התחיל באיומים ומכות; פתאום נהיה נחמד

יעקב עוזב את בית לבן, ויעקב שולח מלאכים לקראת עשו. למה שלח מלאכים? כדי לבדוק את הכוונות של עשו האם עשו עדיין שונא את יעקב או לא…האם הוא עדיין כועס או לא ולכן הוא שולח מלאכים לבחון מה לעשות, מה תהיה האסטרטגיה.

והיות ויש חשש שמא עשו עדיין שונא את יעקב, עד כדי כך שהוא מוכן להרוג את יעקב, במקרה זה השליחים של יעקב הם בסכנה, שהרי כתוב בספרים אם השליח של המשלח נהרג, גם המשלח צריך לעשות תשובה. ולכן לא רצה יעקב לשלוח שליחים, בני אדם לעשו, שמא עשו ייפגע בבני אדם.

כמו שאמרו חז"ל בעניין יעקב, שהיה מאד כואב לו על שהוא שלח את יוסף לראות את שלום אחיו, ובסוף יוסף נפגע…יעקב הצטער על בנו וגם הצטער שהוא המשלח. לכן יעקב לא רצה שמשהו ייפגע מעשו לכן הוא שלח מלאכים ממש. מלאכים רוחניים שאצלם לא קיים החשש שמא ייפגעו מעשו.

אחרי שנאמר ליעקב שעשו בא לקראת יעקב, והוא מגיע עם חיילים ולב שונא, מלא בנקמה, יעקב מתכונן למלחמה, הוא גם מתפלל וגם מתכונן למלחמה וגם מכין דורון לעשו

והפסוק אומר 'ויירא יעקב וייצר לו' והשאלה היא איך הוא היה מפחד… הרי הקב"ה בחלום הלילה הבטיח שישמור אותו וישיב אותו לארץ בשלום… אז למה יעקב מתכונן למלחמה ואפילו הוא פחד וחשש?

למה יעקב מתארגן לפעולה צבאית וגם משלב אותה בפעילות דיפלומטית, הוא נותן מתנות שוחד.

למה אומר רש"י התקין עצמו לשלושה דברים לדורון לתפילה ולמלחמה ?

לפי התפישה הרדודה והשטחית של המושג אמונה נראה כאילו קיים ניגוד בין אמונה לבין תפקוד ועשייה. אבל כאשר מעמיקים מבינים שאין סתירה בין אמונה לבין עשייה, ונסביר: יעקב פחד מעשיו.

יש כמה סוגי פחדים:  יש פחד שהאדם חווה אותו ברגע הראשון שישנה סכנה ויש פחד שהאדם מקבע אותו. כאשר האדם נמצא במקום סכנה הפחד צף… אבל אז יכול האדם 'להרגיע' את הפחד… אצל האדם התעורר פחד טבעי אוטמטי,  כמו 'רפלקס'

הגבורה היא לא מי שלא מפחד, אלא מי שמפחד ובכל אופן הפחד לא משתלט עליו, כמו שהאדם מגיע אל ניסיון של בעיה כלכלית, אז הוא יכול להגיב בצורה אימפולסיבית, פזיזות

או שהוא יכול להגיב בצורה חכמה ויעילה, בידי האדם לבחור , ובכל אופן פעמים שהאדם מגיב בבת אחת בצורה פזיזה זה האוטמט אח"כ הוא יכול ליישר את עצמו יש את הרפלקס האוטמטי אח"כ יש את התגובה השכלית המיישרת.

כך בעניין יעקב, היה פחד ראשוני אבל כמה יישאר הפחד זה תלוי באדם.

אומרים המפרשים אומר הפסוק וירא יעקב וייצר לו

מה שיש לאדם תגובה לא רצונית של פחד זה בסדר

הבעיה היא שהאדם מקבע את התגובה הלא רצונית

 

אבל אצל יעקב וירא יעקב, הוא היה מפחד וייצר לו הוא היה מצטער למה הרגש המינמאלי של פחד יכל לצוף בנפש שלו

אומרים המפרשים עצם זה שהוא מרגיש שהוא לא שולט בכל נבכי נפשו שהוא לא אדון ללבו  באופן מוחלט, זה מה שהיה מצער אותו.

העובדה שהרגש יכול להתפרץ אפילו קצת, זה מצער אותו

אם הידיעה על האח המתקרב בראש צבא מסוגלת לעורר בו פחד למרות הבטחת האלוקים שישמור אותו מכל רע סימן שבחלק עמוק בנפש יש ממדים בנפש שהם עדיין לא נשלטים לגמרי על ידי כח האמונה.

ואז כאשר יעקב רואה שהוא 'מפחד' אפילו שזה רגש מזערי זמני קצר ואוטמטי אומר יעקב, אם כך, אני צריך לעשות השתדלות ולא יכול לסמוך על הנס. אמר יעקב, אם בטחונו אינו שלם זו סיבת הפחד מהפחד. (מלבי"ם)

אמר יעקב בליבו לעצמו, אם יש בי אפילו קצת פחד אוטמטי ומהיר

אז מתקיים בי מה שאמרו חז"ל (במדרש שוחר טוב תהלים ) יברכך השם אלוקיך בכל אשר תעשה, שלא יהיה יושב בטל אלא שיעשה ואז תהיה ברכה בעשייה שלו.

העבודה העשייה והאמונה, אם אין אני לי מי לי, שהאדם יעשה, אבל ייזכור וכשאני לעצמי מה אני כי הוא צריך את ברכת השם בעשייה שלו.

הוא יעשה ויבין שהתוצאה עוברת דרך העשייה שלו

אבל ההחלטה האם הוא יצליח או לא, זה הקב"ה קובע

ולכן האדם יעשה ויפעל אבל לא באופנים אסורים, לא על ידי עבירות לא באמצעות זלזול בחברו

לא באמצעות ביטול תפילות בציבור

לא יפקיע מחירים אלא יעניק שירות בסבר פנים יפות.

הוא יישמור על 'טוהר ורוחניות העשייה'.

לכן התקין עצמו יעקב למלחמה ולתפילה פעולה אחת בעלת שני ראשים בהתאם לאמונה היהודית

אז יעקב בורח מבית לבן, והוא בדרכו לארץ אחרי שעשרים שנה הוא לא בארץ ישראל, אבל אז כעת בדרכו לארץ מחכה לו המפגש עם עשו

האח שנוטר לו איבה על הברכות והבכורה שנלקחו ממנו בעורמה

הפסוק אומר  ויירא יעקב מאוד ויצר לו

השאלה היא איך היה יעקב מפחד, הרי אפילו צדיקים שהם צאצאים של יעקב שהם פחות מדרגת יעקב גם הם היו בזמנים מסוימים נתונים לשאלת חיים ומוות ובמהלך הדורות היו יהודים שלא סבלו מפחד וידעו לאמר לעצמם ולחברה שהמוות לא מאיים עליהם…

הפסוק אומר ויירא יעקב מאד נפל פחד בלבבו ויצר לו מזה שנפל פחד בלבבו הצר לו כי מזה הבין שרעה נגד פניו

אם מתגנב הפחד ללב סימן הוא שמשהו אינו כשורה.

ואז היה לבו בוחן את החיים שלו בבית לבן, אולי שם משהו לא היה בסדר, אולי שם הוא נפל מבחינה רוחנית.

ואז חשב יעקב אודות עשו ואמר לעצמו שכן יש יתרון רוחני לעשו, הוא זכה באותן השנים לשמש את אביו ולקיים בכך מצוות כיבוד אב ואם, שמא זה יהיה היתרון של עשו על יעקב או עוד פחד יעקב שמא הוא יהרוג בקרב מול עשו אנשים שהם חפים מפשע או בכל אופן שמא ייפגע בהם באופן לא מידתי

ואז התורה עוד מתארת את המפגש של יעקב עם המלאך של עשו

מאבק שנאבקו שרו של עשו עם יעקב אבינו, מה שהסתיים בניצחון של יעקב אבינו.

הגמ' אומרת שלא היה זה רק מאבק גשמי אלא גם מאבק רוחני, וכמו שהגמ' בחולין אומרת, 'מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כיסא הכבוד'.

השר של עשו הוא זה שנלחם נגד יעקב אבינו

ויעקב ניצח אותו, ולכן גם התווסף ליעקב השם ישראל

שרית  עם אל – התמודדת ניצחת את החזק, 'אל'

לא במובן של בורא אלא של מאלך רוחני חזק.

ובסוף המלאך הרע מברך את יעקב כמו שהגמ' בשבת (קיט) אומרת שמלאך רע עונה אמן בעל כורחו.

מהי משמעות המאבק שהיה בין המלאך הרע של עשו לבין יעקב אבינו

שואל החת"ס, מה ראה שרו של עשו להיות נחמד נעים ומעניק כ"כ הרבה, עד כדי כך שהוא מצ'פר את יעקב ואחרי המאבק הוא קורא ליעקב, ישראל.

'לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל'.

הגמר אומרת, אין הכוונה שבכלל לא ייקראו עוד ליעקב, יעקב, (לא כמו אברהם ששמו יהיה אברהם ולא אברם השינוי אצל אברהם הוא מוחלט) אלא שכעת השם יהיה ישראל, ויהיה עוד שם תפל, יעקב. ישראל העיקר, יעקב תפל. אומר החת"ס

יעקב ישראל = קר"ע שט"ן -אותה גימטריא.

השטן ביקש לעקור לגמרי את השם יעקב ויהיה רק ישראל

מהי משמעות שני השמות יחד, יעקב ישראל?

אומר המגלה עמוקות המאבק בין שרו של עשו לבין יעקב אבינו היה על משמעות ה'מצוות קלות' מצוות קלות שאדם דש בעקביו

השם יעקב גם מזכיר את המשמעות של 'עקב', וכתוב בתורה (דברים ז) 'והיה עקב תשמעון' אומר רש"י עיקר הברכות יהיו על כך שעם ישראל יישמרו את המצוות שאדם דש בעקביו,   וזו המשמעות שהעלו אבק עד כיסא הכבוד,  היצר הרע, הוא השטן, רצה לעורר קטרוג על עם ישראל, על כך שהם לא מספיק מקיימים את המצוות שאדם דש בעקביו.

זו הכוונה שאחז  השטן 'בעקב' בעקב המצוות, אותן מצוות שאדם דש בעקביו, והעלו אבק עד כיסא הכבוד, מה זה אבק? אבק ריבית אבק לה"ר אבק שביעית, ויעקב העלה 'אבק' מהמצוות עד כיסא הכבוד

המלאך הרע מנסה לקטרג לרעה על בנ"י, הוא אומר עליהם שהם לא מספיק מקיימים את המצוות שאדם דש בעקביו, אבק לה"ר אבק ריבית אבק שביעית, הכוונה היא שעם ישראל לא מספיק נזהרים במצוות הקלות.

אומר המגלה עמוקות, אמר הקב"ה לנחש הקדמוני, אחרי שהחטיא את אדה"ר בחטא עה"ד, אמר לו הקב"ה 'הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב'

האדם ייפגע בנחש על ידי שהוא ייפגע בראש של הנחש

ואתה הנחש תוכל לפגוע באדם אם תפגע בעקב שלו

הרמז הוא שהנחש יוכל לפגוע באדם על ידי שהוא גורם לאדם לזלזל במצוות הקלות שאדם דש בעקביו

עשו הוא גם קשור לנחש הקדמוני, לכן עשו קרוי גבר נחשירכן (תרגום) אומר השלה"ק שהיה נחש חרוט על הירך של עשו, נחש הוא היצה"ר.

ויעקב היה אוחז בעקב עשו, לכן הוא קרוי יעקב.

האם בגלל תופעה של אחיזת יעקב את העקב של עשו, לכן שמו של יעקב יהיה לנצח, על שם אחיזת העקב?

אלא שכוחו של עשו לפגוע בעם ישראל זה על ידי שהוא מכשיל את עם ישראל במצוות קלות.

 

ועבירה גוררת עבירה עד שמגיע האדם לעבירות חמורות לכן מיד בצאת עשו לאוויר העולם 'וידו אוחזת בעקב עשו'

שלא להיכשל במצוות קלות.

שרו של עשו הוא המקטרג על עם ישראל, על שהם מזלזלים במצוות הקלות.

וכך חשב לפגוע ביעקב אבינו, אבל 'וירא כי לא יכול לו' לא הצליח עשו לקטרג משום שהיה זהיר לקיים את המצוות הקלות כמו החמורות

היצר הרע רוצה להכשיל את האדם, הוא לא מצליח בעבירות חמורות אז הוא מנסה בדברים קלים…כמו שאומרת הגמרא בשבת 'היום אומר לך עשה כך מחר אומר לו עשה כך  עד שאומר לו לך עבוד ע"ז'.

יעקב נקרא על שם וידו אוחזת בעקב עשו הכוונה בזה שעמד על המשמר שלא ליפול ברשת עשו שמבקש להכשילו במצוות קלות שאדם דש בעקביו.

אך לעומת זאת השם ישראל מלמד שעלה ממדרגה למדרגה לקיים המצוות באופן נעלה ונשגב בהשגות גדולות אבל דוקא אז כשמתעלה אדם למדרגה גדולה שהוא מרגיש חוויות עמוקות שהוא מתרגש מעוצמות רוחניות הוא  הוא צריך להיזהר בכפלים שלא יפול ברשת היצר לזלזל במצוות הקלות בחשבו שהוא עובד את ה' באופן נעלה

לכן השם של יעקב הוא יעקב ישראל, ישראל על שם הגדולה ויעקב על שם השגרה היום יום, גם ביום יום הוא שומר על משמעות המעשים הקטנים, עקב, מצוות שאדם דש בעקביו

 

כי משמעות החיים היא בשגרת החיים

אנשים בהרבה מקרים מחפשים להגיע ל…כדי להרגיש מאושרים

אם יהיה לי בית אם יהיה לי רכב אם תהיה לי משרה – אז אני אהיה מאושר… אנשים בלא מודע מייצרים כללי חיים ואם כללי החיים האלה לא פועלים הם מתוסכלים

לאדם יש תכונה של שמחה ויצירתיות ואם נשאל את האדם, מה צריך להיות כדי שתהיה שמח ומאושר? הוא עלול לענות משהו בסגנון של, אם אשתי מפרגנת לי אם אני מצליח בעבודה אם אנשים מעריכים את מה שאני עושה, אם אני מצליח כלכלית, אז אני רענן מלא אנרגיה ושמח, כלומר יש לאדם נוסחה שעל בסיסה הוא חי טוב ונעים

' אם אז' צריך שמשהו ייקרה כדי שהאדם הזה יהיה שמח  כלומר האדם לא בוחר להיות שמח אלא הוא מחכה שמשהו ייקרה, הוא מחכה שמישהו ייתן לו שמישהו יעשה בשבילו, או אז  – הוא מרשה לעצמו להיות שמח…

נוסחת ה'אם אז' אם ייקרה אז הוא ירגיש טוב…

הגישה הבריאה הנכונה היא 'האמונה בהשגחה פרטית' כל מקום שאליו הגיע האדם זה מקום נכון, המקום אשר אתה עומד עליו, הוא 'אדמת קודש' כל מקום שאתה עומד עליו הוא המקום הנכון היעיל והמדויק ביותר. לא המקום עושה את האדם אלא האדם עושה את מקומו

להגשים חלומות להיות בתנועה לשפר עשייה לשפר את האופי ואת המידות של האדם להתגבר על פחדים לפתח אומץ זה העיקר, התגמול הכסף והכבוד, זה פחות מעניין, ואם זה המעניין, אז החיים של האדם לא מעניינים, כי האדם, נפש האדם, היא יותר מאשר כסף וכבוד!

הכסף והכבוד הם חלק קטן בחיים של האדם, האישיות של האדם האופי של האדם זה 'עיקר האדם'.

תנאי החיים של האדם הם לא החיים של האדם, תנאי החיים של האדם נועדו כדי שהאדם יגשים את התפקיד האישיות וסוג האדם שהוא.

יש אנשים מכורים לעבודה, וזה מגיע מרצון לכסף ביטחון כלכלי, ויש אנשים שהם באמת רוצים לעבוד הרבה, 'אהוב את המלאכה', למה? בגלל ששם הם מבטאים את האישיות שלהם, את המידות שלהם, את התכונות שלהם.

שם הם מביאים לידי ביטוי את היכולות שם הם מתקנים את המידות שם הם מפתחים את האישיות שלהם.

המשמעות היא לעשות מעבר לרגיל, מעבר לפחדים מעבר להרגלים יותר ממה שחושב האדם שהוא מסוגל לעשות, זו משמעות!

משמעות היא מערכת חיים שבה האדם פועל מעבר לרגיל מעבר להרגלים, החיים ותנאי החיים הם לא משמעות החיים, משמעות החיים צריכה להיות תמיד יותר מאשר החיים בעצמם.

לשרוד לחיות זה טוב אבל זו לא משמעות החיים משמעות החיים מטרת החיים היא מעבר להרגלים מעבר לפחדים

אם יש משמעות אם יש רעננות אם יש התלהבות יש כח אנרגיה ורצון, נכון שלא יכול האדם לחיות כל היום ב'אידאילי' בערכים במשמעות כי צריך האדם גם לחיות לנשום לאכול ולהתנהל בשגרה, אבל שזו לא תהיה חזות הכל בחיים של האדם. גם בשגרה של האדם ביום יום יש את המצוות שאדם דש בעקביו, המצוינות היא לא פעם בכמה זמן לעשות משהו מצוין אלא לעשות את השגרה את היום יום מצוין!

הבחירה של האדם היא מקור השמחה, הנחישות וההתמדה למרות ההרגלים הקיבעון והפחדים של האדם.

אז לא בבת אחת אבל כן שתהיה תנועה.

התורה אומרת בעניין התשובה, השינוי של האדם בחיים שלו, 'כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו', למה זה קרוב, לעשות שינוי קיצוני, לא!

זה לא קרוב, אבל להתחיל שינוי אפילו קיצוני, זה כן, צעד אחד זה כן. לאכול יותר לאט, לאכול רק קצת פחות, לדבר יותר נעים, לעודד ולהחמיא קצת יותר

פעם אחת ביום לוותר על ביקורת לילדים, ברכה אחת מתוך תפילת שמו"ע לכוון בה יותר מהרגיל,

ללמוד 10 דקות עם ספר לפני השינה, ברכה אחת ביום הוא מברך בכוונה,  זה מעשים קטנים, שהיום יכול האדם להתחיל אתם! היום יכול להתחיל האדם לעשות מעשה קטן! היום יכול האדם להתחיל, ואם יכול האדם להתחיל, היום להתחיל בקטן אז הוא חייב להתחיל היום בקטן!

זו הגישה הבריאה והנכונה.

לכן כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, היום יכול האדם להתחיל שינוי, לא גדול קטן

תנאי החיים הם רק סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, תנאי החיים של האדם 'העשירות או העניות' לא ניתנו לאדם כדי 'ליהנות או לסבול', לא!

אמנם נכון שיש הנאה בעשירות ויש סבל בעניות, אבל התפקיד של האדם הוא יותר מאשר תנאי החיים של האדם, ולאדם ניתנו תנאי חיים כדי להוכיח שהוא יותר מאשר תנאי החיים שלו.

אבל כן צריך האדם חזון והתלהבות הם מקור להרבה כח ואנרגיה, חום התלהבות, 'כל יום יהיו בעיניך כחדשים'.

אמר האדמו"ר מקוצק

אין לך כנהר של מים לטהרה, אבל כשהוא קפוא, אפשר לחרוט עליו צלם…האדם הקר, הוא מתייבש הוא נשחק, בלי תקווה בלי אמון בלי משמעות המעשים נעשים טכנים ויבשים.

האמת היא ידועה, וכמו שאמר האדמו"ר מקוצק האמת היא כבידה לכן נושאיה אם מועטים.

להמשיך להתמיד ולעשות, בשמחה בנחת בשלוה אבל להמשיך. כולם נולדים בלי הרבה חכמה ובלי ניסיון חיים, ההתמדה של האדם היא מביאה את האדם לתוצאות, ההתמדה מביאה אתה את החכמה

אבל ההתמדה לא אפשרית מבלי שהאדם פעם אחר פעם מזכיר לעצמו, מהי המטרה שלו, מהי המשמעות שלו, לאן ולמה הוא רוצה להתקדם.

אנשים אומרים אם הוא הצליח זה כי הוא כישרוני או כי הוא מיועד לכך אבל כל הגישות האלה בהרבה מקרים רק מפילים את האדם, זה לא נכון, האדם לא הצליח 'סתם' אלא 'אם אין אני לי מי לי'   וכמובן וכשאני לעצמי מה אני… ירבה בתפילה לבורא עולם!

גם בשביל שתהיה לו הצלחה, ועוד יותר חשוב שתהיה לו הצלחה מבורכת, לא עושר שמור לבעליו לרעתו אלא ברכת השם היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה.

 

חשוב להזכיר עוד נקודה חשובה.

חשוב שהאדם יהיה סבלני עם עצמו, מסע החיים, מסע היצירתיות בחיים דורש הרבה מאד סבלנות.

מטרות שאיפות, כן! אבל גם לדעת להיות גמיש לדעת לסלוח לוותר ולהתקדם בעשייה.

מטרת החיים שיש לבני אדם מטרה

משמעות החיים שיש לאדם משמעות ואם האדם לא מצליח להגיע ולהשיג את משמעות החיים, הוא מוותר לעצמו.

כאשר האדם מוותר לעצמו על משמעות החיים הוא בקלות רבה נופל להתמכרויות הוא נופל להרגלים רעים הוא בטעות מאמין שההתמכרויות הן אלה שייתנו לו את השמחה והאושר.

השמחה היא כאשר האדם בתוך מערך החיים שלו, מוצא את האופי את העבודה שלו, את מערך החיים הבריא היעיל שלו.

איכות

אדם עם מרץ רעננות והתלהבות הוא מקור השראה ותקווה לאחרים.

יש הרבה אנשים נחמדים נעימים חכמים עם תארים רבים

האדם 'המעניין' הוא האדם החדשני האדם היוזם האדם שהוא ממלא אותנו באנרגיה בתקווה בהשראה.

כמו בקשר בין בני אדם, ההצלחה היא לא הנתינה הבלתי פוסקת של הבעל לאשה או הפוך

ההצלחה היא לא לתת כסף ההצלחה היא בקשר ההצלחה היא בשיתוף פעולה ההצלחה היא בעניין שמוצאים שני בני הזוג אחד בשני ההצלחה היא בשיתוף פעולה ההצלחה היא במה שחושפים שני בני הזוג את הצרכים רצונות וחלומות שלהם…

ההצלחה היא לא ב'לתת' אחד לשני אלא ההצלחה היא בלחיות אחד עם השני, לתת זה הרבה יותר קל, יותר קל 'לתת כסף ומענה לצרכים' ,  אבל הדבר הגדול זה לתת 'שותפות' לחשוב יחד לדבר יחד על הרצונות על השאיפות על הצרכים, על המחשבות זה השיתוף, לתת הרבה זה נחמד אבל זה לא ייחודי, הייחודיות זה השת"פ הקשר המחשבות המשותפות הדיבורים המשותפים השיח המשותף על דברים חשובים וגם על דברים לא חשובים

כך גם בחיים, יש הרבה אנשים שיש להם חלומות יש מעט אנשים יחסית שהם גם עושים ופועלים ומתרגמים את החלומות לעשייה, לא המדרש עיקר אלא המעשה.

ויש עוד יותר מעט אנשים שהם מעוררים אנרגיה, רעננות וחדשנות.

אף אחד לא חייב לספק לנו אנרגיה כח רעננות וחדשנות, רק אנחנו חייבים את זה לעצמנו, אנחנו אחראים לכך.