
ביום שישי האחרון נסעתי ברכבי מירושלים לכיוון העיר אלעד בשעה 13:00 בצהריים. על אי תנועה באמצע הדרך אני רואה שני בחורי ישיבה, מנסים לצור טרמפ. עצרתי והם עלו לרכב.
הם סיפרו כי הם לומדים בישיבות בירושלים, אחד מהם בישיבת "קיבוץ" ידועה, השני גם הוא בישיבה מוכרת ונחשבת. כששאלתי לאן הם צריכים להגיע, ענו: "לצפת".
עוד באתר:
השעה כבר אחרי 13:30 ואני בהלם. "אתם בטוחים שתספיקו להגיע לפני שבת לצפת?", שאלתי, והתחלתי להוכיח אותם על הרשלנות שבנסיעה בשעה כה מאוחרת למקום מרוחק שספק אם יגיעו אליו לפני כניסת השבת.
בינתיים אני בודק באפליקציית "ווייז" וחשכו עיני – שעתיים וחצי נסיעה, וזה אם אני נוסע בלי עצירות בדרך. זמן ההגעה לצפת: 5 דקות לפני השקיעה.
התחלתי לשכנע אותם לרדת מהסיכון הזה, עד שאחד מסכים איתי ואומר "תוריד אותי בכניסה לאלעד, אני אסע משם להורים בבני ברק". השני התעקש: "תוריד אותי בכביש 6".
ממשיכים לנסוע ואני מנסה להתווכח עם הבחור שחושב שהוא יגיע לצפת עד כמה זה לא ריאלי. בינתיים, הווייז, שפתוח לכיוון צפת, מתחיל לטפס וזמן ההגעה מתאחר מרגע לרגע.
"מה תעשה?", שאלתי אותו. "תיתקע בכביש שבת שלמה?". – "כן יש לי אוכל", הוא מגיב באדישות.
בשלב זה כבר אמרתי לעצמי 'טוב הבחור לא איתנו, נשמע לא מאופס במיוחד'.
שאלתי אותו לגילו והוא ענה שהוא בן 20. "אז למה אתה בישיבת קיבוץ למבוגרים? מה אתה אוהב לישון?", שאלתי, מופתע.
"אתה באמת רוצה לדעת? אז אספר", אומר הבחור. הוא סיפר כי למד בישיבה מאוד חשובה בבני ברק, (הוא נקב בשמה ואני בהלם, זו באמת ישיבה טובה, מעניין למה הוא עזב) ואומר שמצאו אצלו גידול בראש, ל"ע, וכל שבועיים הוא עובר טיפול שמשבית אותו למשך שבוע שלם.
עכשיו זה השבוע השני והוא רצה קצת לנשום אוויר ולעשות שבת בצפת. רק עכשיו הבנתי את הלהיטות וההתעקשות הבלתי מוסברת לשבת בצפת.
ליבי התמלא בחמלה כלפיו, רציתי ממש לקחת אותו לצפת אך חפציי היו באלעד ולא היה שום סיכוי להגיע לצפת לפני השקיעה. אך דבר אחד למדתי מזה: הווי דן את כל האדם לכף זכות!
האזינו לסיפור המרגש מתוך התוכנית 'הפוך על הפוך' בהגשת הרב משה בן לולו >>>