אנו יודעים שבכל תסבוכת בחיים שלנו לפעמים אפילו ולו הקטנה ביותר..
אנו פונים ועינינו למעלה:
עוד באתר:
"ה' יתברך… תעזור לי ב… תושיע אותי ב…".
אבל אם תתבונן תראה שהוא כן עוזר לך, אולי אתה לא שם לב מספיק…
אבל המעשים שלך, באמת נאים להגישם לפני המלך?
חשבת על זה?
אתה אומר ה' יעזור, אבל אתה ראוי לזה שה' יעזור לך?
שאלתנו זו היא שאלת אמונה ביסודה, שאלה של פרקטיות בחיים, האם באמת אנו ראויים לזה שה' יעזור לנו..
התשובה היא בנחרצות:
"כולם ראויים לעזרה"!!
איך? אתם שואלים?
הבה ונראה יחד בפרשת השבוע, בברכות יצחק לבניו (כז, ח-ט):
"ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצווה אתך, לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב".
ובהמשך אנו רואים שיעקב פחד ללבוש את העורות ובסופו של דבר התפשר (יז):
"ותתן את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה".
שואל הגאון בעל התפארת שלמה מראדומסק זצוק"ל – לכאורה שאלות רבות ודקדוקים רבים אנו צריכים לשאול בפסוקים הללו, הלא עיקר השליחות הייתה להביא גדיים ליצחק, ולמה רבקה הלכה ופירטה את כל ההליך הזה שיעקב צריך לעשות לפני שהוא ניגש ליצחק? ומה הצריכותא הגדולה שדווקא יעקב אבינו יעשה את הפעולה "המסוכנת" הזו? שאולי יצחק יגלה שהוא לא באמת עשו?
ומתרץ הרב דברים נפלאים ביותר, וזה לשונו:
"אכן הנראה כי התורה רומזת לנו עבודת האדם בגשתו אל התורה והמצוות, והנה האדם יודע בעצמו שפל ערכו ומצבו והוא ירא לגשת ולפתוח שפתיו, גם בעת עשיית המצוות בהנחת תפילין וכדומה, בהעלות על לבבו עומק סודות הרמוזים בהם, ונפשו יודעת מאוד כי לא השיגה אחת מני אלף תעלומות החכמה, ונופל בדעתו וירא לגשת אל העבודה, וזה הרמז בפסוק "ורבקה אמרה אל יעקב בנה", רומז לשכינה הקדושה, אומרת אל האדם לך קח לי אתה תעשה את כל מה שתמצא ידך לעשות, ואני אעשה אותם מטעמים לאביך להיות מוכשר בכל הכוונות הראויים להם".
המעשים שאתם עושים והמצוות שאתם מקיימים, גם אם לפעמים אולי אתם אומרים לעצמכם:
"אולי לא קיימנו את מצוות חסד כראוי, כמו באמת צריך לקיים, וכמו שציוונו רבותינו לעשות"?
השכינה הקדושה באה לאוזן של כל יהודי ויהודי, גם אם אתה לא שומע את זה, אבל תדע שזה מגיע לפן הרוחני שבך ואומר את המילים הבאות:
"אל תדאג ילדי הקט אתה לא לבד ה' שומר עליך, וגם אם המעשים שעשית בעיניך הם אולי 50 אחוז ממה שרצית, לפעמים גם 80 אחוז ממה שרצית, אל תדאג אני אעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב, אני יעלה אותם לפני המלך הגדול מוכשרים ונקיים מכל סיג ושיח, ומלאים בכל כוונה מוכשרת הראויה להם".
בואו ותשמעו סיפור (קונטרס קנין תורה, להגאון הראשון לציון ר' שלמה משה עמאר שליט"א עמוד כה):
"היה חכם אחד שהיה אב"ד בטנג'יר קראו לו ר' ימין כהן ע"ה, אמרתי לר' אהרן (מונסוניגו) ששמעתי שרבי ימין כל ימיו היה בתורה, ושאלתי מה היה מיוחד בו. ר' אהרון אמר לי שכל ימיו היה שמח, מעולם לא נתן לעצבות להשתלט עליו. וסיפר לי מעשה קיצוני על זה: היה ערבי בטנג'יר שלקח סכין ושיסף את גרונו של ר' ימין, כוונתו כמובן להרוג אותו, לקחו אותו לבית חולים וב"ה ניצל ממוות לחיים, אמנם הייתה פגיעה אבל הפגיעה הייתה יותר חיצונית, כשכולם ראו את הדם והצוואר ושהכל פתוח היו בטוחים שמת, אמר ר' אהרון שהלך אצלו לבית חולים עוד כשהיה מצב שהיה יכול קצת לדבר, ושאל אותו מה הרגיש באותה שעה, איזה מחשבה הייתה לו כשהגוי חתך את צווארו?, אמר לו ר' ימין , 'באותו רגע חשבתי איך להיות בשמחה, איך לא לאבד את השמחה'.
כך נתן עדות הרב מונסוניגו…
ומה אנו למדים?
שאין ספק שר' ימין היה אדם גדול, אך גם אנחנו שקוראים את זה צריכים לומר לעצמנו:
"אם הקב"ה הביא את זה כך על ר' ימין, והוא החליט שהמטעמים והכוחות שיתן לו ה' יתברך, זה לפי מה שהוא עושה כרגע"..
אז איך נתרגם את זה הלאה לחיים?
תחשבו על זה..
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר מוקדש להצלחת חתן הבר מצווה ירין בן דניאל דוידוב הכהן הי"ו
שיזכה לשפע ברכה ועלייה בתורה ויראת שמים ובכל מעשה ידיו!!
אמן ואמן!!