ליד הבאר: סוד הקירוב של האבות הקדושים

בפרשת תולדות אנו למדים על העבודה שהשקיעו האבות לחפור בארות וגם התנגדות הפלשתים לבורות שחפרו האבות הקדושים.

התורה מספרת שהיה רעב בארץ כנען ולכן רצה יצחק לרדת למצרים כמו שירד לשם אברהם, גם בזמן אברהם היה רעב בארץ ואברהם ירד למצרים, כן רצה יצחק לרדת למצרים, בדרכו למצרים הוא עצר בגרר, הוא הגיע אל אבימלך, מלך פלשתים.
ארץ פלשתים היא הדרך הקלה ביותר כדי להגיע למצרים, כמו שכתוב בפרשת בשלח שלא נחם אלוקים את בנ"י דרך ארץ פלשתים אפילו שזו הדרך הקרובה לארץ.

עוד באתר:

הדרמה בעיצומה

תיעוד אווירי מכביש 1: השריפות שנקלטו במצלמות התנועה

גדי פוקס

השריפה בעיר החרדית

האש מתפשטת במהירות: פונו בניינים בבית שמש

שמעון כץ

"יש פה מישהו?"

תיעוד דרמטי: מוודאים שאיש לא נשכח ברכבים

אלי יעקובוביץ

באופן שיטתי

הסיר שלטי חטופים - ונאלץ להתפטר מתפקידו

שמעון כץ

ואכן חשב יצחק אולי ייטיב אתו אבימלך מלך גרר, אבימלך כרת ברית עם אברהם שהם לא יזיקו האחד לשני, יש דעה שזה אותו אבימלך שהיה בימי אברהם (רש"י ריב"ש חזקוני) ויש אומרים שזה היה הבן שלו (רמב"ן), והקב"ה אמר ליצחק, לפני שהוא מגיע למצרים, 'אל תרד למצרים' אין חוצה לארץ כדאית לך, יצחק הוא עלה למזבח בניסיון העקידה וכמו שקדשים נפסלים אם הם יוצאים מחוץ למחיצתם, אם הקריבו קורבן הוא אסור לצאת מחוץ למחיצתו

אסור להוציא בשר קדוש מחוץ למחיצות העזרה. הָעֲזָרָה היא השם של חצר בית המקדש
השם עזרה הוא משום ש"משם עזרה באה לעולם", שנאמר: יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ ספר תהלים, פרק כ', פסוק ג'
וכל הבא להתפלל שם בלב שלם נעזר בה' אלוקיו (הרד"ק בספר השרשים ערך עזר, וראבי"ה).
כמו שאת הקורבן אין להוציא מחוץ למחיצות כך יצחק הוא כמו קורבן, הוא היה מוכן להיות קורבן, הוא היה מוכן שיקריבו אותו, אברהם העלה אותו על המזבח, אמנם בסוף הוא לא היה קורבן, אבל אברהם אבינו לקח את האיל במקומו ואמר שיהיה האיל כאילו יצחק היה מוכן להיות קורבן.
אומר המדרש על כל עבודה שעשה אברהם באיל במקום שיהיה במקום יצחק, אמר אברהם יהי רצון כאילו זה נעשה ביצחק בנו ואמר יהי רצון כאילו בני שחוט.
כן אתה יצחק כמו קורבן עולה ולכן אל תצא מחוץ לארץ ישראל
ולמרות שמצינו שאסור לעזוב את ארץ ישראל אלא אם כן לסיבות כמו לישא אשה ללמוד תורה לפרנסה
ובכל אופן אפילו אם יש רעב בארץ מותר לעזוב את הארץ בגלל הרעב, בכל אופן מידת חסידות גם אז לא לעזוב את הארץ למרות הרעב בארץ ישראל (מלכים פ"ה ה"ט) אבל בזמן יצחק אבינו עדיין אין את קדושת הארץ כמו שהיה אחרי מ"ת. (מכילתא בהתחלה כך ביראים השלם סימן תיג) הייתה מעלה לארץ ישראל אבל עדיין לא הייתה הקדושה כמו שתהיה אחרי מ"ת. בארץ ישראל יש מעלה רוחנית גבוהה, אבל בזמן האבות מי שהוא הגיע לדרגה של 'אין חוץ לארץ כדאית לך' זה רק יצחק ולכן אומר לו הקב"ה להישאר בארץ ישראל בגרר.
וכתוב בספרים שלא לחינם חשב יצחק שהוא יוצא לחו"ל, למצרים, אלא כשהוא ראה שיש רעב בארץ, אדם רגיל מה אומר? יש רעב, אז צריכים למצוא פתרון לרעב…
אבל יצחק אומר לא! אם יש רעב סימן שצריכים להיות עובדי השם במקום אחר, הרעב הוא לא סיבה לעזוב את המקום אלא הוא סימן שצריכים לעזוב את המקום בגלל סיבה אחרת, הסיבה האחרת היא שיש כנראה צורך להיות עובד השם וללמד 'תועים בינה' במקום אחר בעולם.

על זה אמר הקב"ה לא!

אל תרד מצרימה אל תצא לחוץ לארץ, אמנם נכון שאברהם אבינו, אביו של יצחק הוא כן יצא לחוץ לארץ וממנו למדו תועים בינה, אבל אתה יצחק אתה כמו 'עולה תמימה' ואין חוצה לארץ כדאית לך.

יצחק נשאר בגרר, שזה בארץ ישראל (לא ארץ שבעה עמים אלא ארץ עשרה עממים, ארץ פלשתים היא בכלל השבועה שהבטיח השם לאברהם לתת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת).

יצחק בגרר ושם שאלו אנשי המקום את יצחק על אשתו, מי היא? והוא אמר שזו אחותו, אחר זמן התברר לאבימלך ואנשי המקום שרבקה היא אשת יצחק ולא אחותו. ובכל אופן אפילו ששיקר יצחק הוא מצא חן בעיני אבימלך, אמר אבימלך לאנשיו שאסור לגעת ביצחק. ויצחק הצליח והיה לו הרבה ממון.

ואברהם בזמנו חפר בארות, בארות היו יקר המציאות בימים ההם, ואברהם עשה אש"ל ליד הבארות וקרא שם בשם השם, הפלשתים סגרו את הבארות, הם לא רצו את הבארות בגלל שהבארות היו מביאים הרבה חיילים לאיזור
במקומות שהיו ידועים שיש שם בארות, היו החיילים מגיעים לשם.
את הבארות של אברהם הם סתמו באבנים, עוד בימי אברהם, וכעת שהם רואים את יצחק שהוא מצליח והוא עשיר גדול, הם מילאו את הבארות עפר כדי שלא יישאר זכר מאותן בארות.
ואז אבימלך אמר ליצחק לך מעמנו, הוא פחד מהעוצמה הכלכלית שלו ולכן אמר לו, לך מאתנו, כי עצמת מאד.
יש מפרשים שאומרים שפחד אבימלך שמא יצחק עם כספו יעלה על אבימלך וייקח את תפקידו.
יש אומרים שזה בזיון למלך שהוא לא הכי עשיר באיזור מלכותו…
והם האשימו אותו, 'כי עצמת ממנו' העוצמה הכלכלתי שלך היא ממנו – מאתנו!
ואכן יצחק התרחק והלך לנחל ליד גרר, ושם חפר יצחק בארות מים, בארות שסתמו הפלשתים, בארות שחפרו עבדי אברהם, הוא כעת פותח אותם פעם נוספת וכמו שאביו היה מקיים הכנסת אורחים והיה אומר לאנשים לאכול לשתות ולברך, כך גם יצחק רצה לעשות .
הרמב"ן מסביר מהי משמעות הבארות? למה התורה מספרת על כך?
הבאר היא סמל לעניין עתידי, הבאר היא סמל לבית המקדש, על בית המקדש כתוב בנביא ירמיהו (יז יג) 'מקור מים חיים' והבאר היא גם באר חיים
הבאר היא סמל לבית המקדש, הבאר הראשונה שמה עשק – רמז לבית ראשון שעשקו לנו את המקדש הראשון
לבאר השנית 'שטנה' שזה קשה מהראשון זה כנגד השטנה שהייתה בעם ישראל ולאומות העולם כלפיי עם ישראל.
והבאר השלישית 'רחובות' כמו שכתוב על בספר דברים (יט ח) 'ואם ירחיב השם אלוקיך את גבולך'… וזה לעת"ל
הכלי יקר אומר שבית ראשון נחרב בגלל מחלוקות שהיו בין מלכי ישראל למלכי יהודה
בבית שני השנאה התפשטה בכל ישראל – הייתה שנאה בעם ישראל בינם לבין עצמם, השטן היה מרקד ביניהם!
הבאר השלישית על שם הגאולה, רחובות, ירחיב השם לנו ולא רק את המקום הגיאוגרפי אלא כמו שאומרת הגמ' בסנהדרין (ז : ) אנשים שאוהבים אחד את השני הם יכולים למצוא מקום לשניהם על רוחב הסייף ואם הם שונאים אחד את השני, גם מיטה של שישם אמות לא תספיק לשניהם.
ושוב הייתה הצלחה ליצחק, וכמו הרבה קנאים, רואים את ההצלחה, הם לא מפרגנים ואפילו מחפשים לפגוע להאשים ואפילו לגנוב.
אנשי גרר רצו את הבארות לעצמם לכן קרא להם יצחק עשק שהתעשקו אתו הרועים וגם
שיטנה בגלל השינאה ללא סיבה והבאר השלישית שלא רבו עליה קרא לה רחובות
ואז הקב"ה מבטיח ליצחק לשמור עליו ועל הנכסים שלו.
האלשיך הק' אומר בתורת משה (בחוקותי ויקרא כו יג) האויבים שלטו בבית ראשון בגלל שבית ראשון כנגד אברהם ויצא ממנו ישמעאל, בית שני שלטו בו האויבים כי הוא כנגד יצחק ויצא ממנו עשו.
בית שלישי לא ייפגעו בו כי הוא כנגד יעקב שמיטתו שלימה.
מטרת הבארות הייתה להעניק אש"ל ואז לאחר מכן לגרום לאנשים לברך להקב"ה.
בתורת הבעש"ט יש רעיון נוסף, מופיע בכמה מקומות כמו במאור עינים (פרשת ויצא בדפוס החדש דף צו)
סוד הבארות הוא החפירה באדמה, חפירת הבארות הכוונה מציאת המשמעות בכל דבר בכל עניין
הבארות זו החפירה, החפירה החיובית למצוא את המשמעות הנסתרת בתוך המציאות.
והפלשתים שהם סותמים את הבארות, הם רוצים לסתום כל עניין עמוק, הם רוצים לסתום כל חשיבה עמוקה כל רעיון מרתק
כאשר אדם רוצה לאכול, הפשט שהוא רעב או רוצה להרגיש טוב אבל אם נעמיק נראה שהוא אוכל לא רק בגלל רעב אלא כי הוא רוצה להסיח דעת, הוא לא רוצה לחשוב על החרדות והפחדים שלו
ואם נעמיק נראה שהוא לא רוצה לחשוב על הפחדים והחרדות כי הוא מפחד שהוא לא יצליח להכיל את הפחדים שלו
הוא לא יצליח להתמודד עם הפחדים שלו, הוא בטעות מאמין שאין לו כוחות להתמודד עם הפחדים לכן בגלל שהנחת היסוד שלו היא שאין לו יכולת להתמודד עם פחדים אז הוא בכלל לא מנסה להתמודד עם פחדים
ולכן הוא מפחד מהפחדים, הוא מפחד לפגוש מה שמאתגר ומפחיד בחיים, ולכן הוא בורח לאכילה, לכן הוא בורח למקרר… ועם נעמיק עוד יותר, למה הוא מפחד מהחרדות שלו, כי הוא מפחד לא להיות בשליטה, ולמה הוא מפחד לא להיות בשליטה, כי הוא מאמין שרק הוא מקור היכולות והעשייה הוא מקור השליטה, ואם אין לו שליטה אם לא תהיה לו שליטה הוא יהיה בסכנה ובנזק… הוא חסר באמונה, אם הייתה יותר אמונה בהקב"ה ואמונה שהקב"ה מעניק לאדם את אתגרי החיים אז הוא היה יותר מאפשר לעצמו להתמודד עם אתגרים וקשיים ולא מסיח דעת לא מחפש לברוח מבעיות, זו 'חפירה' זה עומק, כך הוא אברהם כך הוא יצחק.
חופר בארות הוא מעמיק מסתכל בעומק המציאות הרגשות התחושות והמחשבות של האדם.
אבל פלשתים סותמים את כל הבארות לא רוצים להעמיק, אומרים 'די אל תהיה כבד'….
ונעמיק עוד , כתוב בשם משמואל (תולדות תרעח) אומר שלמה המלך במשלי
מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה.
יש מים בבטן האדמה וצריכים לחפור כדי למצוא אותם, צריכים לסלק את האדמה כדי למצוא את המים
כך לגבי ה'עצות' אצל האדם, באמת 'העצה' היא ידועה לאדם, בתוכו האדם מכיר את העצה הראויה לו
אלא שיש לו כל מיני קליפות שמכסות את 'העצה' שהוא אמור לשמוע.
זו משמעות חפירת הבארות למצוא את המים העמוקים.
ונסביר, אדם יש לו חשיבה שלילית, הוא רואה את המציאות באופן רע ומאכזב
למה כך הוא רואה את המציאות?
האדם יודע שזה עושה לו רע שהוא חושב רע, הוא יודע שכאשר הוא חושב על התסכול כאב ואכזבה הוא יודע שזה עושה לו רע וכואב…הוא מבין את זה.
אבל הוא בכל אופן לא מתנתק מהמחשבות שגורמות לו כאב, מדוע?
האדם היה רוצה לחשוב חיובי, אבל אם הוא יחשוב חיובי הוא עלול לנסות ליצור קשר להתחבר לאנשים אחרים, להתחבר לחברה חדשה, הוא עלול לנסות דברים חדשים בחיים, וזה 'מאיים' אולי יידחו אותו אולי לא יאהבו אותו, אולי לא יפרגנו לו… לכן מחפש האדם 'להפסיק' להרגיש רע.
איך? על ידי שהוא אומר שהמציאות היא 'רעה' אם המציאות היא רעה הוא 'פטור' מיוזמה ועשייה'. הווה אומר שיש לאדם רווח ממה שהוא חושב רע על החיים
כלומר באמת הדבר הטוב לו זה לחשוב באופן חיובי ויעיל ומקדם…
אלא שיש לו כל מיני קליפות שמסתירות לו את ה'חשיבה היעילה'.

האדם אומר לעצמו על עצמו שהוא רע ושלילי, למה? כך הוא חושב שהוא מגן על עצמו לא להיפגע אם יום אחד משהו יאמר עליו עניין שלילי… כך הוא מחפש להגן על עצמו.
בעזרת מחשבות שליליות האדם מגן על עצמו מפני אכזבה אפשרית.
אם לא אצפה לדברים טובים, לא אתאכזב במידה והם לא יתגשמו…
מחשבות שליליות מגנים על עצמנו מפני אכזבה של אחרים מאיתנו.
אם לא ניצור ציפיות הם לא יתאכזבו מאיתנו.
האדם בטעות חושב שאם הוא יבקר את עצמו שהוא עצלן הוא יעשה יותר פעולות …
אמנם הביקורת מזכירה לנו שאנו צריכים להשתפר אבל הביקורת יתר היא כמו חיסון מוגזם שכבר לא מגן על האדם אלא פוגע באדם
אותו דבר מבחינה רוחנית.
היה האדם אמור לשאוף להגיע לרוחניות אלא שיש לו כל מיני זיכרונות דמיונות אסוציאציות כל מיני מחשבות שאם הוא יקיים את התומ"צ הוא 'ייסבול ויהיה לו קשה'.
לכן מראש הוא בכלל לא מנסה להתחיל לקיים את המצוות.
הכל בגלל כל מיני אסוציאציות הנחות יסוד אקסיומות שאם הוא יקיים את התומ"צ הוא ייסבול.
ולכן יש לחפור בנפש ולמצוא את נקודת ההתאמה של האדם עם הרצון האמיתי שלו התומ"צ.
עוד נקודה בהקשר הזה, האדם הוא נברא מהעפר וגם בו מתקיים
מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה.
יש בו הרבה עפר וחומריות ובגלל שהנחש החטיא את האדם והחזיר אותו ל'עפר' שבו, כמו שנאמר לאדה"ר אחרי חטא עץ הדעת 'מעפר באת ואל עפר תשוב' לכן העונש של הנחש היה 'עפר תאכל כל ימי חייך'
וגם כתוב בנביא ישעיהו 'ונחש עפר לחמו' (ישעיה סה כה)
בדרך אגב, הנחש עפר לחמו,
הרב שמשון רפאל הירש אומר ש"לא ברורה המשמעות של אכילת העפר לאמיתו של דבר אין הנחש אוכל עפר אלא אוכל בעלי חיים בלבד.
הוא אומר שמא ניטל חוש הטעם מן הנחש אשר לשונו איננה יפה לטעימה שמא אין הוא אוכל אלא כדי להשקיט רעבון אך אין הוא נהנה מן המאכל וזו תהיה המשמעות שאפילו אם הוא אוכל כל מעדני עולם הוא טועם בהם טעם עפר
הנחש בולע עכברים חולדות גם כשקוטר גופם גדול פי כמה מקוטר ראשו של הנחש
הוא בולע אותם בשלמותם
הנחש לא לועס בפה שלו את הטרף כך שאפשר שהוא לא נהינה מהטרף הוא בולע אותו כאשר הטרף מכוסה בפרווה שערות או נוצות.
וכך נראה שעיקר ההנאה היא בכלי העיכול.
בבטן ולא בפה
כמו שאומר הרב הירש שהוא מרגיש טעם עפר, 'עפר תאכל כל ימי חייך'.
אז האדם הוא מהעפר, אבל הוא היה אמור להיות רוחני יותר, על ידי חטא עץ הדעת שהנחש פיתה את האדם, האדם נענש מעפר באת ואל עפר תשוב, וגם הנחש נענש 'עפר תאכל כל ימי חייך'.
מהמקום הזה, שהאדם הוא עפר, אבל בתוכו יש 'מים' צריכים לחפור, אין מים אלא תורה
מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה
=האדם הוא 'עפר' יסודו מעפר סופו לעפר אבל בתוכו יש מים עמוקים.
המים העמוקים הם סמל לפנימיות הרצונות הטובים הבריאים היעילים והרוחניים של האדם
וכתב בספר החינוך (קעה) אחרי הטבילה במקווה 'יראה האדם את עצמו כמו בריה חדשה'
למה? המים הם סמל ההתחדשות סמל הצמיחה סמל הטהרה ,למה?
בתחילת הבריאה אמר הקב"ה 'יְהִי אוֹר'
ברא הקב"ה את האור, חז"ל פירשו, שהאור שנברא הוא האור הגנוז
אחרי בריאת האור, ראה הקב"ה את האור 'כי טוב'
והבדיל בינו לבין החושך
חז"ל, שפירשו שהכוונה לאור הגנוז, גם פירשו שהקב"ה ראה את דור המבול ואת דור הפלגה שמעשיהם מקולקלים, ולכן גנז את האור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא
רש"י פירש שהקב"ה הבדיל את האור מהחושך מכיון שראה שלא ראוי לו ולחושך לשמש בערבוביה.
לאחר מכן הקב"ה קרא לאור "יום" ולחושך "לילה"
'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר – יוֹם אֶחָד

ואז מגיע היום השני
ביום השני לבריאה ברא הקב"ה את הרקיע שהבדיל בין המים שמעליו למים שתחתיו.
יום שני בשבוע.
עד ליום השני המים העליונים והתחתונים היו מחוברים לשיטת רש"י השמים, שנבראו ביום הראשון, עדיין היו לחים

ביום זה, אמר הקב"ה: 'יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם' במאמר זה, עשה הקב"ה את הרקיע שהבדיל בין "המים אשר מתחת לרקיע" לבין "המים אשר מעל לרקיע"
ורוח אלוקים מרחפת מעל המים
רק ביום השלישי נראתה היבשה ונעשו הימים והאדמה הוציאה את הצומח.
העולם בשלבים הראשונים היה מים, כמו שכתוב 'ורוח אלוקים מרחפת מעל פני המים' (בראשית א ב) וכך האדם יאמר לעצמו, יתן אל ליבו שהמקווה זה כמו להתחיל את החיים מההתחלה.
ולכן בזמן הטבילה יחשוב שהוא חוזר אל ראשית הבריאה כי משמעות המקווה, המים להזכיר לאדם שהוא יכול להגיע לדרגה ומצב תודעתי ורגשי של לפני חטא עץ הדעת
האדם יסודו מ'עפר' אבל בליבו פנימה יש מים
מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה.
חופרים ומגיעים אל הבאר
זו עבודת האבות
ולכן על הזמן של לעת"ל נאמר – 'לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים – המצב של לעתיד לבוא שמלאה הארץ דעה את השם יהיה כמו המים המכסים את המציאות
חפירת הבארות היא סמל לחפירה עמוקה לחפירה בנפש האדם.
ולכן גם האבות היו חופרים בארות, למה? ההסבר הפשוט שיהיה מים, ואז הבאר היה יקר המציאות
אבל אין הכוונה רק לחפור בשביל מים, לא. אלא עוד משהו, החפירה היא בשביל שיהיה מים ואנשים יבואו ואז ינצלו את המצב האבות הק' ללמד את התועים בינה, ללמד את האנשים את חכמת משמעות החיים האמתית והנצחית.
לחפור ולהעמיק בתוך כל מורכבות החיים והידע ושם למצוא את רצון הקב"ה
את האמת, את הבאר מים חיים.