"יש ילד שרע לו"; כך מטפלים בטרגדיה הנפשית

יש ילדים מוכשרים, ויש מוכשרים יותר. ככל שאדם משקיע בכישרונות שלו כך הם גדלים, אומרת המשנה באבות, מרבה ישיבה מרבה חכמה.  הטרגדיה הנפשית  היא כשילדים בונים לעצמם תדמית וזהות שלילית.

הם רואים את עצמם כ'לא שווים' וגם כמי שאין להם סיכוי יום אחד להיות שווים

בגלל יחס של יותר מדי ביקורות, בגלל יחס של התעסקות בטעויות, בגלל חסרונות של יחס לא נכון של ההורים או דמויות מפתח אל הילד, לכן הילד מפתח גישה מעוותת שלו אודות עצמו, הוא רואה את עצמו כ'לא שווה'

כלא יעיל.

בגלל יחס לא נכון הוא לומד לאבד תקווה לאבד אמון ולכן הוא לא מנסה לפתח כישרונות ועשייה.

אומרת המשנה באבות, המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר

הפירוש הפשוט מי שמקיים תורה אפילו שהוא עני עוד יבוא ויקיים את התורה בעשירות, אחרי שעמד בניסיון העוני, ובכל אופן הוא קיים את התורה, אז הוא ראוי לזכות למעלה הבאה, לשלב הבא ניסיון העשירות, אפילו שהוא עשיר הוא ממשיך לקיים את התורה, זה הפירוש הפשוט.

עוד אומרים מפרשי המשנה, עני או עשיר זה בדעת וכך יש לקרוא את המשנה

המקיים את התורה מעוני, עוני בדעת, אין לו כישרונות אבל הוא ממשיך לנסות, אם הוא מקיים מעוני, עוני הדעת, הוא עתיד להרחיב את הדעת שלו ולהיות הרבה יותר חכם.

הלומד תורה מעוני הדעת סופו לקיימה מתוך עושר הדעת.

וכך מי שכן יש לו כשרונות, המבטל תורה מעשירות, יש לו הרבה עשירות וחכמה, אבל הוא לא משקיע בלימוד,  סופו לבטל את התורה מעוני הדעת.

למדנו שכישרונות אפשר לפתח, לא משנה מהי נקודת הפתיחה תמיד יכול האדם להתקדם.

המגמה היא להתקדם אבל בשביל להתקדם צריך האדם להאמין שהוא ראוי להתקדמות שהוא יכול צריך וכדאי לו להתקדם.

ולכן אומרת המשנה באבות, אל תהי בז לכל אדם, אל תזלזל בבני אדם, כי מה שחסר להם זה לא תכונות אלא התמדה ונחישות, תקווה ומאמצים והם יגיעו גבוהה מאד!

ופעמים הפוך, יש תלמיד עשיר בכישרונות אבל הוא לא מתאמץ ובסוף יתנוונו כל הכישרונות שלו … ולכן אין מה לכבד אותו על הכישרון שבהווה כי הוא במגמה של נבילה, אם הוא לא מתמיד לפתח את הכישרון הוא יאבד את הכישרון, כי מרבה ישיבה מרבה חכמה.

לכן אל תהי בז לכל אדם, בטח ההורים, אל תהי בז לכל אדם, אלא לעודד לחזק לתמוך ואין לך אדם שאין לו שעה (פרקי אבות)

 

מסופר בגמרא שהיו בשכנותו של רבי מאיר בריונים, אנשים שהם 'בורים ועמי הארץ', שהם היו מצערים  את רבי מאיר, הוא היה מבקש שהם ייסבלו או אפילו ייפטרו מהעולם, כנראה שהצער שהיו מצערים אותו היה עצום, זה לא רק שהיו חונים בחנייה שלו, לא! אלא כנראה מדובר על צער עצום שהיה פוגע בשגרת החיים שלו, עד שלדעת רבי מאיר למענם, עדיף מותם מאשר חייהם.

אמרה לו ברוריה אשתו, כתוב 'יתמו חטאים ולא חוטאים', אנו צריכים להתפלל להשם שהאדם ייפרד מהחטאים שלו אבל לא שהאדם ייפרד מהעולם.

אפילו שהוא מצער את האדם באופן קיצוני.

ואכן היה מתפלל עליהם רבי מאיר כפי שיעצה אשתו עד שהם שבו בתשובה.

מהי עומק משמעות המחלוקת בין ברוריה לרבי מאיר?

חשב רבי מאיר אם אותם בריונים בחרו מגמת חיים, שום דבר לא יישתנה לכן אין מה להתפלל עליהם שיעשו תשובה אלא רק להתפלל למענם שלא יהיו בעולם בו הם רק מוסיפים עד רוע ועוד חטאים.

אז מהו החידוש של האשה ברוריה?

ברוריה אשתו  אמרה, שיש בחירה לאדם, אבל עמוק יותר יש רצון לאדם.

באמת יש רצון של האדם להיות ישר טוב ערכי יעיל ורוחני, קשור להקב"ה.

אלא שמעל הרצון הטהור הזה יש גם בחירה האם לאבד את הרצון הזה.

יש לאדם בחירה, לא האם לעשות טוב או רע

אלא יש לו בחירה האם לתת ביטוי לרצון העמוק ביותר שיש לאדם = רצון הטהור האוטנתי והאמיתי ביותר, או שמא להתעלם ממנו.

והאלוקים עשה את האדם ישר. המהות של האדם שהוא רוצה להיות ישר.

אלא שמידי פעם האדם מאבד את הישרות על ידי 'והמה ביקשו חשבונות רבים'.

הבחירה היא לא בין הטוב והרע אלא הבחירה היא האם להמשיך עם הרצון הטהור האמיתי האוטנתי של האדם או להתעלם ממנו.

אין רשע בעולם שרוצה באמת להיות רשע

יש רשע שמצליח להדחיק את הרצון העמוק להיות טוב!

הפסיכואנליזה אומרת שהאדם הוא מלא בתאוות ויצרים, זה האדם, אלא שהוא צריך תמיד להדחיק להכחיש את הפחדים שלו את התאוות שלו את היצרים שלו…ואז הוא צריך להתמודד עם ההכחשות שלו.

כלומר בעצם  האדם הוא כמו 'חיה בג'ונגל' רוצה רק – לדאוג לעצמו.

אלא שהוא לא יכול כך לחיות כל הזמן כי הוא גם רוצה חברה וכבוד ויחס ועוד צרכים, לכן הוא צריך להתאפק לכן הוא צריך לחסום ולדחות רצונות כפי שהם בהרגשה שלו, לא לבטא אותם בצורה קיצונית…והבריאות הנפשית לדעת הוגי ויוצרי הדעות בתחום הנפש שלא על פי התורה,

היא לבטא הצרכים בצורה מאוזנת שמתאימה בין הצרכים הרצונות להיות חברותי ותרבותי.

ולכן היטלר ימ"ש כועס על היהודים, שהם המציאו את הישרות את הערכים את רגשות האשמה, הוא חשב שבני אדם הם 'חיות' והחזק שורד ואסור לחלש לשרוד כי הוא מגביל את האבולוציה של החזק שורד והחלש נכחד

הוא אמר שבני אדם הם חיות, וצריכים לבטא את החיה שבהם ואת ההתפתחות שלהם

היהודים הם ממציאי המוסר כי הם צריכים להגן על עצמם

הם רוצים שייתנו צדקה לעני כדי ליצור ערכים של דאגת החזק לחלש…

הוא אומר שהיהודים המציאו ערכים כדי שהעולם הגדול יגן על עם קטן כמו עם ישראל…

אבל הוא אמר =  בג'ונגל אין דברים כאלה

שם אין חלש שורד… החלש למען בריאות ותועלת החברה חייב להיות נכחד.

ולכן אין להמציא ערכים…

ערכים זו המצאה.

האדם הוא 'חיה משוכללת' הוא חלק מתהליך הטבע.

גם פסיכולוגים אומרים אין לאדם נשמה, אין לו רצונות טהורים…לא.

יש לו תאוות רצונות של כבוד וכסף

באמת הרצון של האדם הוא להיות 'חיה' יש לו תאוות ורצונות, תאווה קנאה כבוד כסף ועוד.

זה האדם אלא שהוא לא תמיד משיג מה שהוא רוצה לכן הוא צריך כעת לשכנע את עצמו שהוא כביכול… 'רוחני' ונעלה ולא רודף אחרי כסף

אחרי שהוא לא הצליח מבחינה כלכלית אז הוא מסביר את עצמו, אבל זה 'לא האדם'. אלא זה רק ההסברים של מערכות ההגנה של האדם, כך האדם מגן על עצמו, כך האדם מנחם את עצמו אבל זה לא החיים האמתיים.

כך טוענים הוגי ההבלים, כך הם בבחינת חכמים הם להרע.

אבל אנו ביהדות אומרים הפוך לגמרי.

בעצם האדם הוא 'טוב'!

והאדם הוא ישר והאדם הוא רוצה רוחניות זה עומק הרצון של האדם (מכים אותו עד שיאמר רוצה אני)

אלא שהאדם לא תמיד מצליח לבטא את הרצון המוסרי שלו…

הרצון הרוחני ערכי

האדם לא תמיד מצליח לבטא את 'האמת' בגלל שיש לו גם יצרים

אבל באמת הוא טוב, הוא ישר … אלא שהוא לא מצליח להסתדר עם 'האור' עם הטוב עם המוסריות, זה נראה לו כבד… לכן הוא 'בורח' למקומות אחרים…

לכן במהות הוא טוב, והאלוקים עשה את האדם ישר.

אמרה ברוריה לבעלה, האדם הוא לא רע מוחלט, הוא רע שהשתלט עליו… בעצם הוא כן טוב.

אמרה לו ברוריה האדם שבחר להיות רע…הוא לא רע באמת, זו הקליפה זה מגנון הגנה

זה לא רע  מוחלט, זו בחירה שלו, כן, אבל זה לא מוחלט

אפשר להתפלל להקב"ה שלא ייתן להם נסיונות שלא ייסבלו מאתגרים וקשיים

על זה כן אפשר להתפלל… אמר רבי מאיר, מה זה יעזור

הרי הם 'רעים בעצם' גם אם נוריד להם את הנסיונות והקשיים

אז ה'רוע המובנה העמוק' שלהם יחפש איך עוד ועוד לעשות רע!

שום דבר לא יעזור, הם יחפשו לעשות רע אפילו אם לא יהיו להם נסיונות, הם רעים… אמרה ברוריה: לא! הם בחרו להיות רעים, זה כן, אבל יש רצון עמוק יותר, שאם תתפלל שלא יהיו להם נסיונות לא יהיו אתגרים…אז

הרצון העמוק 'והאלוקים עשה את האדם ישר' הרצון הזה ייחשף ככל שיעבור הזמן.

אתה חושב שאותו רשע הוא שמח צוחק וזה מבלבל זה נראה שהוא מאושר

הוא צוחק בקול רם הוא מקלל חוצפן ומתעלם מכללי החיים

הוא נראה מרגש מאיים חזק ועוצמתי, ואתה מפרש שטוב לו בחיים, לא!

רשעים מלאים חרטות, יש לו עומק שאומר לו: לא! זה לא מתאים

הוא עבריין הוא מאפיונר אבל הוא היה רוצה שהילד שלו יהיה צדיק.

שיש לו בעיה הוא עצמו הולך לצדיק, הוא רוצה את הטוב את התועלת את האמת את הרוחניות.

גם הרשע שנראה מאושר ושמח, הוא רק מדחיק באמצעות כל מיני התמכרויות את הטוב המוחלט שיש בו.

'והאלוקים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים'.

 

הרשע הוא צועק שטוב לו…אבל הוא לא יכול להרגיש שטוב לו באמת

הוא לא מאמין שטוב לו, הוא צריך להראות לאחרים שטוב לו

הוא צריך לפרסם ברשת, רק אם הוא מפרסם שטוב לו… אז טוב לו.

למה הוא צריך לפרסם שטוב לו… כי הוא לא בטוח שטוב לו, הוא בספק האם טוב לו, ולכן הוא צריך שאחרים ייראו אותו יפרגנו לו יעודדו אותו יחזקו אותו

ואז הוא יאמר לעצמו, מותר לי להרגיש טוב

האדם אומר, אני טוב,  איך אני יודע? כי קיבלתי 1000 ליקיים…כנראה שאני טוב…

וכך האדם חי באמונה התלויה בחברה  – היא תקבע האם הוא טוב או לא.

האם הוא מאושר או לא… לא פירסמת לא עשית, למה לפרסם?

כי המפרסם נראה מכובד בעיני אחרים, ואם הוא מכובד בעיני אחרים הוא מכבד את עצמו!

הוא בטעות חושב שהכבוד שאחרים נותנים לו הוא מדד לכבוד שהוא אמור לרכוש לעצמו.

ואת צנועים חכמה, החכם הוא מצניע את העשייה שלו, למה? כי הוא הוא אוהב את העשייה אפילו כשזה בצניעות, כנראה שהוא אוהב את העבודה שלו באמת, וההוכחה לכך שהוא עושה את המלאכה והעשייה גם בצניעות, הוא לא מחפש את 'האישור' החיצוני אלא הוא עושה את האמת, כי זו האמת.

אז הרשעים הם צריכים לפרסם שכולם ידברו ויאמרו מה הם עושים, כי הם צריכים אישור שהם טובים

אבל הצדיק לא צריך אישור, טוב לו עם עצמו, טוב לו עם העשייה שלו

טוב לו עם השאיפות שלו.

טוב לו עם החיים שלו, הרשע הוא מדחיק ומכחיש את הרצון להיות טוב

ולכן הוא צריך לחפש אישורים אחרים שהוא טוב, הוא לבד לא יכול להגיע אל הטוב הוא צריך שמשהו אחר יאמר לו שהוא טוב…זה חלק מתהליך הדחקת והכחשת הטוב שיש האמתי בתוך האדם.

והאלוקים עשה את האדם ישר.

זה מה שברוריה אומרת לבעלה, בני אדם הם טובים, אלא שיצר הרע הוא אונס וכופה אותם לרעה.

אומרת ברוריה, אין להביט על העולם מתוך זווית ראיה כפי שהדברים נראים כלפיי חוץ…לא!

אלא יש כאן אמירה אחרת – בני אדם טובים שהרע השתלט עליהם.

הם עצמם לא נח להם עם הרוע שהשתלט עליהם

הם בחרו בחירה שלא באמת עושה להם טוב

אלא בחירה שבדמיון עושה טוב

באמת הם כן מרגישים נעים עוצמה כח שהם גונבים

הם כן מרגישים נעים שהם שותים לשוכרה

הם כן מרגישים מרגש, נעים שהם משיגים כבוד ושליטה…כן הם מרגישים נעים

אבל רשעים מלאים חרטות, יש בתוכם במחשבות שלהם הרבה ספיקות

למה כל זה?

למה אני צריך כ"כ הרבה להשיג עוד ועוד

מה אני מרוויח מזה

מה יהיה בסוף

מה עם המוות

מה עם היום האחרון

אין להם תשובות אמתיות לשאלות המנקרות, אם מתים בסוף אז מהי משמעות החיים

יש להם שאלות רבות מטרידות, והם מחפשים שמשהו ייתן תשובה

התשובה שיש להם זה שהם רואים שכולם חיים בלי תשובה

משמע שגם הם יכולים להמשיך לחיות בלי תשובה…לכן הם לא חוזרים בתשובה..

זה מה שהם אומרים לעצמם.

אבל באמת, אף אחד לא יכול לחיות בלי תשובה

אלא שיש כאן תרבות העדר – עדר שהוא חי בהעדר תשובה ולכן ממשיכים הרשעים בדרכם השלילית… בלי הסבר בלי ידיעה למה ואיך אפשר באמת כך לחיות.

הם לא באמת עם תשובות למה הם חיים כפי שהם חיים

הם פשוט מתנחמים שהרבה חיים בצורה שאין לה משמעות.

אמרה ברוריה לבעלה באמת כן יש טוב בתוך בני אדם

הם לא מאמינים בטוב

הם לא מאמינים שהטוב שבתוכם הוא משמעותי ואמתי

מכאן אל הילדים, לילדים יש טוב, הם פשוט צריכים שיאמינו בטוב שבהם

הם צריכים שיאהבו את הטוב שבהם

הם צריכים שיירצו את הטוב שבהם

הם צריכים שיאתגרו אותם שההורים ייתנו להם עצמאות איך ללמוד כמה הם צריכים עצמאות ואמון, שהם טובים יעילים אהובים ורצויים

ההורים בהרבה מקרים מרוב אהבה לא מפסיקים להדריך ושוכחים להעניק לילד את המתנה של 'עצמאות', לבטא אמון כלפיי הילד, אנו מאמינים בילד.

הילד בוחר להיות רע, כי הוא לא מאמין שהוא יכול להיות טוב

אם נשאל את הנער איזה ילדים היית רוצה

צדיקים או רשעים מה הוא יאמר?

בוודאי צדיקים

אם היינו שואלים אותו, אם היינו בלחיצת כפתור להחליט לשנות אותך

מה אתה רוצה להיות 'הצדיק הגדול או איזה עשיר גדול'…

מה יענו רוב הנושרים…אם הייתי יכול בכפתור, בטח הייתי רוצה להיות צדיק גדול.

ואפילו שהוא כבר עזב את דרך היהדות

הוא כבר לא מקיים מצוות הוא מנסה להתעקלם בתרבות החילונית

הוא מחפש את עצמו שם… ובכל אופן אם יש לו אפשרות להיות צדיק, הוא רוצה את זה…אלא שהוא לא מאמין בעצמו.

הוא חושב שהוא כבר לא יעיל לא טוב לא חכם ולא מוצלח

ואמר שלמה המלך בקהלת, 'והנפש לא תמלא'.

הנפש לא מתמלאת מעולם החומר, האדם רוצה להאמין בעצמו ובחיים שלו

שהוא לא רק חומר

שהוא לא רק תאוות או יצור שמחפש כבוד, לא!

אלא הוא הרבה יותר!

 

פעמים שהרופא צריך לטפל בחולה, הוא צריך לתת לו תרופה אבל הוא מתנגד אז קושרים לו ידיים ורגלים. לא כי החולה לא רוצה תרופה

אלא כי הוא לא רוצה את הכאב אבל הוא כן רוצה להיות בריא

כך גם האדם הוא כן רוצה להיות צדיק

אלא שהוא חושב שהדרך לשם היא קשה וכואבת מדי

פעמים שהילד לכוד ואנוס בתוך עצמו…

אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ולכן עוד לצעוק עליו עוד לבקר אותו עוד לבייש אותו מול כל שאר האחים והאחיות, כל זה לא עזר ולא יעזור והפוך זה יקבע את החוסר אמון שלו בעצמו.

ילד טוב צריכים לפרגן לו

ילד רע צריכים לחפש לפרגן לו הרבה יותר, כי הוא לא מאמין בעצמו הוא לא מאמין שהוא יכול להיות טוב לכן צריכים עוד יותר לפרגן לעודד למצוא את הטוב

ולדעת לקיים 'פעמים שאתה מתעלם', להתעלם מהרע ולשים דגש על הטוב.

צריך סבלנות  צריך אמון וצריכים להראות לו את זה.

משהו שעזב את היהדות וחזר אליה, אמר לי שהמשפט שהכי תפס אותו היה שאבא שלו אמר לו, אני סומך עליה, אתה תעשה מה שאתה מבין, רק משהו אחד אני מבקש ממך, שיהיה לך מטבח כשר שאוכל לבוא לבקר אותך מתי שאני רוצה…

אמון, אמון בילד אמון ביכולות, הוא עוזב לכמה שנים, הוא יחזור העבודה שלנו זה 'אמון' סבלנות ואמון.

קשה, קשה מאד!! נכון אבל זו העבודה!

לא קל קשה מייסר, אבל אנו צריכים שהוא ייבחר בטוב, לא שאנו נדריך ולא שאנו נכוון אלא שהוא ייבחר, הוא ייבחר שהוא יידע שאנו מאמינים בו

וזה תלוי בנו, להחליט להרפות ולהאמין!

אם אנו מאמינים ש'והאלוקים עשה את האדם ישר' אז יש מקום להתחיל להאמין בילד, אנחנו הענקנו את הערכים את החינוך

כעת 'להרפות' שהילד ייבחר!

שהוא ייבחר ביהדות שהוא ייבחר בתורה

נשמה שנתת בי טהורה היא!

כך מסבירים המפרשים את עומק המחלוקת בין ברוריה לרבי מאיר.

לכן התפילה היא יתמו חטאים מן הארץ.