״אני לא אתן לכם לקבור את הילד שלי" צעקה נחמה על קברו הפתוח של בנה חנוכי, מהרוגי אסון מירון ביום שישי אחר הצהריים.
כמה ימים לאחר מכן, בשבעה, היא עדיין מפנה שאלה גדולה לעולם: ״מה יש לך לומר?״ ואין לה נחמה ומושיע. ה"ילד" של נחמה כבר בן 52, אב למשפחה ברוכת ילדים וסב לנכדים. השבוע הוא עשה עוד שידוך, אחד מני רבים שעשה עבור ה׳אלטרע בוחערס׳, הבחורים המבוגרים. היה לו מנהג להתקשר להורי הבחור המבוגר פעם בכמה חודשים ופשוט ׳להציע׳, להזכיר להם שיש עוד תקווה שהבן יתחתן גם אם הן כבר איבדו אותה. ועכשיו, אחרי שנספה באסון כל כך נורא, ״מי ישדך את בנינו הצעירים שטרם נישאו?״ שואלת האלמנה.
הזעקה מגיעה מקירות ליבן של האלמנות. זאת ממררת בבכי על בנה היפה, האציל באדם, שעשה שידוכים רבים בחסידות שלתוכה גדל והרבה שלום בעם ישראל, והשנייה – כלתה הצעירה ממנה בשנים בוכה על בנותיה ובניה הרכים שנותרו יתומים ללא אב. ״אז עכשיו אני גם אלמנה וגם אם שכולה״ קושרת לעצמה נחמה כתרים של מלוכה. ואין מילים שיוכלו לנחם. את נחמה אני מכירה מילדות. נחמה התאלמנה לפני עשור והיא כבר מכירה את צער העולם. כאשר הנביא רוצה לתאר את הגלות בעם ישראל הוא מביא את המושג 'אלמנה' כמטפורה.
עוד באתר:
אז במקום אשמה וגלות – נישא באחריות, שהרי הכול מתחיל באמון, או במקרה שלפנינו בחוסר אמון של המגזר במדינה ולהפך. שנת הקורונה לימדה אותנו שבעיית האמון חוצה מגזרים. והבעיה הזו לא התחילה בשנת הקורונה, היא נעוצה עמוק בליבו של עם ישראל, שלא האמין למשה רבנו שיוציאו ממצרים, ולא סמך על ה׳ שישלח להם אוכל במדבר. וכשבושש משה לרדת מההר עם התורה – גם אז איבדו את האמון ויצרו להם עגל זהב ורקדו סביבו.
אם ניקח את המילה 'אלמנה' ונוריד ממנה את הל', את הלב – נקבל אמנה, דומה לאמונה ששורשה הוא אמון, וממנה נגזרת המילה 'אמן'. אם נעמיק עוד קצת נמצא את הבסיס – ׳בסיס אם׳, כי הכול מתחיל מהאם.
מאז שנת 2018 שבה הקמתי את נפלאות מתגברות בעבור אלמנות מתבגרות שהבדידות והכאב סוגרים עליהם והן זקוקות למענה רוחני ונפשי (במיוחד בשנת הקורונה) אנחנו נפגשות מדי שבוע לשעה וחצי של העצמה. המפגש מבוסס על דברי התורה ומסריו של הרבי מלובביץ'. בקיץ הקרוב אף נצא למסע ונופש נשים מאחד ומלכד. כל הפעילות היא מפני שאני מאמינה שאמון מתחיל בתוכנו, בתוך נפשה של כל אימא יהודייה המחנכת את ילדיה ומאמינה בהם, מאמינה בכוחם גם אם הם שונים, גם אם בחרו ללכת בדרך שונה משלה.
אמא כזאת שמאמינה בעצמה ובעוצמתה ומכירה ביכולתה לעשות שינוי.
ומה מחזיר לנו את האמון בעם ישראל? המחזות שנגלו בערב שבת סמוך לאבו כביר או במוצ"ש בכיכר רבין. בני השכונה הסמוכה למכון הפתולוגי, שאינם נראים חיצונית כשומרי מצוות, הציעו למשפחות הממתינות לזהות את יקיריהן אוכל, שתייה, לינה וסיוע נפשי. כך בדיוק התאחד אז לפני 3333 שנה עם ישראל מול ההר כדי לקבל את התורה, "כאיש אחד בלב אחד", וכך גם עכשיו – המשימה היא לפרסם כל פעולה של אמון, אמונה ואהבת ישראל, ולמזער את העברת המסרים והסרטונים הגורמים לפילוג וחוסר אחדות.
רק יחד ננצח, ורק בזכות בנות, נשים, אימהות ואלמנות נפעל להביא אחדות וקירוב לבבות לעם ישראל לגאולה האמיתית והשלמה שאין אחריה גלות.
