!

יצחק נולד באופן נסי

הקשר שלו עם הקב"ה מתחיל בברית מילה שזה נס אנושי שהאדם יוצר קשר עם הקב"ה גם כאשר מבחינה הגיונית זה לא משתלם

וכך בזכות ברית מילה זוכים לארץ ישראל, מדוע? כי ארץ ישראל היא 'ארץ נסית' ארץ אשר עיני השם אלוקיך בה מראשית שנה עד אחרית שנה

ישמעאל היה חוקר ופילוסוף, והוא מבסס את הקשר עם הקב"ה על בסיס מה שהשכל אומר.

גם השכל מבסס את ההיגיון על בסיס מה שהוא מרגיש בשלב הזה של החיים.

יצחק הוא בן 'אברהם' שקיים לך לך שהוא המאמין שעליו נאמר – 'התהלך לפני והיה תמים'.

הזלזול של ישמעאל בברית מילה של יצחק זה מה שאומות העולם מצערים את ישראל על חוקי התורה שעושים בלי דעת.

לכן אמרה שרה אמנו אם ישמעאל לא  יכול לקבל את חוקי התורה, אז אנו מוכרחים לגרש את ישמעאל מהבית.

עפ"ז ביאר המהרש"ם במתיקות רבה את דברי המדרש תנחומא 'דרשה צמר ופשתים' זה ההספד שאמר אברהם על שרה.

'גרש את האמה הזאת ואת בנה'.

כדי לדעת אם הוא חבר טוב או לאו, תבדוק ו'תדרוש' אם הוא מאמין במצות כלאים שזו מצווה של חוק בלא טעם.

מה שאסור ללבוש 'צמר ופשתים'…היהדות היא לא  רק בנויה על ההיגיון האנושי המוגבל.

לא נגד השכל, אנו מבינים שיש בורא לעולם ושהוא נתן תורה

אבל אחרי שאנו מבינים שהקב"ה ברא עולם ונתן לנו תורה

אנו מאמינים בו בכל מצבי החיים המשתנים והקשים

הזלזול של ישמעאל לזלזל בברית מילה זו גישה בחיים.

זה ההספד של אברהם אבינו על שרה אמנו שנזהרה בחינוך הטהור של יצחק, דרשה צמר ופשתים, היות והיא הבינה מתוך הצחוק של ישמעאל שהוא מזלזל בברית מילה של שמונה ימים.

היא הבינה שהוא לא מאמין בחוקי התורה…

ובסגנון זה אומרת המשנה באבות, כי שיראתו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת.

ראתה שרה בישמעאל שלא יקבל את החוק של צמר ופשתים, לכן אמרה 'גרש את האמה הזאת ואת בנה'.

אאע"ה היה משתדל לחנך את ישמעאל למצוות… שרה אמנו הבינה שגם אם תשקיע בו הרבה כוחות לחנך אותו, הכי הרבה יגדל ממנו פרופסור לתלמוד באיזו אחת האוניברסיטאות, שום קדושה שום רוחניות רק משכורת עתק ואשליה של יהדות, וכמו שרואים שיש הרבה ד"ר לתלמוד ודברים כאלה, מי הם התלמידים, האם התלמידים אלה הם תלמידים שימשיכו בקיום המצוות, או שהיהדות ואפילו התלמוד שהם לומדים זה בשביל להרחיב אופקים ולאמר 'אני מכיר את היהדות שלי'…

יהדות שאין בה קדושה אין בה אמונה במה שמעבר לטבע ולנס

הניסיון להסביר כל נס בדרכי הטבע

וגם אם מצליחים להסביר ניסים בדרכי הטבע, נגיד שמצאו הסבר, אבל הנושא הוא משהו אחר, הנושא הוא ההתפעלות מהבריאה מהבורא או מהנס או מהטבע…

אבל הד"ר של התלמוד המגמה היא ללמוד להתעניין ללמוד זווית ראייה אפילו חכמה, אבל משהו זה לא באמת מחייב עד הסוף, וגם אם זה מחייב זה מחייב את הלומד אבל לא מייצרים מערכת חיים חינוכית עניפה שהחברה תמשיך ביהדות, גם אחרי לימוד הגמרא בסיסמסטר.

אולי מסבירים פשט יפה, אבל במנותק מהיהדות

כך היה ישמעאל. לכן הוא מתגאה בברית מילה בגיל 13 אנו מתגאים בברית של יצחק בגיל 8 ימים קשר נצחי למרות אתגרי החיים.